יגדראסיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עץ העולם. איור מכתב יד משנת 1680

יגדראסילנורדית עתיקה: Yggdrasill) הוא עץ מרכזי במיתולוגיה הנורדית, הניצב במרכז העולם (ציר העולם). בעץ זה קשורות אגדות רבות. יגדראסיל מתואר כעץ מילה (עץ ממשפחתו של הזית). במקורות, בעיקר האדה הפרוזאית והאדה הפואטית, הוא מכונה גם "עץ העולם".

כל העולמות בתמונת היקום במיתולוגיה הנורדית מחוברים על ידי העץ יגדראסיל (Yggdrasil), בכל עולם ישנו ענף של העץ ובשלושה עולמות ישנם שורשים, אולם המקורות לא עקביים בכל הנוגע למיקומם. לפי גרסה אחת[1] השורשים של העץ מצויים באסגארד, ניפלהיים ויוטונהיים. לפי גרסה אחרת[2] השורשים נמצאים בהלהיים, בעולם ענקי הכפור (ככל הנראה יוטונהיים או ניפלהיים) ובמידגארד.

ישנה גם גרסה נוספת שלפיה השורשים מצויים בהלהיים, ביוטנהיים, ובמוספלהיים, ובגרסה אחרת השורשים נמצאים באסגארד, מידגארד ואוטגארד.

על צמרת העץ נמצא עיט (או לפי גרסה אחרת תרנגול) עצום אשר נקרא וידופניר (Vidofnir). על מצחו יושב הנץ ודפולניר (Vedrfolnir). את השורש העמוק ביותר מכרסם הדרקון נידהוג (Níðhöggr). הסנאי רטטוסק (Ratatoskr) רץ הלוך ושוב על העץ ומעביר עלבונות וקללות בין הדרקון והנץ. בנוסף, ארבעה איילים - דוני (Duneyrr), דורתרור (Durathror), דוואלין (Dvalin) ודאין (Dainn) - ניזונים מקליפת העץ.

בצל העץ יושבות הנורנות, הטוות את גורל היצורים החיים. חייו של כל אדם הוא חוט אשר נשזר לתוך אריג החיים. שלוש הנורניות, המתוארות כנשים זקנות, הן אורד (Urd), ורדנדי (Verdandi) וסקולד (Skuld), ניתן לתרגם את השמות בפשטות כ"זה אשר קרה", "זה אשר קורה" ו"זה אשר יקרה" בהתאמה. הנורניות שולטות גם בגורל האלים.

מסופר שאודין, אבי-הכול והאל המרכזי בפנתאון האלים הנורדי, תלה ושיפד את עצמו על גזע העץ במשך 9 לילות, על מנת להחכים עוד, שכן אודין לא פוסק מחיפושו אחר הרחבת ידיעותיו והגדלת חוכמתו, והוא מוכן אף להקריב ולסבול לשם כך.

הוא השאיר את עצמו על יגדראסיל, כשהוא משופד בחניתו שלו, גונגניר (Gungnir). בסוף תשעת הלילות קיבל אודין הארה וגילה את סוד הרונות - הכתב הנורדי העתיק, ששימש גם לכתיבה וגם להטלת גורל וכישוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגדראסיל, עם שלוש הנורנות היושבות תחתיו, הציפור וידופניר בראשו והסנאי רטטוסק המתרוצץ על ענפיו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האדה הפרוזאית, פרק ראשון - ההטעיה של גילבי, פסקה 15. ראו תרגום לאנגלית כאן
  2. ^ האדה הפואטית, חלק רביעי - הבלדה של גרימניר, בית 31. ראו תרגום לאנגלית כאן