מרפא לבריאות
 | |
| מבוסס על | הר הקסמים |
|---|---|
| בימוי | גור ורבינסקי |
| הופק בידי |
ארנון מילצ'ן גור ורבינסקי דייוויד קרוקט |
| תסריט |
גור ורבינסקי ג'סטין היית' |
| עריכה |
לאנס פריירה פיט בודרו |
| שחקנים ראשיים |
דיין דיהן ג'ייסון אייזקס מיה גות' (אנ') |
| מוזיקה | בנג'מין וולפיש |
| צילום | בויאן בזלי (אנ') |
| מדינה |
ארצות הברית גרמניה לוקסמבורג |
| חברת הפקה |
ריג'נסי אנטרפרייזס (אנ') ניו ריג'נסי הפקות בליינד וינק הפקות |
| חברה מפיצה | אולפני המאה ה-20 |
| שיטת הפצה |
הפצה לאולמות הקולנוע  |
| הקרנת בכורה |
10 בדצמבר 2016 (אלאמו דראפטהאוס (אנ')) 17 בפברואר 2017 (ארצות הברית) |
| משך הקרנה | 146 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית גרמנית |
| סוגה | אימה פסיכולוגית (אנ') |
| תקציב | 40 מיליון דולר |
| הכנסות | 26.6 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | acureforwellness |
| פרסים | 4 זכיות ו-5 מועמדויות (ראו פרסים) |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מרפא לבריאות, המוכר גם בשם תרופה לבריאות או תרופה לשלמות (באנגלית: A Cure For Wellness), הוא סרט קולנוע מסוגת אימה פסיכולוגית (אנ') בבימויו של גור ורבינסקי ובכיכובם של דיין דיהן וג'ייסון אייזקס, אשר יצא לאקרנים ב-2016. עלילתו סובבת את דמותו של לוקהרט, מנהל צעיר ושאפתן בפירמת השקעות בניו יורק, הנשלח לבית הבראה מסתורי בהרי האלפים השווייצרים על מנת להשיב עמו את מנכ"ל החברה הנעדר, אולם מגלה במהרה שהמוסד המסתורי טומן בחובו סודות אפלים אשר לא ירשו לו לעזוב בקלות.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעת לילה מאוחרת יושב במשרדו ביל מוריס, עובד מצטיין בחברת השקעות בוול סטריט, כאשר הוא מבחין במכתב העוטה חותם שעווה משונה בעל תחריט של צלופח. לאחר שהוא מעביר עליו את ידו הוא לפתע חש כאבים חדים בחזהו והולך לשתות מים, אך מתמוטט על הרצפה בהתקף עוויתות ומת.
לוקהרט, מנהל צעיר ושאפתן באותה חברה, נכנס אל משרדו הפינתי החדש, כאשר שניים מעמיתיו מופיעים עם בקבוק שמפניה בכדי לברכו על הקידום שקיבל לאחרונה, אולם הוא נקרא לעלות לקומת ההנהלה. חבר המנהלים חושף בפניו כי גילה מעשי זיוף שביצע בחשבונותיו, אולם מודה שהסוכנות המבקרת מחפשת אחר דמות בכירה יותר. הם מציגים בפניו את המכתב האחרון שכתב מנכ"ל החברה, רולנד פמברוק, לפני שעזב לבית הבראה בשווייץ, ומטילים עליו את משימת השבתו כתנאי לשתיקתם.
לאחר טיסתו לשווייץ ונסיעה קצרה דרך הלנדואסר ויאדוקט (אנ'), אוסף אותו נהג הסניטריום, אנריקו, והשניים מגיעים יחדיו אל העיירה ההררית הקטנה בתחתית טירת בית ההבראה. בדרך מספר לו אנריקו כי במשך מאות שנים היו שייכות הטירה ואדמותיה למשפחת פון רייכמרל, אולם לאחר שהברון האחרון, אשר היה אובססיבי לטוהר דמו ולשושלתו, החליט שרק אחותו הייתה נקייה מספיק על מנת להרות את ילדיו, אסרה הכנסייה על זיווגם האסור. בתגובה התכחש הברון לאלוהים ולכנסייתו, אולם אנשי הכפר רדפו אחריו עד לקטקומבות, שם שרפו את אחותו בעודה בחיים יחד עם הטירה כולה.
עם כניסתם למקום מבחין לוקהרט במטופלים גריאטרים רבים המסתובבים באזורי המדשאות, לבושים בחלוקים לבנים ועסוקים בהתעמלות, קריקט ופעילויות פנאי שונות. אחות הקבלה מסרבת להביאו בפני פמברוק משום שלא הגיע בזמן שעות הביקור, אולם לאחר שהוא פונה אל דוקטור פיטרסון, בכיר הצוות הסיעודי, מציע לו הרופא לשוב לקראת הערב כאשר יהיה פמברוק פנוי, אז יוכל לראותו.
לוקהרט מבקש מאנריקו לחזור אל העיירה בכדי למצוא מלון בו יוכל לחכות עד לרדת החשכה, אולם בדרך למטה מתנגש רכבם בצבי ומתהפך אל צדי הכביש בתאונה קטלנית. כעבור שלושה ימים מתעורר לוקהרט בבית ההבראה ופוגש את דוקטור היינריך ולמר, מנהל המוסד, המספר לו שהודיע למעסיקיו בניו יורק על מצבו וכי אלו הסכימו עמו שבריאותו קודמת לכל.
בלית ברירה נאלץ לוקהרט להישאר בבית ההבראה, אולם הוא מחליט לנצל את ההזדמנות בכדי להשלים את שליחותו. הוא עוזב את מעונו ומגיע לחדר סאונה תת-קרקעי, שם, תחת האוויר אפוף האדים, תוקף אותו חזיון סוריאליסטי של צבי הפוסע בין החדרים המרוצפים, מוביל אותו אל לא אחר ממעסיקו. תחילה מסרב פמברוק להיענות להפצרותיו לשוב עמו לניו יורק ומכנה אותו עיוור וחולה, אך לבסוף מתפתה לדעת את המתרחש בהיעדרו, ומסכים לשוב.
בזמן שפמברוק אוסף את חפציו לקראת צאתם לדרך מסתובב לוקהרט בשטח הטירה ופוגש את חנה, אחת המטופלות במקום, אותה ראה עומדת על החומה החיצונית בטרם תאונת הדרכים בה היה מעורב. היא מזהירה אותו שאף מטופל מעולם לא עזב את המוסד. כאשר הוא שב לטירה מגלה לוקהרט שפמברוק נעלם, ומחליט להתעמת עם דוקטור ולמר בזמן סעודת הערב. ולמר מתחמק משאלותיו ומסביר שלאחר שיחתם החל מצבו של פמברוק להתדרדר. בשלב זה אפו של לוקהרט מתחיל לדמם והוא קורס על הרצפה.
כאשר הוא מתעורר מאוחר יותר בחדר הטיפול, מזהיר אותו דוקטור ולמר בדבר מצבו הגופני הרעוע ומבקש את רשותו לטפל בו. לוקהרט נענה בחיוב וגונב את תיקו הרפואי של פמברוק בזמן שהולך ולמר לקרוא לאחות. הוא מבחין בתליון ממוסגר אשר היה שייכת לאשת הברון. ולמר מספר לו שהיא הייתה חולה, ואילו הברון חיפש נואשות אחר מרפא עבורה.
בהמשך הוא נלקח לחדר משונה בו מכניס אותו צוות הרופאים למעין תא לחץ ענקי המוצף במים עם סגירתו. כעבור כמה דקות הוא פוקח את עיניו ונדהם לגלות עשרות צלופחים שוחים סביבו. צינור החמצן שלו הולך לאיבוד ביניהם והוא מאבד את הכרתו. לאחר שהאח מחלץ אותו החוצה הם מוצאים את מיכל המים ריק. חזרה בחדרו, בוחן לוקהרט את צילומי הרנטגן מתיקו של פמברוק ורואה כי שיניו נעקרו.
למחרת משוחח לוקהרט עם ויקטוריה וטקינס, מטופלת נוספת, המספרת לו שהסיבה האמיתית שהטירה נשרפה הייתה בגלל הניסויים הרפואיים שביצע הברון באנשיו. לדבריה, ב-1814 מצאו האיכרים בשדותיהם גופות מעוותות ומיובשות בדומה למומיות. היא מזהירה אותו ששוררת במקום אפלה נוראית.
כעבור זמן מה נתקל לוקהרט בחנה רוכבת על אופניה מסביב לגן ומבקש ממנה לקחת אותו אל העיירה; היא נענית בשמחה, ועם הגעתם הוא משאיר אותה בפאב המקומי והולך אל הוטרינר, פיטר, בכדי שיבחן את תיקו של פמברוק. פיטר טוען ששיניו של פמברוק נפלו כתוצאה מהתייבשות כרונית, וכמו כן מספר לו שאשתו של הברון כלל לא הייתה חולה, אלא הלכה למעשה עקרה. הוא עוזב אותו בכדי לגאול מייסוריה את אחת הפרות שתחת טיפולו, ולאחר שהוא חותך את בטנה נופל החוצה עובר מת של עגל ועשרות צלופחים מתפתלים.
מכתב
|
|---|
| מאת רולנד אי. פמברוק |
|
חבר המנהלים הנכבד, |
עם חזרתו לפאב נתקל לוקהרט בכנופיית פאנקיסטים המטרידה את חנה ומתעמת עמם. הוא מוטח ארצה וכמעט נדקר אילולא התערבותו של דוקטור ולמר המופיע ברגע האחרון, אשר מפניו, כך נראה, מפחדים כל יושבי המקום, והשניים נלקחים בבטחה חזרה לטירה.
באותו לילה מתעורר לוקהרט ומושך את אחת משיניו החוצה לאחר שנשרה. הוא יורד לקומת המרתף ומגלה מטופלים נטולי שיניים ותאי לחץ מוזרים. לבסוף הוא נתקל בגברת וטקינס, המספרת לו שאשת הברון הייתה למעשה בהריון, וכי האיכרים תלשו את העובר מרחמה והשליכו אותו לאקוויפר שתחת הטירה. הוא נמלט על נפשו לאחר שהוא רואה צלופח שוחה תחת עורה ומגיע לחדר מלא בתאים מימיים המכילים את גופות המטופלים שראה קודם לכן במקום, וביניהם פמברוק.
צוות האחים תופס את לוקהרט ומביא אותו בפני דוקטור ולמר, הדורש לטפל בשיניו באופן מיידי מחשש לזיהום דנטלי. הוא מדגיש בפניו את חשיבות האמון השורר ביניהם, ולוקהרט מבחין בתיקו הרפואי של פמברוק, אותו גנב, בין ידיו. לאחר שולמר עוזב תופסים אותו שני האחים בזמן שהאח השלישי קודח חור באחת משיניו החותכות, אולם הוא מצליח להימלט מידיהם ומגיע לרכבו של אנריקו, אשר זה עתה הביא למקום מטופלת חדשה, ודורש ממנו לעזור לו להימלט.
לוקהרט מגיע לתחנת המשטרה במצב רוח נסער, עדיין עוטה עליו את חלוק המטופלים מכוסה הדם שטפטף משיניו העקורות. שוטר הלילה מקשיב לו בספקנות, ומבקש לברר את זהותו עם משרדו בניו יורק. הוא חוזר כעבור זמן מה עם דוקטור ולמר, הטוען שלוקהרט הוא מטופל נמלט הלוקה בנפשו. כאשר הוא מאשים אותו ברצח מטופליו מזמן דוקטור ולמר את פמברוק, ובפעם הראשונה מתחיל לוקהרט להטיל ספק בשפיותו.
סוף כל סוף מקבל לוקהרט בדעתו את האפשרות שהוא חולה, ונכנע לטיפולי בית ההבראה. הוא נתקף חזיונות מבעיתים של צלופחים השוחים באסלה, ומוצא את עצמו כותב מכתב למעסיקיו בניו יורק, בדומה לפמברוק אותו נשלח להביא, על כך שאינו מתכוון לשוב. בשיא הזיותיו מגיע לוקהרט למעיין תת-קרקעי שעל שפתו נבנתה מעבדה מלאה בחלקי גופות ועוברים מתים. הוא צופה באב הבית משליך גופת מטופל אל המים, הנאכלת בידי הצלופחים, ולאחר מכן הורג אותו.
בניסיון נואש אחרון מתפרץ לוקהרט לסעודת הערב ומזהיר את המטופלים מפני כוונותיו הזדוניות של ולמר, אולם ברגע שהוא חושף בפניהם את האמת הם שוקעים במעין טראנס ומתנפלים עליו. הוא נלקח לחדר חדש ומוכנס לתא לחץ קטן, כאשר ולמר מופיע וחושף בפניו אחת ולתמיד את סודות בית ההבראה. צינור המחובר למיכל זכוכית מלא בצלופחים מוחדר לקיבתו והיצורים המתפתלים נכנסים לגופו; לדברי ולמר, מזקקים הצלופחים את כוח החיות והנעורים שלו לכדי תרכיז; מסיבה זו כל המטופלים במוסד הם זקנים הסובלים מנשירת שיער ושיניים נופלות.
באחד הלילות קושר דוקטור ולמר את חנה למיטתו ומגלה לה את זהותו האמיתית, לא אחר מאשר הברון פון רייכסמרל. לדבריו, אחותו נרצחה בידי האיכרים, ובתם, אשר נתלשה מבטנה והושלכה למעיין הנעורים, היא למעשה חנה. הוא קורע את בגדיה מגופה ועומד לאנוס אותה, בכדי לשמור על טוהר השושלת, כדבריו, אולם לוקהרט עוצר אותו בזמן ושורף את המקום. חנה נועצת את חפירה בפניו של ולמר ודוחפת אותו לאקוויפר, שם הצלופחים טורפים את גופתו.
בסצנת הסיום נראים המטופלים רוקדים לרקע הטירה העולה בלהבות. לוקהרט וחנה נמלטים מהמקום, וברדתם לעיירה הם נתקלים באנריקו המסיע מעלה את מעסיקיו של לוקהרט, המחפשים אחר פמברוק. הוא מסרב לבוא עמם ונמלט יחד עם חנה.
ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טקס מדד הפחד (2017)[1]
- זוכה פרס הסינמטוגרפיה הטובה ביותר (בויאן בזלי)
- מועמד עבור פרס עיצוב התלבושות הטוב ביותר (ג'ני ביוואן)
- מועמד עבור הפסקול הטוב ביותר (בנג'מין וולפיש)
- פרס טריילר הזהב (2017)[1]
- זוכה פרס המותחן הטוב ביותר (אולפני המאה ה-20)
- זוכה פרס המותחן הטלוויזיוני הטוב ביותר (אולפני המאה ה-20)
- מועמד עבור פרס עריכת הסאונד הטלוויזיונית הטובה ביותר (אולפני המאה ה-20)
- מועמד עבור פרס הסאונד המקורי הטלוויזיוני הטוב ביותר (בודהה ג'ונס, פוקס)
- פרס הקולנוע המקוון הבינלאומי (2017)[1]
- מועמד עבור פרס עיצוב ההפקה הטוב ביותר (אווה סטיוארט)
- פרס איגוד מבקרי פסקול הקולנוע הבינלאומי (2018)[1]
- זוכה פרס הפסקול הטוב ביותר עבור סרטי אקשן, הרפתקאות ומתח (בנג'מין וולפיש)
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]
התסריט לסרט נכתב ברובו על ידי ג'סטין היית', עמו עבד הבמאי, גור ורבינסקי, עוד קודם לכן בסרטו הפרש הבודד. זו חזרתו הראשונה של ורבינסקי לבימוי סוגת האימה מאז 2002 אז ביים את הצלצול. הסיפור מבוסס באופן רופף על ספרו של תומאס מאן מ-1924 הר הקסמים, שעלילתו סובבת אדם המגיע לבית הבראה בהרי האלפים השווייצריים[2][3]. שמו של הסרט, מרפא לבריאות או מרפא לשלמות, הוא משחק מילים בו אדם מקבל מרפא ובעת ובעונה אחת גם מאבד את בריאותו בשל כך.
מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק גדול מתקציבו של הסרט התקבל מתרומות גרמניות; מענק בסך ארבע מאות אלף אירו נתרם מידי חברת הקולנוע והמדיה של באדן-וירטמברג (גר'), ומענק נוסף בסך חמש מאות אלף אירו התקבל מידי גוף המימון מדינבורד ברלין-ברנדנבורג (אנ')[4]. כמו כן, תרמה קרן מימון המדיה המרכזית בגרמניה (גר') ארבע מאות אלף אירו נוספים[5][6]. בסדר הגודל הרחב יותר, נתמך הסרט בידי קרן הקולנוע הגרמנית (גר'), אשר תרמה כ-8.1 מיליון אירו. לפיכך, התקיימו רוב צילומי הסרט בגרמניה ובוצעו בידי סטודיו בבלזברג, אשר פעל כחברת הפקה נוספת באותה מסגרת[7].
צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילומי הסרט החלו ב-16 ביוני 2015 והסתיימו ב-5 באוקטובר אותה שנה, סך הכל כ-79 ימים. הצילומים התרחשו במדינות הגרמניות באדן-וירטמברג, ברלין, ברנדנבורג, המבורג, סקסוניה, סקסוניה-אנהלט ותורינגיה[6].
בסקסוניה-אנהלט נמשכו הצילומים מה-26 ביוני עד ה-7 ביולי והתרחשו בעיירה שכרפלאו (אנ'), שם נאלצו לסגור את רחוב זלרשטראסה לזמן מה בגינם[8]. צילומים נוספים התקיימו בבניין מפונה בזלה-מהליס (אנ') שבתורינגיה, וכן בתחנת הרכבת של אוברהוף (אנ')[9]. בתחילת יוני, צולמו מספר סצנות בבריכת שחייה ביוהניסבאד שבצוויקאו[10].
בין התאריכים ה-13 ל-24 ביולי התקיימו הצילומים בטירת הוהנצולרן שבעיירת הכינגן[11], אשר נסגרה בפני הציבור למשך תקופה זו[12][13]. חלק מצילומי הטירה נעשו מזלר הורן (אנ'), ואחרים צולמו ממסוק. על אף מזג האוויר הלא צפוי הצליח צוות ההפקה לעמוד בלוח הזמנים הצפוף[11]. מול הטירה נבנתה בריכת שחייה לצורך הצילומים[12]. מאמצי ההפקה והצילומים בטירה בוצעו, בין השאר, בידי בעלי מלאכה וספקי שירות מקומיים, ביניהם מעצבי נוף, גננים, מסגרים, אינסטלטורים, ברזלנים ומהנדסי חשמל. ביום הצילומים האחרון הגיע למקום גאורג פרידריך, נסיך פרוסיה וראש בית הוהנצולרן, והזמין את הבמאי גור ורבינסקי והמפיק הנינג מולפנטר לחתום בספר האורחים של הטירה[11].
ראש ממשלת ברנדנברג דאז, דיטמר ווידקה, ביקר בצילומים שבאולפני בבלזברג בפוטסדאם[14]. ב-29 באוגוסט פרצה שריפה באחד האולמות הגדולים שבאולפן תוך כדי הפקת אפקטים מיוחדים[15].
צילומי פנים נוספים נערכו בסניטריום בבליץ-היילסטטן (גר'), ליד פוטסדאם, שבנייתו מתוערכת ל-1898. המוסד מורכב משישים בניינים על שטח של אלפיים דונם, ושימש בעבר כבית חולים צבאי וכבית הבראה עבור חיילים פצועים במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה.
צילומים נוספים תוכננו להתקיים בין ה-18 ל-23 בספטמבר בהמבורג, שם רצה ורבינסקי לצלם מספר סצנות ברחוב פרייהפן-אלברוק[16]. צילומים בודדים בלבד התקיימו בשווייץ, שם, על פי התסריט, למעשה מתרחשת העלילה[17].
עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ניכר מהצילומים נערכו לאחר מכן באמצעות מחשב. העיר האוסטרית מריהזל (אנ') הנראית ברקע חלק מהסצנות שצולמו בטירת הוהנצולרן למעשה צורפה באופן מלאכותי[13]. כמו כן, ההרים הנראים ברקע והרכבת המהירה של חברת הרכבת הרטית עליה עולה לוקהרט במהלך מסעו דרך הלנדואסר ויאדוקט (אנ') הם למעשה ממוחשבים, בדומה לערפל ולשלג המופיעים באותן הסצנות. במציאות, רכבת מדגם DBAG Class 605 (אנ') כלל אינה מסוגלת לנסוע על מסילות מסוג זה[17][18].
פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקול הסרט הולחן על ידי בנג'מין וולפיש והוקלט באולפני אבי רוד בלונדון[19], עם שמונה עשר שירים בגרסת הדיגיטל והדיסק, וארבעה עשר שירים בגרסת הויניל, אשר הופצו על ידי תקליטי מילאן ב-17 בפברואר 2017[20]. הפסקול כולל גם שירים בעלי כותרות גרמניות. אחד השירים בפסקול, הייתי רוצה שירדימו אותי (אנ'), בוצע בידי זמרת הפולק מירל וגנר ונשמע בקצרה במהלך הטריילר הראשון של הסרט, והוא למעשה קאבר לשיר של להקת הפאנק האמריקאית הראמונס[21].
| "מרפא לבריאות" | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | כותב(ים) | משך | ||||||
| 1. | חנה וולמר | בנג'מין וולפיש | 04:34 | ||||||
| 2. | אף אחד לעולם לא עוזב | בנג'מין וולפיש | 01:49 | ||||||
| 3. | אופניים | בנג'מין וולפיש | 01:59 | ||||||
| 4. | הטקס | בנג'מין וולפיש | 03:42 | ||||||
| 5. | ואלס אש | בנג'מין וולפיש | 03:44 | ||||||
| 6. | מדהים, לא? | בנג'מין וולפיש | 02:11 | ||||||
| 7. | האמת שאני מרגיש הרבה יותר טוב | בנג'מין וולפיש | 01:59 | ||||||
| 8. | ברור שהוא השתגע | בנג'מין וולפיש | 02:49 | ||||||
| 9. | כפי שחשבנו | בנג'מין וולפיש | 01:03 | ||||||
| 10. | המוסד של ולמר | בנג'מין וולפיש | 03:02 | ||||||
| 11. | אפלה נוראית | בנג'מין וולפיש | 03:18 | ||||||
| 12. | ליפסטיק | בנג'מין וולפיש | 04:21 | ||||||
| 13. | המתנה | בנג'מין וולפיש | 00:55 | ||||||
| 14. | הכניסה אסורה | בנג'מין וולפיש | 03:38 | ||||||
| 15. | הכל בסדר אתכם | בנג'מין וולפיש | 01:25 | ||||||
| 16. | מכתבו של לוקהרט | בנג'מין וולפיש | 02:12 | ||||||
| 17. | המעבדה של ולמר | בנג'מין וולפיש | 03:32 | ||||||
| 18. | הייתי רוצה שירדימו אותי(מבוצע על ידי מירל וגנר) | הראמונס | 03:38 | ||||||
משך כולל: |
49:53 | ||||||||
הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטריילר הראשון לסרט פורסם באוקטובר 2016[22], והטריילר הבינלאומי הראשון פורסם בדצמבר אותה שנה. מאוחר יותר שחררו אולפני המאה ה-20 טריילר חדש ב-17 בפברואר 2017 במסגרת הסופרבול LI במתכונת שהזכירה פרסומת לתרופה[23]. מאמר במגזין ניו יורק סיקר את הפרסומת וכתב, "הקטע ששודר במהלך הסופרבול הערב אולי גרם לכם לחשוב שבסך הכל צפיתם בפרסומת רגילה עבור תרופה איומה חדשה, אחת שכנראה לא אושרה בידי מנהל המזון והתרופות, אך מסתבר שהיה זה למעשה טריילר לסרט אימה חדש"[24].
הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-10 בדצמבר 2016 בבית הקולנוע של אלאמו דראפטהאוס (אנ') באוסטין, טקסס, ארצות הברית, כחלק מפסטיבל הסרטים באטנאמבטון (אנ'). הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-17 בפברואר 2017. בגרמניה הוקרן הסרט לראשונה ב-29 בינואר 2017 בברלין[25], ויצא לאקרנים ב-23 בפברואר אותה שנה.
יומיים לאחר הקרנת הבכורה בארצות הברית דיווח עיתון הניו יורק טיימס כי אולפני המאה ה-20 יצרה מספר אתרי פייק ניוז כחלק ממהלך שיווקי שנועד להפוך את הסרט לויראלי יותר. כמו כן זכה הטריילר לתשומת לב תקשורתית רבה בשל אחת הסצנות שהציג, בהן נראתה מיה גות' באמבטיה מלאה בצלופחים[26][27].
הגבלת גיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרמניה דורג הסרט כ-FSK 16 (אנ'), דהיינו הצפייה בו הותרה רק מגיל שש עשרה ומעלה; בהצהרת הפתיחה נכתב, "הסרט משלב אלמנטים של מסתורין ואימה במסגרת אווירה סוריאליסטית. העלילה שומרת על המסתורין לאורך מרבית הצפייה. בנוסף לאטמוספירה האפלה והמאיימת, ולמספר סצנות מטרידות, מכיל הסרט כמה קטעים אלימים הכוללים עינויים שונים אשר עשויים לפגוע רגשית בילדים ואנשים צעירים מתחת לגיל שש עשרה; עם זאת, בני שש עשרה ומעלה מסוגלים לקלוט את הסרט בשל התפתחותם הבוגרת וניסיונם הקודם בצפייה בסרטים"[28].
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט קיבל ביקורות מעורבות אך שליליות ברובן. הוא זכה לשבחים עבור הוויזואליות, הסינמטוגרפיה והופעת השחקנים שבו, אולם ספג תגובות שליליות רבות בנוגע לאורכו, כשעתיים וחצי, וכן בשל מבנה ומורכבות עלילתו[29][30][31]. מספר מבקרים הבחינו באלמנטים הלאבקרפטיים שבו[32][33].
אתר האינטרנט עגבניות רקובות העניק לסרט, נכון ל-2022, ציון שלילי של 42% מתוך סיכום של מאתיים ושלוש עשרה ביקורות. הקונצנזוס הכללי שהביע צוות המבקרים של האתר מסר כי, "מרפא לבריאות מתרברב בשפע של סגנון ויזואלי, אולם הוא מתבזבז על עלילה צפויה המכילה טוויסטים, פניות ואלמנטים של אימה אשר נראו זה מכבר בצורה הרבה יותר מוצלחת"[34].
אתר האינטרנט מטאקריטיק העניק לסרט, נכון ל-2022, ציון של ארבעים ושבע מתוך מאה על בסיס ארבעים ביקורות, והצביע על "חוות דעת מעורבות שאינן חד משמעיות", כאשר ציון הקהל עמד על כ-8.2[35].
פאול בירנס מעיתון הסידני מורנינג הרלד (אנ') השווה את עלילתו של הסרט לזו של דרקולה, וטען שבית ההבראה המוצג בו הוא שילוב בין המלון הרדוף מהניצוץ ובין קן הנשרים של אדולף היטלר. לדבריו, על אף שהסרט מכיל אלמנטים רבים של סוגת האימה, הוא כלל אינו מפחיד. בירנס טען כי ורבינסקי ניסה ליצור סרט פולחן העוסק בתרבות הצריכה המודרנית, אולם כל מה שקיבל היה שני שלישים של עלילה אשר הפכו למשחק מקדים והרגישו כמו נצח רק בכדי להיגמר בסוף מטופש[36].
טארה בריידי מהאייריש טיימס טענה כי הסרט קרס תחת משקלו העצמי הודות לסיפורי הפולקלור והמיתולוגיה המיותרים שבו. כמו כן הבחינה באורכו האבסורדי, שלדעתה איפשר לו להמשיך לספק תשובות לשאלות שמעולם לא נשאלו. היא סיכמה את צפייתה כמתסכלת אך מבדרת[37].
ונדי אייד מעיתון האובזרבר ציינה כי נדרשת חוצפה רבה על מנת לפתוח סרט הוליוודי בוול סטריט ולסיים אותו בטירה גותית מפחידה. היא הצביעה על אלמנטים מסרטי האימה של הבמאי דייוויד קרוננברג, והשוותה בין הסרט לקרימזון פיק, סטוקר (אנ') ואבולוציה (אנ'). כמו כן כתבה כי אף על פי שהסרט מרשים מבחינה טכנית, ובייחוד עיצוב ההפקה, חוסר המיקוד וההתקדמות האיטית שבו הם מפגעים רציניים המפריעים לאטמוספירה שניסה ורבינסקי לבנות. לדבריה, האווירה המפחידה והאימה המזדחלת אינם מספיקים על מנת "להדביק" את העלילה הארוכה מדי, אשר מתעדפת אלמנטים של אימה על פני קוהרנטיות והיגיון[31].
ג'ו ליווינגסטון מהשבועון האמריקאי הניו ריפבליק כתבה בשבח הסרט וכינתה אותו "סרט האימה שמגיע לנו", אף על פי שביקרה בחריפות את הדרך בה הסתיים. לטעמה מזכיר הסרט את סגנונו של הבמאי דייוויד פינצ'ר, וכן את עלילת פנטום האופרה. כמו כן הצביעה ליווינגסטון על האטמוספירה הנאצית במקצת, ועל הרוחות הפרוידיאנות הנושבות בו[38].
פיטר בראדשו מעיתון הגרדיאן תיאר את הסרט כיצירה קלסטרופובית, מצמררת ומהפנטת, ואמר כי לא היה בטוח אם נמשך הסרט שעתיים וחצי, יומיים וחצי, חודשיים וחצי, או האם חלק מהסצנות שהוצגו בו היו למעשה הזיות שרק הוא ראה. לדעתו הזכיר הסרט את עבודותיהם של סטנלי קובריק וסטיבן קינג[39].
ליה פיקט מעיתון השיקגו רידר (אנ') תיארה את הסרט כסיפור אימה גותי המנסה לחקות את תינוקה של רוזמרי; לדבריה, העלילה הארוכה מדי משעממת ותלויה בטוויסט צפוי שניתן לראות ממרחק רב. בעיניה מזכיר לוקהרט את דמותו של אדוארד טדי דניאלס משאטר איילנד, סרט הדומה למרפא לבריאות, אך מוצלח ממנו במובנים רבים[40].
ג'סטין צ'אנג מעיתון הלוס אנג'לס טיימס כתב כי קיים היבט מעורר השראה בנכונותם של האולפנים הגדולים לתת חופש לחזונו המטורף של ורבינסקי, גם אם התוצאות אינן תמיד רווחיות. לדעתו אין הסרט מפחיד כמו שהוא יפהפה, גם אם שרירותי מפעם לפעם. צ'אנג השווה אותו לשאטר איילנד, קרימזון פיק ונעורים (אנ'), וכמו כן הבחין בצללים הנאצים המאפילים על העלילה, מתוך התייחסות לאובססיה של הברון פון רייכמרל לטוהר דם[41].
קייל סמית' מעיתון הניו יורק פוסט כתב כי התענוג שחווה בעת הצפייה בסרט לא נבע מהיעד אליו הובילה אותו העלילה, אלא דווקא מהאטמוספירה החלומית והמטרידה. אורכו הרב אינו מפריע, כך טען, ברגע שנכנסים לתוך צעדיו האיטיים של הסיפור המלא בתפניות מצמררות. לדעתו, החזותיות של ורבינסקי היא כה עשירה, עד כדי שיתוק הצופים בסרט בזמן הטיול בטירת האימה המבעיתה. הוא השווה בין הסרט לשאטר איילנד ואיש הקש, וכמו כן בין דמותו של פמברוק לזו של קולונל קורץ מאפוקליפסה עכשיו, שתי דמויות אשר ברחו מהמסגרת בה היו מצויות, ושלחו מכתבים חזרה לביתם עם סירובם לשוב[42].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרפא לבריאות
"מרפא לבריאות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מרפא לבריאות", באתר נטפליקס
"מרפא לבריאות", באתר AllMovie (באנגלית)
"מרפא לבריאות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"מרפא לבריאות", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "מרפא לבריאות", באתר Metacritic (באנגלית)
- "מרפא לבריאות", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "מרפא לבריאות", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"מרפא לבריאות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "מועמדויות עבור מרפא לבריאות 2016", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", מוביפיילוט; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "ראיון: גור ורבינסקי על חזרה לבימוי סוגת האימה עם 'מרפא לבריאות'", סלאשפילם, אנג'י האן, 21 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "חמש מאות אלף אירו עבור סרטו של ורבינסקי 'מרפא לבריאות'", בליקפונקט פילם, 6 באוקטובר 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מיליונים במימון פרויקטים של קולנוע", פוקוס, 23 ביולי 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ 1 2 "מרפא לבריאות", קרו יונייטד; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "גור ורבינסקי מתכנן מותחן אימים: צילומים בשכרפלאו", מיטלדויטש צייטונג, רג'ינה רטזלף, 24 ביוני 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "אימה הוליוודית בסקסוניה-אנהלט. איפה עוד?", ולט, 24 ביוני 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "צילומים סודיים באוברהוף ובזלה-מהליס עבור סרט אימה", לנדצייטונג, יאן הנריק ויבה, 23 ביולי 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "הבמאי גור ורבינסקי מצלם בסקסוניה: ביקור הוליוודי: אזעקת אימה בבריכת השחייה בצוויקאו", ניוז, 8 ביולי 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ 1 2 3 "הצילומים תמו - הבמאי חותם בספר האורחים", בורג הוהנצולרן, 27 ביולי 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ 1 2 "'מרפא לבריאות': צילומים בטירת הוהנצולרן", בורגרדי, 24 ביוני 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ 1 2 "טירת הוהנצולרן: שוחרר הטריילר לסרט האימה", שוורצולדר בוט, ג'וליה ברנר, 19 באוקטובר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "צילומים ביתיים: ווידקה מבקר בסטודיו בבלזברג", פוקוס, 17 באוגוסט 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "שריפה פרצה במהלך צילומים באולפני בבלזברג, חקירה בדבר רשלנות", בילד, 30 באוגוסט 2015; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", מוין-פילמפורדרונג; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ 1 2 "הוליווד הציבה את הרכבת הלא נכונה בלנדואסר ויאדוקט", סודוסטשווייץ, 24 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "הלנדואסר ויאדוקט בטריילר של הסרט", בליק, 23 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "בנג'מין וולפיש מלחין את הפסקול עבור 'מרפא לבריאות' של גור ורבינסקי", פילם מיוזיק ריפורטר; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", סאונדטראק נט; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מירל וגנר ובנג'מין וולפיש בגרסת קאבר לשירם של הראמונס בפסקול של 'מרפא לבריאות'", ברוקלין וגאן, אנדרו שצ'ר, 13 בינואר 2017; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "הטריילר של 'מרפא לבריאות' הוא דלי מלא במה לעזאזל!", מגעיל לחלוטין, בראד מיסקה, 19 באוקטובר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", פילמסטארטס, 6 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "הטריילר של 'מרפא לבריאות' בסופרבול מרמה אותך ואז מפחיד אותך", ניו יורק, אמה בארי, 5 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2022.
- ^ "הקרנת 'מרפא לבריאות': זוועה בהרים", פוטסדאמר, 31 בינואר 2017; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מיה גות' מסבירה את סצנת אמבט הצלופחים בסרט 'מרפא לבריאות'", סקרינראנט, קריסטי פושקו, 17 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2022.
- ^ "הטריילר של 'מרפא לבריאות': מיה גות' נראית רגועה בתוך אמבט מלא בנחשים", אינדיוייר, מייקל נורדין, 13 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", אתר אסדרת תעשיית הקולנוע הגרמנית; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "ביקורת: מרפא לבריאות", ג'ובלו, כריס באמבריי, 15 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "ביקורת 'מרפא לבריאות': אימה קולנועית מרופשת מטעה בימוי אומנותי במתח", וראפ, אלונזו דוראלדה, 14 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ 1 2 "ביקורת 'מרפא לבריאות' - אימה חלקלקה מלאה בחורים בעלילה", האובזרבר, ונדי אייד, 26 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-12 בספטמבר 2017.
- ^ "הסרט 'מרפא לבריאות' הוא נסיעה מלאת מתח ורשע, עם צלופחים", האטלנטיק, דיווייד סימס, 15 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-12 בדצמבר 2017.
- ^ "הטריילר של 'מרפא לבריאות' הוא סיוט לאבקרפטי", מגעיל לחלוטין, בראד מיסקה, 20 בדצמבר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", עגבניות רקובות; אורכב מהמקור ב-21 בדצמבר 2016.
- ^ "מרפא לבריאות", מטאקריטיק; אורכב מהמקור ב-7 בנובמבר 2016.
- ^ "ביקורת 'מרפא לבריאות': מטריד ומלוכלך אך מאכזב", סידני מורנינג הרלד, פאול בירנס, 15 במרץ 2017; אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2022.
- ^ "ביקורת 'מרפא לבריאות': הסרט אבוד בתוך שאיפותיו הגותיות", אייריש טיימס, טארה בריידי, 23 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות הוא סרט האימה שמגיע לנו", ניו ריפבליק, ג'ו ליווינגסטון, 22 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-16 באפריל 2020.
- ^ "ביקורת 'מרפא לבריאות' - פולחן חברתי עבור יצירה מצמררת ומהפנטת", הגרדיאן, פיטר בראדשו, 23 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2022.
- ^ "מרפא לבריאות", שיקגו רידר, ליה פיקט, 16 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-4 באפריל 2022.
- ^ "ביקורת: הפאזל המטורף של גור ורבינסקי 'מרפא לבריאות'", לוס אנג'לס טיימס, ג'סטין צ'אנג, 16 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-17 בנובמבר 2017.
- ^ "'מרפא לבריאות' הוא ניסיון מטריד ופנטסטי", ניו יורק פוסט, קייל סמית', 16 בפברואר 2017; אורכב מהמקור ב-5 באפריל 2022.