איזמאיל

איזמאיל
**Ізмаїл**
סמל איזמאיל סמל איזמאיל	דגל איזמאיל דגל איזמאיל
מדינה	אוקראינה
מחוז	אודסה
מחוז משנה	איזמאיל
ראש העיר	אברמצ'נקו אנדרי ויאצ'סלבוביץ'; Абрамченко Андрій В'ячеславович
על שם	ישמעאל
שטח	53 קמ"ר
גובה	28 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	70,731 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	1,368 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	45°21′6″N 28°50′11″E / 45.35167°N 28.83639°E
אזור זמן	UTC+2
	www.izmail-rada.gov.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים איזמאיל

איזמאיל (באוקראינית: Ізмаїл, ברוסית: Измаил, ברומנית: Ismail, בטורקית: Ismailiye או Hacidar, בפולנית: Izmaił) היא עיר עתיקה השוכנת לגדת נהר הדנובה, בדרום אוקראינה. העיר משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז משנה איזמאיל, שבדרום מחוז אודסה.

באיזמאיל נמצא הנמל הגדול על הדנובה באוקראינה, העיר מהווה מרכז לעיבוד מזון, ויעד תיירותי פופולרי. בעיר נמצא גם בסיס של הצי האוקראיני, ושל יחידות השיטור הפועלות על הנהר.

היסטוריה

המבצר של איזמאיל נבנה לראשונה במאה ה-12 על ידי סוחרים מג'נובה. במאה ה-14 השתייך המבצר לתקופה קצרה לבית בסאראב מנסיכות ולאכיה. העיר נזכרה לראשונה בשם Ismailiye, נגזר משמו של הווזיר הגדול איזמאיל.

מסוף המאה ה-14, עברה איזמאיל לשלטון נסיכות מולדובה. בשנת 1484 כבשה האימפריה העות'מאנית את האזור, שהפך לשטח חסות עות'מאני, ובשלטון ישיר שלה משנת 1538. מתחילת המאה ה-16, הייתה איזמאיל למבצר העות'מאני העיקרי בחבל בוג'אק. בשנת 1569 התיישב באיזמאיל הסולטאן סלים השני, יחד עמו התיישבו במקום נושאי כלים משבט נוגאי שהגיעו מצפון הקווקז.

בשנת 1770 ניסה ניקולאי רפנין לכבוש את מצודת איזמאיל ללא הצלחה. אך עשרים שנה לאחר מכן, ב-22 בדצמבר 1790 הצליח אלכסנדר סובורוב לכבוש את המצודה במסגרת המלחמה העות'מאנית-רוסית. לאחר כיבוש העיר, התיר סובורוב לחייליו לבזוז את העיר. במשך שלושה ימים, טבחו הרוסים באלפים מתושבי העיר. לכיבוש איזמאיל היו השלכות משמעותיות על כל מהלך המלחמה בהמשך, ועל יחסי הכוחות במשא ומתן לחתימת הסכם השלום בסיום המלחמה. על ניצחון זה נכתב שירו של גברייל דרז'אבין תנו לרעם הניצחון להישמע שהיה המנון האימפריה הרוסית עד לשנת 1816.

בסיום המלחמה, הוחזרה איזמאיל לעות'מאנים, אך הרוסים שבו וכבשו את העיר ב-14 בספטמבר 1809. בשנת 1812 נחתם הסכם בוקרשט, במסגרתו נותרה איזמאיל בידי הרוסים אשר בנו אותה מחדש. המסגד הטורקי הקטן, שהיה המבנה העתיק בעיר, הוסב לכנסייה על שם ניקולאוס הקדוש.

לאחר שנוצחה האימפריה הרוסית במלחמת קרים, עברה איזמאיל לנסיכות מולדובה, ולאחר מכן לנסיכויות הרומניות המאוחדות. במלחמה העות'מאנית-רוסית שנערכה בין השנים 1877-1878, כבשה רוסיה שוב את העיר.

בעקבות מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה הרוסית בשנת 1917, כבש צבא רומניה את העיר ב-22 בינואר 1918. באותה השנה הצביעה מועצת הארץ על איחוד בסרביה עם רומניה. איחוד זה הוכר על ידי איטליה, בריטניה, וצרפת בהסכם פריז שנחתם בשנת 1920, אך לא הוכר על ידי רוסיה הסובייטית, אשר תבעה בעלות על שטחים בבסרביה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, כבש הצבא האדום את העיר, והכליל אותה בשטחי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. האזור נכבש ב-1941 על ידי צבא רומניה כחלק ממבצע ברברוסה.

בשנת 1940, הוקם מחוז איזמאיל, שבירתו הייתה העיר איזמאיל. המחוז מוזג בשנת 1954 למחוז אודסה. מ-24 באוגוסט 1991 נכללת איזמאיל בשטחי אוקראינה.

הקהילה היהודית

האזכור הראשון ליהודים באיזמאיל, הוא משנת 1769. עם סיום המלחמה העות'מאנית-רוסית בשנת 1812, סופחה בסרביה לאימפריה הרוסית, והיהודים קיבלו זכויות שוות לשאר המתיישבים בעיר.

בשנת 1827 חיו באיזמאיל 549 יהודים, וב-1847 הגיע מספרם ל-1,105. עם התרחבות הקהילה, נבנה בשנת 1825 בית הכנסת הגדול, ובשנת 1826 נבנה גם בית מדרש. באמצע המאה התשע עשרה, נבנה בית ספר יהודי בניהול ממשלתי. בשנת 1856 השתלב האזור בממלכת רומניה, והם החלו להצר את צעדי היהודים.

בשנת 1872, גנב יהודי מומר כלי כסף מהכנסייה הראשית בעיר. כשנתפס, טען כי מספר יהודים בהם אחד מראשי הקהילה ורבניה, הם אלו ששלחוהו. בעקבות המקרה, נערכו פרעות ביהודי העיר, שעוררו את דעת הקהל הבינלאומית, והביאה להתערבות שגרירי המעצמות הגדולות ברומניה.

בשנת 1878 הוחזר האזור לשליטת רוסיה, יהודים רבים גורשו לתחומי רומניה, שגרשה אותם חזרה לרוסיה. עד לשנת 1892, לא קיבלו היהודים אזרחות רוסית. באותן השנים, הוגבלו מגורי היהודים באזורי הגבול.

ב-23 באוקטובר 1905, נערך פוגרום ביהודי העיר, כחמישים נרצחו, וחנויות ובתים נבזזו ונהרסו. בשנת 1897 התגוררו בעיר 2,781 שהיוו 12.5% מכלל האוכלוסייה, ובשנת 1930 ירד מספרם ל-1,623, 6.5% מכלל האוכלוסייה.

בתקופת השלטון הסובייטי (1940-1941), הוגלו יהודים עשירים רבים לבולראד ולסיביר. הקהילה נהרסה עם כיבוש בסרביה על ידי הגרמנים ועוזריהם הרומנים ביולי 1941. היהודים שהוגלו לבולארד נרצחו שם, ואלו שנותרו באיזמאיל, נלקחו ל-Valul lui Traian ושם נרצחו.

בשנת 1970 נאמדה אוכלוסיית היהודים בעיר בכאלף תושבים, רבים מהם עזבו עם התפרקות ברית המועצות.

כיום קיימת בעיר קהילה קטנה, ובה בית כנסת ומוסדות חינוך^[1].