ברוס ספרינגסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברוס ספרינגסטין
Bruce Springsteen - Roskilde Festival 2012.jpg
ברוס ספרינגסטין, 2012
מידע כללי
תאריך לידה 23 בספטמבר 1949 (בן 66)
מוקד פעילות לונג בראנץ', ניו ג'רזי, ארצות הברית
שנות פעילות 1965–היום
סוגה הארטלנד רוק
פולק רוק
עיסוק זמר-יוצר
כלי נגינה גיטרה
מפוחית פה
פסנתר
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
Allmusic ברוס ספרינגסטין, באתר Allmusic

ברוס פרדריק ג'וזף ספרינגסטיןאנגלית: Bruce Springsteen; נולד ב-23 בספטמבר 1949) הוא זמר, פזמונאי, מלחין, מוזיקאי אמריקאי ופעיל הומניטרי. מוכר בכינוי "הבוס".

ספרינגסטין מזוהה עם סגנון כתיבה פואטי המערב אלמנטים ממוזיקת הפולק-רוק והאמריקנה. רבים משיריו משלבים טקסטים מחייו האישיים יחד עם הווי מעמד הפועלים האמריקאי, איתו הוא מזוהה.

הדיסקוגרפיה של ספרינגסטין, אשר החל את דרכו המוזיקלית כבר בשנת 1965, מגוונת וכוללת הן מוזיקת רוק פופולרית ומסחרית והן מוזיקת פולק-רוק קודרת יותר. אלבומי האולפן המצליחים ביותר שלו - (Born to Run (1975 ו- (Born in the U.S.A (1981, מדגימים את יכולתו של ספרינגסטין במציאת נקודות אור במאבקו היום יומי של האזרח האמריקאי הפשוט.

במהלך הקריירה, מכר ספרינגסטין יותר מ-64 מיליון אלבומים בארצות הברית ויותר מ-120 מיליון אלבומים בעולם, שמיצבה אותו כאחד מהאמנים הרווחים בעולם.

על עבודתו, זכה ספרינגסטין בפרסים רבים, אשר כללו 20 זכיות בפרסי הגראמי, 2 גלובוס הזהב, וזכייה אחת בפרס האוסקר. בנוסף, הוא חבר בהיכל התהילה של כותבי השירים והן בהיכל התהילה של הרוק אנד רול (החל משנת 1999).

במשך מרבית הקריירה שלו, שיתף ספרינגסטין פעולה עם להקת האי סטריט בנד, אשר מתפקדת עד היום כלהקת הליווי הקבועה שלו. בשנת 2014, צורפה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרינגסטין נולד ב-23 בספטמבר 1949 בעיירה לונג בראנץ אשר במדינת ניו ג'רזי.[1] הוא גדל ברובע פריהולד בורוג' שבניו ג'רזי ולמד בבית הספר היסודי והתיכון באזור מגוריו.

אביו, דאגלס פרדריק ספרינגסטין, בן למשפחת מהגרים ממוצא אירי-הולנדי שהתפרנס, בין היתר, כנהג אוטובוס. אמו של ברוס, אדל אן ספרינגסטין, בת למשפחת מהגרים מדרום איטליה,[2] שימשה כמזכירה רפואית ולטענת ספרינגסטין הייתה המפרנסת העיקרית בבית.[3] ספרינגסטין הוא הבכור מבין שלושה ילדים ויש לו שתי אחיות - וירג'יניה ופמלה, אשר לאחר קריירה קצרה בעולם המשחק פנתה לתחום הצילום ואף שיתפה את ספרינגסטין פעולה כשצילמה תמונות למספר מאלבומיו (Human Touch, Lucky Town ו- The Ghost of Tom Joad).

ספרינגסטין למד בבית הספר היסודי הקתולי "St. Rose of Lima", אך חווה קשיים והסתכסך באופן תדיר עם הנזירות, בשל אי יכולתו להסתגל למסגרת הלימודית הנוקשה. עם זאת, חלק מעבודתו המאוחרת מושפעת מאתוס קתולי ומשלבת מזמורים אירים-קתולים.[דרוש מקור]. במהלך ראיון שנערך עמו בשנת 2012, ציין ספרינגסטין כי לחינוך הקתולי שקיבל הייתה את ההשפעה המשמועתית ביותר על סגנון כתיבתו, אף יותר מדעותיו הפוליטיות.[4]

לאחר סיום לימודיו היסודיים, עבר ספרינגסטין לבית הספר התיכון "Freehold", אך גם כאן חווה קשיי הסתגלות. חלק ממוריו הגדירו אותו כ"מתבודד שמתעניין רק בנגינה על הגיטרה שלו".[דרוש מקור] לאחר סיום לימודיו התיכוניים, עבר ספרינגסטין ללמוד בקולג' "Ocean County" שבניו ג'רזי, אך פרש כעבור זמן קצר.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1964-72: תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרינגסטין החל להימשך לעולם המוזיקה בהיותו בן שבע, לאחר שצפה באלביס פרסלי מופיע בתוכנית המופע של אד סאליבן בשנת 1956. בצעירותו, הושפע ספרינגסטין גם מהזמר פרנק סינטרה, אשר אף הוא יליד העיר ניו ג'רזי. לאחר שאמו אדל רכשה לו את הגיטרה הראשונה, ובעקבות הופעתם של הביטלס בתוכניתו של אד סאליבן ב-1964, החל ספרינגטין באותה שנה להופיע מול קהל חי. בתחילה באתר קראוונים בשולי כביש 34 שבניו ג'רזי ובהמשך ב - "Elk Lodges".

בשנת 1965, לקחה אדל הלוואה על מנת לרכוש לברוס גיטרה חדשה. אירוע זה, מתואר בשירו של ספרינגסטין "The wish', אשר נכלל במסגרת המארז המרובע "Tracks" משנת 1998.

באותה שנה פנה ספרינגסטין לגורדן "טקס" ויניארד, אשר ביחד עם אשתו מריון נתנו את חסותן ללהקות מקומיות ואפשרו לו להתאמן ולהופיע בדופלקס בבעלותן. בני הזוג עזרו לספרינגסטין להשתלב כגיטריסט בלהקה "The Castiles" (בהמשך הפך גם לסולן הלהקה). הלהקה הקליטה שני שירים והופיעה באירועים שונים בניו ג'רזי ובניו יורק. בשנת 2002, תרם ספרינגסטין לבנייתו של פארק בניו ג'רזי והקדיש אותו לגורדון בהוקרה על הסיוע שהעניקו לו וללהקה בתחילת דרכם. [6]

בשנת 1967, בהגיעו לגיל 18 זומן לבדיקות-גיוס על ידי צבא ארצות הברית, אך לא נמצא כשיר לשירות בוייטנאם עקב תאונת האופנוע שבה היה מעורב שנה קודם לכן ואשר גרמה לו לזעזוע מוח. בראיון שנערך איתו בשנת 1984 במסגרת המגזין רולינג סטון, אמר ספרינגסטין: "כאשר הגעתי לבדיקות הגופניות בבסיס חשבתי רק על דבר אחד - אני לא מתכוון להתגייס".[7]

בסוף שנות השישים חבר ספרינגסטין להרכב "Earth" שהופיע במועדונים שונים בניו ג'רזי. בתקופה זו זכה בכינויו, "הבוס" כשניהל את נושא הלוגיסטיקה ותשלומי השכר של ההרכב.[8] מקור נוסף לכינוי הוא ממשחקי המונופול שחברי הלהקה נהגו לשחק.[9] בראיונות שנערכו איתו לאורך השנים, טען ספרינגסטין כי בתחילה לא אהב את הכינוי שדבק בו, אך למד להתרגל אליו בהמשך.[דרוש מקור]

בין השנים 1969-1971, הופיע ספרינגסטין במסגרת להקת "Steel Mill", אשר כללה בנוסף את דני פדריצ'י, ויני לופז, ויני רוסלין ובהמשך גם את סטיבן ואן זאנדט ורובין תומפסון. הלהקה הופיעה בין היתר באולמות שונים באזור עיירות החוף של ניו ג'רזי, בעיר ריצ'מונד שבויריג'יניה, בקליפורניה ובמקומות נוספים. חבורת נגנים זאת, בצירוף הסקסופוניסט קלרנס קלמונס, תהפוך בשנת 1972 ללהקת ה-E Street Band, אשר תלווה את ספרינגסטין החל מאלבומו הראשון ועד היום.

בשנים אלה, פעל ספרינגסטין בהרכבים שונים, תוך ניסיון לעצב את סגנונו המוזיקלי - "Dr. Zoom & the Sonic Boom" (תחילת עד אמצע שנת 1971), "Sundance Blues Band" (אמצע 1971), "The Bruce Springsteen Band" (אמצע 1971 עד אמצע 1972). בשלב זה, עם צירופו של הפסנתרן דיוויד סנציוס, החלה להתגבש להקת ה-E Street Band העתידית.

הורסטיליות בשיריו ששילבו אלמנטים מסגנונות מוזיקה רבים דוגמת בלוז, רית'ם אנד בלוז, סול, ורוק אנד רול, כמו גם הנוכחות הבימתית הבולטת שלו, העלו את קרנו של ספרינגסטין בקרב גורמים בתעשיית המוזיקה, אשר עתידים להשפיע רבות על התפתחות הקרייירה שלו - המפיקים המוזיקליים מייק אפל וג'ים קרטקוס וצייד הכשרונות של קולומוביה רקורדס ג'ון האמונד, אשר בעקבות לחצים שהפעיל עליו אפל הזמין את ספרינגסטין לאודישן במאי 1972.

1972-74: קשיים בדרך להצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, חתם ספרינגסטין על חוזה להקלטת אלבומו הראשון שלו בחברת קולומביה רקורדס, בסיועו של ג'ון האמונד, אשר החתים את בוב דילן על חוזה בחברה עשור קודם לכן. בינואר 1973 יצא אלבומו הראשון '"Greetings from Asbury Park, N.J" אשר זכה לביקורות טובות, על אף שלא הצליח מבחינה מסחרית. בשל כתיבתו הפואטית וסגנון הפולק-רוק של אלבומו הראשון, זכה ספרינגסטין להשוואות לבוב דילן ו-ואן מוריסון על ידי מבקרי המוזיקה.[10]

בספטמבר 1973 ראה יצא אלבומו השני "The Wild, The Innocent & the E Street Shuffle", אשר אף הוא זכה לביקורת טובות ולהצלחה מסחרית פחותה. באלבום זה, המאופיין בשילוב סגנונות הרוק והריתם אנד בלוז תוך התרחקות מסגנון הפולק, שמזוהה עם אלבומו הראשון, מתאר ספרינגסטין, בין היתר, את אורך חייהם והווי בני הנוער בניו ג'רזי.

בגיליון מגזין המוזיקה "The Real Paper" שיצא במאי 1974 כתב מבקר המוזיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את עתיד הרוק אנד רול, ושמו הוא ברוס ספרינגסטין. בערב בו חשתי צורך להרגיש צעיר, ספרינגסטין גרם לי להרגיש כאילו שמעתי מוזיקה בפעם הראשונה בחיי". החברות בין לנדאו וספרינגסטין הפכה במהרה לעבודה משותפת, כשלנדאו נהפך למנהלו האישי ולמפיק המוזיקלי של ספרינגסטין באלבומו השלישי, "Born To Run".

העבודה על האלבום "Born to Run" החלה במאי 1974 וארכה 14 חודשים (מתוכם 6 חודשי עבודה על שיר הנושא של האלבום). תהליך ההקלטה היה ארוך ורווי קשיים, כשחברו של ספרינגסטין וחברת להקת ה-אי סטריט בנד סטיבן ואן זנדט, סייע לו רבות בתפירת הפרטים הקטנים שהביאו להשלמת האלבום.

1975-1983: פריצת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף לאחר השלמת האלבום ביולי 1975, המשיך ספרינגסטין להביע חוסר שביעות רצון מהתוצאה הסופית, ולאחר האזנה ראשונה של האלבום השליך את התקליט מחלון האולפן והביע את רצונו לגנוז את האלבום ולהקליטו כהופעה חיה במסכאת הופעה במועדון הניו יורקי "The Bottom Line", בו הופיע ספרינגסטין לעיתים קרובות.

ב-13 באוגוסט 1975 החלו ספרינגסטין ולהקת האי-סטריט במרתון של עשר הופעות בחמישה לילות, במועדון ה-Bottom Line. ההתעניינות של התקשורת הייתה בשיאה, וההופעות הוקלטו ברדיו. שנים מאוחר יותר יכלול המגזין רולינג סטון את סדרת מופעים זו ברשימת 50 האירועים ששינו את הרוק אנד רול.[11]

ב-25 באוגוסט 1975 יצא לבסוף אלבומו השלישי ופורץ הדרך של ברוס, "Born To Run". האלבום זכה להצלחה מיידית וטיפס במהרה אל המקום ה-3 במצעד האלבומים האמריקאי בילבורד 200. הסינגלים "Born To Run" ו - "Tenth Avenue Freeze-Out" התברגו אף הם במצעד ולצידם הפכו כל רצועות האלבום למושמעות דרך קבע במגוון תחנות רדיו בארצות הברית, כאשר שירים דוגמת "Thunder Road" ו-"Jungleland" הפכו לפופולרים מאוד בהופעות. בניגוד לאלבומיו הקודמים, זכה אלבום זה גם להצלחה מסחרית משמעותית וסימל את חדירתו של ספרינגסטין למיינסטרים.

ב-27 באוקטובר 1975 הופיע ברוס במקביל על שערי המגזינים טיים מגזין וניוזוויק, ובכך הגיע גל החשיפה לשיאו. ספרינגסטין התרעם על יחסי הציבור שקדמו להופעות, ותלש בעצמו כרזות שהכריזו "סוף סוף לונדון מוכנה לבואו של ספרינגסטין". האלבום "Born To Run" נמכר בארצות הברית עד שנת 2000 ב-6 מיליון עותקים, והוא מדורג במקום ה-18 ברשימת 500 האלבומים הטובים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון.

בשנת 1976 נקלע ברוס למאבק משפטי מול אמרגנו לשעבר, מייק אפל. מאבק זה מנע ממנו להקליט ולהוציא לאור אלבום חדש. סיבוב ההופעות של "Born To Run" נמשך לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית, עד לסיום המאבק המשפטי ב-1977. אז, חזרו ספרינגסטין ולהקת האי סטריט להקלטת האלבום הרביעי "Darkness on the Edge of Town". באלבומו הרביעי חל מפנה בכתיבתו ובצורת ההגשה של ספרינגסטין: שירי האלבום הכתובים כולם בגוף ראשון, כדי להדגיש חלומות, קשיים ותחושות של בני מעמד הפועלים באותם מקומות אותם חווה ודמיין. האלבום, אשר יצא לחנויות ב-2 ביוני 1978, זכה לביקורת מצוינות ונחשב עד היום כאחד האלבומים הטובים והמוערכים ביותר של ספרינגסטין. סיבוב ההופעות של האלבום התקיים לאורך שנת 1978 והפך לאגדי בקרב המעריצים, כשההופעות החלו להימשך אל מעבר למחסום ה-3 שעות.[12]

לקראת סוף שנות ה-70, בעקבות הפופולריות הרבה לה זכה, החלו אמנים אחרים לעשות שימוש בשיריו של ספרינגסטין. להקת "Manfred Mann's Earth Band" הקליטה גרסת כיסוי לשיר ""Blinded by the Light" (מאלבומו הראשון) שיצא בשנת 1977 וזכה להצלחה רבה. פטי סמית הקליטה את שירו של ספרינגסטין "Because the Night" (שלא שוחרר) באותה שנה ואשר זכה אף הוא לפופולריות רבה.

ב-17 באוקטובר 1980 ראה אור אלבומו החמישי של ברוס, "The River". האלבום הכפול הציג שירי רוק קצביים בהשפעת הרוק אנד רול של שנות החמישים והשישים לצד רצועות פולק רוק שהמשיכו לתאר את חייהם של בני מעמד הפועלים דרך עיניו של ברוס. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Hungry Heart", זינק אל המקום ה-5 במצעד הסינגלים האמריקאי בילבורד והפך לשירו המצליח ביותר של ברוס עד אותה עת. לאחר סיבוב הופעות מוצלח נוסף ישב ברוס וכתב, הפעם לבדו, את "נברסקה", אותו הקליט בביתו. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית אך נחשב בקרב מעריציו לאחד האלבומים האישיים והחודרים יותר שלו.

1984-91: הצלחה מסחרית והפיכתו לכוכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 חזר ספרינגסטין עם "Born in the USA", האלבום המזוהה ביותר עמו, שמכר בשנה אחת 10 מיליון עותקים בעולם ונשאר עד היום האלבום המצליח ביותר של ספרינגסטין במהלך כל הקריירה. לאלבום זה נלווה מסע הופעות חוצה עולם של יותר משנה וחצי. במהלך סיבוב הופעות זה הספיק ספרינגסטין להתחתן ולהתגרש מהשחקנית והדוגמנית ג'וליאן פיליפס.

לאחר החזרה ממסע הופעות זה, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Live 75-85" ובו 290 דקות של הופעות חיות משנת 1975 ועד שנת 1985. "ניסיתי לסדר את השירים כך שיספרו סיפור", אמר על האלבום המשולש הזה. בשנת 1987, לאחר נישואיו למי שהייתה זמרת הרקע שלו ועד היום אשתו ואם שלושת ילדיו, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Tunnel of love". לאלבום זה נלווה מסע הופעות שסיומו היה בשנת 1988 בקונצרט בבואנוס איירס יחד עם אמנים כמו סטינג, טרייסי צ'פמן ועוד למען זכויות אדם.

1992-98: עליות ומורדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 הפתיע ספרינגסטין כשהוציא 2 אלבומים בו-זמנית: "Lucky Town", ו-"Human Touch". ההפתעה הגדולה הייתה שלראשונה ספרינגסטין בחר בלהקה אחרת מלהקת האי סטריט, ועם להקה זו גם יצא לסיבוב הופעות, לא לפני שהוציא את אלבום ה-UnPlugged שלו עם הלהקה.

ב-1993 זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על כתיבת וביצוע השיר "Streets of Philadelphia" עבור הסרט "פילדלפיה".

בשנת 1995 הוציא את האלבום "Greatest Hits" בו הוצגו 2 שירים חדשים שלו עם להקת האי סטריט, ואחריו הוציא את האלבום "The ghost of Tom Joad" ("הרוח של טום ג'ואד"), בהשראת הספר "ענבי זעם".

1999-2007:הצלחה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיבוב הופעות אקוסטי ומנוחה קצרה, התאחד ברוס עם להקת האי סטריט בשנת 1999, ואלה יצאו לסיבוב הופעות משותף ששיאו היה ב-14 לילות רצופים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. לראשונה בתולדות הלהקה צולמו ההופעות האחרונות במלואן ויצאו בפורמט DVD. בשנת 2002 הוציא ספרינגסטין את האלבום "The Rising", שהושפע ברובו ממתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר על ארצות הברית ומאסון מגדלי התאומים. לאלבום זה, שהוקלט יחד עם ה-E Street Band נלווה סיבוב הופעות ובו הופיעה הלהקה לראשונה בניו זילנד. ההופעה בברצלונה מסיבוב הופעות זה יצאה גם היא בפורמט DVD, וסיבוב הופעות זה נחתם בשלושה לילות ב- Shea Stadium בניו יורק.

בשנת 2005 הוציא ברוס את האלבום "Devils and Dust", ובשנת 2006, לאחר שהיה מעורב פוליטית לראשונה בחייו, הוציא את האלבום "We shall overcome - The Seeger sessions", ובו עיבודים מחודשים לשירי עם אמריקאים. בשנת 2007 הוציא את האלבום "Magic".

בשנת 2009 זכה שוב פעם בפרס גלובוס הזהב עבור הפסקול לסרט המתאבק.

סגנון ותמה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוס נחשב אחד מעמודי התווך של המוזיקה האמריקאית, והוא סמל מוצהר של תרבות זו. שיריו של ברוס נלמדים באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית בשיעורי היסטוריה - בנושא של למידת ההיסטוריה האמריקאית דרך שיריו.

להקות הליווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 ברוס נשא לאישה את השחקנית-דוגמנית גוליאן פיליפס, ממנה התגרש כעבור ארבע שנים. בשנת 1991 הוא נשא לאישה את פטי סקיאלפה, ממנה נולדו לו שלושת ילדיו: אוון ג'יימס, אלופת קפיצות הראווה לעתיד ג'סיקה ריי ספרינגסטין וסמואל ריאן ספרינגסטין. משנת 1990, המשפחה מתגוררת בקולטס נק ניו ג'רזי, אך בעלת בתים ברחבי ארצות הברית כולה.

ברוס ספרינגסטין ידוע כתומך של המפלגה הדמוקרטית, והופיע עם הנשיא ברק אובמה במהלך כנסי הבחירות לנשיאות ב-2012.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973: Greetings from Asbury Park, N.J.
  • 1973: The Wild, the Innocent and the E Street Shuffle
  • 1975: Born to Run
  • 1978: Darkness on the Edge of Town
  • 1980: The River
  • 1982: Nebraska
  • 1984: Born in the U.S.A.
  • 1987: Tunnel of Love
  • 1992: Human Touch
  • 1992: Lucky Town
  • 1995: The Ghost of Tom Joad
  • 2002: The Rising
  • 2005: Devils & Dust
  • 2006: We Shall Overcome: The Seeger Sessions
  • 2007: Magic
  • 2009: Working on a Dream
  • 2012: Wrecking Ball
  • 2014: High Hopes
  • 2015: The Ties That Bind: The River Collection

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוס ספרינגסטין בוויקישיתוף

כתבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bruce Springsteen Biography, biography.com - retrieved April 30, 2016
  2. ^ סבו של ספרינגסטין מצד אימו נולד וגדל בעיירה "Vico Equense" הסמוכה לנאפולי.
  3. ^ Martin, Gavin ,"Why Bruce Springsteen is still attacking the 'fat bankers' and 'robber barons'". Daily Mirror. UK, February 24, 2012 - retrieved April 30, 2016
  4. ^ Bruce Springsteen's Religion and Political Views, hollowverse.com - retrieved April 30, 2016
  5. ^ ,Dave Marsh, "Glory Days: Bruce Springsteen in the 1980s" (1987) pg. 88–89
  6. ^ Springsteen Honors Early Supporter, billboard.com, May 25, 2002 - retrieved April 4, 2016
  7. ^ Kurt Loder, The Rolling Stone Interview: Bruce Springsteen, RollingStone magazine, December 6, 1984 - retrieved April 30, 2016
  8. ^ Oliver Brett, What's in a nickname?, BBC news, January 15, 2009 - retrieved April 30,2016
  9. ^ François Marchand, Review: Bruce Springsteen rocks like a boss in Vancouver, Vancouver sun, November 25,2012 - retrieved April 30, 2016
  10. ^ Lester Bangs , "Greetings From Asbury Park, NJ". Rolling Stone, July 5, 1973 - Retrieved May 5, 2016
  11. ^ The Moments". Rolling Stone. June 24, 2004 - retrieved May 6, 2016
  12. ^ Stephen Metcalf, "Faux Americana - Why I still love Bruce Springsteen", Slate,com, May ,2 2005 - retrieved May 6, 2016