משפט בין-לאומי פרטי

משפט בין-לאומי פרטי הוא ענף משפטי העוסק בסוגיות משפטיות בהן מעורב יסוד זר, שלו זיקה לשיטת משפט זרה (לדוגמה: אזרח זר, מקום ההתרחשות).

היקף המשפט הבין-לאומי הפרטי

כבר בעולם העתיק היה קיים משפט בין-לאומי פרטי, אך תחום זה התפתח במיוחד ככל שהתגבשו המדינות המודרניות והכלכלה המודרנית. רוב ענפי המשפט (דוגמת דיני החוזים ודיני הנזיקין) עוסקים במצבים בהם כל הגורמים המעורבים בסוגיה (כריתת חוזה, עוולה נזיקית) שייכים לשיטת משפט אחת. המשפט הבין-לאומי הפרטי עוסק במקרים בהם מעורב יסוד זר עם רלוונטיות משפטית לסוגיה. המשפט הבין-לאומי הפרטי עוסק בשלוש סוגיות ייחודיות אשר מתעוררות כאשר גורם זר מעורב במצב משפטי:

1. סמכות השיפוט – מיהו בית המשפט המוסמך לדון.
2. מהו הדין החל.
3. מה נפקותן של הכרעות שיפוטיות זרות בפני הערכאה המקומית.

השם "משפט בין-לאומי פרטי"

למרות שמו, המשפט הבין-לאומי הפרטי אינו ענף משפטי בין-לאומי אלא ענף משפטי פנימי של כל מדינה ומדינה. יש דיני משפט בין-לאומי פרטי ישראליים כשם שיש אותם לכל מדינה. המונח "בין-לאומי" מתייחס לזיקה הבין-לאומית של הסכסוך. השם 'משפט בין-לאומי פרטי' הוא תרגום של שמו של הענף מן המשפט הקונטיננטלי, שכן במשפט המקובל הענף מכונה "מתקל דינים" (באנגלית: Conflict of law). דוגמה לכך ניתן לראות באחד מספריו של הסופר גל אמיר:

תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם ? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית

— עפולה, רחוב האופרה 3, זמורה ביתן

משפט בין-לאומי פרטי ישראלי – רקע היסטורי

קודם לתחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל לא היו בארץ כללים של משפט בין-לאומי פרטי. המשפט העות'מאני לא התמודד עם הדינים הזרים. באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל בו נקבע כי יחול בישראל המשפט האנגלי, הוחל בישראל המשפט הבין-לאומי הפרטי הבריטי. אף שהיום זיקה זו לא נשמרה, עדיין ניתן להסתמך על המשפט האנגלי והאמריקאי בשל הדמיון בין השיטות.

חקיקה ישראלית

כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי הישראלי נקבעו בחקיקה הישראלית ובפסיקה. החוקים המתייחסים לנושא הם בעיקר "חוק אכיפת פסקי חוץ" – 1958, וכן סעיפים שונים בחוק הירושה, חוק אימוץ ילדים, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, חוק העונשין וחוק השטרות.

גבולות הסמכות של בתי המשפט הישראלים בדיון בעניינו של גורם זר

כעיקרון, סמכותו של בית משפט אינה משתרעת על כל האנשים והמקרים, וגם אם הם ממוקמים טריטוריאלית בישראל אין משמעות הדבר שלבית המשפט המקומי (בית המשפט דהכא) סמכות עליהם. במדינת ישראל (בדומה לאנגליה) חל עיקרון סמכות השיפוט הנרכשת מכוח המצאה לנתבע של הזמנה לדין. משמעות הדבר היא כי די בנוכחות ארעית של נתבע זר בישראל, מרגע שהומצא לו כתב בי דין, רכש בית המשפט הישראלי סמכות עליו. כמו כן, תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות מונה רשימה של מקרים בהם יש לבית המשפט שיקול דעת באשר לאפשר המצאה אף מחוץ לתחום הטריטוריאלי.

המחוקק הישראלי ובתי המשפט נהגו בעבר ב"צרות עין" בטרם הרשו הענקת סמכות מחוץ לטריטוריה. כיום, לעומת זאת, בעידן המרשתת והגלובליזציה, בתי המשפט נוהגים ביתר קלות לקבוע כי בסמכותם לדון בסכסוכים מחוץ לטריטוריה, אולם עדיין על בקשה מסוג זה לעמוד בכללים פרוצדורליים נוקשים. השיקולים לכך הם:

1. שיקולי הדדיות ביחסים בין-מדינתיים.
2. שיקולים של יעילות - אפקטיביות הפסיקה. פסק דין שאין התובע יכול לממשו - כאשר לא יכירו בו במדינה הזרה - הוא חסר תועלת.
3. שיקולי יעילות מערכתיים - למנוע עומס מיותר על מערכת בתי המשפט העמוסה.
4. שיקולי צדק והגינות - בראש ובראשונה כלפי נתבעים זרים. אם הזיקה לישראל באותו עניין קלושה - אין זה הוגן להביא נתבע זר לישראל.

סוגיות מרכזיות במשפט הבין-לאומי הפרטי

הכרה בפסק חוץ

בית המשפט מכיר בפסק חוץ (פסק דין הניתן במדינה זרה) אם הוא רואה אותו כפסק דין תקף, כלומר בעל נפקות משפטית בארץ. אם בסיום הליך ההכרה בפסק הדין מחליט בית המשפט כי יש להכיר בפסק הדין, יכול הזוכה לאכוף פסק חוץ באמצעות מתן הוראה למערכת ההוצאה לפועל. שימושים שונים בפסק חוץ כוללים:

1. אכיפתו כפסק דין ישראלי.
2. השתק עילה (שימוש הגנתי) - משתמשים בפסק הזר על מנת להדוף תביעה מקומית שהוגשה.
3. הסתמכות בהליך המקומי על ממצא עובדתי או משפטי שנקבע בפסק הזר.

להבדיל מפסק מקומי, פסק חוץ איננו מחייב באופן אוטומטי (בניגוד לפסק ישראלי סופי, המחייב מהיותו פסק דין). המגמה של בתי המשפט בישראל היא לאכוף פסקים זרים ולכבד אותם (מהסיבות שהוזכרו לעיל: הדדיות, יעילות וצדק).

ברירת דין

ערך מורחב – דפסאז'

בסוגיה בה מעורב גורם זר נשאלת השאלה מהו הדין שיחול עליה (לדוגמה, כאשר מטוס ישראלי מתרסק באיטליה בדרכו לארצות הברית - לפי איזה דין יש לתבוע פיצויים?). כללי ברירת דין הם הכללים הקובעים איזה דין יחול על מקרה נתון. לרוב כלל ברירת דין מורכבים מקטגוריה וחוליית קישור, אשר צירופם יקבע מהו הדין החל. הכלל "על ענייני חוזים יחול דין מקום כריתת החוזה" - הקטגוריה היא דיני החוזים, בעוד שחוליית הקישור (היסוד הרלוונטי) היא מקום כריתת החוזה.

כיוון שהמשפט הבין-לאומי הפרטי הוא ענף פנימי של כל שיטת משפט (להבדיל מן המשפט הבין-לאומי הפומבי), ייתכנו מצבים בהן שיטות משפט שונות יחילו כללי ברירת דין שונים. במצב בו קיים שוני בין כללי ברירת הדין של שיטות המשפט השונות, כתוצאה מעיצוב שונה של הקטגוריות השונות בכל שיטה ושיטה - כל שיטה תחיל דין שונה.

לדוגמה: נושא שצרפת תסווג כנזיקי, אנגליה תסווג כחוזי – והתוצאה יכולה להיות שיוחלו בכל מדינה ומדינה כללי משפט בין-לאומי פרטי שונים. מכאן שמדינה אחת עשויה לקבוע שחל על הסוגיה דין מקום מושב התובע, אך מדינה אחרת תקבע שחל דין מקום ביצוע העוולה.

בעבר נטו לפרש כללי ברירת דין בצורה רחבה, כיום חל הליך של אטומיזציה (פירוק למרכיבים) ובתי המשפט בישראל בעקבות בתי משפט בכל העולם נוטים לצמצם אותם. לדוגמה: בעבר על כל החוזים חל דין מקום ביצוע ההסכם. כיום, מקובל שעל חוקיות החוזה חל דין מקום ביצוע החוזה, על כושר ביצוע החוזה יחול דין מקום מושב המתקשר, על תקיפת ההצעה והקיבול או דרישת התמורה יחול דין מקום עריכת החוזה.

רנבואה

ערך מורחב – רנבואה

לאחר שבוחר בית המשפט את הדין החל יש לבדוק על פי אותו דין מהו הדין החל. מצב בו הדין הזר מפנה בחזרה לדין המקומי נקרא רנבואה (renvoi).

ראו גם

• סעיף 1782 לחוק הפדרלי

לקריאה נוספת

• שבתאי רוזן, בנבכי המשפט הבין-לאומי (2012).
• סיליה וסרשטיין פסברג, משפט בין-לאומי פרטי, בהוצאת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ו"נבו", 2013
• סיליה וסרשטיין פסברג "על פסקים זרים בישראל: הצהרה על הכרה והצהרה על אי-הכרה", עיוני משפט כח 951 (2005).
• עמוס שפירא "הערות על טיבם ותכליתם של כללי ברירת הדין במשפט הבין-לאומי-פרטי", עיוני משפט י, 275 (1984)

• Dicey, Morris & Collins, on The Conflict of Laws (London, 14h. Ed, 2006).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

קישורים חיצוניים

• משפט בינלאומי פרטי, דף שער בספרייה הלאומית