דני מוג'ה
 | |
| לידה |
10 בינואר 1954 (בן 70) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דני מוג'ה (נולד ב-10 בינואר 1954) הוא איש קולנוע ותיאטרון ישראלי. ראש המחלקה לקולנוע במדרשה לאמנות בבית ברל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוג'ה נולד וגדל בתל אביב. בוגר בית הספר למשחק בית צבי. ב-1986 קיבל תואר שני מהמחלקה למחקר קולנוע באוניברסיטת ניו יורק.
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוג'ה החל את הקריירה שלו בתיאטרון החאן[1], שם שיחק בהצגות: "35 במאי" (1975), "מעשה נורא" (1978)[2], חקירה" (1979)[3], "שבעת הקבצנים" (1979)[4], "מרסיה וקאמיה" (1979), "אגממנון" (1980)[5], "חייו של ז'אן בטיסט פוקלן" (1980) ו"הרפתקאות החייל איוון צ'ונקין" (1981), "בית ספר למוקיונים" (1982)[6].
בתיאטרון באר שבע שיחק ב"סקאפינו" (1981) ו"קומדיה של טעויות" (1988)[7].
ב-1987 הועלה בצוותא מחזהו "מי רצח את פינוקיו?"[8]. ב-2012 חזר לבמה אחרי 30 שנה בהצגת הפרינג' "חופרים" בתיאטרון תמונע[9].
קריירה בטלוויזיה ובקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות השמונים הגיש את התוכנית "מסך לספרות" בטלוויזיה הלימודית, בפרקים אשר עסקו במשלים.
בשנים 1980–1982 כיכב בסדרת הטלוויזיה הלימודית ללימוד מתמטיקה, "חשבון פשוט".
בשנת 1986 הגיש את פינת הקולנוע ב"זהו זה!". באותה תקופה גם היה משתתף קבוע בתוכנית הרדיו "הכול קולנוע" ששודרה ברשת ב'[10].
בקולנוע, שיחק, בין השאר, בסרטים "צלילה חוזרת" (1982), חנה ק. (1983), סהרה (1983), מגש הכסף (1984), חיוך הגדי (1986), כפפות (1986), אהבה גנובה (1986), שלג באוגוסט (1993).
בשנת 1994 הגיש מגזין קולנוע בשם "קולנוע צעיר".
בשנת 1996 כיכב בתפקיד אורח בתוכנית "שובו של השריף" בפרק שעסק בתוכניות הלימוד.
הפיק את הסרטים התיעודיים "כמה אהבה" (בימוי: כנרת חי-גילאור, 2010) ו"החגורה של נעמי" (בימוי: ז'ראר אלון, 2005)[11].
ב-2005 הפיק את הסדרה "מונולוגים" לטלוויזיה החינוכית.
עיסוקים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 2000–2004 שימש מנהל שירות הסרטים הישראלי[12].
ב-2003 פרסם את הספר "אהבנו כל כך - 100 סרטי מופת" בהוצאת מפה[13]. ב-2006 החל לתרגם מאיטלקית לעברית את סדרת ספרי הילדים ג'רונימו סטילטון. כמו כן תרגם את הספר "אתה חיה, ויסקוביץ" מאת אלסנדרו בופה[14].
מלמד קולנוע במכללת ספיר ובמכללה האקדמית בית ברל. באפריל 2015 מונה לראש המחלקה לקולנוע במכללת בית ברל במקום נעמי שחורי[15].
מוג'ה הוא המנהל האמנותי של פסטיבל הקולנוע הישראלי באיטליה[16], וחבר הנהלת פסטיבל הקולנוע ירושלים. הפיק את פסטיבל קולנוע דרום 2005. ב-2012 ניהל את פסטיבל "סרטים קצרים בגליל" שנערך בקריית שמונה[17]. ב-2013 הקים וניהל במשך 5 שנים את פסטיבל הקולנוע האיטלקי "צ'ינמה איטליה", בחסות שגרירות איטליה בישראל ומכוני התרבות שלה בתל אביב וחיפה[18].
שימש מבקר הקולנוע של המקומון "תל אביב".
החל משנת 2017 החל להגיש לצידו של יונתן גת את תוכנית הקולנוע "פסטיבל כאן", ברדיו "כאן תרבות" של תאגיד השידור הציבורי. התוכנית מוקדשת בכל פעם לסרט מופת אחר, שעובר ניתוח על ידי השניים בצירוף מומחים וחוקרים נוספים.
משנת 2023 דיבב בסדרת הסרטים "גיבורה בהפתעה" את דמותו של רב הפקד דניאל פרבנק.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוג'ה נשוי ללימור רוזנר, אדריכלית ובעבר מדבבת. בנו גל מוג'ה הוא במאי תסריטאי ועורך[19].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דני מוג'ה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דני מוג'ה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דני מוג'ה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דני מוג'ה, באתר ספר הקולנוע הישראלי
דני מוג'ה, באתר MusicBrainz (באנגלית)- דני מוג'ה, בארכיון הבימה
- דני מוג'ה באתר מכללת בית ברל
- דני מוג'ה באתר "סימניה"
- הפודקאסט "פסטיבל כאן" באתר תאגיד השידור הישראלי
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אביבה לורי, בשנות ה-70 הם היו קבוצת תיאטרון מהפכנית מירושלים. היום הם פותחים את הפצעים בסרט תיעודי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2010
- ^ מעשה נורא" בחאן, מאת דני הורוביץ וד"ר יעקב רז ובבמויו של האחרון, על המשמר, 22 באוגוסט 1978
- ^ ה"חקירה" בתיאטרון החאן, על המשמר, 16 בנובמבר 1978
- ^ נוגה כהן, ביקורת - אגדה בלי הפי־אנד - "שבעת הקבצנים" בתיאטרון החאן. על־פי סיפוריו של ר' נחמן מברסלב. עיבוד, בימוי ועיצוב: יוסי יזרעאלי, כל העיר, 5 באוקטובר 1979
- ^ שרית פוקס, סוחרי הגופות, מעריב, 11 בינואר 1980
- ^ אמיר רוזנבליט, מוקיונים בבית ספר, דבר, 4 במאי 1982
- ^ שבח פרידלר, תיאטרון - בלי התחייבויות ’קומדיה של טעויות־׳, תרגום ועיבוד: דן אלמגור, בימוי: מיכה לוינסון, הפקת תיאטרון באר־שבע, כל העיר, 14 באפריל 1989
- ^ יוסי עוזרד, "מי רצח את פינוקיו", המרכז לתיאטרון ניסויי, בימוי שמואל וילוז׳ני, עם דני מוג׳ה וענת צחור, חדשות, 28 בספטמבר 1987
- ^ ציפי שוחט, "החופרים": כל האמת על אחורי הקלעים של התיאטרון, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2012
מיכאל הנדלזלץ, תיאטרון: "חופרים", אהבה נכזבת לתיאטרון, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2012 - ^ הגר רם, - נמאס להם, למשתתפי "הכול קולנוע", תכנית הקולנוע היחידה בקול ישראל הכול כדורגל, חדשות, 15 בנובמבר 1989
- ^ רותה קופפר, דיוקן של ילדה מתעתעת, באתר הארץ, 17 בפברואר 2005
אהוד אשרי, אבא, תגיד משהו!, באתר הארץ, 20 בפברואר 2005 - ^ גואל פינטו, שירות הסרטים לא ישקיע השנה ביצירה תיעודית, באתר הארץ, 29 בינואר 2003
גואל פינטו, מפריטים את העבר, באתר הארץ, 21 בינואר 2004 - ^ בני בן-דוד, מדריך מאוהב שאפשר לסמוך על טעמו, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2003
- ^ אלכס אפשטיין, "כמה שהייתי יפה! כה רך ונשי, כה חזק וגברי", באתר הארץ, 28 באוגוסט 2006
- ^ שני ליטמן, דני מוג'ה יחליף את נעמי שחורי כראש המחלקה לקולנוע במדרשת בית ברל, באתר הארץ, 20 באפריל 2015
- ^ מתן שירם, פסטיבל הקולנוע הישראלי ברומא יתקיים בין ה-15 ל-19 בנובמבר, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2008
- ^ עכבר העיר, פסטיבלים שרואים מכאן, באתר הארץ, 18 במאי 2012
- ^ אורי קליין, פשע, שחיתות ומצוקה כלכלית בנוסח איטליה, באתר הארץ, 12 באפריל 2015
אורי קליין, פסטיבל "צ'ינמה איטליה" מציג: יצירות מופת לצד סרטים איטלקיים חדשים, באתר הארץ, 21 באפריל 2018 - ^ דפנה ארד, מגע הקסם של וניה הימן וגל מוג'ה הפך אפילו את כריס מרטין למעניין, באתר הארץ, 27 במאי 2016