London Calling

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
London Calling
TheClashLondonCallingalbumcover.jpg
אלבום אולפן מאת The Clash
יצא לאור דצמבר 1979
סוגה פאנק רוק, פוסט-פאנק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 65:03
חברת תקליטים Epic Records
הפקה גיא סטיבנס
כרונולוגיית The Clash
Give 'em enough rope
(1978)
London Calling
(1979)
Sandinista!
(1980)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

London Calling הוא אלבום כפול מאת להקת הפאנק "הקלאש" אשר יצא לאור בדצמבר 1979 באנגליה, ובשבוע הראשון של ינואר 1980 בארצות הברית.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הווה את פריצת הדרך הבולטת של הלהקה, ומאז פרסום האלבום הפכה מוכרת ביותר.
לצד פאנק רוק סטנדרטי, מאופין האלבום בקשת רחבה של סגנונות מוזיקליים ביחס לאלבומי הלהקה הקודמים, עם אלמנטים של פופ, רוקבילי, רית'ם אנד בלוז, סקא, ורגאיי.

האלבום, שהיה האלבום השלישי של הקלאש, נחשב על ידי רבים כפסגת היצירה של הלהקה ונחשב גם כאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר בהיסטוריה של הרוק. מגזין הרוק האמריקאי רולינג סטון בחר בסוף שנת 1989 באלבום, כטוב ביותר בשנות השמונים (אף על פי שהאלבום יצא בדצמבר 1979. המגזין נאחז בעובדה שבארצות הברית יצא האלבום בינואר 1980). בנוסף, מדורג האלבום במקום השמיני ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין. שמו של האלבום ושל שיר הנושא באלבום נלקחו ממילות הפתיחה בתוכנית של ה-BBC והזכירו את פתיחת שידוריו של שדר הרדיו האמריקאי אדוארד מורו ששידר לארצות הברית מלונדון המופצצת במלחמת העולם השנייה. בהתאם לכך, שיר הנושא הוא בעל אופי אפוקליפטי ומנבא שואה גרעינית, עידן קרח חדש, שטפון ורעב. האלבום היה כפול, וכאמור, נמכר במחיר של אלבום רגיל. חברת התקליטים של הקלאש רצתה שיהיה זה אלבום רגיל כדי שיהיה אפשר להוציאו מהר לשוק, אך הלהקה והמפיק דרשו להמשיך לעבוד ובסופו של דבר ניצחו בוויכוח.

באלבום ניכרות השפעות חזקות של הרוק האמריקאי הבסיסי. הקלאש נחשפו ביתר שאת למוזיקה הזו בשני סיבובי הופעות שערכו בארצות הברית במהלך שנת 1979. סיבוב ההופעות הראשון שלהם בארצות הברית שהיה קצר ונערך במשך שלושה שבועות בפברואר 1979 נקרא פרל הארבור והלהקה אירחה בכל הופעותיה את אומן הרוק הוותיק בו דידלי. שיאו של מסע ההופעות היה באולם הפלאדיום בניו יורק שבו נכחו כל "המי ומי" של הרוק האמריקאי וכל המבקרים החשובים שיצאו מגדרם בתשבחות להופעה האנרגטית של הקלאש. הסיבוב השני היה בחודשים ספטמבר ואוקטובר באותה שנה וגם הוא היה מוצלח מאוד. בעקבות הופעות אלו הכניסה הלהקה לאלבום גרסאות כיסוי לשירים אמריקאים ישנים כמו: "Brand New Cadillac" ,"Revolution Rock" ו-"I Fought the Law" (רק בגרסה האמריקאית של האלבום). כמו כן, ניכרות באלבום גם השפעות חזקות של רגאיי וסקא. כל השירים המקוריים באלבום נכתבו, כמו בשני האלבומים הראשונים, על ידי הצמד הקבוע סטראמר וג'ונס חוץ משיר אחד - "The Guns of Brixton" שהיה אחד מלהיטי האלבום ונכתב על ידי סימונון. מילות השיר תוקפניות במיוחד והשיר מתחיל במילים:

When they kick at your front door

How you gonna come

With your hands on your head

Or on the trigger of your gun

עוד להיטים גדולים באלבום היו השירים "Train in Vain" ו-"Clampdown". למרות הפרסום הרב שזכה לו האלבום, הצלחתו המסחרית לא הייתה כה גדולה. בבריטניה הוא הגיע למקום התשיעי במצעדי המכירות ובארצות הברית רק למקום ה-27.

עטיפת האלבום היא הומאז' לעטיפת אלבומו הראשון של אלביס פרסלי, "Elvis Presley". בצילום העטיפה מצולם פול סימונון מטיח את גיטרת הבס שלו (פנדר פרסישן בס (אנ')) בבמת אולם פאלאדיום בניו יורק בהופעה בספטמבר 1979. בראיון משנת 2001 אמר סימונון כי הטיח את הגיטרה בגלל שזעם כשנוכח שהסדרנים באולם לא מאפשרים לקהל לקום מהמושבים. הצלמת, פני סמית' (אנ'), סברה כי בתמונה אין די מיקוד ולכן לא בחרה בה לעטיפה. אולם המעצב הגרפי של האלבום העדיף אותה על צילומים אחרים. ב-2002 בחר מגזין המוזיקה הבריטי Q (אנ') בצילום של סמית' כצילום הרוק'נרול הטוב בהיסטוריה.

בתקופה שלפני אולימפיאדת לונדון (2012) ובמהלך המשחקים, הרבו אמצעי התקשורת בישראל ובעולם להשתמש בביטוי "London Calling" בהקשר של ההתעניינות העולמית הרבה במשחקים.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. London Calling – 3:19
  2. Brand New Cadillac – 2:08
  3. Jimmy Jazz – 3:54
  4. Hateful – 2:44
  5. Rudie Can't Fail – 3:29
  6. Spanish Bombs – 3:18
  7. The Right Profile – 3:54
  8. Lost in the Supermarket – 3:47
  9. Clampdown – 3:49
  10. The Guns of Brixton – 3:09
  11. Wrong 'Em Boyo – 3:10
  12. Death or Glory – 3:54
  13. Koka Kola – 1:47
  14. The Card Cheat – 3:49
  15. Lover's Rock – 4:03
  16. Four Horsemen – 2:55
  17. I'm Not Down – 3:06
  18. Revolution Rock – 5:33
  19. Train in Vain – 3:10

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא London Calling בוויקישיתוף