הלברשטאדט

הלברשטאדט
**Halberstadt**
סמל הלברשטאדט סמל הלברשטאדט	דגל הלברשטאדט דגל הלברשטאדט
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	סקסוניה-אנהלט
מחוז	הָארְץ
ראש העיר	אנדראס הֶנְקֶה (די לינקה)
שטח	142.97 קמ"ר
גובה	119 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	40,457 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	309 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	51°53′45″N 11°02′48″E / 51.895833333333°N 11.046666666667°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.halberstadt.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני הלברשטאדט

הַלְבֶּרְשְׁטָאדְט (בגרמנית: Halberstadt) היא עיר במדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה ובירת מחוז הָארְץ. היא נמצאת על דרך בתי העץ הגרמנית^[1] (Deutsche Fachwerkstraße).

העיר ניזוקה קשות במלחמת העולם השנייה, אך השתמרו בה מבנים היסטוריים ונוף עירוני עתיק. מבנים נודעים בהלברשטאדט הם כנסיית גבירתנו (Liebfrauenkirche) מן המאה ה-12 וקתדרלת סטפנוס הקדוש מן המאה ה-13. הקתדרלה בולטת מבין הקתדרלות של ערי צפון אירופה בכך ששימרה את אוצרותיה במצב שלם כמעט לחלוטין. בין האוצרות ששרדו נמצאים השטיחים העתיקים ביותר באירופה, המתוארכים למאה ה-12.

היסטוריה

הלברשטאדט הייתה לבישופות בשנת 814 לספירה, והייתה מרכז סחר פופולרי במאות ה-13 וה-14. הבישופות הפכה חילונית ב-1648 במסגרת הסכמי שלום וסטפאליה, והעיר הפכה לנסיכות בתוך ברנדנבורג-פרוסיה. בשנת 1701 הסתפחה הלברשטאדט לפרוסיה, ובשנת 1807 הפכה לחלק מממלכת וסטפאליה, תחת שלטון נפוליאון בונפרטה. לאחר תבוסתו של נפוליאון סופחה העיר בחזרה לפרוסיה, ולאחר מכן נוהלה על ידי פרובינציית סקסוניה. העיר הפכה להיות חלק מסקסוניה-אנהלט בשנים 1945–1952 במסגרת אזור מגדבורג שבמזרח גרמניה, ולאחר איחוד גרמניה הפכה הלברשטאדט סופית לחלק ממדינת סקסוניה-אנהלט.

הקונצרט הארוך והאיטי ביותר בעולם

בספטמבר 2001 החלה להתנגן בכנסיית בורכרד בהלברשטאדט יצירתו של ג'ון קייג' לעוגב, "הכי איטי שיש" (As Slow As Possible); היא נפתחה במנוחה בת 17 חודשים, וצפויה להימשך 639 שנה. בימים שבהם משתנה הצליל ישנם מבקרים רבים בכנסייה.

יהדות העיר

במאה ה-17 הייתה הלברשטאדט אחד המרכזים הגדולים של יהדות גרמניה ומרכז אירופה. באותה תקופה חיו בעיר כ-700 יהודים (יחס של 1:12 לערך), שהמפורסם והחשוב שבהם היה יששכר ברנד להמן. אחד ממפעליו של להמן היה בית הכנסת המפואר בבאקנשטראסה, במימונו, שבנייתו הסתיימה בשנת 1712. במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הייתה העיר מרכז חשוב של היהדות האורתודוקסית בגרמניה, ולא התקיימה בה קהילה רפורמית. בשנת 1938, בליל הבדולח ניזוק בית הכנסת בהתקפות של תומכי המפלגה הנאצית, ועשרות ספרי התורה שהיו בו הושלכו לרחוב. מעט לאחר מכן הורתה העירייה להרוס את המבנה לחלוטין, בטענה שבעקבות המתקפה עליו הוא נמצא כעת בסכנת קריסה. בין השנים 1933–1942 גורשו 186 יהודים מהעיר ואף אחד מהם לא חזר.

בסמוך לבית הכנסת, בסמטת רוזנוִוינְקֶל, שכן בית-המדרש הקהילתי ("קלויז"), אחד מהגדולים והנודעים בכל אשכנז, שעשה את העיר למרכז של תורה. בית מדרש זה כלל; בית כנסת, ספרייה, חדרי לימוד ודירות מגורים לרבני הקלוייז. בית מדרש זה התקיים במשך 200 שנים. כיום שוכנת בבניין האקדמיה על שם משה מנדלסון שמארגנת תערוכות, מצגות וקונגרסים, ומהווה מוקד מידע על התרבות ואורח החיים היהודי.

בשנת 1795 נפתח בית ספר יסודי בשם "הזכרת צבי" (לפי גרסה אחרת "השארת צבי"), שנבנה הודות לנדיבותו של ר' צבי הירש קעסלין ועל שמו נקרא בית הספר. למדו בבית הספר לימודי קודש (חומש, נ"ך, גמרא, ודינים) וגם לימודי חול בשפה הגרמנית. המקצועות שנלמדו: חשבון, טבע, כתיבת הארץ, דברי הימים (היסטוריה) ושפות; צרפתית ולטינית. בית הספר היה המוסד האורתודוקסי הראשון בגרמניה ששילב לימודי חול בתוכנית הלימודים שלו.

מרבני העיר: במאה ה-17 כיהן כרב העיר רבי צבי הירש בן נפתלי הירץ אשכנזי, שכונה ר' צבי הירש ביאלה. במחצית השנייה של המאה ה-19 כיהנו הרב צבי בנימין אויערבך, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומחבר "נחל אשכול" על ספר האשכול, ואחריו בנו רבי אביעזרי זליג אויערבך שכיהן במשך 30 שנים כרב העיר. בנו ונכדו היו רבני הקהילה עד מלחמת העולם השנייה. רבנים נוספים שהיו בעלי משרה תורנית בקהילה ובקלויז היו הרב יוסף נובל (אביו של הרב נחמיה אנטון נובל) והרב ד"ר אהרן נויבירט (אביו של הרב יהושע ישעיה נויבירט).