היצף מידע
היצף מידע או עודף מידע הוא מושג המתייחס למצב שבו יש יותר מדי מידע, הכמות העודפת של המידע מפריעה לקבלת החלטה וליכולת להתעדכן.
היצף מידע הוא מצב קיומי של הפרט, בו אדם מסוים סובל מחוסר יכולת להשתלט על כל הגירויים והעובדות המוצבים בפניו. זהו מצב החורג מיכולת עיבוד המידע של האדם.[1]
עודף מידע יכול להיות גם תופעה קבוצתית. יש "תקרות", או רמות מקסימליות של מידע גם ברמת הקבוצה של האנשים. זיהוין של התקרות האלה חשוב לתפקוד הקבוצה.
דיסציפלינות אקדמיות שונות עוסקות בהיצף מידע. בין אלה נכללות מדע התקשורת (בהנדסת חשמל), תורת המידע, תקשורת אנושית, ותורת הכאוס.
את המילה הֶצֵּף חידש הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי בספר הכלכלי "פלניוס" ב-1935, אולם בעידן ההוא היה מובנה כלכלי בלבד (אנ').[2]
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד הגורמים להיצף המידע הוא צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. צוואר הבקבוק נוצר משום שהזיכרון לטווח קצר יכול להכיל פחות או יותר שבע יחידות מידע בו זמנית למשך זמן קצר בלבד.[3]
עודף מידע יכול להיווצר בתנאים בהם יש יחס נמוך מדי בין נתונים רלוונטיים (סיגנלים) לבין הרעש שסביבם. למשל, כאשר העובדות החשובות שקועות בתוך ים של פטפטת. הצטברות מיותרת של רכילות, פריטי היסטוריה או סתם פריטים עלולה ליצור מצב של עודף מידע. כאשר מתקיים היצף מידע נוצר קושי בהערכת החשוב, בברירה של המוץ מן התבן, ובזיהוי העיקר מן הטפל.
יש המזהים את עודף המידע כתופעת לוואי של עידן בו יש יותר כלים לאגירה ושינוע של מידע. כך, יש המאשימים את הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט באחריות להיצף במידע.
מצב של עומס מידע מאפיין הפרעת קשב, משום שהיא יכולה להקשות על האדם להתעלם ממסיחים ולארגן את שלל המידע הנקלט באופן יעיל.
תחזית לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב צמיחת טכנולוגיות בינה מלאכותית המאפשרות שינוי טקסט כגון ChatGPT או מודלי שפה גדולים (LLM) דומים, הצפי הנו שהיצף המידע יהפוך לזיהום מידע, דהינו, עודף מידע כוזב אשר יפגע ביכולנו לתפקד כיחידים, קבוצות וחברה[4]. אלגוריתמים אילו, המאפשרים שכתוב מידע קיים בסגנון חדש, ואיחוד מידע של מספר מקורות רבים, תוך יצירת מידע חדש, עתידים להגביר עוד יותר את קצב ייצור המידע, וכתוצאה, להקטין את יכולתנו להתמודד עם המידע הרב הקיים. זאת כתוצאה מכך שיחס אות לרעש יקטן, ויקשה על ניפוי המידע הנחוץ מכלל המידע הקיים.
התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד המנגנונים הקוגניטיביים המאפשרים להתמודד עם היצף מידע הוא הסכמה. הסכמה מהווה מסגרת התייחסותית שנבנית על סמך ניסיון העבר ומסייעת בארגון ועיבוד של מידע חדש. לצורך כך הסכמה משפיעה על תהליכי הקשב, הזיכרון והשליפה. משום שהסכמה מראה עמידות למידע סותר היא יכולה לגרום לנטאי בתפיסת המציאות ולהוביל לתופעות כמו נבואה המגשימה את עצמה.[1]
אחת ממטרות החינוך היא להכשיר את התלמידים לחיים בחברה תקשורתית ועתירת מידע, כך שיוכלו להפיק תועלת מן המידע הנגיש להם באופן בטוח ולהתמודד עם היצף המידע הלא מבוקר שנמצא באינטרנט.[5]
אוריינות מדיה מאפשרת שימוש יעיל באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירה של מידע.
שיטות אלגוריתיות מבוססות לימוד מכונה ורשתת עמוקות יכולות אף הן לסייע ככל הנראה בטיפול בבעיה.
פרספקטיבות של התנהגות צרכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג של היצף מידע קיבל התייחסות רבה בהיבט של התנהגות צרכנים בספרות המקצועית. ישנן תוצאות שהן אינן חד משמעיות ושינוי בהתפתחות המחשבה בהיבט של היצף מידע במהלך השנים. יש חילוקי דעות רבים בספרות המחקרית לגבי האם עומס מידע הוא טוב או רע. פרדיגמת המחקר של היצף מידע היא מוגבלת ביכולת לתת בסיס הולם לעולם הניהולי האמיתי ולמקבלי ההחלטות ועל כן ישנן מחלוקות רבות בנושא על האם היצף מידע משפיע וכיצד. יחד עם זאת, במחקרים אקדמיים בתחום נראה כי צרכנים/לקוחות יכולים להתמודד עם מידע רב וככל הנראה לא יהיו מוצפים בעקבות זה. יש מעט מקום לדאגה מכיוון שלקוחות יודעים לווסת את המידע. כמו כן, הם יכולים להתמודד ולא בהכרח יש "עומס יתר". צרכנים יכולים להיות מוצפים במידע אינסופי אך לא בהכרח באמת יהיו מוצפים בו מכיוון שהם בעלי יכולת סלקטיבית גבוהה, ובעלי הבנה של איזו כמות מידע הם רוצים לצרוך, ואיזה מידע בדיוק רלוונטי לגביהם. כמו כן, הם נוטים לעצור את היצף המידע לפי הצורך שלהם.[6]
מכיוון שצרכנים הם בררנים, מה שאמור להיות חשוב למקבלי ההחלטות/מנהלים/מפרסמים להבין זה לא כמה מידע מספקים להם אלא לאיזה מידע הם מגיעים בפועל, וזה מה שאמור להיות הדבר המשמעותי בחשיבה האסטרטגית שלהם. בנוסף, היקף כמות המידע הזמין בסביבה החיצונית יוצר קושי רב יותר/גוזל זמן רב יותר על מנת להגיע להחלטה הרלוונטית או חשוב מכך הופך את הסבירות לכך שהאדם יגיע למידע הקריטי לפחות סבירה. כמות כל כך גדולה של מידע עלולה להיות דיספונקציונלית[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריבוי משימות
- Big Data
- טכנולוגיית מידע
- עומס קוגניטיבי
- עיבוד מלמטה-למעלה ומלמעלה-למטה
- FOMO
- פרדוקס הבחירה
- סינון מידע
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
- ^ יצחק אבינרי, יד הלשון, יזרעאל, 1964, עמ' 141
- ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
- ^ Janusz A. Hołyst, Philipp Mayr, Michael Thelwall, Ingo Frommholz, Shlomo Havlin, Alon Sela, Yoed N. Kenett, Denis Helic, Aljoša Rehar, Sebastijan R. Maček, Przemysław Kazienko, Tomasz Kajdanowicz, Przemysław Biecek, Boleslaw K. Szymanski, Julian Sienkiewicz, Protect our environment from information overload, Nature Human Behaviour 8, 2024-03, עמ' 402–403 doi: 10.1038/s41562-024-01833-8
- ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
- ^ 1 2 Jacob Jacoby, Perspectives on Information Overload, Journal of Consumer Research 1984, 10 p432-435
