יונה בן אמיתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יונה הנביא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונה. ציור מעשה ידי מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית.
לויתן (1983). ציור של מיכאל סגן-כהן, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, דמות מקראית, נביא, גיבור ספר יונה, הצטווה על ידי ה' ללכת ולקרוא על נינוה "כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי"[1].

משפחתו ומקום מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד ירושלמי נכתב כי יונה בן אמיתי היה בנה של האישה הצרפית. בירושלמי מופיע גם דיון על מוצאו, האם היה משבט זבולון או משבט אשר:

"מעשה, ר' לוי ויהודה בר נחמן היו נוטלים בשכרם שני סלעים על שהיו אוספים את הקהל לבית הכנסת ודורשים שם לפניהם עד שיבוא לשם ר' יוחנן, כדי שעד שיגיע לא ימתינו האנשים בחינם או ילכו לבתיהם; קם ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי - מאשר היה, דכתיב: 'אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון', וכתיב: 'קום לך צרפתה אשר לצידון'. קם ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: 'ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחותם... ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין', וכתיב: 'יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר'. בשבת הבאה ביקש ר' לוי מיהודה בן נחמן שיניח לו לדרוש שנית קודם ר' יוחנן, ונתן לו את שני הסלעים כשכר, ודרש לפני הקהל: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון."[2]

זיהויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נביא בשם זהה מופיע בספר מלכים[3] כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש (המכונה ירבעם השני), ואשר מוצאו בגת חפר. לפי הכתוב בסדר עולם רבה[4], נביא זה המוזכר בספר מלכים, משח את יהוא למלך[5]. מחלוקת קיימת לגבי זמנו של ספר יונה, האם הוא שייך לאותו הנביא שהופיע במלכים או שהספר נכתב בתקופת בית שני והשתמש לעיצובו בדמותו של יונה. גם על לשון הספר קיים ויכוח האם הוא שייך ללשון של בית ראשון (קויפמן) או לעברית של בית שני (זקוביץ)[6].

אזכורים במקרא ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים נכתב, שירבעם בן יואש "הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה, כִּדְבַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר: כִּי רָאָה יְהוָה אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל." וראה להלן על אודות נבואה זו בחז"ל.

ספר יונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יונה מוקדש כולו לתיאור דמותו ומשימתו של יונה בן אמתי הנביא.

בריחת יונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האל מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי עשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).

הסיפור המקראי אינו מסביר מדוע נמלט יונה; חז"ל מסבירים, שיונה חשש כי אם ישובו בני אשור בתשובה יתעורר בכך קטרוג על ישראל, אשר על אף כל נביאיהם שהוכיחום השכם והערב לא שבו בתשובה, ומרוב אהבתו לישראל לא הסכים ללכת להתנבא על נינוה[7]. עוד כתוב במדרש שם, "שפעם ראשונה שלחוֹ [ה'] להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: 'והוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר'. פעם שניה שלחוֹ לירושלים, כיון שעשו תשובה עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה, והיו ישראל קורין אותו נביא שקר. פעם שלישית שלחוֹ לנינוה להחריבה, דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם [שבים מחטאתם מהר, וכן שבים לסורם מהר], עכשיו עושים תשובה - והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל [כי יתעורר בזה קטרוג עליהם]; ולא די שישראל קורין אותי נביא שקר, אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר? הריני בורח לי למקום שאין כבודו שם.".

עוד סיבה לבריחת יונה הייתה חששו שכאשר ימחל ה' לאנשי נינוה, ולא תהפך עירם, יתחלל בזה שם ה' ולא יאמינו עוד בכוחו, כמו שמסביר המדרש[8]: "אמר לו הקב"ה [ליונה]: אתה חסת על כבודי וברחת מלפני לים, אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול".

סיבה רביעית כותב האברבנאל בפירושו ליונה, כי ידע יונה שבעתיד יבוא סנחריב מלך אשור ויגלה את ישראל מארצם, ולכן לא רצה שיחוס עליהם ה'.

על פי חז"ל, יונה ידע כי "אין השכינה שורה ונגלית בחוצה לארץ", ולכן ברח לתרשיש[9]. ומוסיפה הגמרא כי יונה לא מצא אף אניה שתקחנו למחוז חפצו, ושילם ארבע מאות אלף דינרי זהב כדי לכסות הוצאות הפלגה שלֵמה לתרשיש[10].

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. רב החובל מוצא את יונה ישן בירכתי הספינה בעוד המלחים מטילים את משא הספינה כדי להצילה, ושואלו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד!" המלחים מחליטים להפיל גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נופלת בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' - וממנו הוא בורח. המלחים שואלים אותו מה עליהם לעשות כעת, והוא משיב שעליהם להטילו הימה; יונה מעדיף למות ולא לבצע את שליחותו[11]. המלחים מנסים בכל זאת לחתור אל החוף, ומשנכשלו טוענים חז"ל כי ניסו להשליך את יונה אל הים רק למחצה, אך לשווא: "הטילוהו עד טבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו"[12].

במים נבלע יונה על ידי דג, ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות; תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לבין פרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים (כדוגמת האברבנאל) שהוא בלתי אפשרי בלא נס. גם בעת החדשה היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם, אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם - כגון אחד הכותבים בעיתון "הלבנון", שהביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאניה, נבלע על ידי דג, והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים. חז"ל הוסיפו כי יונה נבלע בתחילה על ידי דג, ולאחר מכן על ידי נקבת דג - "דגה"[7].

הנבואה על נינוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבטן הדג פונה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה, והאל אכן מוחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופונה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה. יונה מגיע אל נינוה ומוסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך עירם; תושבי העיר, ובראשם המלך, שבו בתשובה[13], חדלו מחטאיהם, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו - על פי מדרשי חז"ל, כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר, או כי בני אשור עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יוצא אל המדבר ובונה בו סוכה. ה' הצמיח שיח מדברי, קיקיון, המזוהה כיום עם הקיקיון המצוי, ששימש כצל ליונה, ולאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש; אז פנה אליו ה' והסביר לו: "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה?".

המדרש מוסיף, כי אכן לאחר ארבעים היום שבו אנשי נינוה לחטוא, אף יותר מאשר לפני כן, כפי ששיער יונה[7].

בגמרא דורש רבי עקיבא[14] כי מאז לא נתגלתה עוד שכינה ליונה הנביא, אך האמורא רבינא מסביר כי כוונתו לומר שעל עסקי נינוה לא נתגלתה לו עוד שכינה, אך לנבואות אחרות - כן, כדוגמת נבואתו על ירבעם השני; לעומתו מפרש רב נחמן בר יצחק כי אין זו בהכרח נבואה של יונה עצמו, וכוונת הפסוק שם לומר כי כשם שגורל נינוה נהפך מרעה לטובה בזמן יונה, כך נהפך דין ישראל.

יונה באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה (בערבית: يونس, יונס או يونان, יונאן) הוא אחד מנביאי האסלאם המופיעים בקוראן. ייתכן כי צורת שמו בערבית הגיעה ממקור אתיופי או יווני[15]. הוא מכונה גם "אדון הדג" (ذو النون ד'ו א-נון).

יונה והדג, איור מתוך ג'אמע א-תואריח', תחילת המאה ה-14

סורה 10 בקוראן נקראת "סורת יונה" אף על פי שהוא נזכר בה רק בפסוק אחד (98). הקוראן מספר את סיפור יונה בקצרה במספר מקומות (סורה 21, פס' 87–88; סורה 37, פס' 139–148; סורה 68, פס' 48–50): יונה היה שליח האל. הוא ניסה להתחמק משליחותו וברח אל הים. הדג בלע אותו אך לאחר שהתפלל לאל, ניצל. הוא מילא את שליחותו אל האנשים ובזכותו ניצלו חייהם.

סיפורי הנביאים מילאו את החסר בסיפור יונה. אל-כסאאי מקדיש ליונה פרק נפרד המתחיל טרם לידתו[16].

מדרש שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של השם יונה הוא מהשורשים: י-נ-ה או א-נ-ה. בשפה האוגריתית, פירושו של השורש י-נ-ה הוא מלמול ונהי. שורש זה בתנ"ך נרדף לשורש א-ב-ל ומופעיו רבים בשירי קינה במקרא. היונה אשר על שמה קרוי הנביא יונה היא עוף אשר היה נהוג להעלותו לקורבן[17]. היונה שימשה כחיה אשר מעלים לקורבן גם בתרבויות במזרח הקדום, כמו הפולחן לעשתרות. כמו כן נתגלו צלמיות עליהן חקוקות תמונות יונים. שם משפחתו של יונה, אמיתי, מעיד על אמירת אמת בדבריו, ככתוב בספר תהילים, פרק ל"א, פסוק ו'[18].

קבר יונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר יונה הנביא בגת חפר (כיום משהד), איור מספרו של ויקטור גרן משנות ה-80 של המאה ה-19

ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה בן אמיתי. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון. לעומת המסורת המוסלמית, המסורת היהודית[דרוש מקור] דווקא מזהה במסגד זה את קבריהם של נתן הנביא וגד החוזה.

מסורת מוסלמית אחרת, שראשיתה עוד בתקופה הביזנטית, מזהה את קברו במסגד ביישוב משהד השוכן מצפון לנצרת עילית. למסורת זאת מעט יותר משקל מהמסורות האחרות שכן גם החוקרים נוטים לזהות את מיקומה של גת חפר, עירו של יונה, בכפר זה.

פסל יונה והדג בפארק כפר סבא

עולי הרגל והמקורות היהודיים מזהים את מקום מנוחתו במשהד[19]. זאב וילנאי כותב ב"מדריך הגליל", משנת 1954, כי קברו של יונה ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה מרגנסבורג ביקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים"[20].

הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שאהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו חורבה בשם: חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.

מסורת מוסלמית נוספת, ממקמת את קברו של יונה הנביא בגבעת יונה בצפון אשדוד, גבעה שנמצאת דרומית לשפך של נחל לכיש ומשקיפה על נמל אשדוד. מקור המסורת הוא בתרבות הערבית של האזור, ובראש הגבעה ישנה מצבה שאמורה לייצג את הקבר. על פי רוב הדעות אין קשר אמיתי בין המקום לקברו של יונה הנביא, והאמונה התפתחה עם הזמן במקום שהיה מקום תפילה מוסלמי.

מסורות אחרות ממקמות את קבר יונה בן אמיתי דווקא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מסורת טוענת שיונה נקבר בעיירה הלבנונית צרפנד הלא היא העיר צרפת מימי המקרא. חיזוק למסורת זאת הקושרת את אליהו לעיירה צרפנד ניתן למצוא דווקא בספרות המדרש היהודית, בילקוט שמעוני על ספר יונה מסופר שיונה הוא בנה של האישה מצרפת אשר לפי הכתוב בספר מלכים א'[21] אליהו הנביא חולל עבורה נס ובו צפחת השמן של אותה אישה לא כלתה בכל עת ימי הבצורת בארץ ישראל. לאחר מכן מסופר שאליהו החיה את בנה אך לא ניתן להבין מהמדרש האם יונה הוא הוא בנה של האישה הצרפתית שהחיה אליהו או שמדובר בבן אחר.

מסורת אחרת ממקמת את קברו של יונה בסמוך לעיר מוסול בצפון עיראק (לא רחוק מהעיר מוסול מצויים שרידיה של העיר נינוה אליה נשלח יונה). אחוזת הקבר ממוקמת בתל יונה ("נבי יונס"), הסמוך לשרידי החומה המערבית של העיר. המקום מקודש הן לערביי המקום והן ליהודי עיראק וליהודי כורדיסטן, כמקום קברו של יונה. ב-24 ביולי 2014 הרסו כוחות דאעש שהשתלטו על מוסול את מתחם הקבר והפכוהו לעיי חורבות[22].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונה בן אמיתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יונה, פרק א', פסוק ב'.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה א' (דפוס וילנא: דף כב, עמוד ב'), על פי פירוש "קרבן העדה" שם. המקור הוא: "דלמא, ר' לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן. עאל ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב: אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון, וכתיב: קום לך צרפתה אשר לצידון. עאל ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחותם, וכתיב: ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין, וכתיב: כדבר יי אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא א"ל ר' לוי ליהודה בן נחמן: סב לך אילין תרתין סילעיא, ואיעול מצמתא קהלא קומי ר' יוחנן. עאל ואמר קומיהון: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון; וירכתו על צידון, ירך שיצא ממנה מצידון היה".
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד.
  4. ^ פרק י"ח.
  5. ^ ספר מלכים ב', פרק ט'.
  6. ^ בוסתנאי עודד, גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח'-ו' לפנה"ס), תל אביב, פרדס, 2010, ע"מ 274.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ילקוט שמעוני אות תק"נ.
  8. ^ ילקוט שמעוני אות תקנ"א.
  9. ^ מכילתא פתיחתא פרשת בא. וראה גם ספר הכוזרי ב', ד'.
  10. ^ מסכת נדרים דף ל"ח.
  11. ^ ראה אבן עזרא, יונה א', י"ב.
  12. ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק י'.
  13. ^ האבן עזרא בפירושו ליונה מביא דעה התולה זאת בכך שאנשי הספינה בה שהה יונה הגיעו לנינוה וסיפרו שם את סיפורו של הנביא מכלי ראשון, ולכן האמינו בני נינוה לנבואתו.
  14. ^ מסכת יבמות, דף צ"ח.
  15. ^ Roberto Tottoli, Biblical Prophets in the Qur'an and Muslim Literature, Routledge, 2013, p. 63 fn. 61.
  16. ^ סיפורי הנביאים, מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי, תרגמה מערבית: אביבה שוסמן, תל אביב 2013, עמ' 381–386.
  17. ^ ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ז'.
  18. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: תרי עשר א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, ע"מ 218.
  19. ^ לרשימת המקורות באתר "אהלי צדיקים".
  20. ^ סבוב רבי פתחיה מרגנשבורג, מהדורת לונדון 1856 עמוד 58. לעיון באתר דעת.
  21. ^ פרק י"ז, פסוקים ח' - כ"ד.
  22. ^ דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק, באתר ynet, 26 ביולי 2014.