תקרת הקפלה הסיסטינית

הדימוי האיקוני של יד אלוהים ואדם מתוך ציור בריאת האדם.

הפרסקו שעל תקרת הקפלה הסיסטינית צויר על ידי מיכלאנג'לו בואונרוטי בין השנים 1508–1512. הפרסקו הינו אחת מיצירות האמנות הידועות ביותר מתקופת הרנסאנס.

היסטוריה

דיוקן יוליוס השני מאת רפאל.

"בריאת האדם על ידי האל", רישום הכנה המופיע בצידו של השיר של מיכלאנג'לו

הקפלה הסיסטינית נבנתה בין השנים 1477-1480 על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי ובתכנונו של האדריכל באצ'ו פונטלי (Baccio Pontelli). כחלק מקישוט הקפלה עוטרה כיפת המבנה בידי הצייר פיירמטיאו ד'אמליה במוטיב של שמים הצבועים בפיגמנט אולטראמרין. השמים מולאו בדגם מעגלי של כוכבים המצוירים בזהב. כעשור לאחר חנוכת הקפלה הופיעו על תקרת הקפלה סדקים שנוצרו כתוצאה משקיעת הקרקע באזור קריית הוותיקן. במסגרת עבודות השיקום נסגרה הקפלה לכשנה, נהרסו מבני ספח של הקפלה, אשר שימשו כמגורי חיילים, והסדקים נסתמו וטוייחו. תיקון הסדקים יצר פגיעה בולטת בפרסקו שעל תקרת הקפלה.

בשנת 1508 החליט האפיפיור יוליוס השני, אחינו של סיקסטוס הרביעי, לתקן את הנזק בתקרה על ידי הזמנת פרסקו חדש. המשימה הוטלה על האמן הפלורנטיני מיכלאנג'לו, אשר עבד באותה עת על יצירת פסלים לקברו של יוליוס. ההזמנה שקיבל מיכלאנג'לו נועדה לפצות אותו על דחיית תוכניתו הרבהתנית לקבר. טענות נוספות מעידות כי הבחירה במיכלאנג'לו כצייר לתקרה לא הייתה בחירה מקרית, אלה נבעה מן הטינה שרחש לו הארכיטקט דונטו ברמנטה, שעבד באותה תקופה בשרותו של יוליוס והיה מקורב אליו. אמנם מיכלאנג'לו הוכשר בבצעירותו במלאכת יצירת הפרסקו, אולם הוא התמחה בעיקר במלאכת הפיסול בשיש. יש שהעריכו כי בכך ניסה ברמנטה, שהניח כי מיכלאנג'לו ייכשל במלאכת הציור הגדולה, להוציא את דיבתו של מיכלאנג'לו.

את טכניקת הפרסקו, בה נמרחים הצבעים על גבי טיח לח, למד מיכלאנג'לו כחניך בסדנתו של דומניקו גירלנדיו (Ghirlandaio), אשר נחשב לאחד מציירי הפרסקו הפופולרים בפירנצה. בין השאר היה שותף גם ליצירת מחזורי הפרסקאות מחיי משה וישו על קירות הקפלה הסיסטינית.

תוכניתו של יוליוס לעיטור התקרה כללה דיוקנאות של 12 השליחים, המסודרים סביב משטח מרכזי גדול ובו דגם עיטורי גאומטרי. אולם, מיכלאנג'לו לא היה מסופק מתוכניתו הצנועה של האפיפיור וכינה אותה "דבר עלוב"., הוא ביקש מן האפיפיור רשות להציע עיצוב אחר. בצעד חריג לתקופה הסמיך יוליוס את מיכלאנג'לו לעצב את התקרה על פי ראות עיניו.

בניגוד לאמונה העממית, שהופצה ברומן של אירוינג סטון - "חיי מיכלאנג'לו", את העבודה, שהחלה ב-10 במאי 1508, לא השלים מיכלאנג'לו לבדו, אלה בעזרת צוות של עוזרים שעזר לו לצייר שטח של כ-520 מטרים מרובעים. כשלב ראשוני נזקק מיכלאנג'לו לפיגום גבוה שיאפשר את הסרת שכבת הפרסקו הישנה ואת הכנת התקרה לפני הנחת שכבת הפרסקו החדש. הפיגום שתכנן לא נשען כנהוג על מערכת של עמודים מן הרצפה, אלה היה מבוסס על משטחי עבודה מעץ שנתלו מחורים בקירות הגלריה בגובה רב ואיפשרה את המשך הפולחן בקפלה במשך רוב זמן העבודה על הציור. על פי עדותו של הביוגרף והתלמיד של מיכלאנג'לו - אסקניו קונדיבי (Ascanio Condivi), נתלו מתחת לפיגום יריעות בד אשר הגנו על חלל הקפלה מפני שברי גבס וטפטופי הצבע שנפלו בעת העבודה על התקרה.

מיכלאנג'לו, רישום מאת דניאל דה וולטרה

בניגוד לאמונה עממית מוטעית אחרת, מיכלאנג'לו לא צייר את הפרסקו כשהוא שוכב על גבו והפיגום איפשר לו לעמוד ברווחה יחסית מתחת לתקרה. יחד עם זאת, התנאים הקשים ושעות העבודה הארוכות גרמו לו לחבר שורות שיר אירוניות על מצבו העגום בעת ציור התקרה:

זקני נטוי לשמים, אני חש את אחורי מוחי

על צווארי, אני מגדל חזה של הרפיה;

מכחולי, התלוי מעל תמיד,

הופך אותם לרצפה מרהיבה בטיפטופיו.

לאחר תחילת העבודה גילה מיכלאנג'לו כי בקצוות הפרסקו החל לגדול עובש על הטיח, המעיד על תערובת פגומה. לאחר הסרת שכבת הפרסו בשלמותה, החל מיכלאנג'לו להשתמש בתערובת טיח שרקח אחד מעוזריו של מיכלאנג'לו. תערובת זו משמשת ליצירת פרסקו עד ימינו. עד חודש ספטמבר 1509 השלים מיכלאנג'לו את ציורם של שלוש הסצנות מחיי נח. כנראה שציור סצנת המבול הייתה הראשונה שבהם.

ב-15 באוגוסט 1510 נערכה בקפלה מיסה חגיגית שבמסגרתה נחשפה מחציתו של הפרסקו בפני ראשי הכנסייה.

כשנחשף הפרסקו השלם בפני הציבור, בשנת 1512, הפך מיד להצלחה. ג'ורג'ו וזארי, היסטוריון אמנות בן תקופת הרנסאנס המאוחר כתב כי "היה אפשר לשמוע את העולם כולו בא בריצה לראותה, ואכן, היא הדהימה את כל רואיה והכתה אותם באלם".

תוכנית הפרסקו

מערך הדמויות והתיאורים בפרסקן

תוכניתו של מיכלאנג'לו נזקקה להתגבר על אילוצים שנבעו מצורתה של הקפלה וממערך העיטורים שהיה קיים בה. מבחינה אדריכלית נזקק מיכלאנג'לו לשלב ארבעה פנדטיבים - חלקים משולשים עליה נשענת התקרה בחיבורה עם קירות הקפלה, וכן עוד שמונה ספאנדרלים - אשר בדומה לפנדטיבים מחברים את התקרה לקירות על ידי משטחים משולשים וקטנים יותר, והממוקמים מעל חלונות הקפלה. בנוסף לכך חלונות אלו נוצרו בעזרת קמרון מעוגל אשר שבר אף הוא את רציפות משטח התקרה. מבחינה תוכנית הוגבל מיכלאנג'לו בכיוון הקומפוזיציה שתכנן כיוון ומחזורי הפרסקאות מחיי ישו ומשה, אשר צוירו כ-30 שנה קודם לכן, החלו את התיאורים לא מכיוון הכניסה לקפלה, אלה מקיר המזבח. על כן נאלץ הצופה לחצות את הקפלה כולה בטרם יוכל "לקרוא" את העלילות המתוארות. ארגון היצירה של מיכלאנג'לו בחר להיצמד באופן חלקי לתכתיבים שקבעו עיטורי הקפלה. לעומת זאת בחר מיכלאנג'לו להדגיש ולהעצים את המבנה האדריכלי של תקרת בקפלה על ידי יצירת אשליה פרספקטיבית של קומות נוספות.

החלק המרכזי של הפרסקו, המתואר באשליה כגבוה ביותר בקומפוזיציה, מורכב מסדרה של תשע ציורים שנושאיהם לקוחים מספר בראשית. חמש מן הסצנות הן קטנות יותר במידתן והןמתוארות כבתוך מסגרת אדריכלית. תשע הסצנות הן:

1. נח שיכור 2. המבול ותיבת נח 3. הקורבן של נח לאחר המבול 4. הפיתוי והגרוש של אדם וחווה מגן העדן 5. בריאת חוה 6. בריאת אדם 7. הפרדת הים מהיבשה 8. בריאת המאורות 9. הפרדת האור מהחושך

קריאה כרונולוגית של העבודות, בהתאם לתיאור של ספר בראשית, צריכה להתחיל מכיוון המזבח, אולם הסצנות מאורגנות גם על פי היררכיה דתית המתחילה בתיאור ה"ארצי" ביותר - תיאור נח השיכור בקיר הכניסה אל הקפלה - ומתקדמת אל התיאור הרוחני ביותר - סצנת הפרדת המאורות הקרובה לקיר המזבח. כיוון ההתבוננות בסצנות הוא מקיר המזבח. הבחירה בתיאור היררכי משקפת את התענינותם של אנשי הרנסאנס בספרות ובפילוסופיה של העת העתיקה. המעבר המדורג בין הארצי אל האלוהי מקביל להתאמה הנוצרית שנעשתה לתורתו של הפילוסוף היווני אפלטון בתקופה זו.

בריאת חוה ועירומים האוחזים במדליונים

הסצנות נתונות בתוך תיאור של חלל אדריכלי המשלים את המבנה האדריכלי הממשי של תקרת הקפלה. סביב הסצנות מצוירת מסגרת כמעין כרכוב הנתמחת על ידי פילסטרים ובהם מעין פסלי שיש לבנים שנושאם זוגות של פוטי מצוירים. על פילסטרים אלו יושבות עשרים דמויות של גברים עירומים, המאורגנים סביב הסצנות הקטנות יותר וממרכזים את תשומת הלב של הצופה אליהן. זוג "עירומים" אוחז במדליון ועליו תבליטים מצוירים של סצנות קרב.

מתחת לסדרת התיאורים מספר בראשית בחר מיכלאנג'לו לתאר שורה של נביאים: ירמיהו, יואל, יחזקאל, יונה, זכריה, ישעיהו ודניאל, כמו גם חמש הסיבילות, נביאות שחזיונותיהן מופיעים בספרים החיצוניים שחיברו יהודים-הלניסטיים.

בלונטות ובספאנדרלים שמסביב לתקרה מתוארים גברים המייצגים את אבותיו של ישו. שושלת זו מתחילה, על פי האמונה הנוצרית, באברהם ומגיע עד לישו במשך של ארבעה עשר דורות. בפנדטיבים מתוארים ארבעה סיפורים נוספים ובהם מוטיבים המשקפים את האמונה באל - יהודית והוֹלוֹפֶרְנֶס, דוד וגולית; משה ונחש הנחושת וצליבת המן.

המסגרת הרעיונית הכוללת של הפרסקו מציגה את הנצרות כמכשיר בעזרתו יוכל האדם להתגבר על ארציותו לעבר רמה רוחנית נשגבת יותר. תיאורי "הברית הישנה" מהווים פרה פיגורציה לעידן הנצרות החדש. מיקומו המרכזי של יונה מחזק טענה זו כיוון שנביא זה אשר נולד ממעי הדג נחשב כמבשר של ישו אשר קם לתחייה לאחר שלושה ימים.

ציורי התקרה

הפרסקו של מיכלאנג'לו מעיד על קרבתו של הצייר את מלאכת הפיסול. הדמויות שעל גבי התקרה מתוארות כדמויות עבות בשר ושריריות ותיאורו של מיכלאנג'לו מעניק לתלת ממדיות פלאסטית זו את הבכורה על פני תיאור ציורי-פרספקטיבי. בנוסף לכך ניכרת בתקרה הרגשת המבנה האדריכלי המועצמת על ידי דמויות המתוארות כפסלים קלאסיים.

סיפורי נח

המבול

שלושת התיאורים מחייו של נח היו הראשונים לציור מבין תיאורי ספר בראשית. סצנת שכרותו של נח הייתה כנראה השלישית לציור מבין ציורי חטיבה זו. במישור הקידמי של התיאור מופיע נח השיכור, יושב בהסבה חלקית על גבי בד או כרית ירוקה. דמותו של חם מצביעה על עירומו ואילו שם ויפת מנסה לכסות את גופו בבד סגול-שקוף. המעמד מתרחש בתוך מבנה פתוח דרכו אנו רואים גבר נוסף העובד את האדמה. גם אם הדמויות תופסות כמעט את כל חלל הקומפוזיציה, ניכרת התגברות העניין של מיכלאנג'לו בתיאור ציורי יותר, לעומת תיאור הציור הראשון שעשה - סצנת המבול.

בסצנה זו מתאר מיכלאנג'לו את המבול המתקרב ואת האנשים הנסים ממנו. ברקע התיאור מופיע תיבת נח כמבנה עץ מרובע וסגור, בעל אפריז המחולק על ידי קורות עץ וגג משופע, שבאחד מחלנותיו העליונים ניצבת יונה לבנה. דמויות בני האדם הנסים מסודרות אמנם בקומפוזיציה של נוף וניכרת התייחסות מסוימת לפרספקטיבה, אולם משטח המים הגדול יוצר שטיחות בתיאור וגםפ חיבורן במרחב של קבוצות דמויות זו לזו מעצים את מימד השטיחות שבתיאור.

גישה דומה ניכרת גם בתיאור קורבנו של נח, המתרחש לפני קיר אבן החוסם את הפרספקטיבה של החלל. גם הדמויות הרבות והמזבח הגדול הניצב במרכז התיאור תורמים לשטיחות של חלל זה.

סיפורי אדם וחוה

בריאת אדם

בתיאור אדם וחוה, הנקרא לעתים גם "נפילתו של האדם" מופיע תיאור אלגורי של ההתרחשויות. בצד אחד של הקומפוזיציה מופיעים אדם העומד בפרופיל 3/4 ואוחז בענף עץ הדעת. לצידו שוכבת חוה וידה מושטת אל עבר הנחש הכרוך סביב העץ. הוא מתואר כהיבריד המשלב בין פלג עליון של אישה עם זנב ארוך של נחש. בצידה השני של הקומפוזיציה מופיע מלאך המגרש בחרב את הזוג. בתיאור זה ניתן למצוא הקבלות לציור הפרסקו של מאזצ'ו (Masaccio) "הגירוש מגן עדן".

תיאור בריאתה של חוה מתרחש בחלל פתוח הנחסם על ידי גוש סלעי גדול בשמאלה של הקומפוזיציה. חוה משמשת בציור כאלמנט מתווך בין דמותו של אדם לבין דמות האל, המופיע הפעם כאדם ההולך על הקרקע. סידור הדמויות במרחב יוצר השטחה של הקומפוזיציה ומעניק תחושה אינטימית יותר של החלל.

התיאור המפורסם של בריאת אדם מציג את האל במלוא הדרו. הבד הסגול מתנופף ברוח חושף קבוצה גדולה של מלאכים המלווים אותו. במידה רבה דמותו היא האנושית ביותר - רגלו חשופה ובגדו הסגלגל והדק מתנופך ברוח ומדגיש את תווי גופו. ידו האחת נשענת על כתפו של אחד המלאכים וידו השנייה מושטת קדימה לעבר אדם. אדם שוכב בהסבה, נשען על ידו האחת ואילו ידו השנייה מושטת לעבר האל. מיכלאנג'לו בחר להנציח את הרגע שלפני הנגיעה בין שתי הדמויות, בכך יצר אפקט של מתח המזכיר יצירות מן האמנות הקלאסית כגון זורק הדיסקוס.

לפי ספר בראשית פעולת הבריאה מתחלקת לשניים: "ויצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

לפי הכתוב פעולת הבריאה מתחלקת לשניים: יצירת גוף מעפר, הפחת נשמה. מיכלאנג'לו בוחר לתאר את החלק השני של הפסוק: ה' רק עיצב את הדימוי הראשוני של אדם, נתן לו יופי פיזי ומיכלאנג'לו מתאר את הרגע בו אלוהים מרחף לעברו במטרה להעביר לו את רוח הנשמה שתיתן לו חיים.

בצד ימין מתואר ה' המבוגר, אך החזק והדינמי, עף בשמים בתנופה אדירה ומושיט את היד קדימה, לכיוונו של אדם. שער זקנו וראשו מתנופפים אחורה והגלימה הגדולה מתנפחת מעוצמת הרוח וניתן לראות דרכה את חוסן גופו. הוא נמצא בתוך ענן ומוקף בצבא של מלאכים, חלקם נושאים אותו וחלקם נאחזים בו. מתחת לזרועו השמאלית של ה' מתוארת אשה. זוהי חוה העומדת להיברא אשר מצוירת כאן על מנת להראות על התשוקה של האדם ועל השידוך שנקבע כבר מראש בשמים. האדם הצעיר שוכב בכל כובד גופו הגדול על האדמה. הוא חסר רוח חיים ולכן נראה שכל האברים שהוא מרים זקוקים למשענות לבל יפלו חזרה ארצה : החלק העליון של הגוף נשען על המרפק הימני, היד השמאלית המושטת קדימה אל מול האלוהים זקוקה למשען של הברך הכפופה, הרגל השנייה פשוטה לכל אורכה על האדמה, והראש שהוא חסר משען נוטה הצידה כאילו בכל רגע יישמט וייפול. פסגת ההתרחשות מתוארת במרכז התמונה בפגישת שתי הידיים. מצד אחד ידו התקיפה ומלאת החיים של ה' ומולה היד הרפה של האדם. עדיין מבדיל רווח קטן בין הידיים, אך עוד רגע רווח זה ייסגר וכאשר תגענה הידיים זו בזו, תעבור רוח החיים אל האדם, הוא יקום ממקומו ויתחיל את חייו. האדם יפה מושלם אך חסר רוח חיים. האל לעומתו בורא בקלות, הוא שולח את אצבעו לעבר אצבעו של אדם ובכך מעביר אליו את הנשמה – החיים.

מיכלאנג'לו יוצר הבדלים רבים בין תיאור ה' לבין תיאור האדם: ה' מבוגר והאדם צעיר. ה' דינמי ואדם סטטי. ה' לבוש ואדם ערום. ה' מלווה בפמליה של מלאכים ואדם לבדו. ה' עף בשמים ואדם נמצא על האדמה. האזור של ה' צבוע בצבעים חמים ואילו האזור של אדם צבוע בצבעים קרים. ידו של ה' נראית תקיפה וידו של אדם נראית רפויה. ה' מלא עוצמה ואדם חסר רוח חיים.

הבריאה

הפרדת הים מן היבשה

שלושת תיאורי הבריאה לקוחים מתוך המתואר בפרק הראשון של ספר בראשית. הסצנה הראשונה מתארת את בריאת העולם על ידי הפרדת האור מן החושך. אלוהים מתואר במבט מלמטה ובהקצרה חריפה של פניו. גופו ממלא את רובו של הציור. הוא מתואר מרחף כבתוך ערפל סמיך ולבן. רגלו נוגעת בשולי הקומפוזיציה, כאילו היא נשענת עליה כעל חלון. בכך היא מעניקה תחושה חדה של תלת ממדיות.

בסצנת בריאת המאורות, הגדולה מבין שלוש הסצנות, בחר מיכלאנג'לו לכלול תיאור כפול של האל. בצד ימין מופיע האל במלא הדרו. הוא מרחף בחלל ותחת גלימתו מתוארים ארבעה מלאכים. ידו האחת מושטת בהקצרה קדימה, בה הוא בורא באצבעו את כדור השמש. בצידה השני של הקומפוזיציה מתואר האל מאחור, מרחף קדימה וידו מושטת לעבר צמחיה, המייצגת את הארץ. הדינאמיות של התיאור הפרספקטיבי מועצמת על ידי תיאור בגדו הסגול של האל המתנפנף ברוח ומצביע על התנועה.

סצנת הפרדת המים מופיע האל שוב כליווי המלאכים. האל מתבונן למטה אל הארץ ואילו המלאכים, האוחזים בגלימה המנפנפת, מביטים לכיוונים אחרים. הדבוקה נעה משמאל הפורמט אל צד ימין. ידי האל פרושות ואחת מהן מתוארת בהקצרה חריפה.

שלוש הסצנות, אשר הושלמו בשלב השלישי של מלאכת הציור, מכילות מן הצד האחד דימוי ברור ותחום, ותחושה גדולה של תנועה ודינאמיות.