M37

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M37
M37a.jpg
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים עגלון
שמות נוספים NGC 2099
מגלה ג'ובאני בטיסטה אודיירנה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי לפני 1654
סוג צביר פתוח
בהירות 6.2+
סיווג מורפולוגי I,1-2,r
עלייה ישרה 05ʰ 52ᵐ 19ˢ
נטייה ‏02″ ‏33′ ‏32°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 4.45-
מרחק 4,400 שנות אור
1,349.03 פארסק
קוטר 20-25 שנות אור
מספר כוכבים 500
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

M37 (מ-Messier 37, או NGC 2099) הוא צביר פתוח עשיר בקבוצת הכוכבים עגלון הנמצא במרחק של כ-4,400 שנות אור ממערכת השמש ומכיל מאות כוכבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר מופיע ברשימותיו של האסטרונום האיטלקי ג'ובאני בטיסטה אודיירנה משנת 1654, אך לא ידוע מתי צפה בו. למרות שהצביר בהיר יותר מ-M36 ומ-M38 הסמוכים, הוא לא התגלה על ידי על ידי האסטרונום הצרפתי גיום לה ז'נטיל שצפה בשניים האחרים בשנת 1749. לעומת זאת ב-2 בספטמבר 1764 הוא נצפה על ידי שארל מסיה, שלא ידע על גילויו המוקדם יותר ותיאר אותו בקטלוג מסיה כצביר של כוכבים קטנים שמוקפים בערפילית.

לצביר דרגת בהירות 6.2 וניתן לאתרו באמצעות משקפת כ-4 מעלות ממזרח לכוכב χ בעגלון. כוכבי הצביר הבהירים ביותר הם מדרגת בהירות 9.0, כך שקשה להבחין בהם באמצעות משקפת ורק באמצעות טלסקופ חובבים ניתן להבחין שמדובר בצביר. במרחק של כ-3.7 מעלות ממערב-צפון-מערב ל-M37 נמצא הצביר M36.

מאפייני הצביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו הזוויתי הנצפה של M37 הוא כ-24 דקות קשת, כשלושה רבעים מקוטרו של הירח המלא ומרחקו ממערכת השמש לא ידוע בוודאות ונע בין 4,100 ל-4,700 שנות אור, כך שקוטרו של M37 הוא בין 20 ל-25 שנות אור. הצביר מכיל כ-150 כוכבים שבהירותם היא מדרגה מתחת ל-12.5 ובסך הכל כ-500 כוכבים. יש בצביר למעלה מ-10 ענקים וגילו של הצביר מוערך בלפחות 300 מיליוני שנים - המבוגר ביותר מבין שלושת הצבירים M37, M36 ו-M38.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M37 בוויקישיתוף
  • M37 בקטלוג מסיה באתר SEDS.