יחסי ונצואלה–ספרד
| יחסי ונצואלה–ספרד | |
|---|---|
|
|
| |
| ונצואלה | ספרד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 912,050 | 505,370 |
| אוכלוסייה | |
| 28,443,019 | 47,903,594 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 482,359 | 1,580,695 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 16,959 | 32,997 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | מונרכיה חוקתית |
יחסי ונצואלה–ספרד הם היחסים הבילטרליים בין ממלכת ספרד לבין הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה. שתי המדינות חברות באיגוד האקדמיות לשפה ספרדית ובארגון המדינות האיברו-אמריקניות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמנים קולוניאליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משלחת ספרדית בראשות אלונסו דה אוג'דה, בזמן ששטה לאורך החוף הצפוני של אמריקה הדרומית בשנת 1499, העניקה את השם "ונצואלה" ("ונציה הקטנה" בספרדית) למפרץ ונצואלה, בגלל הדמיון המדומה שלה לוונציה.
ההתיישבות של ספרד בוונצואלה היבשתית החלה בשנת 1522. ספרד הקימה את היישוב הקבוע בדרום אמריקה הראשונה בעיר הנוכחית קומאמנה. כשהחלו להגיע מתיישבים ספרדים, הילידים חיו בעיקר בקבוצות כחקלאים וציידים: לאורך החוף, ברכס הרי האנדים ולאורך נהר אורינוקו. בשנת 1527 הוקמה סנטה אנה דה קורו על ידי חואן דה אמפיס, המושל הראשון של מחוז ונצואלה של האימפריה הספרדית. קורו הייתה בירת המחוז עד שנת 1546 ואחריה אל טוקויו (1546–1577), עד שהבירה הועברה לקראקס בשנת 1577 על ידי חואן דה פימנטל.
קליין-ונדיג ("ונציה הקטנה") היה החלק המשמעותי ביותר בקולוניזציה הגרמנית של אמריקה, בין השנים 1528 עד 1546, בה קיבלה משפחת הבנקאים מאאוגסבורג - ולסר, זכויות קולוניאליות במחוז ונצואלה בתמורה לחובות שהיה חייב קרלוס הראשון מספרד. המניע העיקרי היה החיפוש אחר עיר הזהב האגדית "אל דוראדו". המיזם הובל בתחילה על ידי אמברוסיוס איינג'ר, שהקים את מרקאיבו בשנת 1529. לאחר מותו של איינג'ר הראשון (1533) ולאחר מכן יורשיו ניקולאוס פדרמן וגאורג פון שפייר (1540), המשיך פיליפ פון האטן בחקר הפנים, ובהיעדרו מבירת המחוז עטרה כתר ספרד את הזכות למנות את המושל. עם שובו של האטן לבירה, סנטה אנה דה קורו, בשנת 1546, הוציא להורג המושל הספרדי חואן דה קרבחאל את הוטן ואת ברתולומאוס השישי ולסר, ובעקבות זאת ביטל קרלוס את האמנה של ולסר.
עצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]_(11982634975).jpg)
הידיעות על מפלות ספרדיות במלחמות נפוליאון בשנת 1808 הגיעו עד מהרה לאמריקה הלטינית, אך רק ב-19 באפריל 1810 החליט ה"קבילדו" (מועצת העיר) של קראקס ללכת בעקבות הדוגמה שהעניקו המחוזות הספרדיים שנתיים קודם לכן. ב-5 ביולי 1811, שבעה מתוך עשרת המחוזות של הקפטן הכללי של ונצואלה הכריזו על עצמאותם בהכרזת העצמאות של ונצואלה. הרפובליקה הראשונה של ונצואלה נפלה בשנת 1812 בעקבות רעידת האדמה בקראקס ב-1812 וקרב לה ויקטוריה (1812). סימון בוליבר הוביל "קמפיין ראוי להערצה" לכבוש מחדש את ונצואלה, והקים את הרפובליקה השנייה של ונצואלה בשנת 1813, אך גם היא לא נמשכה זמן רב, ונפלה בעקבות שילוב של מרד מקומי וכיבוש מחדש של המלוכנים הספרדים.
בדצמבר 1819 הכריז סיודד בוליבר על גראן קולומביה כמדינה עצמאית. לאחר שנתיים נוספות של מלחמה, שהביאה למותם של מחצית מהאוכלוסייה הלבנה של ונצואלה, השיגה המדינה עצמאות מספרד בשנת 1821 בהנהגתו של סימון בוליבר. מסעו של בוליבאר לשחרור גרנדה החדשה בין השנים 1819 עד 1820 איפשר לוונצואלה להשיג עצמאות מתמשכת מספרד. ונצואלה, יחד עם קולומביה של ימינו, פנמה ואקוודור, היו חלק מרפובליקת קולומביה הגדולה עד שנת 1830, אז נפרדה ונצואלה והפכה למדינה ריבונית נפרדת.
לאחר העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרד וונצואלה כוננו יחסים דיפלומטיים בשנת 1846 לאחר חתימת "חוזה שלום וידידות".[1] במהלך מלחמת האזרחים בספרד (1936–1939), ונצואלה, תחת הנשיא אלעזר לופז קונטראס, קיימה יחסים דיפלומטיים עם הגנרל פרנסיסקו פרנקו. בין השנים 1946–1958, ונצואלה הייתה מקום היעד השני בגודלו של מהגרים ספרדים (אחרי ארגנטינה) עם למעלה מ-45,000 מהגרים ספרדים שהגיעו לארץ.[2]
באוקטובר 1976 ביקר מלך ספרד חואן קרלוס הראשון בוונצואלה (ביקורו הראשון מתוך ארבעה).[3] בפברואר 1999 הפך הוגו צ'אווס לנשיא ונצואלה. היחסים בין ספרד לוונצואלה הגיעו לשפל בתקופת כהונתו של הנשיא צ'אווס. במרץ 2010 האשים ראש ממשלת ספרד, חוסה מריה אסנאר, את ממשלת ונצואלה בתמיכה, סיוע ושמירה על חברי קבוצת הטרור הספרדית ETA (" Ta Askatasuna").[4][5] בנובמבר 2007, במהלך הפסגה האיברית-אמריקאית בסנטיאגו, צ'ילה, בעוד הנשיא צ'אווס האשים את ראש ממשלת ספרד אסנאר בהיותו "פשיסט", נאם המלך הספרדי חואן קרלוס הראשון בפני הנשיא צ'אווס ובספרדית אמר "Por qué no te callas?" ("למה אתה לא תשתוק?"). היחסים בין שתי המדינות השתפרו מעט תחת ממשלתו של מריאנו רחוי. במרץ 2013 נפטר צ'אווס ונסיך הכתר הספרדי פליפה השתתף בהלווייתו מטעם ממשלת ספרד.
בראשותו של ניקולאס מדורו, היחסים בין ספרד לוונצואלה הדרדרו שוב בנקודת שפל. בפברואר 2017 זימן ראש הממשלה ראחוי את שגריר ונצואלה במדריד לאחר שהנשיא מדורו העליב את ראש הממשלה לאחר שביקש מוונצואלה לשחרר את מנהיג האופוזיציה לאופולדו לופס.[6] בינואר 2018 גירשה ממשלת ונצואלה את שגריר ספרד והאשימה אותו בהתערבות בענייניה הפנימיים של ונצואלה.[7]
ב-26 בינואר 2019, בהקשר למשבר הנשיאות בוונצואלה, ביקש ראש הממשלה הספרדי פדרו סנצ'ס מניקולאס מאדורו להכיר בתוצאות הבחירות תוך 8 ימים, ולאחר מכן ממשלת ספרד תכיר בחואן גואידו כנשיא ונצואלה.[8]
הסכמים דו צדדיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך השנים נחתמו מספר הסכמים ואמנות על ידי שתי המדינות כגון אמנת מסחר וניווט (1882); הסכם תחבורה אווירית (1972); הסכם שיתוף פעולה טכני (1974); הסכם שיתוף פעולה תרבותי (1976); אמנת ההסגרה (1990); הסכם לדיכוי ויזה (1995) והסכם למניעת מיסוי כפול (2008).[1]
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות טיסות ישירות בין ספרד לוונצואלה דרך חברות התעופה הבאות: אייר אירופה ואיבריה.
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 הסתכם המסחר בין ספרד לוונצואלה ב-1.1 מיליארד אירו.[1] הייצוא הספרדי לוונצואלה כולל: מזון, חלקי רכב וציוד אלקטרוני. הייצוא מוונצואלה לספרד כולל: נפט, דגים, אלומיניום, מוצרים מבוססי כימיקלים, ברזל וקקאו. חברות רב לאומיות ספרדיות כמו בנקו בילבאו ויזקאיה ארגנטריה, מפפר וזארה פועלות בוונצואלה.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספרד מחזיקה בוונצואלה שגרירות בקראקס.[9]
- ונצואלה מחזיקה בספרד שגרירות במדריד[10] וקונסוליות כלליות בברצלונה,[11] בילבאו,[12] סנטה קרוס דה טנריפה,[13] וויגו.[14]
-
בניין המארח את שגרירות ונצואלה במדריד -
הקונסוליה הכללית של ונצואלה בברצלונה
_2.JPG)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Spanish Ministry of Foreign Affairs: Venezuela (in Spanish) (ארכיון)
- ^ La emigracion espanola en america (in Spanish)
- ^ Los Reyes de España viajan hoy a Colombia (in Spanish)
- ^ Hugo Chávez y España : una relación llena de alianzas económicas y encontronazos (in Spanish)
- ^ ETA en la Venezuela de Chávez: la prueba definitiva (in Spanish)
- ^ España convoca al embajador de Venezuela por los insultos de Maduro a Rajoy (in Spanish)
- ^ Venezuela expels Spanish ambassador
- ^ Cué, Carlos E. (26 בינואר 2019). "Los países europeos se alían para reconocer a Guaidó como presidente de Venezuela". El País.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Embassy of Spain in Caracas (in Spanish)
- ^ Embassy of Venezuela in Madrid (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Venezuela in Barcelona (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Venezuela in Bilbao (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Venezuela in Santa Cruz de Tenerife (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Venezuela in Vigo (in Spanish)
