Pet Sounds

*Pet Sounds*
	חברי הלהקה. מימין לשמאל: אל ג'ארדין, מייק לאב, דניס וילסון, בריאן וילסון וקארל וילסון.
	אלבום אולפן מאת הביץ' בויז
יצא לאור	16 במאי 1966
הוקלט	12 ביולי 1965 – 13 באפריל 1966
מקום הקלטה	United Western Recorders, אולפני סאנסט, CBS Columbia Square, אולפני גולד סטאר
סוגה	רוק פסיכדלי, בארוק פופ, פופ פסיכדלי, ארט רוק
שפה	אנגלית
אורך	35:57
חברת תקליטים	קפיטול רקורדס
הפקה	בריאן וילסון
	"Caroline, No" תאריך יציאה: 7 במרץ 1966; "Sloop John B" תאריך יציאה: 21 במרץ 1966; "Wouldn't It Be Nice / God Only Knows" תאריך יציאה: 18 ביולי 1966;

Pet Sounds הוא אלבומה ה־11 של להקת הרוק האמריקאית הביץ' בויז, שיצא לאור ב־16 במאי 1966.

האלבום נחשב לאלבום הטוב והמצליח ביותר של הלהקה, ולאחד האלבומים המשפיעים ביותר במוזיקה הפופולרית. הוא דורג שני ברשימות 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים שערך המגזין רולינג סטון ב־2003 (ובכלל זה העדכון ב־2012)^[1] וב־2020 (ובכלל זה העדכון ב־2023)^[2].

רקע

עשרת אלבומי הלהקה שקדמו ל־Pet Sounds עסקו בנושאים קבועים כמו קיץ, גלישה, מכוניות ונשים. באלבום זה החליטה הלהקה לסטות מנושאים אלו ומסגנון הרוק אנד רול שאפיין את שירי הלהקה, לטובת אלבום מגוון ושונה ביחס לקודמיו.

בריאן וילסון, בסיסט הלהקה ומפיק האלבום, שאב את ההשראה מאלבומם של הביטלס, Rubber Soul. בריאיון שהעניק וילסון, סיפר כי לאחר ששמע פעם נוספת את האלבום Rubber Soul בביתו, הוא רץ במהרה לאשתו והכריז: "מרילין, אני הולך לעשות את האלבום המושלם! את אלבום הרוק הטוב ביותר שאי פעם נוצר!"^[3]

הפקת והקלטת האלבום

כתיבה

במהלך שנת 1965 פגש בריאן וילסון את טוני אשר, פזמונאי ורעיונאי שעבד בכתיבת זמרירים עבור משרד פרסום.^[4] כמה חודשים מאוחר יותר וילסון, בהמלצת חברו, הזמין את אשר לשתף איתו פעולה בכתיבת שירים לאלבום חדש, וציין שהוא רוצה לעשות משהו "שונה לגמרי" עם מישהו שלא כתב איתו מעולם.^[3]

אשר הסכים להצעה וכעבור עשרה ימים נפגשו שניהם במטרה לכתוב. וילסון ניגן חלק מההקלטות האחרונות שלו והביא לאשר קלטת שמע ובה שיר שלו בשם "In My Childhood". אחרי שערך את השיר התוצאה של אשר הייתה "You Still Believe in Me", שיר שנכנס לבסוף לאלבום, ושכנע את וילסון שאשר היה הכותב שהוא חיפש לעבוד איתו. כאשר נשאל וילסון בראיונות בעתיד מדוע הרגיש שאשר היה ההתאמה הנכונה, ענה שחשב שהוא היה "בחור חכם מאוד, אדם מילולי מאוד."^[5]

וילסון ואשר כתבו יחד לאורך תקופה של כשניים עד שלושה שבועות בביתו של וילסון, בין ינואר לפברואר 1966. כל פגישת כתיבה התחילה בכך שוילסון ניגן מנגינה או כמה אקורדים שעבד עליהם, בשיחה על תקליט כלשהו שוילסון אהב, או בדיון על נושא כלשהו שוילסון רצה לכתוב עליו. אשר אמר כי תרומתו המשמעותית ביותר הייתה בשלושה שירים: "I Just Wasn't Made for These Times", ‏"Caroline, No" ו"That's Not Me".^[6]

סך הכול, שמונה מתוך 13 השירים באלבום כתבו וילסון ואשר (אחד השירים נכתב עם מייק לאב).

הקלטות

רוב האלבום (מלבד שלושה שירים) הוקלט בין 18 בינואר עד 13 באפריל 1966 ב־27 מפגשים. הקטעים האינסטרומנטליים הוקלטו באולפני ההקלטות יונייטד ווסטרן רקורדס למעט חלק קטן שהוקלטו בגולד סטאר סטודיוס ובסאנסט סאונד רקורדרס. קטעי השירה הוקלטו ביונייטד וסטרן רקורדס וב־CBS כיכר קולומביה. כל אולפני ההקלטות נמצאים בלוס אנג'לס, קליפורניה.

לפני האלבום חברי הלהקה נהגו להגיע להקלטות כשאינם מוכנים, ולא נהגו לעשות חזרות לפני שהקליטו שירים. לדברי טכנאי הקול של האלבום צ'אק בריטס: "רוב הזמן הם לא היו מוכנים לשיר. הם היו עושים חזרות בסטודיו. למעשה לא היה דבר כזה אצלם, חזרות. הם היו מגיעים ומייד מתחילים לשיר למיקרופון. בריאן ידע את התפקידים של כולם, והשאר גם ידעו את התפקידים זה של זה, וזה פשוט סוג של זרם."^[7]

לפי אל ג'ארדין, במהלך ההקלטות של Pet Sounds בריאן היה מלמד בליווי פסנתר כל אחד את השורות הרלוונטיות עבורו בשירים. הוא הרחיב: "כל לילה היינו מגיעים להשמעה חוזרת. היינו יושבים ומאזינים למה שעשינו בלילה הקודם. מישהו היה יכול לומר, ובכן, זה די טוב אבל אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר,"^[8] תהליך שבדיעבד הוכיח את עצמו כיעיל.

הפרפקציוניזם של בריאן גרם ללאב לכנות אותו במהלך ההקלטות "אוזני כלב". הוא הסביר בריאיון:^[9]

היינו עושים את זה שוב ושוב עד שזה היה נכון. [בריאן] היה הולך על כל ניואנס עדין שתוכל להעלות על הדעת. כל קול היה צריך להיות נכון. התזמון היה צריך להיות נכון. כל גוון של קול היה צריך להיות מתאים, לפי איך שהוא הרגיש. ואז הוא עלול, ביום שאחרי, לזרוק את מה שעבדנו עליו ואז היינו צריכים לעשות את זה מההתחלה.

המקור באנגלית

We would do it over again until it was right. [Brian] was going for every subtle nuance that you could conceivably think of. Every voice had to be right, every voice and its resonance and tonality had to be right. The timing had to be right. The timbre of the voices just had to be correct, according to how he felt. And then he might, the next day, completely throw that out and we might have to do it over again.

— מייק לאב

סגנון האלבום

הסגנון הבולט ביותר באלבום הוא רוק פסיכדלי. כוונת חברי הלהקה הייתה ליצור אלבום שיכיל אלמנטים מסגנונות שונים, כמו פופ, ג'אז, מוזיקה קלאסית, אקזוטי, בלדות ואוונגארד.^[10]

האלבום נחשב אחד האלבומים המגוונים ביותר מבחינת סגנונות מוזיקליים שיצרה הלהקה.

השם ועטיפת האלבום

בתמונה על עטיפת האלבום מופיעים חמישה מחברי הלהקה – (מימין לשמאל: אל ג'ארדין, מייק לאב, דניס וילסון, בריאן וילסון וקארל וילסון – כאשר הם מאכילים שבע עזים בתפוח. ברוס ג'ונסטון, שהצטרף ללהקה שנה קודם לכן, אינו מופיע בתמונה בשל קשיים משפטיים עם חברת התקליטים קולומביה רקורדס (עם זאת הופיע בתמונה על הצד האחורי של האלבום). התמונה צולמה ב־10 בפברואר 1966 בגן החיות של סן דייגו בידי הצלם ג'ורג ג'רמן.^[11]

על פי ריאיון משנת 2016 עם וילסון וג'ארדין על שם האלבום, על השם Pet Sounds חשב לאב.^[12] בריאיון אחר נזכר לאב שחשב על השם בהשראת קולות החיות הנשמעים באלבום, ולאחר שהוא ויתר חברי הלהקה סיימו להקליט את קולות כלב לשיר "Caroline, No".

קבלת האלבום

לאחר יציאת האלבום

הביקורות הראשונות שקיבל האלבום בארצות הברית נעו בין שליליות לחיוביות מהוססות.^[3] לדעתו של הביוגרף דייוויד ליף הוא נראה למעריצים האמריקאים אלבום מאתגר מדי והם ויתרו עליו מהר מדי.^[13] האלבום לא היה מועמד באותה שנה לשום פרס בטקס פרסי גראמי.

מה שמבקרים רבים מחשיבים לאחד מאלבומים הטובים והחשובים ביותר בהיסטוריית הרוק מעולם לא זכה להצלחה בקרב קוני תקליטים אמריקאים. התקליט מעולם לא מכר מספיק כדי להפוך לתקליט זהב... זה לקח הרבה השמעות למעריץ כדי לבסוף להעריך ולספוג מה שבריאן השיג. במונחים של מכירת תקליטים, זה היה מזיק, מפני שמהר הופצה שמועה בקרב המעריצים המחתרתיים "תתרחקו מהאלבום החדש של Beach Boys, הוא מוזר."

המקור באנגלית

What many critics consider to be one of the best and most important albums in rock history never was embraced by American record buyers. It never sold enough to become a gold record... It took many listenings for a fan to finally appreciate and absorb what Brian had accomplished. In terms of record sales, this was damaging, because the fan underground quickly passed the word to "stay away from the new Beach Boys album, it's weird."

— דייויד ליף

בבריטניה היה מצב האלבום שונה והמבקרים הבריטים פרסמו בעיקר ביקורות חיוביות עליו. לדעתו של יאן ונר, העורך המייסד של המגזין רולינג סטון, בעיני המעריצים הבריטיים הלהקה הייתה מתקדמת הרבה יותר מהביטלס, ואת בריאן וילסון הם ראו כגאון.^[14] פני ולנטיין מהמגזין "דיסק" כתבה על האלבום: "13 רצועות של גאונותו של בריאן וילסון... כל התקליט הוא רומנטי הרבה יותר מהעליזות הרגילה של הביץ' בויז. שירים קטנים, עצובים ועגמומיים בנושא אהבה אבודה ואהבה חדשה וכל מה שמסביב לאהבה."^[15]

בשנת 1969, שנים אחדות לאחר יציאת האלבום, אמר שדרן הרדיו ג'ון גילילנד בתוכנית הרדיו האמריקאית "Pop Chronicles", שעסקה בהיסטוריה של המוזיקה, כי לדעתו הוצאת האלבום של הביטלס Revolver בסמיכות זמנים להוצאת Pet Sounds פגעה במכירות בארצות הברית.^[14]

כיום

מעמדו של האלבום השתפר עם השנים. כיום הוא נחשב האלבום לאחד החשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מוזיקת הרוק. המגזין "רולינג סטון" דירג את האלבום במקום השני ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. לפי עדותו של פול מקרטני, Pet Sounds סיפק השראה לאלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, אשר דורג במקום הראשון ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים^[1] (ומאוחר יותר במקום ה־24)^[2].

ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים שערך "רולינג סטון" מדורגים שלושה שירים מהאלבום: "God Only Knows" במקום ה־25, ‏"Caroline, No" במקום ה־211 ו"Sloop John B" במקום ה־271.^[16]

בביקורות המאוחרות לאלבום ניכר שהמבקרים מכירים בחשיבותו של האלבום ובהשפעתו. ריצ'י אונטרברגר מהאתר AllMusic כתב: "האלבום הטוב ביותר של הביץ' בויז, ואחד הטובים של שנות ה־60. ההרכב הגיע כאן לרמה חדשה לגמרי במונחים של כתיבה והפקה."^[17] על פי דגלאס וולק מהמגזין "בלנדר", זהו "לא אלבום רוק אנד רול – ולא מוזיקה שיש לה שם, למען האמת. [...] השירים מעלים זיכרונות נהדרים של התמימות בהתבגרות. למרות נפילה מסחרית בזמנו, האלבום מחזיק בתואר היהלום שבכתר של הביץ' בויז."^[18]

ב־2016 יצא בריאן וילסון לסיבוב הופעות עם אל ג'ארדין ובלונדי צ'פלין לרגל ציון 50 שנה לאלבום. ב־8 ביוני 2016 הם הופיעו באמפי פארק רעננה.

רשימת הרצועות

במהדורה המקורית כלל האלבום 13 רצועות. בהוצאות מאוחרות יותר (החל משנת 1990) האלבום כולל רצועות נוספות שהושמטו מההוצאה המקורית.

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי בריאן וילסון וטוני אשר.

צד א'
מס'	שם	כותב(ים)	משך
1.	"Wouldn't It Be Nice"	בריאן וילסון, טוני אשר, מייק לאב	2:25
2.	"You Still Believe in Me"		2:31
3.	"That's Not Me"		2:28
4.	"Don't Talk (Put Your Head on My Shoulder)"		2:53
5.	"I'm Waiting for the Day"	בריאן וילסון, מייק לאב	3:05
6.	"Let's Go Away for Awhile"	בריאן וילסון	2:18
7.	"Sloop John B"	שיר מסורתי	2:58

צד ב'
מס'	שם	כותב(ים)	משך
8.	"God Only Knows"		2:51
9.	"I Know There's an Answer"	בריאן וילסון, טרי סאקן, מייק לאב	3:09
10.	"Here Today"		2:54
11.	"I Just Wasn't Made for These Times"		3:12
12.	"Pet Sounds"	בריאן וילסון	2:22
13.	"Caroline, No"		2:51
משך כולל:			35:57

מיקומי שיא

‏ ‏‏ מיקומי שיא (1966)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
ארצות הברית	בילבורד 200	10
הממלכה המאוחדת	מצעד האלבומים הבריטי	2

‏ ‏‏ מיקומי שיא לסינגל "Sloop John B"
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטריה	Ö3 אוסטריה טופ 40‏	1
אוסטרליה	מצעד הסינגלים האוסטרלי	17
אירלנד	מצעד הסינגלים האירי	2
ארצות הברית	בילבורד הוט 100	3
גרמניה	GfK – טופ 100	1
הולנד	מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים	1
הממלכה המאוחדת	מצעד הסינגלים הבריטי	2
נורווגיה	VG-lista	1

‏ ‏‏ מיקומי שיא לסינגל "Wouldn't It Be Nice"
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד הסינגלים האוסטרלי	2
ארצות הברית	בילבורד הוט 100	8
ניו זילנד	המצעד הניו זילנדי הרשמי	12

‏ ‏‏ מיקומי שיא לסינגל "God Only Knows"
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד הסינגלים האוסטרלי	17
אירלנד	מצעד הסינגלים האירי	6
ארצות הברית	בילבורד הוט 100	39
גרמניה	GfK – טופ 100	22
הולנד	מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים	4
הממלכה המאוחדת	מצעד הסינגלים הבריטי	2
נורווגיה	VG-lista	6
צרפת	SNEP	24

קישורים חיצוניים

מידע על האלבום Pet Sounds באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Pet Sounds באתר AllMusic
האלבום Pet Sounds באתר Discogs
האלבום Pet Sounds באתר ספוטיפיי
האלבום Pet Sounds באתר דיזר
האלבום Pet Sounds באתר אפל מיוזיק
האלבום Pet Sounds באתר Last.fm
האלבום Pet Sounds באתר טיידל
האלבום Pet Sounds באתר יוטיוב
עמי פרידמן, חיה נדירה: 50 לאלבום המופת של הביץ' בויז, באתר ynet, 16 במאי 2016
עמית סלונים‏, גאוני, פורץ דרך, מהפכני: 50 שנה ל-"Pet Sounds" של הביץ' בויז, באתר וואלה, 16 במאי 2016
בן שלו, האם הקסם של ה"ביץ' בויז" יעבוד ברעננה?, באתר הארץ, 2 ביוני 2016

הערות שוליים

1 2 Rolling Stone, Rolling Stone, 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone, ‏2012-05-31 (באנגלית)
1 2 The 500 Greatest Albums of All Time, רולינג סטון, ‏31 בדצמבר 2023
1 2 3 פיטר איימס קרלין, Catch a Wave: The Rise, Fall, and Redemption of the Beach Boys' Brian Wilson, Rodale Books, 2006, ISBN 978-1-59486-320-2
↑ Tony Asher Interview, albumlinernotes
↑ Interview w/Brian Wilson, albumlinernotes
↑ סטיבן גיינס, Heroes and Villains: The True Story of The Beach Boys, New York: Da Capo Press, 1986, ISBN 0306806479
↑ Chuck Britz, albumlinernotes
↑ Al Jardine of the Beach Boys: Everything You Ever Wanted To Know About “SMiLE” (Interview) |, web.archive.org, ‏2014-07-14
↑ פאולו יואיט, 'Scuse Me While I Kiss the Sky: 50 Moments That Changed Music, Hachette UK, 2011, ISBN 9780857386090
↑ ג'ון סטבינס, The Beach Boys FAQ: All That's Left to Know About America's Band, Backbeat Books, 2011, ISBN 978-1-4584-2914-8
↑ קית בדמן, The Beach Boys: The Definitive Diary of America's Greatest Band, on Stage and in the Studio, Backbeat Books, 2004, ISBN 978-0-87930-818-6
↑ The epic tale of the Beach Boys and the ‘Pet Sounds’ goats, KCRW, ‏2016-06-16 (באנגלית)
↑ Bathroom Readers' Institute, Uncle John's Absolutely Absorbing Bathroom Reader, Simon and Schuster, 2012, ISBN 9781607106791
1 2 Gilliland, John, Show 20 - Forty Miles of Bad Road: Some of the best from rock 'n' roll's dark ages. [Part 1], UNT Digital Library, Unknown
↑ צ'ארלס גרנטה, Wouldn't it Be Nice: Brian Wilson and the Making of the Beach Boys' Pet Sounds, Chicago Review Press, 2003, ISBN 978-1-55652-507-0
↑ Rolling Stone, Rolling Stone, 500 Greatest Songs of All Time, Rolling Stone, ‏2011-04-07 (באנגלית)
↑ Pet Sounds - The Beach Boys | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית אמריקאית)
↑ Pet Sounds - Blender, web.archive.org, ‏2010-01-13

[rollingstonealbums-1] 1 2 Rolling Stone, Rolling Stone, 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone, ‏2012-05-31 (באנגלית)

[:0-2] 1 2 The 500 Greatest Albums of All Time, רולינג סטון, ‏31 בדצמבר 2023

[catchawave-3] 1 2 3 פיטר איימס קרלין, Catch a Wave: The Rise, Fall, and Redemption of the Beach Boys' Brian Wilson, Rodale Books, 2006, ISBN 978-1-59486-320-2

[4] Tony Asher Interview, albumlinernotes

[5] Interview w/Brian Wilson, albumlinernotes

[6] סטיבן גיינס, Heroes and Villains: The True Story of The Beach Boys, New York: Da Capo Press, 1986, ISBN 0306806479

[7] Chuck Britz, albumlinernotes

[8] Al Jardine of the Beach Boys: Everything You Ever Wanted To Know About “SMiLE” (Interview) |, web.archive.org, ‏2014-07-14

[9] פאולו יואיט, 'Scuse Me While I Kiss the Sky: 50 Moments That Changed Music, Hachette UK, 2011, ISBN 9780857386090

[10] ג'ון סטבינס, The Beach Boys FAQ: All That's Left to Know About America's Band, Backbeat Books, 2011, ISBN 978-1-4584-2914-8

[11] קית בדמן, The Beach Boys: The Definitive Diary of America's Greatest Band, on Stage and in the Studio, Backbeat Books, 2004, ISBN 978-0-87930-818-6

[12] The epic tale of the Beach Boys and the ‘Pet Sounds’ goats, KCRW, ‏2016-06-16 (באנגלית)

[13] Bathroom Readers' Institute, Uncle John's Absolutely Absorbing Bathroom Reader, Simon and Schuster, 2012, ISBN 9781607106791

[untedu-14] 1 2 Gilliland, John, Show 20 - Forty Miles of Bad Road: Some of the best from rock 'n' roll's dark ages. [Part 1], UNT Digital Library, Unknown

[15] צ'ארלס גרנטה, Wouldn't it Be Nice: Brian Wilson and the Making of the Beach Boys' Pet Sounds, Chicago Review Press, 2003, ISBN 978-1-55652-507-0

[16] Rolling Stone, Rolling Stone, 500 Greatest Songs of All Time, Rolling Stone, ‏2011-04-07 (באנגלית)

[17] Pet Sounds - The Beach Boys | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית אמריקאית)

[18] Pet Sounds - Blender, web.archive.org, ‏2010-01-13

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]