לדלג לתוכן

היידרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במיתולוגיה הנורדית, היידרון (נורדית עתיקה: Heiðrún) היא עז אשר אוכלת את עלי העץ לאראד (Læraðr) בוולהאלה. היידרון מוזכרת בשני שירים באדה הפואטית, ובאדה הפרוזאית, שנכתבה במאה ה-13 על ידי סנורי סטורלוסון. באדה הפרוזאית, התמד שיוצא מעטיניה של היידרון הוא המשקה שהאינהרייר שותים בסעודתם האינסופית.

אדה פואטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באדה הפואטית, היידרון מוזכרת בשיר "הבלדה של גרימניר" (Grímnismál) ובשיר "הפואמה של הינדלה" (Hyndluljóð). הבלדה של גרימניר מתוארכת לתחילת המאה ה-10, ואילו הפואמה של הינדלה כנראה נכתבה בשלב מאוחר יותר בהרבה, כנראה אחרי המאה ה-12, שנים רבות אחרי התנצרות איסלנד.[1]

בשיר "הבלדה של גרימניר", אודין, שמסתיר את עצמו וקורא לעצמו גרימניר, מעונה על ידי בנו המאומץ שנהיה מלך, גיירוד. בנו של גיירוד, אגנאר, מתייחס אל אודין בצורה טובה ומוחה על התנהגות אביו, ואודין מספר לו מידע אודות העולם המיתולוגי הנורדי. בבית 25 של השיר, אודין מספר על היידרון:[1][2]

היידרון היא העז אשר ניצבת בהיכלו של אודין
ונוגסת בענפי העץ לאראד
את הכד היא ממלאת בתמד המבריק
והמשקה לעולם לא אוזל
המקור בנורדית עתיקה
Heiðrún heitir geit, er stendr höllu á

ok bítr af Læraðs limum;

skapker fylla hon skal ins skíra mjaðar;

kná-at sú veig vanask.

ב"פואמה של הינדלה", הענקית הינדלה ופריה מנהלות שיחה זו עם זו. לקראת סוף השיר, פריה מבקשת מהינדלה שתביא לחזירהּ "משקה זיכרון". בתגובתה הינדלה משתמשת במילה "היידרון" ככינוי גנאי בהקשר של התנהגותה המינית של פריה:[1][2]

לכי מכאן, ברצוני לישון
ממני תקבלי טובות מועטות
רעתי האצילית, בלילות את מתרוצצת
כמו היידרון עם התישים


לאוד הלכת, שתמיד אהב אותך
ורבים זחלו אל תוך החצאית שלך
רעתי האצילית, בלילות את מתרוצצת
כמו היידרון עם התישים
המקור בנורדית עתיקה
Snúðu braut heðan, sofa lystir mik,
fær þú fátt af mér fríðra kosta;
hleypr þú, Óðs vina, úti á náttum,
sem með höfrum Heiðrún fari.


Rannt at Óði ey þreyjandi,
skutusk þér fleiri und fyrirskyrtu;
hleypr þú, Óðs vina, úti á náttum,
sem með höfrum Heiðrún fari.

אדה פרוזאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"הטעיה של גילבי" באדה הפרוזאית, המלך גילבי (שקורא לעצמו גאנגלרי) שואל שלושה אנשים ("גבוה", "גבוה באותה מידה", ו"שלישי") שאלות אודות העולם המיתולוגי הנורדי. אחרי שמספרים לו על האוכל האינסופי שהאיינהרייר אוכלים בוולהאלה, הוא שואל מה האיינהרייר שותים שלא אוזל להם כמו האוכל שהם אוכלים. גבוה משיב לו שזו שאלה משונה, ושאם אודין היה מגיש לסועדים אצלו מים, הם היו שמחים לקבל גם מים. הוא מוסיף שהמציאות היא אחרת: יש עז בשם היידרון שניצבת מעל ולהאלה שניזונה מהעלים של העץ המוכר לכל ששמו לאראד. מהעטין של העז יוצא תמד שכל יום ממלא חבית מספיק גדולה כך שהתמד מספיק לכל האיינהריאר.[3]

ג'ון לינדו כותב אודות הכתוב בהטעיה של גילבי שסנורי כנראה הסתמך על הכתוב ב"בלדה של גרימניר", ויצר את ההקבלה לחזיר המיתולוגי סרימניר אשר מזין את האיינהרייר.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היידרון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 הנרי אדמס בלוס, The Poetic Edda, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1936. (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 ג'ון לינדו, Norse Mythology: A Guide to the Gods, Heroes, Rituals, and Beliefs, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001, עמ' 166-167
  3. ^ אנתוני פולקס, Gylfaginning, Edda, [Reprint edition], London: Everyman Paperbacks, 1995, עמ' 33, ISBN 0-460-87616-3. (באנגלית)