שלום נח ברזובסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:00, 17 במאי 2012

רבי שלום נח ברזובסקי

רבי שלום נח ברזובסקי (י"ד באב תרע"א, 8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - ז' באב תש"ס, 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת "בית אברהם" של חסידות סלונים. ידוע כמחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".

קורות חייו

נולד לרב משה אברהם ברזובסקי, ראש הקהילה בברנוביץ, ולצביה, בתו של הרב אשר וייסשטיין, ראש ישיבת "ענף עץ חיים" בסלונים, שהיה חתנו של רבי הלל ויינברג אחיו של מייסד החסידות, רבי אברהם וינברג. למד בישיבת תורת חסד בברנוביץ. היה חברותא של רבי שלמה דוד יהושע וינברג בנו של האדמו"ר, ולימים עודדו לקבל את אדמו"רות סלונים לאחר פטירת אביו^[1]. הוסמך בצעירותו על ידי הרב מאיר קרליץ ועוד. מונה לכתוב את תורת רבו, רבי אברהם וינברג, ה"בית אברהם".

בביקורו בארץ ישראל, בשנת תרצ"ג (1933), הרבי שידכו לחוה (תרע"ט -י"א בתשרי תש"ע), בתו של רבי אברהם וינברג, בעל ה"ברכת אברהם" (בן דודו של ה"בית אברהם"). בשנת תרצ"ה (1935) עלה ארצה והתגורר בטבריה.

לאחר חתונתו מסר שיעורים בישיבת "אור תורה", ובשנת ת"ש נקרא לכהן כר"מ בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בתל אביב.

בשנת תש"ב, כשהגיעו ידיעות על המתחולל באירופה, אמר: "אם אין בידינו להציל את הגופים הבה נציל את הרוח". בתחילת חודש חשוון הקים את ישיבת 'בית אברהם' בירושלים ועמד בראשה כארבעים שנה עד שהתמנה לאדמו"ר.

ההדיר והוציא לאור את תורות האדמו"רים לבית סלונים: "באר אברהם", "דברי שמואל", "בית אברהם", "זכרון קדוש", וכתב בהם הקדמה על קורותיו ודרכו של האדמו"ר. בהמשך פרסם את סדרת ספריו "נתיבות שלום", חמישה כרכים על התורה ושני כרכים בענייני שבת, מועדים, תשובה, עבודת ה', דרך החסידות ועוד. ספריו על התורה מבוססים על דברי תורתו בטישים. ומאמריו נאמרו ברובם בשיחות בישיבה. חלק מהשיחות שמסר בישיבה יצאו לאור רק בהוצאה פנימית בקונטרסים (בעיקר מאמרי האקטואליה). לספר "זכרון קדוש" (תורות רבי שלמה דוד יהושע וינברג) כתב מאמר הקדמה בשם "בסוד קדושים" על השואה בראי החסידות וכן צירף לו קונטרס בשם "סיום התקופה" - מאמרי זיכרון לקהילות סלונים במזרח אירופה ולאישים חשובים. רבי שלום נח קבע את יום הירצחו של רבי שלמה דוד יהושע ליום זיכרון לשואה ולקהילות סלונים שנספו בה.

בשנת תשכ"א הוציא את הספר "תורת אבות", ובו ליקט דברי תורה מאדמו"רי לעכוויטש-קוברין-סלונים, בנושאי עבודת ה', התקשרות לצדיקים והמועדים. בספר אמרות קצרות וחריפות לפי נושאים והוא זכה לתפוצה אף מחוץ לחסידות סלונים. רבי שלום נח הוסיף לספר הקדמה ארוכה על דרכה של חסידות סלונים. הספר יצא במספר מהדורות.

רוב חסידי סלונים קיבלו אותו כמנהיגם, בשנת תשמ"א, עוד בחיי חותנו, בסמוך לפטירתו. כיהן כאדמו"ר במשך כעשרים שנה. חלק אחר התפצל ל"חסידות סלאנים".

עמד בנשיאות החינוך העצמאי וועד הישיבות והיה חבר במועצת גדולי התורה, והיה מחבר ההנהלה הבכיר שכלל את הרב שך, הפני מנחם ואותו שהיו המחליטים העיקריים באגודת ישראל^[2]. שימש כנשיא ישיבת אופקים. לא השתתף במחלוקת סביב הפיצול בין דגל התורה לבין אגודת ישראל ואמר לחסידיו בהקשר זה: "והמשכיל בעת ההיא ידום".

השקפתו על הנהגת הציבור החרדי הייתה דומה להשקפת הרב שך^{[דרושה הבהרה]}, והרב שך העריכו והיה מעביר אליו החלטות הנוגעות לציבור החרדי^[^{דרוש מקור]}. עם זאת בנושא נתינת שטחים לערבים היה נחרץ בדעתו נגד, בניגוד לדעתו של הרב שך. לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים נשא דרשה על חובת ההודאה לה' על נס ההצלה ועל הטובה שהחזיר ה' ליד ישראל את הכותל המערבי.

נפטר בז' באב תש"ס (8 באוגוסט 2000), ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

בנו, רבי שמואל ברזובסקי, התמנה תחתיו לאדמו"ר. לרב ברזובסקי בן נוסף, יצחק. בנותיו: נחמה לוריא; צביה וינברג וברכה אשת הרב ישראל קופולוביץ, שתי האחרונות מחנכות בסמינר הישן.

ספריו מתאפיינים בשפה בהירה ובמסרים מלהיבים. נלמדים גם בקרב הציבור הדתי לאומי^[3] וחוגים נוספים.

תלמידיו

בנו, רבי שמואל, האדמו"ר הנוכחי
הרב חיים ורנר
חתנו הרב ישראל לוריא, מחבר ספר "נתיבי ישורון" ור"מ בישיבת סלונים
הרב מאיר לוריא, ראש כולל חלקת יעקב "ברייש"
הרב צבי כץ, ראש ישיבת חזון נחום
חתנו הרב שלמה וינברג, משגיח ומנהל ישיבת בית אברהם, ראש מכון "אמונה ודעת" של החסידות.
הרב מיכל זילבר, מגיד שיעור נודע של הדף היומי וראש ישיבת זוויעהל
הרב מרדכי אייכלר, רב בעמנואל ולאחר מכן דיין ומו"צ הקהילה בירושלים

קישורים חיצוניים

יחיאל בן ציון פישאהף, מכתבים ואגרות קודש, ניו יורק, תשס"ג, עמוד 513
על הניסים ועל הנפלאות: שיחת האדמו"ר מסלונים עם שחרור הכותל המערבי, צהר י"ד (אביב תשס"ג) עמוד 81-88, באתר כיפה
על דמותו של הרבי - מאמר באתרו של העיתונאי החרדי דודי זילברשלג
תבנית:המעיין

הערות שוליים

^ ראו כאן.
^ שלושתם היו מתכנסים מדי שבוע לאסיפה על החלטות דחופות. פורום יותר נרחב כלל גם את הרב ברוך שמעון שניאורסון.
^ סקירה קצרה על הרב ברזובסקי באתר הישיבה "ערשנו רעננה"

[1] ראו כאן.

[2] שלושתם היו מתכנסים מדי שבוע לאסיפה על החלטות דחופות. פורום יותר נרחב כלל גם את הרב ברוך שמעון שניאורסון.

[3] סקירה קצרה על הרב ברזובסקי באתר הישיבה "ערשנו רעננה"

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 רוב חסידי סלונים קיבלו אותו כמנהיגם, בשנת [[תשמ"א]], עוד בחיי חותנו, בסמוך לפטירתו. כיהן כאדמו"ר במשך כעשרים שנה. חלק אחר התפצל ל"חסידות סל'''א'''נים".
-עוד בחיי חמיו עמד בנשיאות [[החינוך העצמאי]] ו[[ועד הישיבות]] והיה חבר ב[[מועצת גדולי התורה]], והיה מחבר ההנהלה הבכיר שכלל את [[הרב שך]], [[הפני מנחם]] ואותו שהיו המחליטים העיקריים באגודת ישראל{{הערה|שלושתם היו מתכנסים מדי שבוע לאסיפה על החלטות דחופות. פורום יותר נרחב כלל גם את הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]].}}. שימש כנשיא [[ישיבת אופקים]]. לא השתתף במחלוקת סביב הפיצול בין [[דגל התורה]] לבין [[אגודת ישראל]] ואמר לחסידיו בהקשר זה: "והמשכיל בעת ההיא ידום".
+עמד בנשיאות [[החינוך העצמאי]] ו[[ועד הישיבות]] והיה חבר ב[[מועצת גדולי התורה]], והיה מחבר ההנהלה הבכיר שכלל את [[הרב שך]], [[הפני מנחם]] ואותו שהיו המחליטים העיקריים באגודת ישראל{{הערה|שלושתם היו מתכנסים מדי שבוע לאסיפה על החלטות דחופות. פורום יותר נרחב כלל גם את הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]].}}. שימש כנשיא [[ישיבת אופקים]]. לא השתתף במחלוקת סביב הפיצול בין [[דגל התורה]] לבין [[אגודת ישראל]] ואמר לחסידיו בהקשר זה: "והמשכיל בעת ההיא ידום".
 השקפתו על הנהגת הציבור החרדי הייתה דומה להשקפת [[הרב שך]]{{כלומר?}}, והרב שך העריכו והיה מעביר אליו החלטות הנוגעות לציבור החרדי{{מקור}}. עם זאת בנושא נתינת שטחים לערבים היה נחרץ בדעתו נגד, בניגוד לדעתו של הרב שך. לאחר שחרור ירושלים ב[[מלחמת ששת הימים]] נשא דרשה על חובת ההודאה לה' על נס ההצלה ועל הטובה שהחזיר ה' ליד ישראל את [[הכותל המערבי]].