הסכם השלום בין ארצות הברית לגרמניה (1921)
| תאריך יצירה |
25 באוגוסט 1921  |
|---|---|
| שפות |
גרמנית, אנגלית |
  | |
הסכם השלום בין ארצות הברית לגרמניה היה הסכם שלום בין ממשלת ארצות הברית לממשלת גרמניה. הוא נחתם בברלין ב-25 באוגוסט 1921 לאחר מלחמת העולם הראשונה. הסיבה העיקרית לחתימת ההסכם הייתה מכיוון שהסנאט האמריקני לא הסכים לאשרור הסכם השלום הרב-צדדי שנחתם בוורסאי, ובכך הוביל להסכם שלום נפרד. ההסכם אושרר בברלין ב-11 בנובמבר 1921, והאמנה נכנסה לתוקף באותו יום. האמנה נרשמה בסדרת הסכמי חבר הלאומים ב-12 באוגוסט 1922. [1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם הראשונה, הקיסרות הגרמנית הובסה על ידי מדינות ההסכמה, אחת מהן הייתה ארצות הברית. ממשלת ארצות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה ב-6 באפריל 1917. בתום המלחמה בנובמבר 1918 בוטלה המונרכיה הגרמנית וגרמניה הוגדרה כרפובליקה.
ב-1919 קיימו מדינות ההסכמה המנצחות ועידת שלום בפריז כדי לגבש הסכמי שלום עם מעצמות המרכז המובסות. בוועידה נחתם הסכם שלום עם ממשלת גרמניה. ממשלת ארצות הברית הייתה בין החותמות על האמנה, אך הסנאט האמריקני סירב להסכים לאשרור האמנה, במידה רבה בשל התנגדותו להשתתפות ארצות הברית בחבר הלאומים.
כתוצאה מכך, שתי הממשלות החלו במשא ומתן להסכם שלום דו-צדדי שאינו קשור לחבר הלאומים. ב-2 ביולי 1921, נשיא ארצות הברית וורן הרדינג חתם על החלטת נוקס-פורטר, שהתקבלה בקונגרס האמריקני וסיימה את מצב המלחמה בין ארצות הברית לגרמניה, אוסטריה והונגריה, והכשירה עוד יותר את הקרקע להסכם שלום דו-צדדי. האמנה בין ארצות הברית לגרמניה, שכותרתה הרשמית היא "האמנה בין ארצות הברית לגרמניה לשיקום יחסי ידידות" נחתמה בברלין ב-25 באוגוסט 1921. הסנאט של ארצות הברית יעץ לאשרר אותה ב-18 באוקטובר 1921 והאמנה אושררה על ידי הנשיא הרדינג ב-21 באוקטובר 1921. האמנה אושררה על ידי גרמניה ב-2 בנובמבר 1921, ואשרורים הוחלפו בברלין ב-11 בנובמבר 1921. [2]
תנאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סעיף 1 חייב את ממשלת גרמניה להעניק לממשלת ארצות הברית את כל הזכויות והפריבילגיות שמהן נהנו בעלות הברית האחרות אשר אשררו את הסכם השלום שנחתם בפריז.
- סעיף 2 פירט את סעיפי אמנת ורסאי החלים על ארצות הברית.
- סעיף 3 קבע את חילופי האישורים בברלין.
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמנה הניחה את היסודות לשיתוף פעולה אמריקאי-גרמני שלא היה בפיקוח קפדני של חבר הלאומים. כתוצאה מכך, ממשלת ארצות הברית החלה לספק סיוע חלקי לממשלת רפובליקת ויימאר כדי להקל על נטל פיצויי המלחמה שהוטלו בחוזה ורסאי. לאחר חתימת הסכם השלום, היחסים הדיפלומטיים בין שתי הממשלות כוננו מחדש, וב-10 בדצמבר 1921, הציג השגריר האמריקני החדש, אליס לורינג דרסל, את אמנתו בברלין. [3]
האמנה הורחבה על ידי אמנה שנחתמה בברלין ב-10 באוגוסט 1922 שקבעה הקמת ועדה אמריקאית-גרמנית שתחליט על גובה הפיצויים שתשלם ממשלת גרמניה לארצות הברית. [4]
כדי להנציח את החתימה הן על הסכם זה והן על הסכם השלום של ארצות הברית עם אוסטריה, הופסקה הטבעת דולר הכסף של מורגן (שהטבעתו חודשה מוקדם יותר באותה השנה לאחר הפסקה של 17 שנים עקב מחסור במטילי כסף) לטובת עיצוב חדש של דולר השלום (מעט יותר ממיליון דולר שלום הוטבעו בדצמבר 1921, לעומת יותר מ-86 מיליון דולר מורגן מוקדם יותר באותה שנה), שהמשיכו בהטבעתו עד 1928, עם הנפקה נוספת ב-1934 וב-1935.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ League of Nations Treaty Series, vol. 12, pp. 192-200.
- ^ Treaty Series, No. 658.
- ^ Web page on US-German relations
- ^ Text in League of Nations Treaty Series, vol. 26, pp. 358-363.