מרים נייגר-פליישמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים נייגר-פליישמן
לידה 11 באוגוסט 1948 (בת 75)
קומארנו, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
תחום יצירה שירה, אמנות פלסטית
פרסים והוקרה פרס הרי הרשון (1988)
פרס אקו"ם (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.miriamneiger.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרים נייגר-פליישמן (נולדה ב-11 באוגוסט 1948, קומרנו - סלובקיה) היא אמנית, משוררת וחוקרת שירה עברית.

נייגר-פליישמן הציגה מספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בישראל ובעולם. כמשוררת פרסמה ארבעה ספרי שירה (אחד מהם, "חומר בשטח הפקר", זכה בפרס אקו"ם לשנת 2003).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייגר-פליישמן נולדה ב-1948 בעיר קומרנו (Komárno) שעל גדות הדנובה, בסלובקיה, להורים ניצולי השואה מיהדות הונגריה ועלתה לישראל בשנת 1949. גדלה באזור הקריות שליד חיפה והיא בוגרת תיכון קריית-חיים (1966).

שירתה בצה"ל בין השנים 1967–1969 והשתחררה בדרגת סגן מחיל ההנדסה. היא נישאה לבנימין (בני) נייגר בשנת 1968 והתאלמנה בשנת 1976. לאחר מכן עברה להתגורר בירושלים.

היא בוגרת המחלקה לאמנות ב"בצלאל" (1981), מוסמכת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (2008), ובעלת תואר דוקטור בספרות עברית מהאוניברסיטה העברית (2015). עבודת התואר השני שלה עסקה באסכטולוגיה בשירת יהודה עמיחי ונכתבה בהדרכת אריאל הירשפלד, ועבודת הדוקטורט שלה שעוסקת בשירת אביגדור המאירי נכתבה בהדרכת חנן חבר.

נייגר-פליישמן היא אמם של מוטי נייגר (חוקר תקשורת ותרבות) ושל ליאור נייגר (אמן פלסטי ויוצר וידאו ארט).

על יצירתה בתחום האמנות הפלסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת שדים - סביבות רגשיות, מוזיאון ישראל, 1983
ירושלים-נופי תודעה, 2003
מצור, משכנות שאננים ואוניברסיטת בן-גוריון, 1988

נייגר-פליישמן מעידה על עצמה:

אני יוצרת אובייקט אמנותי שיפעיל תכנים לא מודעים ריגושיים בצופה. ברצוני "לביים" את הרגש שנוצר, וזאת על ידי צירופי צבעים וצורות מסוימים, אשר, לדעתי, פועלים בצורה דומה (ברמה שונה) על רוב בני האדם (אולי באמצעות תת-מודע קולקטיבי). אני רואה את עבודתי כיוצרת סביבה רגשית המטלטלת את הצופה לשרשרת של התרחשויות פנימיות.

מתוך הקטלוג בתערוכתה במוזיאון ישראל

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיאון תל אביב, רוח אחרת; 1981
  • מוזיאון ישראל, ירושלים, כאן-עכשיו; 1982
  • מוזיאון ישראל, בתיאטרון ירושלים, 80 שנות פיסול; 1984
  • בית האמנים, ירושלים, אל מיתוס ללא אל; 1985
  • הגלריה העירונית, דארמשטאט, גרמניה, פיסול בלתי נראה; 1987
  • המוזיאון הלאומי לנשים, וושינגטון די. סי., ארצות הברית, ספרים כאומנות; 1990
  • Colegio de Arquitectos, מאלגה, ספרד, אמנים מהים התיכון - מחווה לאבן גבירול; 1995
  • פיינגוד, ווסט וולי, קליפורניה, ארצות הברית, נשות הספר (תערוכה נודדת); 1997
  • הביאנלה לאמנות דתית 2004 (תערוכה נודדת); 2004
  • Olimpic Fine Art, תערוכה בצד האולימפיאדה, בייג'ינג, סין; 2008

על יצירתה בתחום השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייגר-פליישמן פרסמה ארבעה ספרי שירה ושיריה פורסמו בכתבי עת לספרות בישראל ובעולם (בהם: עכשיו, הליקון, MPT- Modern poetry in translation) יצירתה זכתה במספר פרסים ספרותיים בעילום שם: פרס אקו"ם (2003), פרס הקרן לספרות יפה (עיריית ירושלים, 1991) ופרס הרשון (האוניברסיטה העברית, 1988). ביוני 2020 פורסם שירה "My pity is fake" ("רחמי מעושים ושירי כפרה") בתרגומו של אנתוני רודולף במדור "Poem of the Week" של "הגרדיאן" בליווי מאמר של עורכת המדור קרול רומאנס.[1]

ספרי השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר משירתה תורגם לאנגלית וראה אור בקובץ:

Death of The King and Other Poems (Shoestring press, Nottingham UK, 2017). Translated by Anthony Rudolf and the author. 

מבחר משירתה תורגם להונגרית וראה אור בקובץ:

Száműzetés Versek (Ister, Budapest Hungary, 2002). Forditotta: Zalaba Zsuzsa.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים נייגר-פליישמן בוויקישיתוף

על פעילותה בתחום האמנות הפלסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פעילותה בתחום הספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Poem of the week: My pity is fake, באתר הגרדיאן,‏ 15 ביוני 2020.