יעקב פיכמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיכמן (משמאל) עם חיים נחמן ביאליק
בית טריידל במושבה כנרת, ששימש השראה ליעקב פיכמן בשירו אגדה
קבר יעקב ובת שבע פיכמן בבית הקברות טרומפלדור

יעקב פיכמן (25 בנובמבר 1881, ג' בכסלו תרמ"ב, בסרביה18 במאי 1958, כ"ח באייר תשי"ח, רמת גן), משורר עברי, עורך ומתרגם. חתן פרס ישראל לספרות יפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב פיכמן נולד בשנת 1881 בבלץ שבבסרביה שבאימפריה הרוסית, לאליהו (סוחר, חוכר־אדמה ומגדל צאן) ולפייגה. למד בחדר, וכן מפי יצחק זלוטניק מברסט ליטובסק שהתגורר בבית הוריו. בגיל 14 ברח מבית אביו ונדד ברחבי חרסון ופודוליה. בהגיעו לקישינב החל ללמוד רוסית ושפות נוספות, וכן לימודים כלליים בתור אקסטרני. בתקופה זו התחיל לכתוב שירים בעברית, ביידיש וברוסית. לבסוף חזר לבית אביו והתמסר ללימודי היהדות. התרכז בתנ"ך, במדרשי חז"ל, ולמד את ספרות עברית מודרנית מתוך ספרי אחד-העם ומנדלי מוכר ספרים.

בשנת 1901 עבר לעיר אודסה, התקרב אל ביאליק ואל ש. בן-ציון. בשנת 1903 עבר לוורשה והתחיל לחיות מכתיבת ספרות. עבד בהוצאת הספרים "תושיה", ב"האור" וב"הצופה" – כמזכיר המערכת. בשנת 1905, כשנפסקה, בעקבות המהפכה, הוצאת כל העיתונים העבריים, חזר לבסרביה ושהה בקישינב, ואחר כך בעיירה לאובה (אנ') במשך שלוש שנים. בשנת 1908 הוזמן לשמש כמזכיר "העולם" שהוצאתו נתחדשה בווילנה. לאחר ישיבה קצרה בעיר, עבר, לפי הזמנת אלחנן ליב לוינסקי, לאודסה; שם ערך את כתבי יהודה שטיינברג והקדיש להם מבוא מקיף.

שנת 1910 נשא לאשה את בת-שבע בת יצחק דוב גרינברג (הקימה יחד עם יעל גורדון, בתו של א. ד. גורדון בית ספר לילדות עניות). באותה שנה החל ללמוד קורסים להוראה, ועבר להורדנה, אך בקיץ 1910 קיבל על עצמו את עריכת "הביבליותיקה הגדולה" של הוצאת תושיה, ועבר לוורשה. בשנת 1912 הזמינה הסתדרות המורים לארץ ישראל את פיכמן לערוך את הירחון "מולדת". בשנת 1914 חזר לאירופה, לעיר ברלין, על מנת עריכת ירחון עברי, שעמד לצאת לאור בברלין ובכוונה להעבירו אחר כך לארץ ישראל. נתקע שם בשנות מלחמת העולם הראשונה, אז ישב באודסה, ועבד ב"מוריה". נדד בין ארצות אירופה וחזר ארצה רק באביב 1919. המשיך בעריכת "מולדת" שנתחדשה וערך את הירחון "מעברות" שהתחיל אז להופיע. ערך ספרי הסניף הארץ־ישראלי של הוצאת "שטיבל". בתקופה זו כתב את מחזורי הסונטות "יהודה" ו"ירושלים" ואת הפואמה "רות".

פרסם למעלה מ־300 ספרים: שירה, סיפורת פזמונאות ותרגומים. מהאבות המייסדים של הספרות העברית החדשה. היה מצעירי הסופרים העבריים בדור שלאחר ביאליק. שירתו האישית המאוחרת היא שירה מעמיקה קודרת ופסימיסטית. ייסד וערך את הירחון החשוב לנוער "מולדת", שדורות ראשונים של בני הארץ דוברי העברית התחנכו עליו. פרסם ספרי מקראות חינוכיות, ביוגרפיות של יוצרי הספרות העברית (למשל הביוגרפיה הקצרה של משוררת היידיש הידועה קדיה מולודובסקי), וכן כינס אנתולוגיות לשירה וסיפורת, וערך את הירחון 'מאזנים' של אגודת הסופרים העבריים.

בין שיריו הידועים: "אגדה" (מוכר יותר כ"על שפת ים כנרת"), שאותו הלחין חנינא קרצ'בסקי, "אורחה במדבר" (מוכר כ"ימין ושמאל"), שאותו הלחין דוד זהבי ו"יום יום אני הולך למעונך" שהלחין ושר מתי כספי.

בשנת 1947 זכה בפרס אוסישקין לספרות, וב-1957 זכה בפרס ישראל על יצירתו.

פיכמן נפטר בשנת 1958 ברמת גן, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור.

משנת 1964 חולק מטעם האיגוד העולמי של יהודי בסרביה פרס פיכמן שנקרא על שמו.‏[1]

על שמו קרויים מספר רחובות בערים בישראל וכן בית התרבות בקיבוץ שדה נחום (שם היה בנו, יוסף, חבר).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגדות ושירים (1910)
  • גבעולים (1911)
  • המעיין מזמר (1918)
  • בבואות (1919)
  • ערבה (1922)
  • הינשוף הסגול באופל (1923)
  • ספרים מצוירים לילדים (1923)
  • ספר הארץ (1927)
  • בבית ובשדה (1931)
  • תחת השמים (1931)
  • במדבר ובהר (1931)
  • בחום הדרום ובקור הצפון (1931)
  • סיפורים נחמדים על חיות וילדים (1931)
  • יוסי נוסע לארץ-ישראל (1931)
  • יוסי בתל אביב (1931)
  • מאורעות יוסי וחנן (1931)
  • מן הטנא (1932)
  • מגיני שדה וכרם (1932)
  • חיים נחמן ביאליק (1933)
  • ימי שמש (1934)
  • אל הים (1934)
  • צללים על השדות (1935)
  • יקטן בתל אביב (1936)
  • אנשי בשורה (1938)
  • איילת בעמק (1942)
  • אביב בשומרון (1943)
  • דייגים על הירקון (1943)
  • יוסי בגליל (1944)
  • פאת שדה (1944)
  • כלנית (1946)
  • הרצל כותב על מדינת היהודים (1946)
  • דמויות מנצנצות (1948)
  • דמויות קדומים (1948)
  • סלעים בירושלים (1951)
  • אמת בניין: סופרי אודסה (1951)
  • רוחות מנגנות: סופרי פולין (1952)
  • אלופי ההשכלה (1953)
  • ערוגות (1954)
  • חיים למופת (1954)
  • בני דור (1955)
  • אסיף: מבחר יצירות (1959)
  • עם שחר נצא (1959)
  • אביב בארץ (1959)
  • כתבי יעקב פיכמן (1960)

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחה ליעקב פיכמן בן השבעים, תלאביב: נתיב (נכסי תרבות יהדות בסרביה), תשי"ג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין יצחק מיכלי, יעקב פיכמן בשיר ובמסה, תל אביב: הועד להוצאת כתביהם של סופרים עברים מביסאראביה, תשי"ב.
  • נורית גוברין (ליקטה וצירפה מבוא וביבליוגרפיה), יעקב פיכמן: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, תל אביב: עם עובד ('פני הספרות: סדרת ילקוטי ביקורת על יצירתם של סופרים עברים'), תשל"א 1971.
    • ביבליוגרפיה: עמ' 209–226.
  • ישראל זמורה (עורך), ערוגות: קובץ לזכרו של יעקב פיכמן, 2 כרכים, תל אביב: האיגוד העולמי של יהודי בסרביה, תשל"ג–תשל"ו.
  • צבי לוז, שירת יעקב פיכמן: מונוגרפיה, תל אביב: פפירוס ('מראה מקום: סדרת עיונים בספרות העברית'), תש"ן 1989.
  • נורית גוברין, "יעקב פיכמן", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 178–220.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק קורןפרס פיכמן לספרות ואמנות, דבר, מכתב לעורך המוסף, 26 ביוני 1964.
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
הקודם:
שלמה צמח, יהודה קרני
פרס ביאליק לספרות יפה
1945
הבא:
גרשון שופמן
הקודם:
יצחק דב ברקוביץ
פרס ביאליק לספרות יפה
1953
הבא:
יהודה בורלא, אורי צבי גרינברג