איגור אויסטרך
 | |
| צילום משנת 2010 בתחרות הבינלאומית לכינור ע"ש דוד אויסטרך במוסקבה | |
| לידה |
27 באפריל 1931 אודסה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
14 באוגוסט 2021 (בגיל 90) מוסקבה, רוסיה |
| שם לידה |
Игорь Давидович Ойстрах |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מוקד פעילות |
רוסיה, ברית המועצות |
| מקום לימודים |
בית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה, הקונסרבטוריון של מוסקבה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
רוסית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
איגור דוידוביץ' אויסטרך (ברוסית: И́горь Дави́дович О́йстрах, באוקראינית: Ігор Давидович Ойстрах; 27 באפריל 1931 – 14 באוגוסט 2021) היה כנר יהודי-רוסי, יליד אוקראינה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגור אויסטרך נולד בשנת 1931 באודסה לכנר דוד אויסטרך ולפסנתרנית תמרה איוואנובנה רוטאריובה (1906–1976). מגיל קטן עסק במוזיקה:בגיל שש כבר ניגן בכינור וקיבל שיעורים אצל המורה לכינור ולריה מרנבלום (1889–1969)[1] ובגיל שמונה ניגן בפסנתר. הוא היה בן 12 כאשר בימי המלחמה הגדולה להגנת המולדת אחרי פלישת הנאצים לברית המועצות, פונה עם אמו לעיר סברדלובסק (כיום – יקטרינבורג) וחזר ללימודי כינור בהדרכת פיוטר סטוליארסקי שלימד בזמנו את אביו[2]. אביו נשאר במוסקבה לכל אורך המלחמה, עבד ברדיו, הופיע בפני חיילים, ובלנינגרד הנצורה וכשהתאפשר הופיע גם בסברדלובסק ופגש את המשפחה. כעבור מספר חדשים, אחרי מותו של סטוליארסקי איגור אויסטרך התקבל לבית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה בכיתה של ולריה מרנבלום שחזרה להיות מורתו עד 1949[1]. הוא הופיע לראשונה בקונצרט פומבי בשנת 1947 כשניגן יחד עם אביו את הקונצ'רטו לשני כינורות של יוהאן סבסטיאן באך[1]. ב-1949 ניגן ברסיטל החשוב הראשון שלו בקייב . השתלם אחר כך בשנים 1949–1955, בקונסרבטוריון של מוסקבה, בכיתה לכינור של אביו, דוד אויסטרך[1]. ב-1952 זכה במדליית הזהב בתחרות על שם הנריק וייניאבסקי בפוזנאן ובשנה הבאה ערך את סיור הקונצרטים הראשון שלו במערב אירופה[3]. ב-1958 עשה טרום-דוקטורט ("אספירנטורה") שוב תחת הדרכת אביו. עוד כסטודנט זכה איגור אויסטרך בתחרויות בינלאומיות במזרח אירופה – בבודפשט ובפוזנאן. הוא הצטרף לסגל מורי הקונסרבטוריון בשנת 1958 והתמנה למרצה בשנת 1965. לימד בקונסרבטוריון עד שנת 1975[2]. החל מ-1958 היה גם לסולן של התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1962 ביקר לראשונה בארצות הברית והתוודע ליאשה חפץ[3] הרבה להופיע ברחבי העולם, הן כסולן והן ברסיטלים משותפים עם אביו, או בקונצרטים שאביו ניצח עליהם. הופיע גם באירועי מוזיקה קאמרית. ניגן סונטות יחד עם אשתו, הפסנתרנית נטליה זרצלובה, כמו כן הופיע לצידו של פבלו קזלס שהזמין אותו לפרסטיבל פראדס ועם מייצ'יסלב הורושקובסקי.[3] ניגן מספר פעמים יחד עם יהודי מנוחין ועם תזמורות חשובות בעולם תחת שרביטם של מנצחים כמו אוטו קלמפרר, יוג'ין אורמנדי, קרלו מריה ג'וליני, הרברט פון קאראיאן, גאורג שולטי, לורין מאזל, זובין מהטה, סייג'י אוזאווה, גנאדי רוז'דסטוונסקי ואחרים. הופעת הבכורה שלו במערב התקיימה ברויאל אלברט הול בלונדון. בהמשך סייר איגור אויסטרך בארצות הברית, באירופה (אוסטריה, דנמרק, צרפת, בריטניה, בגרמניה המזרחית, צ'כוסלובקיה), בקנדה, דרום אמריקה, יפן ואוסטרליה ב-1964 הופיע בישראל. משנת 1968 התחיל איגור אויסטרך גם קריירה של מנצח. ניצח על התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה וסולניה. בחוץ לארץ ניצח לראשונה בקופנהגן בפברואר 1968. הוא ניצח על תזמורות סימפוניות כמו התזמורת הפילהרמונית של לנינגרד, על תזמורות בלונדון, ברלין ובריסל. הקליט, בין היתר, את הקונצ'רטו השני לכינור מאת בלה ברטוק, סונטות לכינור וצ'מבלו של יוהאן סבסטיאן באך (יחד עם אשתו, נ. זרצלובה), את הפואמה של יבגני סבטלנוב לזכרו של דוד אויסטרך. איגור אויסטרך היה חבר בחבר השופטים של תחרויות יוקרתיות לכינור כמו התחרות הבינלאומית ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה, התחרות על שם המלכה אליזבת בבלגיה, התחרות הבינלאומית ע"ש הנריק וייניאבסקו, התחרות הבינלאומית במוסקבה הנושאת את שם אביו, דוד אויסטרך.
אחרי 1996 חי עם משפחתו בבלגיה ובשנים 1996–2010 לימד בקונסרבטוריון המלכותי בבריסל. בשנת 2011 חזר לרוסיה. את הקונצרט האחרון קיים ב-2008 בזלצבורג.[3].
איגור אויסטרך נודע בפרשנויותיו המצומצמות והמודרניסטיות.
עם תלמידיו נמנו זכר ברון[3] והכנרת הסלובקית-אוסטרית ילה שפיטקובה.
אויסטרך נפטר במוסקבה ממחלת לב ואחרי שריפת גופתו נקבר בבית הקברות נובודוויצ'יה במוסקבה.
כלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגור אויסטרך ניגן על כינור גוארניירי אותו קיבל מאביו.[4]
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1960 איגור אויסטרך היה נשוי לפסנתרנית נטליה ניקולאייבנה זרצלובה (2017-1930). מעל 50 שנה היא נהגה לנגן מוזיקה קאמרית יחד עם בעלה. בנם, ולרי אויסטרך (יליד 1961) גם הוא ויולן וכנר, המלמד החל מ-1996 בקונסרבטוריון המלכותי בבריסל. הנכד רוברט אויסטרך נולד ב-2012.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1949 – פרס ראשון בתחרות הבינלאומית לכינור בפסטיבל העולמי לנוער ולסטודנטים בבודשפט[2]
- 1952 – פרס ראשון בתחרות הבינלאומית לכינור על שם וייניאבסקי[2]
- 1968 – אמן מצטיין של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
- 1978 – אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
- 1989 – אמן העם של ברית המועצות.
- 1990 – עיטור הידידות בין העמים - מטעם ברית המועצות
- חבר לשם כבוד של אגודת בטהובן בבון.
- חבר לשם כבוד של אגודת "אדם טדאוש וייניאבסקי" בפוזנאן.
- חבר לשם כבוד של אגודת "אז'ן איזאי" בבריסל.
- חבר לשם כבוד של האגודות "פליקס מנדלסון" וב"רוברט שומן" בלייפציג.
- יושב ראש אגודת "סזאר פרנק" בליאז'.
- 1990 – רופסור לשם כבוד במכללה המלכותית למוזיקה בלונדון.
- 1981 – פרופסור באגודת "מוצרט" בווינה.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2003 - לזכרו ולזכר אביו נקרא על שמם האסטרואיד אויסטרך 42516
האזנה לנגינתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיתת אמן עם איגור אויסטרך, סרטון באתר יוטיוב- דוד אויסטרך ואיגור אויסטרך בקונצרט לשני כינורות של באך, סרטון באתר יוטיוב
- המשך נגינת היצירה על ידי דוד אויסטרך ואיגור אויסטרך
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jean-Michel Molkhou - Les grands violonistes du XX siècle, Tome 1, Buchet-Chastel, Paris 2011
- , Alain Pâris - Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation musicale au XXe siècle Bouquins, Robert Laffont, Paris 1995,
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגור אויסטרך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איגור אויסטרך, באתר AllMusic (באנגלית)
איגור אויסטרך, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איגור אויסטרך, באתר Discogs (באנגלית)- איגור אויסטרך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ביוגרפיה, באתר הרוסי RIA
- איגור אויסטרך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
