חוגלת סלעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחוגלת סלעים
חוגלת סלעים
חוגלת סלעים
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
סוג: חוגלה
מין: חוגלת סלעים
שם מדעי
Alectoris chukar
גריי, 1830
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצי חוגלת סלעים מהתת-מין A. c. falki, אוסף מוזיאון טולוז

חוגלת סלעים (שם מדעי: Alectoris chukar) היא מין של עוף ממשפחת הפסיוניים, בסוג חוגלה. זהו מין החוגלה היחיד המצוי בטבע בארץ ישראל.

תיאור המין ובית גידולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך החוגלה 32–35 ס"מ ומשקלה כ-500 גרם. היא דומה בגודלה ליונה, אך נראית שמנה ממנה בשל היחס השונה בין הגוף והזנב.

צבע הגב אפור-תכול, מגוון בכתמים חומים. צבע הבטן חום-אדמדם. על כנפיה קווים מאונכים, שחורים ולבנים. גרונה מעוטר בכתם דמוי סינר בצבע לבן-קרם, מוקף במסגרת שחורה. המקור והרגליים אדומים.

החוגלה שוכנת בנופים פתוחים, בעיקר במקומות הרריים וסלעיים. היא שוהה רוב הזמן על הקרקע, ועפה רק כשנשקפת לה סכנה. מזונה בא בעיקר מן הצומח – זרעים, פירות ועלים, אך גם מן החי – חרקים, תולעים וכיוצא בזה.

קן החוגלה הוא גומה מרופדת בעלים על הקרקע. החוגלה מטילה 6–15 ביצים בכל הטלה, והדגירה עליהן נמשכת כ־24 ימים. יש מקרים שבהם הנקבה מטילה שתי הטלות בזו אחר זו, על הראשונה דוגר הזכר, ועל השנייה היא דוגרת בעצמה. כל אחד מבני הזוג דוגר ומגדל את האפרוחים בנפרד. האפרוחים נשארים עם ההורים עד האביב הבא.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוגלת הסלעים נפוצה ברחבי אסיה, ממערב הודו ופקיסטן במזרח ועד המזרח התיכון, כולל טורקיה, במערב. חוקרים תיארו 14 תת-מינים שלה, הנבדלים בצבעי הנוצות ובמספר מאפיינים מורפולוגיים נוספים. בארץ ישראל זוהו שני תת-מינים. האחד, Alectoris chukar cypriotes נפוץ באזור הים תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, והשני, Alectoris chukar sinaica (המכונה גם "חוגלת סיני"), באזורים המדבריים בנגב, בדרום בקעת הירדן ובערבה.[2]

בשל היותה עוף הציד העיקרי בישראל, ניצודו בעבר חוגלות בכמויות גדולות והדבר הביא לצמצום ניכר באוכלוסייתן, לכן נאסר ציד החוגלות מאז שנת 2000.[3]

החוגלה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שם החוגלה קרויה אחת מבנות צלפחד בתנ"ך (במדבר כ"ו ל"ג ועוד)[דרוש מקור], וכן היישוב בית חגלה הנזכר בגבול נחלות שבטי יהודה (יהושע ט"ו ו') ובנימין (שם, י"ח י"ט)[דרוש מקור]. שם המקום השתמר בשם המנזר דיר חג'לה ועין חג'לה שלידו, מדרום-מזרח ליריחו.

חוגלת הסלעים היא הציפור הלאומית של עיראק ופקיסטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוגלת סלעים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]