וילי מסרשמיט
 | |
| וילי מסרשמיט, 1958 | |
| לידה |
26 ביוני 1898 פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בספטמבר 1978 (בגיל 80) מינכן, גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
במברג |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של מינכן |
| מוסדות |
האוניברסיטה הטכנית של מינכן |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
וילהלם אמיל "וילי" מסרשמיט (בגרמנית: Wilhelm Emil "Willy" Messerschmitt; 26 ביוני 1898 - 15 בספטמבר 1978) היה מהנדס אווירונאוטיקה, יצרן ומתכנן מטוסים גרמני ובעליה של חברת מסרשמיט. מטוס המסרשמיט Bf 109 בתכנונו היה לעמוד השדרה של הלופטוואפה (חיל האוויר של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה) ולאחד הדגמים הנפוצים בעולם.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בפרנקפורט על נהר המיין, בגיל 14 פגש את פרידריך הארט, שעסק בבניית דאונים, והדבר הובילו להתעניין בתעופה. בעת שהארט שירת בצבא במלחמת העולם הראשונה, המשיך מסרשמיט, שהיה צעיר ממנו, בפיתוח דגמי הדאונים שתכנן הארט. ב-1917 התגייס מסרשמיט עצמו לצבא. לאחר המלחמה למד מסרשמיט באוניברסיטה הטכנית של מינכן ועבד במקביל במפעל המטוסים שהקים הארט, "מפעלי מטוסים בוואריים" ((Bayerische Flugzeugwerke (BFW). ב-1921 הפכו השניים לשותפים, הפעילו בית ספר לטיסה וייצרו את המטוס הראשון שלהם ה-S-9. מטוס זה סבל מבעיית יציבות קשה באוויר. הכישלון הוביל לסכסוך בין השותפים ובשנת 1923 החליט מסרשמיט להקים חברה משלו באאוגסבורג.
מסרשמיט התמקד בתחילה בבניית מטוסים חד-כנפיים קלים מעץ, למטרות ספורטיביות. ב-1927 התמזגו חברתו של משסרשמיט ו-BFW. ב-1928 יצא את פס הייצור מטוס הנוסעים מסרשמיט M20 (נקרא גם BFW M.20), מטוס חד-כנפי, חד-מנועי להובלת עד 10 נוסעים, בעיצובו האישי של מסרשמיט. המטוס נועד לשימוש חברת לופטהנזה, שרכשה כמה יחידות. עד מהרה היו המטוסים מעורבים במספר תאונות אוויריות. אולם דגמים משופרים של המטוס שימשו את לופטהאנזה בקווים לשווייץ ולהולנד במהלך שנות ה-30.
עם הקמת משרד התעופה הוציא ארהרד מילך, מנכ"ל לופטהנזה לשעבר וראש החטיבה הצבאית של המשרד, מכרז על הקמת קו ייצור למפציץ טקטי חד-מושבי שיוכל לטוס במהירות מקסימלית של 400 קמ"ש, בגובה של 6,000 מטר במשך כ-20 דקות, עם שהיה כוללת באוויר של 90 דקות. המטוס נדרש להגיע לגובה הטיסה הנ"ל תוך 17 דקות ולגובה מקסימלי של 10,000 מטר. מסרשמיט זכה במכרז, כאשר כאב טיפוס ליישום הדרישות שימש המטוס הספורטיבי מסרשמיט Bf 108 "טייפון", בעל גוף המתכת. על פי מטוס זה תכנן מסרשמיט את ה-מסרשמיט Bf 109, מטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה. המטוס נופק החל מראשית 1935 וערך טיסת ראווה ראשונה בפתיחת אולימפיאדת ברלין (1936). בסך הכל יוצרו למעלה מ-33,000 יחידות של BF-109, כמעט יותר מכל מטוס קרב אחר בהיסטוריה (השיא שמור לאיליושין Il-2 הרוסי, עם כ-36,000 יחידות).
בניגוד למפעלי יונקרס שהולאמו על ידי משרד התעופה של הרייך, נותר מסרשמיט עצמאי, וקשר קשרים עם אנשי מפתח בצמרת המפלגה הנאצית כארהרד מילך, הרמן גרינג, רודולף הס ואלברט שפר, שסייעו לו לקבל עוד ועוד הזמנות. ב-1936 זכה מסרשמיט במכרז לאספקת מטוס קרב דו-מנועי רב-שימושי מסרשמיט Bf 110, ששירת במהלך כל המלחמה. מפעלי מסרשמיט ייצרו למעלה מ-6,000 יחידות ממטוס זה.
ב-11 ביולי 1938 נוסדה חברת מסרשמיט AG כחברה עצמאית. וילי מסרשמיט מונה ליו"ר הדירקטוריון ומנהל בפועל. לאחר תאריך זה, כל המטוסים צוינו באותיות ME (האותיות הראשונות בשם "מסרשמיט") במקום BF (שציין "Bayerische Flugzeugwerke", המפעל הבווארי למטוסים). באותה שנה העניק לו אדולף היטלר את "פרס גרמניה למדע ואמנות" (Deutscher Nationalpreis für Kunst und Wissenschaft), "פרס נובל הגרמני" אותו חלק עם ארנסט היינקל. מסרשמיט עצמו הפסיק לשמש בשלב זה כמתכנן. על מנת לעמוד בקצב הייצור הנדרש ולצמצם עלויות, עשה מסרשמיט שימוש בעובדי כפייה, אסירי מחנות ריכוז ושבויי מלחמה, שהועבדו בתת-תנאים ועד אפיסת כוחות.
בתום המלחמה נאסר מסרשמיט ונשפט על ידי בית משפט לדה-נאציפיקציה בשל העסקת עובדי כפייה ושיתוף פעולה עם הנאצים. הוא שוחרר ב-1952 ושב לתפקידו בראשות החברה. כיוון שלפי תנאי הכניעה נאסר על גרמניה לפתח מטוסים, מיקד מסרשמיט את פעילות החברה בייצור ופיתוח מכונות תפירה, בתים טרומיים ומכונית מיקרו מסרשמיט KR175. מסרשמיט פנה לשווקים חדשים ופיתח את מטוס האימון הסילוני המתקדם היספנו HA-200 עבור חיל האוויר של ספרד (טיסת הבכורה שלו התקיימה ב-1955). בראשית שנות ה-60 סייע לתעשייה האווירית של מצרים לתכנן את מטוס הקרב העל קולי חלואן HA-300, יחד עם צוות שמנה מהנדסים גרמניים רבים, בהם קורט טאנק. האב-טיפוס ביצע טיסת ניסוי ראשונה ב-7 במאי 1964, אך לאחר מלחמת ששת הימים נזנח הפרויקט.
ב-1971 פרש מסרשמיט מהנהלת החברה, לאחר שזו מוזגה עם בולקוב ב-1968, ושנה לאחר מכן עם עסקי התעופה של בלום אונד פוס. הוא נפטר במינכן שבע שנים מאוחר יותר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Frank Vann, Willy Messerschmitt: First Full Biography of an Aeronautical Genius, Patrick Stephens, 1993
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליעד ברקת, החלוצים, בטאון חיל האוויר גיליון 135 (236) 1 באוקטובר 2000
- ריכוז מידע ביוגרפי, באתר יחידת 456th Fighter Squadron
- וילי מסרשמיט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- וילי מסרשמיט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)