דוכסות קלווה
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | דוכסות | ||
| John William, Duke of Jülich-Cleves-Berg | |||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | קלווה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת הרוזנות | ||
| תאריך | 1092 | ||
| פירוק | איחוד הדוכסויות קלווה וייליך-ברג | ||
| תאריך | 1521 | ||
| ישות קודמת | לורן התחתית | ||
| ישות יורשת |
 הדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג | ||
  | |||
דוכסות קלווה (בגרמנית: Herzogtum Kleve; בהולנדית: Hertogdom Kleef) הייתה מדינה של האימפריה הרומית הקדושה שצמחה מהטרגאו (גר') בימי הביניים. הדוכסות הייתה ממוקמת בצפון חבל הריין משני צידי הריין התחתון, סביב בירתה קלווה והערים וסל, קלקר, קסאנטן, אמריך, ריס ודיסבורג הגובלות באדמות הנסיכות-בישופות של מינסטר במזרח ובדוכסות בראבנט במערב. ההיסטוריה שלה קשורה קשר הדוק לזו של שכנותיה הדרומיות: הדוכסות יוליך וברג, כמו גם חלרה ורוזנות מארק בווסטפאליה.
שטחה של הדוכסות כיסה בערך את המחוזות הגרמניים של היום קלווה (החלק הצפוני), וסל והעיר דיסבורג, כמו גם חלקים סמוכים של מחוזות לימבורג, צפון בראבנט וחלדרלנד בהולנד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-11 הפקיד הקיסר היינריך השני את ניהול ה-Klever Reichswald, אזור מיוער גדול מסביב לקייזרפפאלץ בניימכן שהיה כפוף ישירות לשלטון הקיסרי, בידי האצילים המקומיים של דוכסות לורן התחתית בחלרה ובקלווה. רוזנות קלווה הוזכרה לראשונה במאה ה-11. בשנת 1417 הפכה המחוז לדוכסות. עם מותו של הרוזן יוהאן ב-1368, ירש אחיינו אדולף השלישי, רוזן מארק את הנחלה. קלווה ומארק נשלטו לבסוף באיחוד אישי על ידי בית לה מארק לאחר שאחיו הבכור של אדולף הרוזן אנגלברט השלישי מת ללא יורשים ב-1391. המלך זיגיסמונד העלה את הרוזן אדולף הראשון למעמד של דוכס ונסיך האימפריה הרומית הקדושה ב-1417.
שטחי קלווה-מארק הפכו בשנת 1500 לאחת האחוזות המשמעותיות ביותר של החוג הרייני התחתון-וסטפאלי בשנת 1500, המתחרים של הנסיכים-הבישופים של מינסטר. בשנת 1511 ירש יוהאן השלישי, דוכס קלווה, בנו של יוהאן השני, דוכס קלווה, על ידי נישואיו עם מריה מייליך-ברג את הנחלות של ייליך וברג עם מות חותנו וילהלם הרביעי, דוכס ייליך-ברג. כאשר יוהאן השלישי ירש את אביו כדוכס קלווה בשנת 1521, המדינות ייליך, ברג, קלווה ומארק הקימו את הדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג. בתו אן אף הפכה למלכה בת הזוג באנגליה לכמה חודשים בשנת 1540, שכן אחיה וילהלם, דוכס ייליך-קלווה-ברג, מאז 1539, הסתכסך עם הקיסר קרל החמישי על החזקת חלרה וביקש תמיכה מהמלך הנרי השמיני.
כאשר הדוכס האחרון של ייליך-קלווה-ברג מת ללא יורשים ב-1609, פרצה מלחמת הירושה של ייליך. הנחלות חולקו לבסוף בין דוכסי ויטלסבאך של רוזנות פפאלץ-נויבורג (ייליך וברג) לבין מרקיזי ברנדנבורג, שזכו בקלווה עם מארק ורייבנסברג על פי הסכם קסאנטן משנת 1614. מרקיזי הוהנצולרן קיבלו בכך דריסת רגל ראשונה באזור הריין; עם זאת, חלקים גדולים מדוכסות קלווה נכבשו על ידי המחוזות המאוחדים עד למלחמת צרפת-הולנד ב-1672. לבסוף שולבו השטחים בברנדנבורג-פרוסיה על ידי פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ב-1666 והפכו לחלק מממלכת פרוסיה לאחר 1701. קלווה נכבשה על ידי כוחות צרפתים במלחמת שבע השנים (1757–1762).
בשנת 1795 נכבשה דוכסות קלווה ממערב לנהר הריין והווזל על ידי צרפת, והפכה לחלק מהמחוז הצרפתי של הרור. שאר הדוכסות נכבשה בין 1803 ל-1805, והפכה לחלק ממחוז איסל-סופרייה ומהדוכסות הגדולה של ברג (לאחר 1811, המחוז של ליפה). ב-1815, לאחר תבוסתו של נפוליאון, הפכה הדוכסות לחלק מהפרובינציה הפרוסית ייליך-קלווה-ברג, שהתמזגה בפרובינציית ריינלנד הפרוסית ב-1822. הערים Gennep, Zevenaar ו-Huissen הפכו לחלק מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה כתוצאה מקונגרס וינה ב-1815.
שליטי קלווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזני קלווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית קלווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1092–1119 – דיטריך הראשון
- 1119–1147 – ארנולד הראשון
- 1147–1172 – דיטריך השני
- 1172–1188 – דיטריך השלישי
- 1188–1198 – דיטריך הרביעי
- 1198–1201 – ארנולד השני
- 1201–1260 – דיטריך החמישי
- 1260–1275 – דיטריך השישי
- 1275–1305 – דיטריך השביעי ממייסן
- 1305–1310 – אוטו הראשון השליו
- 1310–1347 – דיטריך השמיני החסיד
- 1347–1368 – יוהאן
בית לה מארק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1368–1394 – אדולף השלישי ממארק
- 1394–1448 – אדולף הראשון, בנו של אדולף השלישי
דוכסי קלווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית לה מארק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1394–1448 – אדולף הראשון, דוכס קלווה
- 1448–1481 – יוהאן הראשון, בנו של אדולף הראשון
- 1481–1521 – יוהאן השני החסיד, בנו של יוהאן הראשון
- 1521–1539 – יוהאן השלישי השליו, בנו של יוהאן השני
- 1539–1592 – וילהלם העשיר, בנו של יוהאן השלישי
- 1592–1609 – יוהאן וילהלם, בנו של וילהלם
