ישראל חיים טביוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל חיים טביוב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1858
דרויה, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 1920 (בגיל 62 בערך)
ריגה, Interwar Latvia עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"ספר הזכרונות לסיר משה מונטיפיורי ורעיתו יהודית" נערך על ידי אליעזר הלוי ותורגם על ידי ישראל חיים טביוב, הוצאת תושיה, ורשה 1898. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 9

ישראל חיים טַבְיוֹבכתיב יידי: טאַוויאָוו; כ' בכסלו תרי"ח[1],‏ 1858כ"א בכסלו תרפ"א, 2 בדצמבר 1920) היה סופר, עיתונאי, מתרגם ומחנך בתקופת התחייה, מחברם של ספרי לימוד בשפה העברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טביוב נולד בדְרוּיָה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסית בשנת 1858, ובהיותו בן שנתיים עקרה משפחתו לריגה, שבה חי, פעל ונפטר. בבית אביו למד הן תלמוד והן לימודי חול ואחר כך למד כלכלה בפוליטכניקום של ריגה. לפרנסתו עבד כרואה חשבון של חברה מסחרית מקומית[2].

כבר בנערותו החל לכתוב לעיתון "הלבנון". בשנת 1889 החל לפרסם פיליטונים בעיתון "המליץ", ואלו זכו לפופולריות רבה. הפיליטון הראשון שפרסם היה "דוגמאות מספר המלים" בגיליון 77 של המליץ לשנת 1889[3]. בשנת 1901 (תרס"א) לקח חלק בפרסום השבועון "הדור" בוורשה, ובין השנים 1905 ל-1908 השתתף בהוצאת יומון בעברית בשם "הזמן", שיצא לאור בווילנה. בין השנים 1908–1910 הוציא לאור עיתון לילדים בשפה העברית בשם "החבר"; תחילה היה זה עיתון יומי לילדים שיצא לאור בווילנה, אך עם הזמן הפך העיתון לשבועון ועבר לצאת בעיר ריגה. בן ציון אייזנשטט הכתיר אותו כ"פדגוג מומחה"[1].

טביוב פרסם ספרים ומאמרים בתחומים שונים. מאמר שהכה הדים בזמנו היה "ספרותינו היפה ועתידותיה"[4], שבו קרא להרחבת הלשון העברית, התאמתה והפיכתה לשפה נמלצת פחות לפני כתיבת ספרות יפה. ספרו המפורסם ביותר הוא אוצר המשלים והפתגמים, שבו ליקט כשלושת אלפים פתגמים בשפות העברית והארמית. כל פתגם ומשל לוּוה בהסבר על מקורו והשתלשלותו לאורך השנים. הוא גם כינס אנתולוגיה על הספרות העברית מאז ימי גלות ספרד ועד ימיו. כמו כן כתב ספרים רבים ללימוד השפה העברית, אשר זכו לפופולריות רבה.

ידוע גם משפטו הנוקב של טביוב בגנות השימוש בשפה היידית בכתיבה ספרותית: "מעולם לא טנפתי [!] את עטי בלשון הז'רגונית"[5], על אף שברבות הימים גם הוא "חטא" בכתיבה בלשון המדוברת.

טביוב גם תרגם לעברית יצירות משפות זרות; בין היתר תרגם מחזות של אוסקר ויילד, ואת יצירתו הידועה "תמונתו של דוריאן גריי". כמו כן תרגם לעברית את חיי שלמה מימון, אוטוביוגרפיה של שלמה מימון.

טביוב נפטר ב-2 בדצמבר 1920 בריגה שבלטביה, בגיל 62.

על שמו, רחוב בשכונת ביצרון בתל אביב.

לקט מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב פיכמן, ישראל חייים טביוב, בספרו "רוחות מנגנות", ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ג.
  • מנדל בובה, 'י"ח טביוב', העבר (לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה) טז (תשכ"ט), 141–163.
  • דוד מלמד, '"החבר" של י"ח טביוב: סיפורו של עיתון יומי עברי לבני-הנעורים', מעגלי קריאה (כתב-עת לעיון ולהדרכה בספרות ילדים) 20 (תשנ"א), 119–121.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל חיים טביוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 טאוויאוו, ה"ר ישראל חיים, בתוך: בן ציון אייזענשטאדט, דורות האחרונים, ניו יורק תרע"א 1911, עמ' 163, באתר היברובוקס.
  2. ^ צבי קרניאל, הפיליטון העברי, תל אביב: אל"ף, 1981, פרק רביעי.
  3. ^ י"ח טביוב, דוגמאות מספר המלים, המליץ, 4 בינואר 1898.
  4. ^ פורסם בקובץ "פרדס (מאסף ספרותי)", בעריכת י"ח רבניצקי, אודסה תרנ"ב.
  5. ^ ישראל חיים טביוב, לקורות "שירי עם"המליץ, 26 ביוני 1901. וראו גם: הפולמוס על מעמד היידיש בספרות