שמואל דוד אונגר

תבנית:רב הרב שמואל דוד הלוי אונגר (תרמ"ו - ט' באדר תש"ה ; 1886 - 1945) היה ראש ישיבה ורב העיר נייטרה בסלובקיה. ממנהיגי יהדות סלובקיה. היה רבו וחותנו של הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל. ישיבתו בנייטרה הייתה הישיבה האחרונה באירופה הכבושה שהמשיכה לתפקד בתקופת מלחמת העולם השנייה. הרב אונגר נפטר מרעב ומחולשה בעודו מסתתר מהנאצים ביער קאלישטי (Calisch) בתחילת 1945.

קורות חייו

נולד בשנת תרמ"ו (1886) בפישצ'אן (Piešťany) בסלובקיה לרב משה יוסף אונגר. בגיל צעיר התייתם מאביו. למד בעירו בישיבת דודו, הרב נוח ברוך פישר, ולימים נישא לבתו, מרים לאה. בגיל 21 התמנה למשרת הרב בקהילה היהודית הקטנה בקרומפק וכעבור חמש שנים עבר לשמש כרב בטירנוי. כחמש עשרה שנה ישב בטירנוי ועסק בהוראה ובחינוך.

לחם בתומכי הרפורמה ביהדות ותמך בעצמאות הקהילות החרדיות בהונגריה ובסלובקיה. נבחר כנשיא מרכז הקהילות החרדיות ("לאנדעס קאנצליי") ונמנה עם הרבנים הראשונים שהצטרפו לתנועת אגודת ישראל מקרב רבני הונגריה וסלובקיה. בתרצ"ה השתתף במשלחת הרבנים לארץ ישראל מטעם אגודת ישראל, שכללה בין היתר את הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב זלמן סורוצקין והרב יוסף שלמה כהנמן. בתרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבאד ושימש כשליח הציבור בעצרת התפילה והזעקה שנערכה בתחילת הכינוס.

בשנת תרצ"א, לאחר פטירתו של הרב אברהם אהרן כ"ץ, רבה של נייטרא, נבחר למלא את מקומו. כדי לשכנעו לעבור לעירם, הציעו פרנסי קהילת נייטרא לממן את ישיבתו ולסייע בהרחבתה.

ב-1937 נישאה בתו, ברכה רחל לתלמידו הרב מיכאל דב ויסמנדל.

במשך 40 שנים שבהן עסק בהרבצת תורה, העמיד הרב אונגר אלפי תלמידים מסלובקיה, הונגריה וממדינות נוספות, מהם היו לרבנים וראשי ישיבות. בישיבתו לימד ספרי מוסר כמו מסילת ישרים, חובות הלבבות ואיגרת הרמב"ן. בכל יום ראשון נערך מבחן בגמרא ובמוצאי שבת מבחן על פרשת השבוע עם פירוש רש"י. השלטונות העריכו את פועלו ובאופן נדיר אף הסכימו לממן את הקמת המקווה בישיבה^{[דרושה הבהרה]}.

תקופת השואה

רדיפת היהודים בסלובקיה החלה למעשה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מינכן ב-1938 בו חולקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות. סלובקיה בראשות הכומר יוזף טיסו הפכה למדינת חסות של גרמניה הנאצית. טיסו ואנשי משמר הלינקה פעלו נגד היהודים ומתנגדי המשטר בסלובקיה.

בניסן תש"ב (מרץ 1942) החל גירוש יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה בפולין. הרב אונגר עצמו זכה במעמד מיוחד מטעם השלטונות ואף קיבל מינוי לרב ראשי ליהודי סלובקיה. ביתו והשטח מסביבו הוכרזו כשטח חסות וגם לשוטרים היה אסור להיכנס אליו. למרות זאת, לעתים פרצו לשם אנשי משמר הלינקה, וכהגנה מפניהם נבנו במקום בונקרים בהם התקבצו פליטים יהודים רבים מפולין ומגאליציה. בחסות הרב אונגר שהו מאות תלמידים ורבנים שהצליחו להימלט לישיבתו והמשיכו ללמוד תורה עד גירושם לאושוויץ בי"ז אלול תש"ד (1944).

כל אותה העת פעל הרב אונגר יחד עם חתנו הרב וייסמנדל להציל יהודים רבים ככל האפשר. בראשית המלחמה שלח את חתנו ללונדון כדי להשיג אישורי כניסה לקנדה למשפחות מיהודי סלובקיה, אך ללא הצלחה. מאוחר יותר היה הרב אונגר שותף לתוכניות ההצלה שיזמה קבוצת העבודה.

בעקבות המרד שפרץ בסלובקיה כנגד שלטונו של יוזף טיסו, גורשו גם תלמידי ישיבתו יחד עם אחרוני יהודי נייטרה לאושוויץ. גם בנו, בן ציון אונגר, נלקח למחנה סרד ושם נרצח. הרב אונגר ששהה באותו זמן בהרי זאבאר (Zobor) הסמוכים לנייטרה בעקבות מחלתו נאלץ להישאר בהרים ולהסתתר שם יחד עם בנו, הרב שלום משה אונגר. בימים הנוראים של אותה שנה שהה בעיר באנסקה ביסטריצה. כמה שבועות אחר כך בעקבות כיבוש העיר על ידי הגרמנים וחיסול המרד הסלובקי, ברח ליער קאלישטי. בכל תקופת מחבואו "לא פסק פומיה מגירסא" והוא המשיך "ללמוד תורה ברבים עם בחורים ואנשים שהסתתרו סביב לו במערות וביערות". כאשר הרגיש שסופו קרב אמר לבנו ב"תורת צוואה" שיאמר לתלמידיו ללמוד בהתמדה, להתפלל בכוונה, ולהימנע מדיבור בשעת התפילה.

בט' באדר תש"ה (1945) נפטר ביער מרעב ומחולשה ונקבר שם באופן זמני. לאחר המלחמה הובא לקבורה בפישצ'אן שבה נולד, בסמוך לקברות אביו.

בין הניצולים מבני משפחתו היו בנו הרב שלום משה אונגר ששהה עם אביו במקום מחבואו, חתנו הרב וייסמנדל, ובת שנישאה לרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שאיבד בשואה את אשתו הראשונה ו-11 ילדיו. ישיבת נייטרא הוקמה מחדש בארצות הברית.

חיבוריו

• "נאות דשא" על הגדה של פסח, מאונט קיסקו (מדינת ניו יורק בארצות הברית), נדפס לראשונה בתש"י (1950) וגם בתשל"ד (1974 עם הוספות מסוימות).
• "נאות דשא" על התורה - חידושי אגדה ודברי מוסר והתעוררות (בהוספת חידושים מאביו). עד כה יצא חלק א' על בראשית-ויקרא, מאונט קיסקו תשכ"ג (1963).
• "נאות דשא" על זמירות של שבת, מאונט קיסקו, תשס"ב (יצא עם קונטרס "דבש מסלע" - בירור הלכה בעניינים הנוגעים בהפסק שבין אכילה לאכילה או בין מצווה למצוה, ועם חידושי תורה מבן המחבר.
• "נאות דשא" לחנוכה (בהוספת ליקוטים על ענייני חנוכה וסדר הדלקת נרות חנוכה, מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
• "נאות דשא" לפורים (בהוספת הלכות ולקוטים על ענייני פורים וחידושים על מגילת אסתר), מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
• "דבש מסלע" על מסכת כתובות, מאונט קיסקו, תשס"ט (2009).
• "דבש מסלע" על הלכות שבת, מאונט קיסקו תשס"ה (2005).
• "דבש סלע" על הלכות נדה, מאונט קיסקו תש"ן (1990).

כתבי היד נעזבו במחבוא בהרי זאבאר. הם ניצלו משריפה בזכות אישה לא יהודייה ששמרה עליהם והעבירה אותם לאחר המלחמה לבנו.

לקריאה נוספת

• הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה ב', ניו יורק תשי"ז (1957).

קישורים חיצוניים

• הרב שמואל דוד אונגר – סלובקיה, באתר "זכור - אמונה בימי שואה"
• תמונה: ראש ישיבת נייטרה עם תלמידיו, באתר 'זכור'
• תמונה: תלמידי ישיבת נייטרא, 1932, באתר 'זכור'
• דרשת הרב אונגר בליל יום כיפורים תש"ג באתר "זכור - אמונה בימי השואה"
• רבי שמואל אונגר, באתר Tog
• הגאון מנייטרא אשר גווע ביער הפרטיזנים בתוך ירחון 'בית יעקב', גיליון 109, סיון תשכ"ח, עמ' 12
• נתיב ניטרא, תשכ"ד
• אידישע ווארט - 268 (ביידיש)