ליסדקסאמפטמין
 | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (2S)-2,6-diamino-N-[(2S)-1-phenylpropan-2-yl]hexanamide | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| ויואנס, Vyvanse | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C15H25N3O |
| מסה מולרית | 263.378 גרם/מול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | ספיגה מהירה |
| זמן מחצית חיים | ליסדקסאמפטמין פחות משעה. המטבוליט הפעיל דקסאמפטמין הוא בעל זמן מחצית חיים של 10-13 שעות |
| הפרשה | הפרשה כמעט מלאה בשתן |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופה המחייבת מרשם. דרישות המרשם הם על פי דרישות פקודת הסמים המסוכנים |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C  |
| דרכי מתן | פומי (דרך הפה) |
| מזהים | |
| קוד ACT |
N06BA12 |
| מספר CAS | 608137-32-2 |
| PubChem | 11597698 |
| ChemSpider | 9772458 |
  | |
ליסדקסאמפטמין (באנגלית: lisdexamfetamine) היא תרופה המשווקת בין השאר תחת השם המסחרי ויואנס (באנגלית: Vyvanse) ומשמשת לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD). התרופה קיבלה את אישור ה־FDA ב-2007[1] ומאז היא שווקה גם במספר מדינות באירופה. היא קיבלה את אישור משרד הבריאות הישראלי בשנת 2015. התרופה נלקחת דרך הפה, ומיועדת לטיפול בילדים, בני נוער ומבוגרים.
אושרה לשימוש רפואי בארצות הברית בשנת 2007, ובאיחוד האירופי בשנת 2012. בשנת 2021 נרשמו יותר מ-9 מיליון מרשמים בארצות הברית, והגיעה למקום ה-69 ברשימת התרופות במרשם השכיחות בשימוש. רשומה כחומר מבוקר מסוג B בבריטניה וחומר מבוקר של Schedule II בארצות הברית.
בארצות הברית[2] התרופה רשומה גם לטיפול בהפרעת אכילת יתר.
זוהי תרופה השייכת למשפחת האמפטמינים, ופועלת כממריצה של מערכת העצבים המרכזית.
ליסדקסאמפטמין היא למעשה מולקולה שמחברת שתי מולקולות הקשורות ביניהן בקשר אמידי, מולקולה אחת היא החומר הפעיל של התרופה דקסאמפטמין (האננטיומר הפעיל של אמפטמין, נקרא גם d-amphetamine ו-dextro-amphetamine) ומולקולה נוספת של חומצת האמינו, ליזין. התרופה נספגת דרך מערכת העיכול ובדם עוברת פירוק (הידרוליזה) ומתפרקת לחומצת האמינו ליזין (חומר שאיננו פעיל) ולחומר הפעיל דקסאמפטמין. בכך ניתן להגדיר את ליסדקסאמפטמין כקדם-תרופה, כלומר תרופה שניטלת ללא אפקט פרמקולוגי, אולם בגוף היא מפורקת וכתוצאה מכך משתחרר החומר הפעיל של התרופה.
מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרופה ליסדקסאמפטמין עוברת פירוק בגוף לדקסאמפטמין, שהוא החומר שאחראי לפעילות התרופתית. דקסאמפטמין היא תרופה ממשפחת התרופות שמגרות את מערכת העצבים. בדומה למתילפנידאט ולדקסמתילפנידאט, התרופה מונעת את הספיגה בחזרה של דופמין ונוראדרנלין ומעלה את ריכוזם בתייוך העצבי. בנוסף דקסאמפטמין משחררת יותר דופמין במנגנון ישיר על העצב, השפעה שכנראה מסבירה את יעילות האמפטמינים בטיפול בהפרעות קשב במקרים שהמטופלים סובלים מהפרעות קשב ולא מצליחים לשים לב לפרטים[3].
היתרון של התרופה מבחינה פרמקוקינטית הוא ספיגה מלאה ממערכת העיכול. במחזור הדם התרופה עוברת פירוק הדרגתי, מה שמאפשר שחרור של החומר הפעיל בצורה הדרגתית וממושכת לאורך היום והקלה מקסימלית ללא תנודות על תסמיני ה־ADHD על פני שעות היום, ומהווה יתרון גדול בשביל אנשים שסובלים מהתמכרויות מכיוון שליסדקסאמפטמין אי אפשר לסנתז כיוון שמדובר בתרופה שפועלת על מנגנון של קדם תרופה[4]. התרופה משפיעה ל־12 שעות לכן לא צריך אותו בשחרור מושהה בדומה לתרופות אחרות שכן קיימות בתכשירים מושהים, ולכן הוא התרופה יחידה למשך זמן זה שאפשר להמיס במים, (מתילפנידאט, דקסמתילפנידאט ואמפטמין).
שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Lisdexamfetamine השימוש העיקרי הוא בטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) והפרעת אכילה בולמית[5]. אנשים מעל גיל 65 לא נבדקו בדרך כלל בניסויים קליניים של lisdexamfetamine עבור ADHD. סקירה שנעשתה בשנת 2019 מצאה Lisdexamfetamine כטיפול היעיל ביותר להפרעות קשב וריכוז במבוגרים. חשיפה ארוכת טווח לאמפטמין במינונים גבוהים גורמת לכמה מיני בעלי חיים להתפתחות לא תקינה של מערכת הדופמין או נזק עצבי. בבני אדם עם הפרעות קשב וריכוז נצפתה תופעה הפוכה: שימוש ארוך טווח באמפטמינים תרופתיים במינונים טיפוליים משפר את התפתחות המוח וצמיחת העצבים. סקירות של מחקרי תהודה מגנטית (MRI) מראות שטיפול ארוך טווח באמפטמין מפחית חריגות במבנה המוח ובתפקוד המוח שנמצא אצל נבדקים עם הפרעת קשב וריכוז, ומשפר את התפקוד במספר חלקים במוח, כמו הגרעין הקאודטי הימני של הגרעינים הבסיסיים.
מחקרים קליניים ביססו את הבטיחות והיעילות של שימוש מתמשך באמפטמין לטווח ארוך לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. מספר סקירות הצביעו על כך שטיפול ממריץ מתמשך ארוך טווח בהפרעות קשב וריכוז יעיל להפחתת תסמיני הליבה של הפרעת קשב וריכוז (כלומר היפראקטיביות, חוסר תשומת לב ואימפולסיביות), שיפור איכות החיים וההישגים הלימודיים והפקת שיפורים במספר רב של תפקודים ובכללם תפקוד חברתי אקדמי ותעסוקתי. סקירה נוספת הראתה כי בהתבסס על מחקרי מעקב הארוכים ביותר שנערכו עד כה, טיפול ממריץ לכל החיים שמתחיל בילדות יעיל ברציפות לשליטה בתסמיני ADHD ומפחית את הסיכון לפתח הפרעת שימוש בסמים כמבוגר.
שיפור הביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצועים קוגניטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקירה שיטתית משנת 2014 מצאה כי מינונים נמוכים של אמפטמין משפרים את חיזוק הזיכרון, שבתורו מוביל לשיפור זיכרון המידע. בשנת 2015 בשורה של ניסויים קליניים מצאו כי שימוש במינונים נמוכים של אמפטמין קיימים שיפורים צנועים אך חד משמעיים בקוגניציה במבוגרים בריאים רגילים. אלו כללו: זיכרון עבודה, זיכרון אפיזודי לטווח ארוך, שליטה מעכבת, וכמה היבטים של תשומת לב. ידוע שהשפעות משפרות קוגניציה אלו של אמפטמין מתווכות באופן חלקי באמצעות הפעלה עקיפה של קולטן דופמין D1 ושל אדרנוצפטור α2 בקליפת המוח הקדם-מצחית. מינונים טיפוליים של אמפטמין גם מגבירים את יעילות רשת קליפת המוח, אפקט המתווך שיפורים בזיכרון העבודה אצל כל האנשים. אמפטמין וממריצים אחרים להפרעות קשב וריכוז משפרים מוטיבציה לבצע משימה ומגבירים עוררות, ואלו מקדמים התנהגות מכוונת מטרה. חומרים ממריצים כגון אמפטמין יכולים לשפר ביצועים במשימות קשות ומשעממות ומשמשים חלק מהתלמידים כעזר ללימוד ולנטילת מבחנים. מחקרים על שימוש בלתי חוקי בדיווח עצמי מצאו ש-5-35% מהסטודנטים במכללה משתמשים בחומרים ממריצים להפרעות קשב וריכוז, המשמשים בעיקר לשיפור הביצועים האקדמיים ולא כסמי פנאי. מינונים גבוהים של אמפטמין מעל הטווח הטיפולי עלולים להפריע לזיכרון העבודה ולהיבטים אחרים של שליטה קוגניטיבית.
ביצועים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש ספורטאים המשתמשים באמפטמין בשל השפעתו על שיפור הביצועים כגון עליה בסיבולת וערנות מוגברת. שימוש לא רפואי באמפטמין אסור באירועי ספורט מוסדרים על ידי מוסדות אקדמיים, אירועים לאומיים ובין לאומיים. הוכח שאנשים בריאים הלוקחים מינונים טיפוליים של אמפטמין הוא מגביר את כוח השרירים, יכולת האצה, ביצועים אתלטיים במצבים אנאירוביים וסיבולת (כלומר - מעכב את תחילת העייפות), תוך שיפור זמן התגובה. אמפטמין משפר סיבולת וזמן תגובה בעיקר באמצעות עיכוב ספיגה חוזרת ושחרור של דופמין במערכת העצבים המרכזית. אמפטמין ותרופות דופמינרגיות אחרות גם מגבירים את תפוקת הכוח ברמות קבועות של מאמץ. במינונים טיפוליים ההשפעות של אמפטמין אינן פוגעות בביצועים אתלטיים. במינונים גבוהים בהרבה, אמפטמין יכול לגרום להשפעות הפוגעות בצורה חמורה בביצועים, כגון פירוק שרירים מהיר וטמפרטורת גוף מוגברת.
זמינות התרופה
Lisdexamfetamine זמין כמלח dimesylate בצורת כמוסות דרך לבליעה או טבליות לעיסה. הכמוסות זמינות במינונים: 10, 20, 30, 40, 50, 60 ו-70 מ"ג. טבליות הלעיסה זמינות במינונים: 10, 20, 30, 40, 50 ו-60 מ"ג. כמויות אלה של lisdexamfetamine dimesylate שוות ערך ל-5.8, 11.6, 17.3, 23.1, 28.9, 34.7 ו-40.5 מ"ג בסיס חופשי של ליסדקסמפטמין בהתאמה. מינון של 50 מ"ג של ליסדקסמפטמין דימסילאט שווה בקירוב למינון של 20 מ"ג של דקסטרואמפטמין סולפט או ל-15 מ"ג בסיס חופשי של דקסטרואמפטמין, במונחים של כמות הדקסטרואמפטמין הכלול. ניתן לבלוע כמוסות ליסדקסמפטמין בשלמותן, או לפתוח אותן ולערבב במים, יוגורט או רסק תפוחים ולצרוך אותן בצורה זו.
התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו שאר תרופות הממריצות ליסדקסמפטמין אסורה:
- לחולים עם רגישות יתר למוצרי אמפטמין או לכל אחד מהמרכיבים הלא פעילים של הפורמולה.
- לחולים שהשתמשו במעכב מונואמין אוקסידאז (MAOI) במהלך 14 הימים האחרונים.
מוצרי אמפטמין אסורים על ידי מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית (USFDA) לאנשים עם היסטוריה של:
- שימוש בסמים
- מחלות לב
- אי שקט או חרדה חמורים
- מטרשת עורקים
- גלאוקומה
- פעילות יתר של בלוטת התריס
- יתר לחץ דם חמור.
הצהרת קונצנזוס אירופית על ADHD של מבוגרים ציינה כי אין החמרה בשימוש בחומרים ממריצים למבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שמשתמשים בחומרים נלווים ואין להימנע מלתת אותם לאנשים אלו. ההצהרה מציינת כי יש להימנע ממריצים לשחרור מיידי לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז והפרעות שימוש בחומרים וכי יש להעדיף חומרים ממריצים בשחרור איטי יותר. רישום מידע שאושר על ידי מינהל הסחורות הטיפוליות האוסטרלי טוען לקונטרא אינדיקציה מוגברת לגבי אנורקסיה.
אינטראקציות עם תרופות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חומרים מחמצנים (Acidifying agents)[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרופות המחמצנות את השתן, כמו חומצה אסקורבית, מגבירות הפרשת דקסטרואמפטמין בשתן, וכך מפחיתות את זמן מחצית החיים שלו בגוף.
חומרי אלקליניזציה (Alkalinizing agents)[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרופות הגורם לבסיסיות של השתן, כגון סודיום ביקרבונט, מפחיתות הפרשת דקסטרואמפטמין בשתן, ובכך מגדילות את זמן מחצית החיים שלו בגוף.
מעכבי CYP2D6[עריכת קוד מקור | עריכה]
הידרוקסילציה באמצעות האנזים ציטוכרום P450 CYP2D6 היא המסלול העיקרי לפירוק של דקסטרואמפטמין. מעכבי CYP2D6 חזקים (כמו: paroxetine, fluoxetine bupropion, and duloxetine) עשויים לעכב את הפירוק של דקסטרואמפטמין וכך להעלות את הרמה שלו בגוף. מחקרים הבודקים אינטראקציה פוטנציאלית זו חסרים כיום. שימוש בו-זמני של lisdexamfetamine עם מעכבי CYP2D6 עלול להגביר את הסיכון לתסמונת סרוטונין עקב עליה ברמת הסרוטונין.
מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)[עריכת קוד מקור | עריכה]
שימוש במקביל ב-MAOIs ובממריצים של מערכת העצבים המרכזית כגון lisdexamfetamine עלול לגרום למשבר יתר לחץ דם.
מינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כטיפול התחלתי, התרופה ניתנת בכדור של 30 מיליגרם ליום (מקביל ל-10 מיליגרם ריטלין IR). את המינון ניתן להעלות בכל שבוע, בכ-10-20 מיליגרם ליום, כאשר המנה היומית אינה חורגת מה-70 מ"ג ליום.
המינונים הקיימים בישראל הם 30 מיליגרם 50 מיליגרם, 70 מיליגרם.
ניתן לקחת את הכמוסה של ליסדקסאמפטמין בשלמותה או לפתוח אותה ואת תוכנה להמס במים או משקה אחר, ולכן היא נוחה לשימוש על ידי מטופלים שאינם בולעים כדורים.
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעות הלוואי השכיחות כוללות: אובדן תיאבון, חרדה, שלשולים, בעיות שינה, עצבנות ובחילות. תופעות לוואי נדירות אך חמורות כוללות: מאניה, מוות לבבי פתאומי (אצל אלו עם בעיות לב בסיסיות) ופסיכוזה. מנהל אכיפת הסמים האמריקאי (DEA) מזהיר שקיים פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה בתרופה. יש להיזהר בשימוש מקביל עם תרופות אחרות המעלות סרוטונין מחשש להופעת תסמונת סרוטונין. השימוש במהלך היריון יכול לגרום נזק לתינוק, ושימוש בזמן הנקה אינו מומלץ על ידי היצרן.
הִיסטוֹרִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Lisdexamfetamine פותחה על ידי New River Pharmaceuticals, זמן קצר לפני תחילת השיווק נקנתה החברה על ידי Takeda Pharmaceutical. פותחה כדי ליצור גרסה ממושכת יותר ופחות קלה לשימוש לרעה של דקסטרואמפטמין - הצורך להמרה לדקסטרואמפטמין באמצעות אנזימים בתאי הדם האדומים מעכבת את תחילת הפעולה.
ה-FDA אישר את Lisdexamfetamine לטיפול בהפרעות קשב וריכוז במבוגרים באפריל 2008.
ב-4 באוגוסט 2009 אישרה Health Canada את השיווק של כמוסות 30 מ"ג ו-50 מ"ג של Lisdexamfetamine לשימוש במרשם.
בינואר 2015 Lisdexamfetamine אושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני לטיפול בהפרעת אכילה בולמוסית במבוגרים.
מנהל המזון והתרופות האמריקני נתן אישור טנטטיבי לניסוחים גנריים של Lisdexamfetamine בשנת 2015.
תאריך התפוגה להגנת פטנט על Lisdexamfetamine בארה"ב היה 24 בפברואר 2023.
בישראל הויאונס נכנס לסל הבריאות החל מתאריך 01.07.2024, כמו כן חברת "טבע" רשמה תרופה גנרית לויאונס בשם ליסדקס, כמו כן חברת "אס, קיי- פארמה" רשמה גם תרופה גנרית בשם ליסקסא- אס.קיי, תרופות אלו יוזלו משמעותית את מחיר התרופה, וכן התרופה יהיה זמין במינונים רבים 20,30,40,50,60,70 מ"ג, מה שיקל להתאים מינון יותר מדיוק למטופלים בתרופה זו.
הפטנט הקנדי יפוג 20 שנה מתאריך הגשת ה-1 ביוני 2004.
מכסות הייצור לשנת 2016 בארה"ב היו 29,750 ק"ג
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://www.drugs.com/history/vyvanse.html
- ^ Reas DL et al. Pharmacological treatment of binge eating disorder: update review and synthesis. Expert Opin Pharmacother. 2015;16(10):1463-78. doi: 10.1517/14656566.2015.1053465. Epub 2015 Jun 4.
- ^ Steer C et al. Lisdexamfetamine Dimesylate A New Therapeutic Option for Attention-Deficit Hyperactivity Disorder. CNS Drugs 2012; 26 (8): 691-705
- ^ https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2873712/
- ^ DailyMed - VYVANSE- lisdexamfetamine dimesylate capsule VYVANSE- lisdexamfetamine dimesylate tablet, chewable, dailymed.nlm.nih.gov
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.