יורו 1980
מארחת | איטליה |
---|---|
תקופת התחרות | 11 ביוני 1980 – 22 ביוני 1980 (12 ימים) |
מספר משתתפות |
8 (מתוך 31 משתתפות שנרשמו) |
הזוכה | גרמניה המערבית |
מספר משחקים | 14 |
מספר שערים | 27 (1.93 בממוצע למשחק) |
מספר צופים | 345,463 (24,676 בממוצע למשחק) |
מלך השערים |
קלאוס אלופס (3 שערים) |
אליפות אירופה בכדורגל 1980, הידועה גם בשם יורו 1980 היא אליפות אירופה בכדורגל השישית שמארגנת אופ"א. הטורניר נערך באיטליה בין ה-11 ביוני ל-22 ביוני 1980.
לראשונה בתולדות האליפות, כלל טורניר הגמר שמונה נבחרות. איטליה הייתה המארחת הראשונה שמעפילה באופן אוטומטי לטורניר הגמר, ואליה הצטרפו שבע נבחרות מטורניר המוקדמות.
אל משחק הגמר העפילו גרמניה המערבית ובלגיה. צמד של החלוץ הגרמני הורסט הרובש, השני שבהם שתי דקות בלבד לסיום המשחק, העניקו לגרמניה המערבית את אליפות אירופה השנייה בתולדותיה. בפעם האחרונה עד כה בתולדות היורו שוחק משחק על המקום השלישי, ובו הפסידה המארחת לצ'כוסלובקיה בדו-קרב פנדלים.
מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מוקדמות יורו 1980
הגרלת מוקדמות יורו 1980 התקיימה ב-30 בנובמבר 1977 ברומא. לאחר ההחלטה להרחיב את טורניר הגמר לשמונה משתתפות, התחלקו 31 הנבחרות החברות באופ"א לשבעה בתי מוקדמות בני ארבע או חמש נבחרות כל אחד, והנבחרות שסיימו כראשי בתים הצטרפו לאיטליה המארחת לטורניר הגמר.
בפעם הראשונה בתולדות היורו, ניתן למארחת כרטיס אוטומטי לטורניר הגמר, ללא צורך להשתתף במוקדמות. יוון, שהעפילה מטורניר המוקדמות, הבטיחה את ההשתתפותה בטורניר לראשונה בתולדותיה.
הנבחרות המעפילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבחרת | כרטיס | תאריך העפלה | הופעות קודמות ביורו 1 |
---|---|---|---|
איטליה | נבחרת מארחת | 12 בנובמבר 1977 | 1 (1968) |
אנגליה | מנצחת בית 1 | 21 בנובמבר 1979 | 1 (1968) |
בלגיה | מנצחת בית 2 | 19 בדצמבר 1979 | 1 (1972) |
ספרד | מנצחת בית 3 | 9 בדצמבר 1979 | 1 (1964) |
הולנד | מנצחת בית 4 | 21 בנובמבר 1979 | 1 (1976) |
צ'כוסלובקיה | מנצחת בית 5 | 24 בנובמבר 1979 | 2 (1960, 1976) |
יוון | מנצחת בית 6 | 31 באוקטובר 1979 | 0 |
גרמניה המערבית | מנצחת בית 7 | 22 בדצמבר 1979 | 2 (1972, 1976) |
1 במודגש: זכתה בטורניר, בנטוי: מארחת הטורניר
אצטדיונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורניר הגמר נפרש על פני ארבעה אצטדיונים בארבע ערים שונות באיטליה. האצטדיון שנבחר לארח את משחק הפתיחה ואת משחק הגמר של הטורניר היה סטאדיו אולימפיקו ברומא.
רומא | מילאנו |
---|---|
סטאדיו אולימפיקו | אצטדיון ג'וזפה מאצה |
תכולה: 66,341 | תכולה: 83,141 |
נאפולי | טורינו |
אצטדיון סאן פאולו | סטאדיו קומונאלה |
תבולה: 81,101 | תכולה: 71,180 |
- תכולת האצטדיונים נכונה לזמן הטורניר.
תוצאות הטורניר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלב הבתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמונה הנבחרות שהעפילו לטורניר חולקו לשני בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. שתי הנבחרות שסיימו ראשונות בכל בית התמודדו ביניהן במשחק הגמר, והסגניות נפגשו למשחק על המקום השלישי, ששוחק בפעם האחרונה עד כה בטורניר. כל ניצחון בשלב הבתים זיכה את הנבחרת המנצחת בשתי נקודות, ולא בשלוש כפי שנהוג כיום, וההפעלה במקרה של שוויון בנקודות הוכרעה לפי פער שערים.
- בית א'
גרמניה המערבית סיימה בראש הבית וללא הפסד, מה שזיכה אותה במקום בגמר. במחזור השני, בניצחון 3-2 על הולנד, כבש קלאוס אלופס שלושער שהציב אותו בראש טבלת כובשי הטורניר, מקום אותו שמר עד לסיומו של הטורניר למרות שלא הוסיף עוד לכבוש. צ'כוסלובקיה, שהייתה עדיפה על הולנד רק בפער שערים, סיימה כסגנית הבית וקיבלה את הכרטיס למשחק על המקום השלישי, בעוד יוון סיימה את הופעת הבכורה שלה עם נקודה בלבד וללא ניצחון.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
גרמניה המערבית | 5 | 3 | 2 | 1 | 0 | 4 | 2 | 2 |
צ'כוסלובקיה | 3 | 3 | 1 | 1 | 1 | 4 | 3 | 1 |
הולנד | 3 | 3 | 1 | 1 | 1 | 4 | 4 | 0 |
יוון | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 1 | 4 | -3 |
צ'כוסלובקיה | 0 – 1 | גרמניה המערבית |
הולנד | 1 – 0 | יוון |
גרמניה המערבית | 3 – 2 | הולנד |
יוון | 1 – 3 | צ'כוסלובקיה |
הולנד | 1 – 1 | צ'כוסלובקיה |
יוון | 0 – 0 | גרמניה המערבית |
- בית ב'
בבית צמוד, שכלל גם את ספרד, אנגליה והמארחת איטליה, הצליחה בלגיה לסיים במקום הראשון ולהעפיל לגמר. לבלגיה ולאיטליה היה בסיום השלב מאזן זהה של ארבע נקודות והפרש שערים חיובי של שער אחד, וההכרעה נפלה לטובת בלגיה עקב כמות שערי הזכות (שלושה של הבלגים לעומת שער איטלקי אחד). איטליה, שסיימה את השלב ללא הפסדים וללא שערי חובה, קיבלה את הכרטיס למשחק על המקום השלישי. ספרד נפרדה מהטורניר ללא ניצחון.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
בלגיה | 4 | 3 | 1 | 2 | 0 | 3 | 2 | 1 |
איטליה | 4 | 3 | 1 | 2 | 0 | 1 | 0 | 1 |
אנגליה | 3 | 3 | 1 | 1 | 1 | 3 | 3 | 0 |
ספרד | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 2 | 4 | -2 |
בלגיה | 1 – 1 | אנגליה |
ספרד | 0 – 0 | איטליה |
בלגיה | 2 – 1 | ספרד |
אנגליה | 0 – 1 | איטליה |
ספרד | 1 – 2 | אנגליה |
איטליה | 0 – 0 | בלגיה |
המשחק על המקום השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]גמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]22 ביוני 1980 | גרמניה המערבית | 2–1 | בלגיה | סטאדיו אולימפיקו, רומא |
הורסט רובש 10', 88' | (סיקור) | רנה ואנדרייקן 75' (פ) |
אלופת אירופה 1980 |
---|
גרמניה המערבית זכייה שנייה |
טבלת מלכי השערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 3 שערים
- 2 שערים
נבחרת הטורניר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוערים | הגנה | קשרים | חלוצים |
---|---|---|---|
דינו זוף | קלאודיו ג'נטילה גאטאנו שיראה קרלהיינץ פרסטר הנס-פיטר בריגל |
מרקו טארדלי יאן קולמנס ברנד שוסטר הנזי מילר |
קרל היינץ רומניגה הורסט הרובש |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של יורו 1980 (באנגלית)
- איטליה 1980, באתר וואלה, 3 ביוני 2004
אליפויות אירופה בכדורגל | ||
---|---|---|
טורנירי גמר | צרפת 1960 • ספרד 1964 • איטליה 1968 • בלגיה 1972 • יוגוסלביה 1976 • איטליה 1980 • צרפת 1984 • מערב גרמניה 1988 • שוודיה 1992 • אנגליה 1996 • בלגיה והולנד 2000 • פורטוגל 2004 • אוסטריה ושווייץ 2008 • פולין ואוקראינה 2012 • צרפת 2016 • פאן-אירופאי 2020 • גרמניה 2024 • בריטניה ואירלנד 2028 • איטליה וטורקיה 2032 | |
משחקי גמר | 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 • 2028 • 2032 | |
טורנירי מוקדמות | 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 • 2028 • 2032 |