חברת קו צינור אילת אשקלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קצא"א
סמליל חברת קצא"א
סוג חברה פרטית
שנת הקמה 1967
חברת אם טרנס אסיאטיק אויל
מיקום המטה אשקלון
משרד ראשי תל אביב
בעלות ישראל ואיראן
שווי שוק מוערך במיליארד דולר
www.eapc.co.il

חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ היא תשלובת חברות בבעלות משותפת של ישראל ואיראן אשר עוסקת במיזמי אנרגיה בתחום הנפט והגז. החברה הוקמה בשנת 1968 ובבעלותה קו צינור אילת-אשקלון ותשתיות נוספות. שווי החברה מוערך בכמיליארד דולר.

החברה היא בעלת זיכיון ייחודי בתחום הנפט המקנה לה חיסיון על כל פעילותיה. על פי מבקר המדינה החברה ניצלה את מעמדה כדי לבצע פעולות ללא מכרז ופיקוח ותחת ניגוד עניינים.

החברה מנהלת זה ארבעים שנה בוררות עם חברת הנפט הלאומית של איראן. נכון ל-2016 ישראל הפסידה בשניים מההליכים וחויבה לשלם 1.5 מיליארד דולר לאיראן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי איראן-ישראל

אספקת נפט מאיראן לישראל החלה בראשית שנות ה-50. הנפט הועבר במכליות לאילת, ומשם הוזרם בצינור שקוטרו 40 ס"מ לבאר שבע. רכישת והנחת הצינור מומנה על ידי משפחת רוטשילד. מכירת הנפט נעשתה על אף התנגדות מדינות ערב.

בשנת 1965 ביקשה ישראל להרחיב את השותפות עם איראן בקו צינור אילת-אשקלון, ולהגדיל את קוטר צינור הנפט. לאחר משא ומתן שיזמה שרת החוץ, גולדה מאיר שאף ביקרה באיראן וניהלו פליקס שנער הישראלי ומנוצ'הר אקבאל נשיא חברת הנפט הלאומית של איראן (NIOC), הוחלט להקים שותפות שווה בין ממשלת ישראל וחברות הדלק פז, סונול ודלק לבין חברת הנפט הלאומית של איראן.

בעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהושגה הלוואה מדויטשה בנק בסך 22 מיליון דולר נחתמה העסקה בטהראן ב-1968. על פי החוזה משך השותפות 49 שנה. במקביל, הוחלט להוציא צו המאפשר לחברה לפעול תחת חיסיון מלא.[1]

על מנת שלא להביך את איראן בעיני העולם המוסלמי הוקמו מספר חברות קש בבעלות ישראל ואיראן:[2]

פימארקו אנשטלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Fimarco Anstalt הוקמה בשנת 1959 בליכטנשטיין. החברה בבעלות איראן והוקמה כחלק מפרויקט צינור הנפט הקטן מאילת לחיפה (קדם לצינור הגדול של קצא"א).

APC הולדינגס[עריכת קוד מקור | עריכה]

APC Holdings הוקמה בדצמבר 1967 בקנדה. בעלת הזיכיון הממשלתי להפעלת צינור הנפט מאילת לאשקלון. בשטר הזיכיון נאמר שהיא תקים לשם כך את חברת קצא"א כזכיינית־משנה ישראלית. יו"ר החברה מייצג את ממשלת איראן והוא ממונה על ידי שר האוצר הישראלי. בנוסף הוא מפקח/משקיף בכיר בדירקטוריון קצא"א. היו"ר הראשון שלה היה ישראל קוזלוב, שחתום על שטר הזיכיון ממרץ 1968 לצד שר האוצר פנחס ספיר. דירקטורים לשעבר בחברה: יהודה דרורי (שימש כנשיא קצא"א), עמיחי זרסקי (שימש כמזכיר קצא"א) והווארד סקנוביץ.[3]

טרנס אסיאטיק אויל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Trans Asiatic Oil ‏(TAO) הוקמה ב-1967 בפנמה במטרה להוביל את הנפט ולשווק אותו לשווקים בינלאומיים. טראנס אטלנטיק רכשה מידי משפחת רוטשילד את הצינור לבאר שבע, והניחה לצדו צינור גדול יותר, בקוטר מטר, מאילת לאשקלון, שם נבנו גם מסופים לפריקה וטעינה. בניית המסופים הושלמה ב-1969.

טרנס אסיאטיק הקימה חברה בת "קו צינור הנפט אילת-אשקלון" (קצא"א), שבבעלותה היו שני הצינורות, וחוות מכלים לאחסון נפט באשקלון ובאילת. החברה חכרה צי של 23 מכליות לצורך הזרמת עשרות מיליוני טונות נפט בשנה. כמו כן, הוקם קו צינור אילת-אשקלון שהזרים את הדלק הגולמי שהגיע לאילת אל הים התיכון, ומשם למדינות שונות.[4]

חברת הנפט הלאומית של איראן מכרה נפט לטרנס אסיאטיק במחירים נמוכים ממחירי השוק, והעניקה לה אשראי לשלושה חודשים. המכליות העמיסו נפט בנמלי איראן, שטו לאילת, שם פרקו את המטען במסוף והוא הוזרם בצינור לאשקלון. רובו הוטען במכליות שיצאו לאירופה, וחלק קטן שימש לצורכי משק האנרגיה הישראלי.

אילת קורפוריישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנס אסיאטיק נמצאת בבעלות חברת .Eilat Corporations S.A. החברה נרשמה בפנמה ב-22 בדצמבר 1967 ומניותיה מוחזקות בידי שני אזרחים פנמים. החברה מנוהלת על ידי החשב הכללי. דירקטורים לשעבר בחברה: עמוס ירון, עמיחי זרסקי, צבי זמיר, אורי לוברני, עמוס לוריא, משה מור, מתתיהו גרוסינגר, איתן פדן וצחי חבושה.[5] .

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת קצא"א אחראית על תפעול הצינורות והמסופים בנמלי אילת ובאשקלון ועל חוות המכלים בהם.

בדצמבר 1969 הסתיימה בניית קו צינור אילת-אשקלון וכן נמלי הדלק באילת ובאשקלון,[6] והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור, הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.

המהפכה האיראנית (1979) וניתוק היחסים עם איראן, הביאו לירידה בנפח העבודה ולפיטורים. כיום ישראל אינה מייבאת נפט דרך מפרץ אילת אלא דרך נתיבי תובלה בים התיכון, היישר לשני בתי הזיקוק, בז"ן חיפה ופז אשדוד.

בשנות התשעים השלימה קצא"א בניה של יכולת הזרמה הפוכה, מאשקלון לאילת, בניסיון לשווק נפט מאזרבייג'ן ללקוחות באסיה. המיזם נכשל.

כיום החברה עוסקת בהזרמה, אחסון, יבוא ויצוא נפט גולמי ותזקיקים כולל גז לבישול. החברה עוסקת גם בהתפלת מי ים בשטחי החברה באשקלון ובאילת.

חברות בת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתא"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א) אחראית על הפעילות החוץ הזכיינית של קבוצת קצא"א. כיום שותפה בתחנת הכוח דוראד. קצא"א מחזיקה באמצעות חברת שתא"א ב-37.5% מבעלות חברת דוראד אנרגיה בע"מ. יו"ר קצא"א משמש גם כיו"ר חברת דוראד.[7]

במרץ 2011 החלה דוראד לבנות באתר קצא"א באשקלון תחנת כוח פרטית. תחנת הכוח החלה לפעול במאי 2014. במסגרת פעילות זו קצא"א חתמה על הסכם עם חברת EMG. ב-2015 החליט האוצר כי קצא"א תמכור את חלקה לחברה פרטית על רקע הביקורת של מבקר המדינה והטענה כי המדינה מצויה בניגוד עניינים בשל החזקותיה ביצרן החשמל.[8]

שתכא"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת שירותי תחנות כוח אילת-אשקלון בע"מ (שתכא"א). אמורה להפעיל את תחנת הכוח.

הנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירקטוריון קצא"א מונה עד 10 דירקטורים הממונים על ידי שר האוצר לבדו[9]. דירקטורים קבועים הם:[10]

  1. יו"ר הדירקטוריון ונשיא קצא"א - בתפקיד מחזיק מנהל חברת "APC הולדינגס" אשר מייצגת את ממשלת איראן[11]. יו"ר הדירקטוריון משמש גם "מפקח מיוחד". בעבר היה "מפקח מורשה" על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, המתיר לממשלה להשתלט על שירותים חיוניים.[12]
  2. מנהל חברת "אילת קורפוריישן" - החשב הכללי במשרד האוצר.
  3. מנכ"ל קצא"א - יו"ר קבוצת/תשלובת חברות קצא"א.
  4. מזכיר קצא"א.
נשיאי קצא"א
שם שנות כהונה
יהודה דרורי 1986 - שנות התשעים
אורי לוברני שנות התשעים - 2002
אהוד יתום[13] 20022003
אורן שחור[14] 20032008
עמוס ירון 20082012
יוסי פלד 20122016
ארז חלפון[15] 2016 -
מנכ"לי קצא"א
שם שנות כהונה
ישורון שיף[16] ככל הנראה 1968 - 1974
אברהם בוצר[17] 19741994
עמנואל סקל[18] 19942005
יאיר וידה[19] 20052011
אייל כהן[20] 2011 - 2016

בוררות עם איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחודשיים לפני עליית חומייני לשלטון, הפסיקה חברת הנפט הלאומית של איראן למכור נפט לחברת טרנס אסיאטיק. בעקבות זאת, מכרה טרנס אסיאטיק מכליות נפט, פיטרה עובדים וסגרה משרדים. למרות הפסקת הפעילות, איראן סירבה לפרק את השותפות באופן מסודר.

בשנת 1981[21] הגישה חברת הנפט הלאומית תביעה נגד ישראל שבה דרשה מחצית מנכסי קצא"א. התביעה מתנהלת זה יותר משלושים שנה בבתי המשפט ובבוררויות באירופה. ישראל הפסידה בשני הליכים. הליך שלישי עודנו מתנהל.[22]

כתב העת "גלובל ארביטריישן רוויו" מעריך את שווי הכספים הנידונים בהליכי הבוררות בשבעה מיליארד דולר.[23]

הסוגיות שבמחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "הבוררות הקטנה" - חוב עקיף של חברות הדלק פז, סונול ודלק, שנאמד בערכים של 79' במאה מיליון דולר. חברת SPTM (ראשי תיבות של "חברה לנפט ותובלה ימית", מכונה Sopetrol. הוקמה בז'נבה ב-1955 ונמחקה מפנקס החברות ב-1999) מכרה נפט גולמי לחברות הדלק. לטענת האיראנים חברות הדלק הישראליות לא שילמו עליו. בשנת 2004 חויבו חברות הדלק לשלם פיצויים לחברת הדלק הלאומית האיראנית. הליך זה התנהל בצרפת ועבר לשווייץ.
  2. "הבוררות הגדולה" - חוב ישיר של חברת טרנס אסיאטיק, עקב הזרמת נפט באשראי לשלושה חודשים. לפני המהפכה האסלאמית קנתה פיאמרקו אנשטלט באשראי 14.75 מיליון טונות נפט בשווי 450 מיליון דולר בערכים של 79'. בשנת 1989 חייב בית המשפט בשווייץ את החברה ב-500 מיליון דולר. ישראל יוצגה אז על ידי חיים יוסף צדוק. ב-2015 הסתיים תהליך בוררות שנוהל בציריך על ידי דורי קלגסבלד בהחלטה שמחייבת את ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר לאיראן[24].
  3. "הבוררות האחרת" - כספים שהיו בחשבונות בנקים משותפים. לטענת איראן, ישראל השתלטה על רכוש ונכסים הכוללים תשתיות וצי מכליות.

בוררים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל יוצגה בתחילה על ידי חיים צדוק אשר היה הבורר הראשון. לאחר מותו ב-2002 מונה במקומו דורי קלגסבלד. בנוסף שכרה קצא"א את אלחנן לנדאו כיועץ חיצוני. לאחר מותו מונה במקומו שותפו צבי ניקסון. ניקסון משמש גם כיועץ בתחום המסחרי וגם מול הצנזורה הצבאית.[25]

ב-2015 מונה אלקס הרטמן לבורר מטעם ישראל.[26] ישראל נעזרת בשני משרדי עורכי דין בז'נבה, דניאל גוגנהיים ושות' ובראון את פייג'.

הבורר מטעם איראן הוא מוחסן אגאחוסייני הוא נעזר בשירותי משרד עורכי הדין פיתון את פטר מז'נבה.

לוח אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח אירועים
תאריך הליך מקום אירוע
29 בפברואר 1968 הבוררות הגדולה טהרן נחתם "הסכם ההשתתפות" בין פנחס ספיר למנוצ'ר אקבאל. לפי ההסכם, במקרה של מחלוקת, אשר לא ניתן ליישבה בהידברות, על כל צד למנות בורר מטעמו. אם צמד הבוררים מתקשה להכריע, או להסכים על מינוי בורר שלישי, הצדדים צריכים לפנות לנשיא "לשכת המסחר הבינלאומית" בפריז ולבקש מינוי בורר נוסף.[27]
18 באוקטובר 1977 הבוררות הקטנה טהרן ההסכם האחרון לאספקת נפט בין חברת הנפט האיראנית לסופטרול. לפי ההסכם במקרה של סכסוך, הדין האיראני יחייב את הצדדים בפני טריבונל בן שלושה בוררים בטהרן.
דצמבר 1978 הבוררות הקטנה טרנס־אסיאטיק חוכרת מכלית בשם "סי רובר" לעשר שנים; חמישה משלוחי נפט מאיראן מגיעים לאילת באשראי ספקים ל-120 יום.
ינואר 1979 טהרן המהפכה האיסלאמית
1984 הבוררות הקטנה ירושלים החשב הכללי מקים חשבון מיוחד בבנק ישראל ובו כספים שהפקידו חברות הדלק. בתחילה מופקדים בחשבון 125 מיליון דולר ולאחר שנה 350 מיליון דולר.[28]
27 ביולי 1985 הבוררות הקטנה חברת הנפט האיראנית פותחת בהליך בוררות נגד סופטרול.
מרץ 1988 הבוררות הקטנה ירושלים ממשלת ישראל מעבירה את הכסף בחשבון הבנק לבעלותה ומבטיחה לשפות את חברות הדלק במקרה של הפסד בבוררות.
1991 הבוררות הקטנה התביעה מבקשת להוסיף לרשימת הנתבעים את פז, דלק וסונול.
14 באוקטובר 1994 הבוררות הגדולה טהרן האיראנים ממנים בורר מטעמם ומבקשים שישראל תמנה בורר נגדי.
22 באוגוסט 1995 הבוררות הגדולה פריז איראן פונה לנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בפריז כדי שיכפה על ישראל למנות בורר.
1998 הבוררות הקטנה ירושלים נחום מנבר מורשע ב"סיוע לאויב [איראן] במלחמתו בישראל".
3 במרץ 1999 הבוררות הקטנה טהרן הטריבונל האיראני מאשר את צירוף חברות הדלק הישראליות.
1999 הבוררות הקטנה ירושלים ממשלת ישראל מושכת את הכסף בחשבון המיוחד על פי "פקודת המסחר עם האויב" מהמנדט הבריטי (על אף שאיראן לא מוגדרת כאויב).
נובמבר 1999 הבוררות הקטנה ירושלים שר האוצר, בייגה שוחט, ממנה את ניר גלעד, החשב הכללי לאפוטרופוס על נכסי האויב.
29 במרץ 2001 הבוררות הגדולה פריז בית המשפט לערעורים בצפרת מחייב את ישראל למנות בורר.
8 ביוני 2001 הבוררות הקטנה טהרן הטריבונל האיראני פוסק שסופטרול ושלוש החברות הישראליות צריכות לשלם 97 מיליון דולר לחברת הנפט האיראנית (30 מיליון דולר קרן, 66 מיליון דולר ריבית ומיליון דולר הוצאות גבייה).
8 בנובמבר 2001 הבוררות הגדולה פריז בית המשפט בצרפת ממנה את תיאו קליין כבורר מטעם ישראל.[29]
דצמבר 2003 הבוררות הגדולה פריז לבקשת ישראל הבוררות עובר לז'נבה.
24 בדצמבר 2003 הבוררות הגדולה ז'נבה חברת הנפט האיראנית מגישה תביעה על מחצית משווי הנכסים בהסכם ההשתתפות בסך 800 מיליון דולר.
23 באפריל 2004 הבוררות הגדולה ז'נבה ישראל מבקשת לדחות את התביעה בשל: התנגדות להליך מינוי הבורר מטעמה; חוסר תום לב של הבורר האיראני והתנגדות מהותית לעצם התביעה.
1 בפברואר 2005 הבוררות הגדולה פריז בית המשפט העליון בפריז דוחה את הערעור על מינוי הבורר וקובע כי זכויותיה של החברה האיראנית נפגעו כיוון שאינה יכולה לפנות לבתי המשפט באיראן או בישראל; בנוסף נקבע כי לבתי המשפט הצרפתיים ישנה סמכות לדון בתיק.
5 בנובמבר 2006 רמלה קלגסבלד נכנס לכלא עקב תאונת דרכים.[30] משתחרר ב-26 ביוני 2007.[31]
18 בדצמבר 2006 הבוררות הגדולה תיאו קליין נפגש עם מוחסן אגאחוסייני כדי לדון בהתנגדות ישראל לסמכות הטריבונל.[32]
מרץ 2009 הבוררות הקטנה האיראנים מקבלים תשלום ראשון מסופטרול.
19 בינואר 2011 שווייץ מצטרפת לסנקציות הבינלאומיות נגד איראן שכוללות הגבלות על העברות כספים.
11 במרץ 2011 הבוררות הקטנה ז'נבה חברת הנפט האיראנית פונה ללשכת ההוצאה לפועל בז'נבה ומבקשת לגבות מסופטרול 94 מיליון פרנק שווייצרי.
6 ביוני 2011 הבוררות הקטנה ז'נבה חברת הנפט האיראנית פונה לבית המשפט בערכאה ראשונה בז'נבה, בדרישה לבצע את צו ההוצאה לפועל.
31 ביולי 2011 ירושלים שר האוצר יובל שטייניץ חותם על "צו המסחר עם האויב" שמגדיר את איראן כ"מדינת אויב" ואוסר על פעילות כלכלית עמה.
14 בדצמבר 2011 ירושלים מיכל עבאדי־בוינג'ו, החשבת הכללית באוצר, מבקשת לאסור על חברת סופטרול לשלם את החוב לאיראן, כיוון שהיא "נשלטת בידי אינטרסים ישראליים".
10 בפברואר 2012 הבוררות הגדולה הבוררים דוחים את התנגדות ישראל למינוי הכפוי.
14 במרץ 2012 הבוררות הגדולה לוזאן דומיניק בראון־ברסט ודומיניק ריטר ממשרד "בראון את פייג'", המייצג את ישראל בז'נבה, מציגות חוות דעת לפיה השופטים הצרפתים טעו בקביעתם שחברת הנפט האיראנית נהנית מהגנת האמנה האירופית לזכויות האדם. כראיות מוצגים הצו של שטייניץ ואת תרשימי העסקאות.
7 במאי 2012 הבוררות הגדולה ז'נבה חברת הנפט האיראנית מבקשת לדחות את הערעור.
25 בספטמבר 2012 הבוררות הקטנה ז'נבה בית המשפט מקבל את התביעה האיראנית וקובע שאפשר לגבות את החוב בשווייץ.
10 בינואר 2013 הבוררות הגדולה לוזאן בית המשפט דוחה את התביעה הישראלית וקובע שהליך מינוי הבורר היה תקין. ישראל נדרשת לשלם הוצאות המשפט בסך רבע מיליון פרנק לחברת הנפט האיראנית, ועוד 200 אלף פרנק לבית המשפט.
22 במרץ 2013 הבוררות הקטנה ז'נבה בית הדין לצדק דוחה את ערעור שני הצדדים, וקובע שישראל אינה חייבת לשלם ריבית בסך 5% שדרשה איראן, אלא רק את החוב המקורי בסך 94 מיליון פרנק.
7 במאי 2013 הבוררות הקטנה ז'נבה ישראל מערערת לבית המשפט העליון על גביית החוב.
21 בינואר 2014 הבוררות הקטנה ז'נבה בית המשפט העליון של שווייץ דוחה את הערעור של ישראל. בנוסף ישראל מחויבת לשלם לאיראן הוצאות משפט בסך 90 אלף פרנק ו-80 אלף פרנק לבית המפשט.
2014 הבוררות הקטנה ירושלים הסכום בחשבון המיוחד בבנק ישראל פוחת מ-256 מיליון דולר ב-2013 ל-192 מיליון דולר ב-2014.[33]
20 במאי 2015 הבוררות הגדולה ציריך שניים מהבוררים קובעים כי חברת טרנס אסיאטיק אויל צריכה לשלם 1.2 מיליארד דולר תמורת 50 משלוחי נפט שבוצעו לפני המהפיכה ועוד ריבית של 362 מיליון דולר. כמו כן, נדחתה תביעתה של ישראל מ-2004 למחוק את תביעת החוב ולפצות אותה על הפרת התחייבויות לאספקת נפט עד 2017. מאושרת דרישתה של ישראל לפיצוי על משלוח נפט שלא סופק בסך 99 מיליון דולר.[34]
13 בינואר 2016 ירושלים מדווח כי אלקס הרטמן מונה לבורר מטעם ישראל.[35]
27 ביוני 2016 הבוררות הגדולה לוזאן ערעורה של טרנס אסיאטיק נדחה והיא מחויבת לשלם 450 אלף פרק שווייצרי.
מרץ 2017 הבוררות הגדולה סוף תקופת החכירה לפי זיכיון צינור הנפט.

מעמד משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק זיכיון צינור הנפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצא"א היא חברה פרטית בבעלות משותפת של ישראל וממשלת איראן שמוגדרת "שותפה לא פעילה". עם הקמתה ניתן לה זיכיון ל-49 שנה הנתאם לחוק זיכיון צינור הנפט, תשכ"ח-1968.[36] החוק משחרר אותה מתשלום מס הכנסה, ארנונה ודמי חכירה ופוטר אותה מחובת המכרזים - כל זאת בתחומי פעילותה.

ב-1986, מספר חודשים לאחר שהאיראנים פתחו בבוררות נגד ישראל, חוקק בהליך מזורז תיקון לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים לפיו חברה ממשלתית או מעורבת, או חברה־בת שלהן, "העוסקת או שנועדה לעסוק בעניין שבו יש למדינה עניין כלכלי חיוני", יכול שר האוצר לנהלה באמצעות מינוי "מפקח מיוחד". [37] החוק המתוקן אפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, מבלי לשנות את הסכם הזיכיון, ותוך שמירת המבנה התאגידי. המפקח המיוחד הראשון היה יהודה דרורי.

חסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי צו מ-17 ביולי 1968 "כל ידיעה, הנוגעת לצינור הנפט אילת־אשקלון, לרבות ההשקעות בצינור עצמו והשקעות הקשורות בהפעלתו, העבודות בצינור, מקורות הדלק והשימושים בו, כולל מכירת הדלק לגורמי חוץ, מוכרזת כעניין סודי לעניין החוק האמור, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מטעמו". בהתאם לכך, החברה נמנעת מפרסום מאזנים ודו"חות כספיים, ונתונים על פעילותה העסקית חסויים.[38] החברה גם נמנעת מפרסום מינויים, פעולות בטיחות ואינה נתונה לביקורת פומבית ומלאה של מבקר המדינה.

ב-27 במרץ 2016 החליטה הממשלה על הוצאת צו חיסיון לפיו "כל ידיעה הנוגעת לחברת קו צינור הנפט אילת-אשקלון בע"מ או לחברת Trans Asiatic Oil Ltd. או לחברת Eilat Corporations S.A., לרבות זהות בעלי מניותיהן, עסקאותיהן בתחום הנפט, שוֹויַן ואופן ניהולן, אך למעט מידע העוסק באופן בלבדי באלה: איכות הסביבה, תכנון ובנייה, רישוי עסקים וחברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א), מוכרזת עניין סודי לעניין החוק, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מי מטעמו."[39]

תשלום ארנונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 נחקק תיקון לחוק זיכיון צינור הנפט המחיל תשלום מסים על קצא"א.[40] לאור זאת הוסכם ב-2007 כי החברה תשלם "חלף ארנונה" לעיריית אילת בסך 2.4 מיליון שקל בשנה ולעיריית אשקלון 7.3 מיליון שקל בשנה. בנוסף תשלם החברה "תרומות" לפי החלטת ראשי העיריות.[41]

ב-2015 נחתם "הסכם תרומה" בין קצא"א ועיריית אילת לפיו ב-2015-2016 תעביר קצא"א לעירייה 6.9 מיליון ש"ח. בנוסף, 600,000 ש"ח יוגדרו כתרומה ויחולקו לפי בקשת ראש העירייה. במידה והזכיון לא יוארך במרץ 2017, תעביר החברה 7.5 מיליון שקלים בשנה כתשלום ארנונה. עיריית אשקלון חתמה על הסכם דומה לפיו בשנים 2015-2016 יועברו לה קצא"א 18 מיליון ש"ח (זאת מכיוון ששטח המתקנים גדול פי שלוש).[42]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח מבקר המדינה מאוקטובר 2013, טען כי "ממצאי הביקורת מעידים על התנהלות לא תקינה ושלא בהתאם לחוק". על פי הדו"ח מינהל מקרקעי ישראל מסר קרקע לידי יזמים ללא תמורה. הקרקע מוחזקת בידי קצא"א במעמד של בר רשות, אבל היא נמסרה לחברת דוראד לצורך הקמת תחנת כוח, ללא מכרז. בנוסף בשנת 2004 מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, חתם על הסכם לרכישת חשמל מדוראד ולאחר מכן ב-2008, כאשר מונה ליו"ר קצא"א חתם על הסכם הפיתוח בין המינהל לחברה.

דו"חות נוספים נאסרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.[43]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arfazadeh Homayoon, "Israel's best bet: true justice or international law?", Schweizerische Zeitschrift für internationales und europäisches Recht, 12. Jahrg., 4/2002, p.479-506

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלמוג בוקר, פרטי החברה שאחראית למחדל הנפט חסויים, אפילו בפני החוקרים, באתר nana10‏, 6 בדצמבר 2014
  2. ^ אלוף בןהדירקטוריון החשאי של קצא"א: ביטחוניסטים, אנשי עסקים ומקורבי פוליטיקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2015
  3. ^ רשם החברות בקנדה
  4. ^ שמואל שגבאיראן וישראל שותפות בצינור הנפט, מעריב, 7 באוקטובר 1981
  5. ^ אתר רשם החברות בפנמה
  6. ^ 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות
  7. ^ עמירם ברקת, ‏יוסי פלד מבקש להישאר בתפקידו כיו"ר חברת דוראד, באתר גלובס, 19 בינואר 2016
  8. ^ אבי בר-אלי, הכוח של דוראד: משרד הביטחון ומקורות תפרו חוזים, באתר TheMarker‏, 15 באוקטובר 2013הדי כהן ועמירם ברקת, ‏משרד האוצר דורש מקצא"א למכור את חלקה בתחנת דוראד, באתר גלובס, 3 במרץ 2015
  9. ^ ליאור גוטמן, כחלון וחלפון משתלטים על קצא"א: ימנו את דריקטוריון החברה, באתר כלכליסט, 31 במאי 2016
  10. ^ עמירם כהן, מנכ"ל קצא"א לשעבר: "הפכנו את קצא"א מחברה מודממת למותג של אנרגיה ותשתית", באתר TheMarker‏, 16 באוקטובר 2005
  11. ^ דוד חיון, ‏אהוד יתום הפסיק לכהן כנציג ממשלת איראן בחברת קצא"א, באתר גלובס, 11 ביוני 2003
  12. ^ אלוף בןהחוק שאפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, באתר הארץ, 18 בינואר 2015
  13. ^ סטלה קורין-ליבר, ‏נתניהו מינה את אורן שחור לנשיא קצא"א במקומו של אהוד יתום, באתר גלובס, 28 ביולי 2003
  14. ^ ליאור ברון וזאב קליין, ‏מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, עמוס ירון, מונה ליו"ר חברת קצא"א, באתר גלובס, 1 ביוני 2008
  15. ^ אבי בר-אלי, כחלון ימנה את ראש המטה שלו ליו"ר קצא"א – ללא צינון, באתר TheMarker‏, 22 באפריל 2016
  16. ^ צפריר רינתזיהום הנפט בשבוע שעבר: כמו לפני 40 שנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2014
  17. ^ מודעה באבלים
  18. ^ עמירם כהן, מנכ"ל קצא"א פורש מתפקידו: יאיר וידה יחליף את עמנואל סקל, באתר TheMarker‏, 12 באפריל 2005ליאור גוטמן, אייל כהן יחליף את יאיר וידה כמנכ"ל קצא"א, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2011
  19. ^ עמירם ברקת, ‏יאיר וידה, מנכ"ל חברת קצא"א, פורש אחרי 6 שנים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2011
  20. ^ שירות גלובס, ‏מנכ"ל קצא"א אייל כהן עוזב את תפקידו לאחר 11 שנים בחברה, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2016
  21. ^ שמואל שגבפרסום ראשון: ישראל ואיראן שותפות בצנור הנפט אילת - אשקלון ובמכליות להובלה, מעריב, 7 באוקטובר 1981
  22. ^ חן מענית והדי כהן, ‏שלושה הליכי בוררות, באתר גלובס, 21 במאי 2015
  23. ^ אלוף בןישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים, באתר הארץ, 16 בינואר 2015
  24. ^ סוכנות ידיעות איראנית
  25. ^ אבי בר-אלי, אחרי שקיבל עשרות מיליונים בלי מכרז - בממשלה מתעניינים ביועץ של קצא"א, באתר TheMarker‏, 11 ביולי 2016
  26. ^ אלוף בןבורר חדש מטעם ישראל מונה בהליך מול חברת הנפט האיראנית בנוגע לקצא"א, באתר הארץ, 13 בינואר 2016
  27. ^ אבי בר-אלי, המיליונרים של קצא"א נחשפים: משפטנים ב-3 מדינות ועו"ד קלגסבלד, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
  28. ^ אלוף בןמדינת ישראל מחזיקה בחשבון בנק סודי עבור האיראנים. היתרה: מיליארד שקל, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  29. ^ אלוף בןהבוררים בין איראן לישראל: יהודי־צרפתי ושופט איראני, באתר הארץ, 27 במרץ 2015
  30. ^ ורד לוביץ', עונשו של עו"ד קלגסבלד הופחת בחודשיים, באתר ynet, 8 בפברואר 2007
  31. ^ טל וולבוביץ, דורי קלגסבלד שוחרר מהכלא, באתר nrg‏, 26 ביוני 2007
  32. ^ אלוף בןנתניהו: חשיפת שכר העו"ד בבוררות מול איראן תפגע בביטחון המדינה, באתר TheMarker‏, 10 בינואר 2016
  33. ^ אלוף בן"החשבון האיראני" בבנק ישראל התכווץ ב-64 מיליון דולר ב-2014, באתר הארץ, 30 במרץ 2015
  34. ^ אלוף בןישראל הפסידה בערעור בשווייץ ותשלם לאיראן מיליון שקל, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2016
  35. ^ אלוף בןבורר חדש מטעם ישראל מונה בהליך מול חברת הנפט האיראנית בנוגע לקצא"א, באתר הארץ, 13 בינואר 2016
  36. ^ חוק זיכיון צינור הנפט, תשכ"ח-1968, ס"ח 526 מיום 15 באפריל 1968, באתר "נבו"
  37. ^ אלוף בןהחוק שאפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, באתר הארץ, 18 בינואר 2015
  38. ^ עמירם כהן, "הפכנו את קצא"א מחברה מודממת למותג של אנרגיה ותשתית", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2005
  39. ^ החלטה מספר 1331 של הממשלה מיום 27.03.2016
  40. ^ הצעת חוק זיכיון צינור הנפט
  41. ^ שיה אגוזי, לראשונה: קצא"א תשלם עבור השימוש בקרקע, באתר ynet, 21 בדצמבר 2005
  42. ^ עומר כרמון, אם יוארך הזיכיון: קצא"א תמשיך לחלק תרומות סודיות, ערב ערב באילת, 21 באפריל 2016
  43. ^ אבי בר-אלי, מה מסתירה הצנזורה, פרק 2: לאן נעלמו דו"חות המבקר על קצא"א?, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2014