קיימן שחור
קיימן שחור | |
---|---|
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | זוחלים |
על־סדרה: | דמויי תנינאים |
סדרה: | תנינאים |
על־משפחה: | דמויי אליגטור |
משפחה: | אליגטוריים |
תת־משפחה: | קיימנים |
סוג: | Melanosuchus |
מין: | קיימן שחור |
שם מדעי | |
Melanosuchus niger שפיקס, 1825 | |
תחום תפוצה | |
קיימן שחור (שם מדעי: Melanosuchus niger) הוא מין קיימן גדול יחיד בסוגו (קיימן שחור, Melanosuchus) שבמשפחת האליגטוריים. הקיימן השחור הוא תנינאי גדול מאוד: אורכו נע בין 4 ל-5 מטר ומשקלו 300–500 ק"ג, אך ייתכן שפרטים גדולים במיוחד מגיעים לאורך של כ-6 מטרים. בית הגידול של מרבית הקיימנים השחורים הוא אזורים של נהרות ואגמים גדולים באמזוניה בברזיל, וכן בגיאנה ובגיאנה הצרפתית, וידוע על קיימנים שחורים צפונית לסורינאם. בעבר היה נפוץ, אך הוא ניצוד בשל עורו עד שכמעט הוכחד, אך התאושש.
גודל ומראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיימן השחור מגיע לאורך מרבי של 5–6 מטרים (16–20 רגל). ישנם מספר דיווחים על קיימנים שחורים באורך של למעלה מ-6 מטרים ומשקל של למעלה מ-1,100 ק"ג, אך הקיימן השחור הגדול ביותר שנמדד היה באורך של כ-5 מטרים. מאחר שאליגטור ממוצע עובר רק לעיתים רחוקות את אורך ה-5 מטרים נחשב הקיימן השחור למין הגדול ביותר במשפחת האליגטוריים. הקיימן השחור הוא התנינאי הגדול בדרום אמריקה (ביחד עם תנין אורינוקו) והוא גדול יותר מכל הטורפים הזוחלים ביבשת. הקיימן השחור מגלה דו-צורתיות זוויגית: אורכם הממוצע של הזכרים הבוגרים הוא 4.0–4.5 מטרים (13.1–14.8 רגל), בעוד שאורכן הממוצע של הנקבות הוא כ-2.5–3.0 מטרים (8.2–9.8 רגל). משקלם הממוצע של זכרים הוא 100–350 ק"ג, אך פרטים גדולים יכולים לשקול למעלה מ-500 ק"ג.
הקיימן השחור דומה בצורתו לאליגטור האמריקני, אולם הוא קרוב יותר ליתר הקיימנים מאשר אליו. עובדה זו מוצאת ביטוי בחוטמו של הקיימן השחור, שהוא ארוך וצר יותר מאשר חוטם האליגטור. צבעם של הקיימנים השחורים כהה, כמעט שחור, וראשם מעט בהיר יותר. כשהם קטנים, ראשם הוא בצבע אפור, ובמהלך גדילתם הוא הופך לחום. על גופם יש בצעירותם שורות של נקודות בהירות, אולם אלו דוהות עם הזמן. עם זאת, הן אינן נעלמות לחלוטין, כפי שקורה אצל תנינים אחרים. צבע עורו הכהה מסייע לו בהסוואה בציד הלילי שלו, ועשוי לעזור לו גם בספיגת חום.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיימן השחור ניזון מדגים, כולל פירנות, מציפורים, צבים ויונקים הבאים לשתות מהמים כמו איילים וקפיבארה. שיניהם בנויות לאחוז את הטרף, אך לא לקרוע אותו, ולכן הם מטביעים את טרפם ובולעים אותו שלם. פרטים בוגרים עשויים אף לטרוף טפירים ואנקונדות. קיימנים שחורים גדולים תוקפים ולעיתים טורפים אף בני אדם.
היגואר הוא טורף ידוע של כל סוגי הקיימנים כולל קיימנים שחורים צעירים וגם האנקונדה ותנין אמריקאי עשויים לטרוף אותם[2]. לפרטים הבוגרים מעל 4 מטר כנראה אין טורפים, למעט האדם.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל הטלה קיימות בין 30 ל-60 ביצים, כאשר משך הבשלתן אורך כ-30 ימים. בין האיומים שניצבים בפני הביצים - קופים כדוגמת קוף סנאי ואפילו יגואר. האמא תעזור להעביר את התנינים הקטנים למים ואף תעזור בפיצוח הביצה לאלו שמתקשים לצאת ממנה. האמא תישאר ותשמור על צאצאיה למספר חודשים. נקבת הקיימן השחור מזדווגת רק אחת לשנתיים-שלוש.
רק מעטים מאבקועי הקיימן השחור שורדים ומגיעים לבגרות. רבים מהם נטרפים כשהם קטנים, כולל על ידי קיימנים אחרים. תת-בוגרים (עד אורך 3.5 מטר) יכולים להיטרף על ידי לוטרת ענק, אנקונדה ויגואר.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קיימן שחור, באתר ITIS (באנגלית)
- קיימן שחור, באתר NCBI (באנגלית)
- קיימן שחור, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קיימן שחור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קיימן שחור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קיימן שחור, באתר GBIF (באנגלית)
- Tom Hale, Black Caiman: The Amazon's Apex Predator That Hunts Everything - Even Humans, IFLScience, 17 במאי 2024
- תיעוד של יגואר טורף קיימן שחור בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק ביוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קיימן שחור באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ראו קישורים חיצוניים כדי לצפות בסרטון שמתעד יגואר טורף קיימן שחור