סטאדיו אולימפיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטאדיו אולימפיקו
Stadio Olimpico
L'Olimpico - panoramio.jpg
סטאדיו אולימפיקו, 2014
כינוי "האולימפיקו"
שמות קודמים "סטאדיו דיי ספרסי" (1937 - 1953)
"סטאדיו דיי סנטומילה" (1953 - 1960)
מיקום רומא שבאיטליה
קואורדינטות 41°56′02″N 12°27′17″E / 41.933872°N 12.454714°E / 41.933872; 12.454714
אבן יסוד 1928
נפתח 1937
שופץ 1953
הורחב 1990
עלות הבנייה במקור: 3.4 מיליון יורו
בנייה מחדש (1990): 212 מיליון יורו
בעלים הוועד האולימפי האיטלקי
משטח דשא
אדריכל אניבל ויטלוצ'י
קבוצות איי אס רומא
אס אס לאציו
מושבים 70,634
ממדי משטח 105x66 מטר
(למפת רומא רגילה)
Location map Italy Rome.png
 
סטאדיו אולימפיקו
סטאדיו אולימפיקו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סטאדיו אולימפיקואיטלקית: Stadio Olimpico - "האצטדיון האולימפי" או פשוט "האולימפיקו") הוא אצטדיון המצוי ברומא בירת איטליה, באזור פורו איטליקו. האצטדיון בבעלות הוועד האולימפי האיטלקי ומשתמשים בו בעיקר למשחקי כדורגל.

האצטדיון נפתח ב-1937 ועבר שיפוצים מספר פעמים, האחרון שבהם ב-1990. הוא שימש כאצטדיון אולימפיאדת רומא בשנת 1960, וכן את תחרויות האתלטיקה של IAAF בשנת 1987 ואת גביע העולם בכדורגל בשנת 1990, בו אירח בין היתר את משחק הגמר של הטורניר.

האצטדיון הוא אצטדיון 4 כוכבים של אופ"א ומכיל 70,634 מקומות. הוא אירח את גמר גביע אירופה לאלופות בשנים 1977 ו-1984 ואת גמר ליגת האלופות בשנים 1996 ו-2009. הוא מארח תדיר מאז 1998 תחרויות מליגת הזהב וממחליפתה ליגת היהלום.

ה"אולימפיקו", כפי שהוא מכונה באיטליה, משמש כמגרש הביתי הן של קבוצת הכדורגל א. ס. רומא והן של קבוצת ס. ס. לאציו. משחקי הדרבי ביניהן שנערכים מטבע הדברים גם הם במגרש זה ונקראים "הדרבי של רומא", נחשבים לאחד מאירועי השיא של ליגת הכדורגל האיטלקית הבכירה, הסרייה א'.

בנוסף לכדורגל מארח האצטדיון גם את נבחרת איטליה ברוגבי, והוא האצטדיון האתלטיקה הלאומי של נבחרת האתלטיקה של איטליה. האצטדיון מארח בין היתר גם הופעות זמר וקונצרטים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטאדיו דיי סיפרסי - 1937 - 1953[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית האצטדיון החלה בשנת 1928 והסתיימה בשנת 1937, ובתחילה נקרא "סטאדיו דיי סיפרסי" (באיטלקית: Stadio dei Cipressi), הוא נבנה במסגרת פרויקט "פורו מוסוליני" - מתחם ענק ברומא שנבנה בשנים אלו על ידי המהנדס אנגלו פריסה והארכיטקט אנריקו דל דביו. בהשראת התקופה האימפריאליסטית, והוא אחד המבנים המרשימים והגדולים מהארכיטקטורה הפשיסטית שרווחה באותה עת בגרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית וספרד של פרנסיסקו פרנקו.

סטאדיו דיי סנטומילה 1953 - 1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט עילי פנורמי על האצטדיון בשנות ה-50

בדצמבר 1950 המשיכו העבודות על האצטדיון להשלמת טראסות הצופים שלא הושלמו בעקבות פריצת מלחמת העולם השנייה. הפרויקט ניתן למהנדס קרלו רוקלטי, ולאחר מותו ב-1951, המשיך את העבודה האדריכל אניבל ויטלוצ'י. העבודה על האצטדיון נסתיימה ב-1953 ותכולתו הוגדלה לכ-100 אלף צופים, ושמו שונה ל"סטאדיו דיי סנטומילה" (באיטלקית: Stadio dei Centomila). הוא נחנך במשחק בין נבחרת איטליה לנבחרת הונגריה ב-17 במאי 1953.

סטאדיו אולימפיקו מ-1960 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת אולימפיאדת רומא ב-1960 האצטדיון עבר מספר שינויים להתאמתו לאתלטיקה, כאשר תכולתו הופחתה לכ-65 אלף צופים, ושמו שונה ל"סטאדיו אולימפיקו ("האצטדיון האולימפי"). לאחר מכן האצטדיון אירח גם את אליפות העולם באתלטיקה 1974, אוניברסיאדת רומא ב-1975, גמר גביע אירופה לאלופות 1977, יורו 1980, גמר גביע אירופה לאלופות 1984 ואת אליפות העולם באתלטיקה ב-1987, ובין היתר אירח את ה"Golden Gala" של ליגת הזהב לאורך שנותיו.

לקראת מונדיאל 1990, שבו הוא היווה את האצטדיון העיקרי ואירח את גמר הטורניר, עבר האצטדיון מתיחת פנים, עם עבודות שהחלו ב-1987 ודרשו מרומא ולאציו לשחק באצטדיון חלופי. היו מספר תוכניות ולבסוף הוחלט להרוס ולבנות את האצטדיון מחדש עם בטון מזוין, מלבד יציע אחד. בוצע חיפוי לכל האצטדיון בצבע לבן, והוחלפו כלל הכיסאות, והותקנו 2 מסכי ענק. בסופו של דבר האצטדיון הגדיל את תכולתו ל-82,911 צופים, והוא היה האצטדיון במקום ה-14 בעולם בדירוג התכולה לאצטדיוני כדורגל, ובמקום ה-29 לכלל האצטדיונים, ובמקום השני באיטליה אחרי הסן סירו במילאנו.

האצטדיון אירח 5 משחקים במהלך הטורניר ואת משחק הגמר בין נבחרת גרמניה המערבית לנבחרת ארגנטינה שנגמר בניצחון 1-0 לגרמניה.

לאחר מכן אירח האצטדיון את גמר ליגת האלופות 1996 ב-22 במאי 1996, שהסתיים בניצחונה של יובנטוס על אייאקס בדו-קרב פנדלים.

ב-2007 עבר האצטדיון עיצוב מחדש על מנת להתאים את עצמו לסטנדרטים החדשים של אופ"א, ואירח את גמר ליגת האלופות 2009. העיצוב החדש כלל שיפור אמצעי הביטחון והבטיחות באצטדיון, שיפוץ חדרי ההלבשה, החלפת הכיסאות ישיבה, התקנת מסכי LED חדישים, והסרה חלקית של הגדרות באצטדיון, כמו כן שיפוץ חדרי השירותים והגדלת מספרם לנוחות הצופים. לאחר השיפוץ התכולה ירדה ל-70,634 צופים, והאצטדיון נחשב ל"אצטדיון עלית" של אופ"א. האצטדיון נבחר וצפוי לארח מספר משחקים ביורו 2020.

יציעים באצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציע הCruva Sud המאכלס את הגרעין הקשה שבאוהדי איי.אס. רומא
יציע הCurva Nord המאכלס את הגרעין הקשה שבאוהדי אס.אס. לאציו

תכולת האצטדיון כיום היא בסך הכל: 72,698 מקומות:

  • טריבונה מונטה מריו - 16,555 מקומות
  • טריבונה טברה - 16,397 מקומות
  • יציע דרום מערבי - 5,747 מקומות
  • יציע דרום מזרחי - 5,637 מקומות
  • יציע צפון מערבי - 5,769 מקומות
  • יציע צפון מזרחי - 5,597 מקומות
  • קורבה סוד - 8,486 מקומות
  • קורבה נורד - 8,520 מקומות

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעה הראשונה באצטדיון נערכה ב-1991 והייתה הופעה של הזמר הבינלאומי מיילס דייוויס.

בהמשך אירח האצטדיון עוד שלל אומנים מפורסמים כמו: אלטון ג'ון, ארוס רמאצוטי, סנטנה, טינה טרנר, בקסטריט בויז, סטינג, הקיור, אר.אי.אם., U2, רוג'ר ווטרס, דפש מוד, מדונה, איירון מיידן, הרולינג סטונז, ג'ורג' מייקל, ברוס ספרינגסטין, מיוז, פרל ג'אם, ביונסה וג'יי זי ועוד שלל אומנים איטלקיים מקומיים.

בעת הופעות וקונצרטים תכולת האצטדיון היא כ-75 אלף צופים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטאדיו אולימפיקו בוויקישיתוף


P sport.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספורט ובנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.