לדלג לתוכן

M68

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
M68
M68 בצילום של טלסקופ החלל האבל
M68 בצילום של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים נחש מים
שמות נוספים NGC 4590
מגלה שארל מסיה
תאריך גילוי 9 באפריל 1780
סוג צביר כדורי
בהירות נראית 7.8+
סיווג מורפולוגי X
עלייה ישרה 12ʰ 39ᵐ  27.98ˢ
נטייה ‏38.6″ ‏44′ ‏26°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 7.2-
מרחק 33,300 שנות אור
10,209.71 פארסק
קוטר 106 שנות אור
מסה 223,000[1] M
הסחה לאדום 112- ק"מ/שנייה

M68 (מ-Messier 68, נקרא גם NGC 4590) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים נחש מים הנמצא במרחק של כ-33,300 שנות אור ממערכת השמש.

הצביר התגלה על ידי שארל מסיה ב-9 באפריל 1780 והוכנס לקטלוג מסיה, שם תואר כערפילית ללא כוכבים מתחת לעורב ולנחש מים, עמומה וקשה לצפייה. בשנת 1814 גילה האסטרונום ויליאם הרשל שזהו צביר כוכבים ותיאר אותו כעשיר ודחוס במיוחד עד שהכוכבים מתערבבים זה בזה. הוא ציין שהצביר מעט פחוס, שאורכו כ-4 דקות קשת ורוחבו כ-3 דקות קשת.

בהירות נראיתו של הצביר היא מדרגה 7.8 כך שהוא עמום יחסית. ניתן להבחין בו רק באמצעות משקפת איכותית או טלסקופ ועל מנת לצפות בכוכבי הצביר, שהבהירים שבהם הם מדרגת בהירות 12.5, יש צורך בטלסקופ בינוני. בשל עמימותו ומיעוט הכוכבים הבהירים בסביבתו קשה לאתר אותו, הוא נמצא מעט מעל הקו הדמיוני המחבר את הכוכבים β בנחש מים ו-γ בנחש מים, כ-3.5 מעלות מדרום-מזרח לכוכב β בעורב.

מאפייני הצביר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו של M68 מעט סגלגלה, קוטרו כ-106 שנות אור ומסתו מוערכת בכ-223,000 מסות שמש. מרחקו ממערכת השמש הוא כ-33,300 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-11 דקות קשת - כשליש קוטרו של הירח המלא. בצביר התגלו כ-40 כוכבים משתנים, מספר נמוך יחסית לצבירים מסוג זה, רובם מסוג משתני RR בנבל. עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 65,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי A6.

מסלולו של M68 סביב מרכז הגלקסיה הוא אליפטי מאוד כך שמרחקו ממרכז הגלקסיה נע בין 33,000 שנות אור ל-100,000 שנות אור והוא חוצה את מישור הגלקסיה פעמיים בכל הקפה שנמשכת כחצי מיליארד שנים.[2] גילו של הצביר מוערך בכ-10 מיליארד שנים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M68 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ J. Boyles, D. R. Lorimer, P. J. Turk, R. Mnatsakanov, R. S. Lynch, S. M. Ransom, P. C. Freire, & K. Belczynski: Young Radio Pulsars in Galactic Globular Clusters (2011), p. 10
  2. ^ Ronald Stoyan, Stefan Binnewies, Susanne Friedrich: Atlas of the Messier Objects: Highlights of the Deep Sky