לאונורה קרינגטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאונורה קרינגטון
Leonora Carrington
דיוקן שחור-לבן של קרינגטון מאת הצלמת לי מילר
לידה 6 באפריל 1917
Clayton-le-Woods, לנקשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 במאי 2011 (בגיל 94)
מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mary Leonora Carrington Moorhead עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום בריטים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Chelsea Grin
  • ניו הול סקול
  • המכללה לאמנות ועיצוב צ'לסי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1941–1955 (כ־14 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סוריאליזם
פרסים והוקרה פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1986)
הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (2005)
קצינה במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Emérico Weisz עריכת הנתון בוויקינתונים
מקס ארנסט עריכת הנתון בוויקינתונים
www.leocarrington.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאונורה קרינגטון OBE (באנגלית: Leonora Carrington; ‏6 באפריל 1917 – 25 במאי 2011[1]) הייתה אמנית סוריאליסטית אנגלייה-מקסיקנית, ציירת, פסלת וסופרת. היא חייתה את רוב חייה הבוגרים במקסיקו סיטי, והייתה בין שורדיה האחרונים של התנועה הסוריאליסטית של שנות ה-30.[2] קרינגטון היה גם חברה מייסדת של התנועה לשחרור נשים במקסיקו בשנות ה-70.[3]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרינגטון נולדה בקלייטון גרין, צ'ורלי, לנקשייר,[4] שבאנגליה. אביה היה יצרן טקסטיל עשיר,[5] ואמה, מורין (לבית מורהד), הייתה בת רופא אירית.[6] היו לה שלושה אחים: פטריק, ג'רלד, וארתור.[7]

קרינגטון חונכה בידי אומנות, מורים פרטיים, נזירות, והיא גורשה משני בתי ספר פרטיים[8] בשל התנהגותה המרדנית, עד שמשפחתה שלחה אותה לפירנצה, שם היא למדה באקדמיה לאמנות של גב' פנרוז.[9] ב-1927, בגיל עשר, היא ראתה בפעם הראשונה ציור סוריאליסטי בגלריה בגדה השמאלית בפריז. מאוחר יותר היא פגשה הרבה סוריאליסטים, כולל פול אלוארד.[10] אביה התנגד לכך שתפתח קריירה בתור אמנית, אך אמה עודדה אותה. היא חזרה לאנגליה והוצגה לחברה, כמנהג בני האצולה, אך באירוע החברתי הראשון שהשתתפה בו, מרוץ סוסים באסקוט, היא הביאה עותק של ספרו של אלדוס האקסלי, Eyeless in Gaza ‏(1936) לקרוא במקום. גם ההתנהגות וגם הספר נחשבו כשערורייתיים. ב-1935, היא למדה בבית הספר לאמנות צ'לסי בלונדון, למשך שנה, ובעזרתו של חבר של אביה סרג' צ'רמאייף, היא הצליחה לעבור לאקדמיה לאמנות של אמדה אוזנפאן בלונדון (1935-38).

את היכרותה הראשונית עם הסוריאליזם היא שאבה מעותק של ספרו של הרברט ריד, "סוריאליזם" (1936), שניתן לה על ידי אמה. כשהחלה לפתח את הקריירה שלה, על אף התנגדות משפחתה, המשורר הסוריאליסטי אדוארד ג'יימס היה תומך גדול של עבודתה בבריטניה וקנה רבים מציוריה. הוא גם ארגן עבורה תערוכה ב-1947 בגלריית של פייר מאטיס בניו יורק.[11]

הקשר עם מקס ארנסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936, קרינגטון ראתה עבודות של האמן הסוריאליסט הגרמני מקס ארנסט בתערוכה הסוריאליסטית הבינלאומית בלונדון, והייתה מרותקת מהן. בשנת 1937, קרינגטון פגשה את ארנסט במסיבה. נוצר קשר עמוק בין שני האמנים, והם חזרו יחדיו לפריז, שם ארנסט מיד נפרד מאשתו. ב-1938, הם עזבו את פריז, והתיישבו בסנט מרטין ד'ארדש בדרום צרפת. הזוג החדש שיתפו פעולה ותמכו אחד בשני בהתפתחותם האמנותית. שניהם יצרו פסלים של חיות מגן (ארנסט יצר ציפורים וקרינגטון יצרה ראש של סוס) כדי לקשט את ביתם. בשנת 1939, קרינגטון ציירה דיוקן של מקס ארנסט. הדיוקן היה העבודה הסוריאליסטית הראשונה שלה, ושם הציור הוא "פונדק סוס השחר". כיום הוא מוצג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. האדם בתמונה הוא שילוב בין זכר ונקבה, אשר יושב בחדר עם סוס נדנדה על הקיר.

קרינגטון התעניינה בבעלי חיים, מיתולוגיה וסמליות. עניין זה התחזק כאשר היא עברה למקסיקו, ופיתחה חברות קרובה עם האמנית הספרדייה רמדיוס וארו. השתיים למדו אלכימיה, קבלה, ואת כתבי המאיה המיסטיים פופול וו.[12][13]

בתקופה זו, לזוג היו יחסים קרובים עם הצלמת לי מילר, והצילומים שהיא צלמה אותם בביתם הם בין המפורסמים שלה, וכן של ארנסט וקרינגטון. בצילומים, קרינגטון, שעוד לא הייתה ידועה כאמנית, מוצגת כדמות האישה-הילדה הנשלטת שאמני הסוריאליזם אהבו - בתמונה אחת היא נשענת על ארנסט, בתמונה שנייה הוא מחזיק אותה כתינוקת בין זרועותיו.[14]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ארנסט, שהיה גרמני, נעצר על ידי הרשויות הצרפתיות על היותו "זר עוין". עם התערבותו של לפול אלוארד וחברים אחרים, כולל העיתונאי האמריקאי וריאן פריי, הוא שוחרר כעבור כמה שבועות. מיד לאחר פלישת הנאצים בצרפת, ארנסט נעצר שוב, הפעם על ידי הגסטפו, כי האמנות שלו נחשבה על ידי הנאצים ל"אמנות מנוונת". הוא הצליח לברוח, ועזב את קרינגטון מאחור, ונמלט לאמריקה בעזרתה של פגי גוגנהיים, תומכת האמנויות, לה גם נישא כעבור זמן מה.[15]

אחרי מעצרו של ארנסט, קרינגטון הייתה הרוסה, ונמלטה לספרד. שם היא חוותה התמוטטות עצבים בשגרירות הבריטית במדריד. היא אושפזה, ועברה טיפול בעוויתי טיפול ובתרופה רבת העוצמה קרדיאזול, נוגד חרדה שבסופו של דבר הוחרם על ידי רשויות רבות, כולל המזון והתרופות (וכן בFDA), פנוברביטל, כדור הרגעה חזק.[16] היא שוחררה לאחר שהגיעה האומנת לשעבר שלה, שעברה ליבשת אירופה מאנגליה בצוללת, ולקחה אותה לליסבון, משם קרינגטון ברחה ומצאה מקלט בשגרירות המקסיקנית. בינתיים, ארנסט כבר נישא לגוגנהיים בניו יורק בשנת 1941, נישואים שהסתיימו כמה שנים מאוחר יותר. ארנסט וקרינגטון לא חידשו מעולם את מערכת היחסים שלהם.

שלוש שנים לאחר ששוחררה מהמוסד לחולי נפש, ובעידודו של אנדרה ברטון,[17] קרינגטון כתבה על החוויה הפסיכוטית שלה ברומן Down Below.[18] בספר היא ממחישה את כל מה שנעשה לה; תרפיות מוסדיות חסרות אמפתיה, תקיפה מינית, הזיות מהסמים, והתנאים הבלתי היגייניים.[19][20] היא גם יצרה אמנות שמתארת את החוויות שלה, כגון Portrait of Dr. Morales ו-Map of Down Below.[21]

מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cocodrilo, בשדרות Paseo de la הרפורמה. הפסל נתרם למקסיקו סיטי על ידי קרינגטון בשנת 2000 ועבר למיקום הנוכחי שלו ב-2006.[22]

בעקבות הבריחה לליסבון, קרינגטון ארגנה את יציאתה מאירופה בעזרתו של רנאטו לדוק, שליח תרבות מקסיקני. לדוק, שהיה חבר של פבלו פיקאסו, הוא הסכים לנישואי נוחות עם קרינגטון, כך שתינתן לה חסינות דיפלומטית כאשתו.[23] הוא לקח את קרינגטון למקסיקו, והיא התאהבה במקום, ושם חייתה, לסירוגין, למשך שארית חייה. הזוג התגרש ב-1943.

אחרי שבילתה חלק משנות ה-60 של המאה ה-20 בניו יורק, קרינגטון חזרה לחיות ולעבוד במקסיקו. בשנת 1963 היא התבקשה לצייר במקסיקו סיטי ציור קיר לו קראה בשם El Mundo Magico de los Mayas,[24] עולם הקסם של המאיה והאינקה, אשר הושפע על ידי סיפורים עממיים מן האזור.[25] ציור הקיר הוא כעת במוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי.

ב-1973 עיצבה קרינגטון פוסטר עבור התנועה לשחרור נשים במקסיקו, Mujeres conciencia (תודעה נשית), ובה "חווה החדשה".[26] הפמיניזם האישי של קרינגטון התמקד בעיקר בחופש המחשבה, מתוך ההבנה שחופש זה אינו בר השגה ללא שיהיה קודם גם חופש פוליטי. מתוך אמונתה זו, קרינגטון פעלה למען שיתוף פעולה וחלוקת ידע בין תנועות הנשים בארצות הברית ומקסיקו כדי לקדם את מטרת השחרור. בזכות מחויבותה זו, זכתה קרינגטון בפרס מפעל חיים מטעם שדולת הנשים למען האמנות בוועידתן בניו יורק ב-1986.

עבודתה במקסיקו נחשבת לחלק מתנועה סוריאליסטית נשית שהיא במובנים רבים נפרדת מהתנועה הסוריאליסטית האירופית, שבה שלטו הגברים. השילוב של המרחק מן האמנים המובילים של התקופה, דוגמת סלבדור דאלי ורנה מגריט, החברות בין הנשים (ביניהן קרינגטון, וארו, וקאטי הורנה), והעושר התרבותי והמיסטי של מקסיקו שימשו כר פורה לאמניות.[14] סלבדור דאלי כינה את קרינגטון "האמנית החשובה ביותר".[27]

נישואיה השניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר "העולם הקסום של המאיה"

מאוחר יותר היא התחתנה עם אמריקו וייס (המכונה "צ'יקי"), יליד הונגריה שנת 1911, צלם ומנהל חדר החושך של רוברט קאפה במהלך מלחמת האזרחים הספרדית. נולדו להם שני בנים: גבריאל, אינטלקטואל ומשורר, ופאבלו, רופא ואמן סוריאליסטי. צ'יקי וייס נפטר ב-17 בינואר 2007, בביתם. הוא היה בן 97.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונורה קרינגטון נפטרה ב-25 במאי 2011, בגיל 94, בבית חולים במקסיקו סיטי, כתוצאה מסיבוכים של דלקת ריאות.[28]

תמות ועבודות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרבים מהתנועה הסוריאליסטית, קרינגטון לא התעניינה בכתביו של זיגמונד פרויד. היא התרכזה בריאליזם קסום ובאלכימיה והשתמשה בפרטים אוטוביוגרפיים ובסמליות כנושאים בציוריה. קרינגטון רצתה להציג מיניות נשית כפי שהיא חוותה אותה, ולא כמו שהאמנים הגברים של הסוריאליזם אפיינו את המיניות הנשית.[29] עבודתה של קרינגטון משנות ה-40 של המאה ה-20 מתמקדת בתפקידן של נשים בתהליך היצירה.

דוגמה לכך מצויה בציור "דיוקן עצמי" (1938), בה קרינגטון מציעה פרשנות אישית למיניות הנשית, על ידי הסתכלות על המציאות המינית שלה, ולא בהחלת תאוריות בנושא. בכך, קרינגטון חתרה תחת התפקיד הגברי המסורתי של התנועה. בציור, מופיע צבוע שהוא שילוב של הזכר והנקבה, שהם ביחד השלם, במטאפורה לעולמות הלילה והחלום. הסמל של הצבוע הוא נוכח בציורים רבים של קרינגטון, ומאוחר יותר, שימש כייצוג של קרינגטון בעבודתו של מקס ארנסט "La Debutante" בספרו The Oval Lady.[30] אמנותה של קרינגטון גם כוללת דימויים רבים של סוסים, מהם הוקסמה כבר בילדותה, ובהמשך הופיעו סוסים גם בכתביה.

הספר שלה The Hearing Trumpet (חצוצרת השמיעה) עוסקת בהזדקנות והגוף הנשי. הסיפור עוקב אחר מספר נשים זקנות, אשר מייצרות סוג של אנרכיה בחייהן, כשהן קוראות תיגר על התדמית שלהן כחסרות ערך, ומייצרות ביניהן אחווה מלאת יופי.[31] הספר גם מותח ביקורת על ביזוי העירום הנשי, והוא נחשב לאחד הספרים הראשונים שעוסקים בנושא של זהות מגדרית. הדמות של כרמלה בספר מבוססת על חברתה בחיים, רמדיוס וארו.

התערוכה החשובה הראשונה של עבודתה נערכה ב-1947, בגלריית פייר מאטיס בניו יורק. אחר כך, היא הוזמנה להציג את עבודתה בתערוכה בינלאומית של סוריאליזם, בו הייתה האמנית האנגליה היחידה. היא הפכה לסלבריטי כמעט בן לילה. במקסיקו, היא חיברה ופרסמה מספר ספרים.[32]

פסל על ידי קרינגטון בתצוגה ליד אוניברסיטת גואנחאטו במהלך פסטיבל סרוונטינו הבינלאומי בשנת 2015

על אף הפרסום הגדול שלה במקסיקו, ארצות הברית ובמקומות אחרים, באנגליה, מולדתה, נטו להתעלם ממנה. אך ב-17 ביוני ועד ה-12 ספטמבר 2010, התקיימה תערוכה של עבודתה באנגליה, לראשונה מזה 20 שנה, כחלק מפרויקט בינלאומי אשר נקרא "חברות סוריאליסטיות", שבא להלל את תפקידן של נשים בתנועה הסוריאליסטית. עבודתה הוצגה לצד יצירות של חברותיה הקרובות, הציירת הספרדייה רמדיוס וארו (1908-1963) והצלמת ההונגריה קטי הורנה (1912–2000).

ב-2013, קרינגטון הייתה הנושא של רטרוספקטיבה בשם The Celtic Surrealist (הסוריאליסטית הקלטית) במוזיאון האירי לאמנות מודרנית, בדבלין. התערוכה בחנה את הרקע האירי של האמנית והאירה זרקור על היבטים תרבותיים, פוליטיים, ונושאים מיתולוגיים הנוכחים בעבודתה.[33]

ב-2005, נמכרה במכירה פומבית בשל כריסטי עבודתה של קרינגטון (El Juglar (הלהטוטן),[34] והביא מחיר של $713,000, מחיר שיא לעבודה של צייר סוריאליסטי חי.[35][36]

ב-2015, קרינגטון כובדה בגוגל דודל לציון יום הולדתה ה-98. הדודל היה מבוסס על הציור שלה, How Doth the Little Crocodile.[37] הציור היה בהשראת שיר של לואיס קרול בספר אליסה בארץ הפלאות. הציור הזה בסופו של דבר עובד לפסל Cocodrilo הממוקם בפסיאו דה לה רפורמה במקסיקו סיטי.[38]

ב-2022 התערוכה ה-59 בביאנלה של ונציה נקראה "חלב של חלומות" כשם ספר הילדים שכתבה.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2017: Mad About Surrealism, Museum Boijmans Van Beuningen, Netherlands, Rotterdam
  • 2017: Surrealist Women, Mayoral, Barcelona, Spain, Barcelona
  • 2016: Monstruosismos, Museo de Arte Moderno de Ciudad de México, Mexico, Bosque de Chapultepec
  • 2016: Surreal Encounters. Collecting the Marvellous, Scottish National Gallery of Modern Art, UK, Edinburgh
  • 2016: Dalí, Ernst, Miró, Magritte ... : Surreal Encounters from the Collections Edward James, Roland Penrose
  • 2016: Gabrielle Keiller, Ulla and Heiner Pietzsch, Hamburger Kunsthalle, Germany, Hamburg
  • 2016: Artists and Lovers, Ordovas Gallery, London, UK, Mayfair
  • 2016: Strange Worlds: The Vision of Angela Carter, Royal West Of England Academy, UK, Bristol
  • 2016: Leonora Carrington: The Last Tuesday Society & Viktor Wynd's Museum of Curiosities, Fine Art & Natural History. Hackney, London, September – December 2016
  • 2015: Leonora Carrington: Tate Liverpool, 6 March – 31 May 2015
  • 2015: Surrealism and Magic, Boca Raton Museum of Art, USA, Boca Raton
  • 2015: Kahlo, Rivera & Mexican Modern Art, NSU Art Museum, Fort Lauderdale, USA, Ft. Lauderdale
  • 2015: Mexico: Fantastic Identity. 20th Century Masterpieces from the FEMSA Collection, Museum of Latin American Art, USA, Long Beach
  • 2015: Lorna Otero Project Album of Family, Miami, The Patricia & Phillip Frost Art Museum, Florida International University, USA, Downtown Miami
  • 2015: Surrealism: The Conjured Life, Museum of Contemporary Art (MCA) Chicago, USA, Near North Side
  • 2015: Fields of Dream: The Surrealist Landscape, Di Donna, USA, Upper East Side
  • 2014: Surrealism and Magic, Herbert F. Johnson Museum of Art, Cornell University, USA, Ithaca
  • 2014: Paper, Pencil & Ink: Prints & Other Works on Paper, Ruiz-Healy Art, USA, San Antonio
  • 2013: Max Ernst, Fondation Beyeler, Basel, Switzerland, Basel
  • 2013–2014: Leonora Carrington: The Celtic Surrealist, Irish Museum of Modern Art, Dublin, Ireland (solo)
  • 2012: In Wonderland: The Surrealist Adventures of Women Artists in Mexico and the United States, Los Angeles
  • 2012: County Museum of Art, USA, Park La Brea
  • 2011: Exultation: Sex, Death and Madness in Eight Surrealist Masterworks, Wendi Norris Gallery, USA, Union Square
  • 2011: The Colour of My Dreams The Surrealist Revolution in Art, Vancouver Art Gallery, Canada, Vancouver
  • 2011: The Good, The Bad, The Ugly?, Museum of Latin American Art, USA, Long Beach
  • 2011: Night Scented Stock, Marianne Boesky Gallery, 118 East 64th Street, USA, Upper East Side
  • 2011: Leonora Carrington & Tilly Losch, Viktor Wynd Fine Art Inc.
  • 2010: Surreal Friends, Pallant House Gallery, UK, Chichester
  • 2010: Divine Comedy, Sotheby's New York, USA, Upper East Side
  • 2009: Latitudes: Latin American Masters from the Femsa Collection, The Bowers Museum of Cultural Art, USA, Santa Ana
  • 2009: Angels of Anarchy: Women Artists and Surrealism, Manchester Art Gallery, UK, Manchester
  • 2008: Arte Americas The Latin American Art Fair, Tresart, USA, Coral Gables
  • 2008: Works from the Natasha and Jacques Gelman Collection of Modern Mexican Art, Irish Museum of Modern Art, Ireland, Dublin
  • 2008: Talismanic Lens, Frey Norris Gallery, San Francisco, CA (solo)
  • 2007: Surrealism: Dreams on Canvas, Nassau County Museum of Art, Roslyn Harbor, NY
  • 2003: Frida Kahlo, Diego Rivera and 20th Century Mexican Art: The Jacques and Natasha Gelman Collection, National Museum of Mexican Art, Chicago, IL
  • 2001–2002: Surrealism: Desire Unbound, The Tate, London, England and The Metropolitan Museum of Art, New York, NY
  • 1999: Mirror Images: Women, Surrealism and Self-Representation, San Francisco Museum of Modern Art, San Francisco, CA
  • 1999: Surrealism: Two Private Eyes/The Nesuhi Ertegun and Daniel Filipacchi Collections, Solomon R. Guggenheim Museum, New York, NY
  • 1993: Regards des Femmes, Musée d'Art Moderne, Lieja, France
  • 1993: Sujeto-Objeto, Museo Regional de Guanajuato, Guanajuato y Museo de Monterrey, Moneterrey, Mexico
  • 1991: Galería de Arte del Auropuerto Internacional de la Ciudad de México, Mexico City, Mexico (solo)
  • 1991: Serpentine Gallery, London, England (solo) Sainsbury, Norwich, England (solo) Arnolfini, Bristol, England (solo) The Mexican Museum, San Francisco, CA (solo)
  • 1990: Art Company, Leeds, England (solo)
  • 1990: Brewster Gallery, New York, NY (solo)
  • 1989: Museo Nacional de la Estampa, INBA, Mexico (solo)
  • 1987: Brewster Gallery, New York, NY (solo)
  • 1987: Art Space Mirage, Tokyo, Japan (solo)
  • 1987: Alexander Iolas Gallery, New York, NY (solo)
  • 1976: Leonora Carrington : a retrospective exhibition, Center for Inter-American Relations, New York City[39]
  • 1976: Leonora Carrington : a retrospective exhibition, University Art Museum, University of Texas at Austin
  • 1970: Impressionism to Surrealism, Worthing Art Gallery, Worthing, England
  • 1969: The Surrealists, Byron Gallery, New York, NY
  • 1969: Galerie Pierre, Paris, France (solo)
  • 1969: Instituto Nacional de Bellas Artes, Sala Nacional, Mexico (solo)
  • 1969: Palacio de Bellas Artes, Mexico City, Mexico (solo)
  • 1969: Galería de Arte Mexicano, Mexico City, Mexico (solo)
  • 1968: Artistas Británicos en México 1800/1968, Instituto Anglo-Mexicano de Cultura, Mexico
  • 1967: IX Bienal de Pintura, São Paulo, Brazil
  • 1966: Surrealism: A State of Mind, Universidad de California, Santa Barbara, CA
  • 1966: Surrealismo y Arte Fantástico en México, Galeria Universitaria, Aristos, Mexico
  • 1965: Galería Antonio Souza, Mexico City, Mexico (solo)
  • 1965: Instituto Cultural Anglo-Mexicano, Mexico (solo)
  • 1965: Galería Clardecor, Mexico City, Mexico (solo)
  • 1963: Pinturas de la colección de Edward James, Worthing Art Gallery, Worthing, England
  • 1961: El Retrato Mexicano Contemporáneo, Museo de Arte Moderno, Mexico City, Mexico
  • 1959: Eros Galerie, Daniel Cordier, Paris, France
  • 1956: Galería de Arte Mexicano, Mexico City, Mexico (solo)
  • 1943: Exhibition by 31 Women, the Art of This Century gallery, New York, NY
  • 1943: First Papers of Surrealism, Madison Avenue Gallery, New York, NY 20th Century Portraits, Museum of Modern Art, New York, NY
  • 1942: Pierre Matisse Gallery, New York, NY (solo)
  • 1938: Esposition du Surréalisme, Galerie Robert, Amsterdam, The Netherlands
  • 1938: Exposition Internationale du Surréalisme, Galerie Beaux-Arts, Paris, France

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La Maison de la Peur, H. Parisot, 1938 – with illustrations by Max Ernst
  • Une chemise de nuit de flanelle, Libr. Les Pas Perdus, 1951, translated by Yves Bonnefoy, with a cover by Max Ernst
  • El Mundo Mágico de Los Mayas, Museo Nacional de Antropología, 1964 – illustrated by Leonora Carrington
  • The Oval Lady: Surreal Stories (Capra Press, 1975)[40]
  • The Hearing Trumpet (Routledge, 1976);[41] Penguin Books, Limited, 2005, ISBN 9780141187990
  • The Stone Door (New York: St. Martin's Press, 1977)[43]
  • The Seventh Horse and Other Tales (Dutton, 1988)[44]
  • The House of Fear (Trans. K. Talbot and M. Warner. New York: E. P. Dutton, 1988)[45]
  • Down Below (Dutton, 1988)[45] Reprinted by New York Review of Books in 2017.
  • The Complete Stories of Leonora Carrington (Dorothy, a publishing project, 2017. Introduction by Kathryn Davis)

עבודות אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Self-Portrait (Inn of the Dawn Horse), 1936–1937, The Metropolitan Museum of Art, The Pierre and Maria-Gaetana Matisse Collection
  • Portrait of Max Ernst, 1939 (private collection)
  • The Horses of Lord Candlestick, 1938 (private collection)
  • The Meal of Lord Candlestick, 1938
  • The Inn of the Dawn Horse (Self-Portrait), 1939 (first major Surrealist work) Metropolitan Museum of Art
  • The Giantess (The Guardian of the Egg), 1947 (private collection)
  • The Old Maids, 1947, Sainsbury Centre for Visual Arts University of East Anglia
  • The Temptation of St. Anthony, 1947, Museo del Prado, Madrid
  • The Memory Tower, 1995, The Viktor Wynd Museum of Curiosities, Fine Art & Natural History, London

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chadwick, Whitney. Women Artists and the Surrealist Movement (Thames and Hudson, New York, 1985)
  • Sills, Leslie & Whitman. A. "Visions: stories of women artists (Morton Grove, Illinois, 1993)
  • Aberth, Susan L. Leonora Carrington: Surrealism, Alchemy and Art (Ashgate/Lund Humphries 2010), ISBN 978-1-84822-056-0
  • Moorhead, Joanna. Another world (article about Carrington), Daily Telegraph (24 April 2010)
  • Van Raay, Stefan, Moorhead, Joanna and Arcq, Teresa. "Surreal Friends: Leonora Carrington, Remedios Varo and Kati Horna" (Lund Humphries in association with Pallant House Gallery, 2010)
  • Chadwick, Whitney. “Leonora Carrington: Evolution of a Feminist Consciousness”, Women's Art Journal, Vol. 7, no. 1: (1986), pg. 38
  • Hertz, Erich. "Disruptive Testimonies: The Stakes of Surrealist Experience in Breton and Carrington." Symposium Vol. 64, no. 2: (2010). Academic Search Premier, EBSCOhost
  • Aberth, Susan. “Leonora Carrington: The Mexican years, 1943–1985.” Art Journal Vol. 51, no. 3: (Autumn 1992) pgs. 83–85
  • Elena Poniatowska, Lilus Kikus and Other Stories (1954)
  • Alejandro Jodorowsky, The Spiritual Journey of Alejandro Jodorowsky: The Creator of el Topo (Park Street Press 2008), ISBN 9781283215367.
  • Elena Poniatowska, Leonora (Seix Barral 2011), ISBN 978-6070706325.
  • Sean Kissane, Leonora Carrington The Celtic Surrealist (DAP 2013), ISBN 9781938922206.
  • Joanna Moorhead, The Surreal Life of Leonora Carrington (Virago, 2017).
  • Gloria Orenstein. "In Memory of the Most Magical Friend I Ever Had: Leonora Carrington," Femspec; Vol. 17, Iss. 1, 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאונורה קרינגטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark Stevenson (27 במאי 2011). "Surrealist Leonora Carrington dies at 94 in Mexico City". Gettysburg Times. Associated Press. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Leonora Carrington dead at 94".
  3. ^ Chadwick, Whitney (1986). "Leonora Carrington: Evolution of a Feminist Consciousness". Women's Art Journal: 37–42.
  4. ^ See Carrington's "El Mundo Magico de Los Mayas".
  5. ^ Robinson, Michael. Surrealism (Fulham: Star Fire, 2006), pg. 312.
  6. ^ Leo Carrington & Sons website
  7. ^ William Grimes (26 במאי 2011). "Leonora Carrington Is Dead at 94; Artist and Author of Surrealist Work". The New York Times. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ New Hall School website; retrieved 27 May 2011
  9. ^ Silvano Levy (27 במאי 2011). "Leonora Carrington: Surrealist painter and sculptor who found her artistic and spiritual home in Mexico". The Independent. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Carrington Leonara. "Carrington Leonara bio".
  11. ^ Leonora and me
  12. ^ אתר למנויים בלבד Leonora Carrington (Obituary), The Telegraph, 26 May 2011
  13. ^ Carrington. "Leonora Carrington's Alchemical Paintings and the Sacred Domestic". aristocratsofthesoul.com (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2020-06-06. נבדק ב-2018-06-09.
  14. ^ 1 2 The surrealist muses who roared, Joanna Moorhead, The Guardian, Fri 18 Jun
  15. ^ Max Ernst profile.
  16. ^ Gaensbauer, Deborah. "Gaensbauer": 275.
  17. ^ Hertz, Erich. "Breton": 97
  18. ^ Gaensbauer, Deborah (1994). "Voyages of Discovery: Leonora Carrington's Magical Prose". Women's Studies. 23 (3): 271. doi:10.1080/00497878.1994.9979027.
  19. ^ אתר למנויים בלבד Leonora Carrington (Obituary), The Telegraph, 26 May 2011
  20. ^ Hoff, Ann (Spring 2009). "'I Was Convulsed, Pitiably Hideous': Convulsive Shock Treatment in Leonora Carrington's Down Below". Journal of Modern Literature. 32 (3): 83–98.
  21. ^ Hertz, Erich (2010). "Disruptive Testimonies: The Stakes of Surrealist Experience in Breton and Carrington". Symposium: A Quarterly Journal in Modern Literatures. 64 (2): 89–104. doi:10.1080/00397709.2010.483409. ISSN 0039-7709.
  22. ^ "Cocodrilo, de Leonora Carrington, posa en su nuevo lecho de agua sobre Reforma". La Jornada. UNAM.
  23. ^ Hernández Santiago, Joel; Luis Carlos Sánchez (28 במאי 2011). "Leonora Carrington y Renato Leduc, amor convenido". Excelsior (בספרדית). {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Carrington, Leonora (1964). El mundo mágico de los Mayas.
  25. ^ Aberth, Susan; Barnet-Sanchez, Holly; Carrington, Leonora (Autumn 1992). "Leonora Carrington: The Mexican Years, 1943–1985". Art Journal. 51 (3): 83–85. doi:10.2307/777352. JSTOR 777352.
  26. ^ Chadwick, Whitney (2012). Women, Art, & Society (5 ed.). New York: Thames & Hudson.
  27. ^ Bride of the Wind: Leonora Carrington, ANDRÉA FERNANDES, Mental Floss, JULY 12, 2009
  28. ^ Moorhead, Joanna (26 במאי 2011). "Leonora Carrington obituary". The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Chadwick, Whitney (2012). Women, Art, and Society (5 ed.). New York: Thames & Hudson.
  30. ^ Hubert, Renee (1 ביולי 1991). "Leonora Carrington and Max Ernst: Artistic Partnership and Feminist Liberation". New Literary History. 22 (3): 715–745. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ Caws, Mary; Kuenzli, Rudolf; Raaberg, Gwen (1991). Surrealism and Women. Cambridge, Massachusetts: The MIT Press. pp. 86–87. ISBN 0262530988..
  32. ^ Leonora Carrington: The Mexican Years, 1943–1985 (University of New Mexico Press, 1998).
  33. ^ "Leonora Carrington: The Celtic Surrealist". Áras Nua-Ealaíne na hÉireann. Áras Nua-Ealaíne na hÉireann.
  34. ^ Christies website entry
  35. ^ Portrait of Enrique Alvarez Félix by Leonora Carrington
  36. ^ Portrait of Enrique dedicated to his mother
  37. ^ Iyengar, Rishi (6 באפריל 2015). "New Google Doodle Honors Surrealist Painter Leonora Carrington". Time. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Leonora Carrington: Surrealist painter's birthday honoured with a Google doodle". The Independent.
  39. ^ "Leonora Carrington : a retrospective exhibition : Center for Inter-American Relations, New York City, Nov. 26-Jan. 4, 1976 : University Art Museum, The University of Texas at Austin, Jan. 18-Feb. 29, 1976".
  40. ^ Orenstein, Leonora Carrington ; illustrated by Pablo Weisz ; translated [from the Spanish] by Rochelle Holt ; foreword by Gloria (1975). The oval lady, other stories : six surreal stories. Santa Barbara: Capra Press. ISBN 978-0884960362.
  41. ^ Weisz-Carrington, Leonora Carrington ; ill. by Pablo (1976). The hearing trumpet. London: Routledge & Kegan Paul. ISBN 978-0-7100-8637-2.
  42. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, המסע הפסיכדלי, החתרני והלא צפוי של ליאונורה קרינגטון , באתר הארץ, 1 בפברואר 2021
  43. ^ Carrington, Leonora (1977). The stone door. New York: St. Martin's Press. ISBN 978-0312762100.
  44. ^ Kerrigan, Leonara Carrington ; translations by Kathrine Talbot & Anthony (1988). The seventh horse, and other tales (1st ed.). New York: E.P. Dutton. ISBN 0525483845.
  45. ^ 1 2 Talbot, Leonora Carrington ; introduction by Marina Warner ; translations by Kathrine; Warner, Marina (1988). The house of fear : notes from Down below (1st ed.). New York: E.P. Dutton. ISBN 0525246487.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לאונורה_קרינגטון&oldid=38076248"