קלווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלווה
Kleve
סמל
סמל קלווה
Flagge Kleve.svg
דגל קלווה
Kleve neuer tiergarten.jpg
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מדינה נורדריין-וסטפאליהנורדריין-וסטפאליה נורדריין-וסטפאליה
מושל Sonja Northing
תאריך ייסוד 1092 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 97.76 קילומטר רבוע
גובה 12 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 51,845 (נכון ל־30 בספטמבר 2019)
קואורדינטות 51°47′N 6°08′E / 51.79°N 6.14°E / 51.79; 6.14 
אזור זמן UTC+1
https://www.kleve.de/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קלווהגרמנית: Kleve; בהולנדית: Kleef; בספרות הרבנית: קליווא) היא עיירה באזור הריין התחתון (אנ') בצפון מערב גרמניה ליד הגבול ההולנדי ונהר הריין. מהמאה ה-11 ואילך, קלווה הייתה בירת רוזנות ואחר כך דוכסות (אנ'). כיום, היא בירת מחוז קלבה (אנ') במדינת נורדריין-וסטפאליה. בעיר נמצא אחד הקמפוסים של אוניברסיטת ריין-וואל למדעים שימושיים (אנ'). בקרב היהודים העיר ידועה בשל פולמוס הגט מקליווא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלווה נשלטה בימי הביניים על ידי מספר דוכסיות.

קלבס במאה ה-17
גן היער באמצע המאה ה-17

במהלך מלחמת שלושים השנים הייתה העיר בשליטת הרפובליקה ההולנדית, אשר בשנת 1647 העניקה ליוהאן מאוריץ ואן נאסאו-זיגן שליטה בעיר. בשנת 1701 הפכה קלווה לחלק מממלכת פרוסיה.

במהלך הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, קלווה נכבשה על ידי חיילי המהפכה הצרפתית ב-19 באוקטובר 1794. ב-1795 היא שולבה בחלק רור (אנ'), שהפכה לחלק מהרפובליקה הציסרנית (אנ') ב-1797, שבתורה סופחה רשמית על ידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה ב-1802, והפכה להקיסרות הראשונה ב-1804. פרוסיה החזירה את העיר לשליטתה ב-1815.

העיר והנמל של קלווה (בערך 1895)
התקדמות חיל הרגלים הבריטי דרך קלווה המופגזת, פברואר 1945

במהלך מלחמת העולם השנייה קלווה הופצצה קשות, ולמעלה מ-90% מהמבנים בעיר ניזוקו קשות.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני מפקד האוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2013,[1] התגוררו בעיר 50,650 איש. צפיפות האוכלוסין הייתה 517.9 נפש לקמ"ר. 86.7% מהתושבים היו בעלי אזרחות גרמנית (כולל תושבים בעלי אזרחות כפולה) ו-10.1% היו בעלי אזרחות נוספת של מדינות באיחוד האירופי (5.6% הולנדים ו-2.9% פולנים).

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שאר אזור הריין התחתון, קלווה היא עיר קתולית ברובה.[1] 61.1% מהתושבים הם קתולים, 14.4% פרוטסטנטים ו-24.6% "אחרים". רוב האחרים הם תושבים ללא כל זיקה דתית, אך ישנן בעיר גם קהילות מהכנסייה האורתודוקסית הרוסית וקהילות מוסלמיות גדולות.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד שער מפנקס הזכרת נשמות של קהילת קלווה
עמוד שער של הממורבוך של הקהילה היהודית בקלווה

העדויות הראשונות ליהודים בעיר הן מהמאה ה-14; הקהילה הגיעה לשיא גודלה בסוף המאה ה-19 עם כמאתיים יהודים ולאחר מכן מספרם ירד בהדרגה.[2]

מרבית היהודים עזבו את העיר עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ו-50 נותרו בה ערב מלחמת העולם השנייה, מתוכם הרוב המוחלט נשלחו למחנות במזרח אירופה עד 1943.[2] בית הכנסת של קלווה נהרס במהלך ליל הבדולח. כיום ניתן לראות את שרידיו ב"כיכר בית הכנסת". חמישים יהודים שקשורים לקלווה ונרצחו בשואה מונצחים שם על ידי שלטים הנושאים את שמם, ואת תאריכי ומקומות מותם.[3]

בשנת 1767 עמדה העיירה במרכזה של מחלוקת בין רבני אירופה הבולטים, מחלוקת שכונתה הגט מקליווא, על חוקיות גט שניתן על ידי חתן ששפיותו הייתה מוטלת בספק.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Statistisches Jahrbuch 2013" (PDF). Stadt Kleve. נבדק ב-22 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 קהילת יהודי כלווה, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  3. ^ "Sehenswürdigkeiten: Synagogenplatz". Stadt Kleve. נבדק ב-22 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)