אלוף בן – הבדלי גרסאות

אלוף בן
לידה	1965 (בן 59 בערך); רמת השרון שבישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת נורת'ווסטרן; בית הספר לניהול קלוג ;
תקופת הפעילות	מ-1986
עיסוק	עיתונאי
קישורים חיצוניים
טוויטר	alufbenn

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־20:52, 9 בינואר 2020

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות תקשורת
פרמטרים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אלוף בן (נולד ב-1965) הוא עיתונאי ישראלי, פרשן מדיני ועורך עיתון "הארץ".

ביוגרפיה

בן נולד ברמת השרון ב-1965 בשם אלוף בומשטיין, לעתידה ולמשורר אריה סיון. סבו, חיים בומשטיין, עבד בעיתון "הזמן" בווילנה. אלוף בן נקרא על שם אחיה הצעיר של אמו, אלוף (לופי) הורביץ, שנהרג במבצע חץ שחור ב-1955. שירת בצה"ל בחיל המשטרה הצבאית.

החל לעבוד ברשת המקומונים "העיר" ב-1986, אז עיברת את שם משפחתו מבומשטיין לבן. בתקופת עבודתו ב"העיר" הפכה כתבה שלו, שנאסרה לפרסום על ידי הצנזורה, על חילופים צפוים בראשות המוסד לבסיס לבג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי. בין שאר הכתבות שפרסם ב"העיר" ניתן למנות את התחקיר הראשון על הונאת "הפנסיה הגרמנית",^[1] את הראיון הראשון עם עמוס לוינברג, קצין המודיעין שנשבה במוצב החרמון ומסר לשוביו הסורים את סודות רבים, סיפור גירוש ערביי מג'דל (אשקלון) בשנת 1950 ותחקיר על הפיכתו של הוועד למען החייל לארגון כלכלי שמספק שירותים לצה"ל.

בשנת 1989, עבר לעיתון "הארץ", שם פרסם זמן קצר לאחר מכן את פרשת השחיתות של תא"ל רמי דותן מחיל האוויר. בן עבד בעיתון במגוון תפקידים, בהם עורך לילה, כתב תחקירים, ראש מערכת החדשות וכתב לענייני ביטחון. משנת 1993 עד תחילת 1997 היה כתב מדיני, אז התמנה לראש מערכת החדשות, ושב לתפקיד כתב מדיני ביוני 1999, תפקיד אותו מילא עד סוף שנת 2007. ככתב מדיני סיקר שישה ראשי ממשלה, את תהליכי השלום עם הפלסטינים, סוריה וירדן, האינתיפדה השנייה, ההתנתקות מעזה, מלחמת לבנון השנייה ותוכנית השלום של אהוד אולמרט. בן צפה את כישלון פסגת קמפ-דייוויד בטור שפרסם ביולי 2000 ערב פתיחתה, אך הודה בטעותו על שלא זיהה את התפנית בעמדתו של אריאל שרון לפני שהודיע על תוכנית ההתנתקות.^[2]

בשנת 2008 זכה ב"מלגת שיף" כחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

בשנים 2009 - 2011 שימש ככתב מדיני וכעורך עמוד הדעות של הארץ במקביל לעבודתו כפרשן מדיני, עד שב-1 באוגוסט 2011 מונה לעורך הראשי של העיתון והחליף בתפקיד את דב אלפון.^[3] מאמריו התפרסמו בעיתונים בינלאומיים כמו "ניו יורק טיימס", "גרדיאן", "פוריין אפיירס" ו"ניוזוויק". כעורך פרסם בין השאר מספר כתבות על הבוררות בין מדינת ישראל לאיראן בעניין חברת קו צינור אילת אשקלון^[4] ומאמר דעה בו טען שעמדתו המדינית של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא מאמץ רב שנים למיגור התנועה הלאומית הפלסטינית.^[5] כעורך ראשי פרסם את מאמרו מעורר המחלוקת של גדעון לוי "הרעים לטיס"^[6] שמתח ביקורת על מוסר הלחימה של צה"ל בהפצצת עזה בעת מבצע צוק איתן.

החל מ-1 בספטמבר 2017 הוא משמש גם העורך הראשי של דה-מרקר.^[7]. הוא מלגאי במכון הישראלי לדמוקרטיה.

נשוי לדנה פלד (בתם של דליה וישראל פלד), ולהם בן ובת. כמו כן יש לו בת מזוגיות קודמת עם העיתונאית ראלי סער.

קישורים חיצוניים

אלוף בן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מאמרי אלוף בן, באתר "הארץ"
הארץ, נתניהו, עבאס והאו"ם: שאלות ותשובות עם עורך הארץ, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2011
אלוף בן, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
אלוף בן, עכבר העיר אונליין, אלוף בן מראיין את אביו אריה סיון לרגל זכייתו בפרס ישראל לשירה, באתר הארץ, 4 באפריל 2010

Aluf Benn, Why Won’t Obama Talk to Israel?, New York Times, July 27, 2009
Aluf Benn, The End of the Old Israel, Foreign Affairs, July 2016

אלוף בן, דרוש נסראללה, באתר הארץ, 6 ביולי 2006 - מאמר פרשנות ערב מלחמת לבנון השנייה.

הערות שוליים

^ יסמין גואטה, מת עו"ד ישראל פרי שהורשע בגניבת כספי עתק מכספי הפנסיה הגרמנית, באתר TheMarker‏, 19 במרץ 2015
^ אלוף בן, איך החמצתי את תוכנית ההתנתקות, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2004
^ אלוף בן הוא העורך החדש של עיתון "הארץ", באתר הארץ, 1 באוגוסט 2011
^ אלוף בן, ישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים, באתר הארץ, 16.1.2015
^ אלוף בן, נאום בר־אילן האמיתי, באתר הארץ, 30 ביוני 2016
^ גדעון לוי, הרעים לטיס, באתר הארץ, 14 ביולי 2014
^ נועה פרייס‏, הקיצוצים בהארץ: סמי פרץ יעזוב; אלוף בן ישמש כעורך ראשי גם של המרקר, באתר וואלה!‏, 31 באוגוסט 2017

[1] יסמין גואטה, מת עו"ד ישראל פרי שהורשע בגניבת כספי עתק מכספי הפנסיה הגרמנית, באתר TheMarker‏, 19 במרץ 2015

[2] אלוף בן, איך החמצתי את תוכנית ההתנתקות, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2004

[3] אלוף בן הוא העורך החדש של עיתון "הארץ", באתר הארץ, 1 באוגוסט 2011

[4] אלוף בן, ישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים, באתר הארץ, 16.1.2015

[5] אלוף בן, נאום בר־אילן האמיתי, באתר הארץ, 30 ביוני 2016

[6] גדעון לוי, הרעים לטיס, באתר הארץ, 14 ביולי 2014

[7] נועה פרייס‏, הקיצוצים בהארץ: סמי פרץ יעזוב; אלוף בן ישמש כעורך ראשי גם של המרקר, באתר וואלה!‏, 31 באוגוסט 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 32: / שורה 32: @@
 בשנים 2009 - 2011 שימש ככתב מדיני וכעורך עמוד הדעות של הארץ במקביל לעבודתו כפרשן מדיני, עד שב-[[1 באוגוסט]] [[2011]] מונה לעורך הראשי של העיתון והחליף בתפקיד את [[דב אלפון]].{{הערה|1={{הארץ||אלוף בן הוא העורך החדש של עיתון "הארץ"|1.1371072|1 באוגוסט 2011}}}} מאמריו התפרסמו בעיתונים בינלאומיים כמו "[[ניו יורק טיימס]]", "[[גרדיאן]]", "[[פוריין אפיירס]]" ו"[[ניוזוויק]]". כעורך פרסם בין השאר מספר כתבות על הבוררות בין מדינת ישראל ל[[איראן]] בעניין [[חברת קו צינור אילת אשקלון]]{{הערה|{{הארץ|אלוף בן|ישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים|1.2540225|16.1.2015}}}} ומאמר דעה בו טען שעמדתו המדינית של ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] היא מאמץ רב שנים למיגור [[התנועה הלאומית הפלסטינית]].{{הערה|{{הארץ|אלוף בן|נאום בר־אילן האמיתי|1.2992578|30 ביוני 2016}}}} כעורך ראשי פרסם את מאמרו מעורר המחלוקת של [[גדעון לוי]] "הרעים לטיס"{{הערה|{{הארץ|גדעון לוי|הרעים לטיס|1.2375270|14 ביולי 2014}}}} שמתח ביקורת על מוסר הלחימה של צה"ל בהפצצת עזה בעת מבצע [[צוק איתן]].
-החל מ-1 בספטמבר 2017 הוא משמש גם העורך הראשי של [[דה-מרקר]].{{הערה|{{וואלה!|נועה פרייס|הקיצוצים בהארץ: סמי פרץ יעזוב; אלוף בן ישמש כעורך ראשי גם של המרקר|3093347|31 באוגוסט 2017}}}}
+החל מ-1 בספטמבר 2017 הוא משמש גם העורך הראשי של [[דה-מרקר]].{{הערה|{{וואלה!|נועה פרייס|הקיצוצים בהארץ: סמי פרץ יעזוב; אלוף בן ישמש כעורך ראשי גם של המרקר|3093347|31 באוגוסט 2017}}}}. הוא מלגאי במכון הישראלי לדמוקרטיה.
 נשוי לדנה פלד (בתם של [[דליה פלד|דליה]] ו[[פלי הנמר פלד|ישראל פלד]]), ולהם בן ובת. כמו כן יש לו בת מזוגיות קודמת עם העיתונאית ראלי סער.