אדם וחוה

אדם וחוה על פי רמברנדט

בריאת האדם - ציורו של מיכלאנג'לו המופיע בקפלה הסיסטינית.

"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808)

אדם, חוה והנחש, בגן הפסיפס בקיבוץ אילון

"אדם וחוה", פסל מעשה ידי גילה שטיין מוצג בגן הפסלים ברחבת המוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בהרצליה. אדם וחווה אוכלים מעץ הדעת - עץ החלות.

על-פי ספר בראשית, אָדָם וְחַוָּה היו האיש והאישה הראשונים. דבר זה הוא חלק ממיתוס הבריאה של דתות אברהמיות. אדם מכונה גם אדם הראשון. אדם וחווה הם מרכזיים באמונה שהאנושות היא במהותה משפחה אחת, כאשר כולם צאצאים מזוג יחיד של אבות קדמונים מקוריים. הם גם מספקים את הבסיס לדוקטרינות של נפילת האדם והחטא הקדמון, שהן אמונות חשובות בנצרות, אם כי אינן מתקיימות ביהדות או באסלאם.

בריאת אדם וחוה

ערך מורחב – בריאת אדם וחוה

סיפור הבריאה מופיע בבראשית פעמיים: פעם בפרק א' ופעם נוספת בפרק ב'.

על-פי התיאור הראשון, אדם וחוה נבראו ביום השישי, בתום בריאת כל שאר העולם, הטבע ובעלי החיים.

על-פי התיאור השני, אלוהים ברא את האדם, הניחו בגן עדן וציווהו לא לאכול מעץ הדעת, ואז אמר אלוהים: ”לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח) תחילה אלוהים יצר את בעלי החיים והביאם אל האדם, אך הוא לא מצא בהם "עזר כנגדו". לכן בנה אלוהים את האישה מצלעו:

וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

— ספר בראשית, פרק ב', פסוקים כ'–כ"ד

בתלמוד הבבלי נחלקו האמוראים רב ושמואל האם הצלע שנלקחה מהאדם הייתה פרצוף (שהיה עוד פרצוף לאדם מאחוריו), או זנב.

חייהם של אדם וחוה

הגירוש של אדם וחווה מגן עדן, ג'יימס טיסו

על פי המקרא, אדם וחוה הוצבו עם בריאתם בגן העדן, וצוו מפי אלוהים לטפח את הגן. הותר להם לאכול מכל עצי הגן אולם נאסר עליהם לטעום מפרי עץ הדעת (הציווי ניתן לאדם לפני שנוצרה מצלעו חוה). לאחר שחטאו אדם וחוה באכילה מעץ הדעת הם גורשו מגן עדן, וקוללו מפי אלוהים. שלושה מילדיהם של אדם וחוה נזכרים בשמותיהם במקרא: קין, הבל ושת ומוזכר שהיו לאדם וחווה עוד "בנים ובנות" (בראשית, ה', ד'). על פי המסורת היהודית הבנות הנוספות, היו נשותיהם של הבנים. לפי בראשית רבה נולדה עם קין תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות. רבי יצחק אברבנאל מביא בשם "ספרי האומות" ששמות נשותיהם היו קלמנה ובלבירה. בספר היובלים הן נקראו און ועצורה. מקין ושת (למעט הבל שנרצח באבו על ידי קין), התפצלה האנושות כולה עד לדור המבול, אז נותרה רק משפחת נח שמצאצאי שת, ואשתו נעמה שמצאצאי קין.

על פי המקרא חי אדם 930 שנים. במדרש מובא שלאחר חטא עץ הדעת קצב לו אלוהים את חייו לאלף שנים, אולם הוא העניק 70 שנה משנותיו לדוד המלך, שלא נגזרו עליו חיים עד אז. התזונה של אדם וחוה הייתה צמחונית שנאמר "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית, ב, טז).

מותם וקבורתם

לפי התנ"ך, אדם מת בן 930 שנה, כלומר בשנת תתק"ל לבריאת העולם.

על פי מדרש בראשית רבה, והתלמוד נקברו אדם וחוה במערת המכפלה שבחברון כזוג הראשון מבין ארבעה הזוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה - אבות ושלוש מתוך אמהות שנחשבים, לפי המסורת היהודית, ליהודים הראשונים. במערת המכפלה נמצאת גם טביעת כף רגל שעל פי האגדה היא של אדם הראשון.

על פי ספר חנוך השני, המתוארך למאה הראשונה לפני הספירה, קבורים אדם וחוה תחת מקום המזבח בהר הבית, במקום בו הושתת העולם.

על פי המסורת המוסלמית, האדם הראשון נקבר בהר ערפאת הנשקף מעל מכה או במכה עצמה וזאת בשל חשיבותה וקדושתה של מכה. חוה נקברה בעיר ג'דה, שתיהן בערב הסעודית.

המסורת הנוצרית ממקמת את קבר אדם וחוה בתוך גבעת הגולגולתא - אתר הצליבה שבכנסיית הקבר בירושלים. המסורת הנוצרית מציינת כי ברגע צליבת ישו נבקעה הגבעה וסדק נפער בה והגיע עד לגולגולתו של אדם (וזהו הסבר אחד לשמה של הגבעה). מתחת לקפלת הצליבה שבכנסייה ממוקמת קפלה המכונה "קפלת אדם" ובה ניתן לראות סדק בסלע הגבעה.

קבורתם

בספרות האגדה היהודית מצויות דעות שונות בשאלה מי קבר את אדם: הקב"ה; שת בנו; או חנוך. ובספר הישר מסופר:

וימת אדם... ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח בנו בכבוד גדול כקבור את המלכים במערה אשר דבר להם ה'. ויעשו כל בני האדם במקום ההוא מספד ובכי גדול על אדם על כן הייתה לחוק בבני האדם עד היום הזה.

גם באשר לשאלה מי קבר את חוה קיימות כמה דעות במדרש: אדם או חנוך.

ראו גם

• אדם
• חוה
• גן עדן
• קללת האדם והאשה
• לילית
• עץ החיים
• בניהם של אדם וחוה:
  • קין
  • הבל
  • שת
• קין והבל
• אדם כרומוזום Y
• חוה המיטוכונדרית

לקריאה נוספת

• טוני לביא, מלכודת הדבש והעוקץ בקבלה - אלוהים, אדם ונחש, זמורה ביתן 2011.
• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק א' - "חוה - חיזור אחר אבידה"
• רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד ,2005.עמ' 15–22.
• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006.
• פנינה גלפז פלר, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי . ירושלים: כרמל, 2006.עמ' 145–147.
• דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה־16 עד ה־19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, החטא הקדמון, עמ' 24-16
• רחל אליאור, עורכת, גן בעדן מקדם, ירושלים: מאגנס תשע"ב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדם וחוה בוויקישיתוף

• מאגר התנ"ך באתר סנונית
• אדמיאל קוסמן, מי ילד את מי?, באתר הארץ, 9 במרץ 2004
• על בריאת האדם בתלמוד, אתר פשיטא
• שבעים ציורים קלאסיים של אדם וחוה
• היציאה מגן עדן - גירוש או שילוח?, באתר פשיטא
• תורת ישראל ותאוריית האבולוציה, באתר "דעת"
• הספר רזיאל המלאך, המיוחס לאדם הראשון
• פרופ' שרה יפת, בצלם אלוהים או בצלע האדם? מעמד האישה במחשבת המקרא לאור סיפורי הבריאה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• עירית קורן, סיפור אדם וחוה – סיפור על הפסיכולוגיה של הזוגיות, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏12 באפריל 2013
• מפות עתיקות הכוללות ציורים של אדם וחוה, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
• סיפור אהבה בשלושה חלקים – חלק א': אדם וחווה עם ד"ר אהובה אשמן, פרק 52 בפודקאסט עושים תנ"ך
• אדם וחוה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)