נאומכיה

נאומכיה מודרנית שנערכה במילאנו ב-1807

נַאוּמָכְיָה (בלטינית: naumachia, מיוונית עתיקה: ναυμαχία, מילולית: "מלחמת אוניות", "קרב ימי") הוא השם שניתן ברומא העתיקה הן לקרב ראווה ימי הן למקווה המים או הזירה בהם נערך.

הנאומכיות הראשונות

את הנאומכיה הראשונה הידועה לנו ערך יוליוס קיסר ברומא ב-46 לפנה"ס לציון הטריומף הרביעי שלו. הוא חפר מקווה מים סמוך לנהר טיבריס, שהיה מסוגל להכיל בירמות, טרירמות וקווינקוורמות של ממש, ובו נלחמו 2000 חיילי צי ו-4000 חותרים, שבויי מלחמה כולם.

ב-2 לפנה"ס, בחנוכת מקדש מרס אוּלְטוֹר (Mars Ultor - "מרס הנוקם"), ערך אוגוסטוס נאומכיה כדוגמת זו של קיסר. כמסופר בתיאור מפעלותיו של אוגוסטוס האלוהי, הוא חפר מקווה מים בגדתו הימנית של הטיבריס, בו נלחמו 3000 איש, לבד מן החותרים, ב-30 אוניות מלחמה, עליהן נוספו ספינות קטנות יותר.

קלאודיוס ערך נאומכיה בשנת 52 לספירה באגן מים טבעי, באגם הפוקיני, קודם שנשלמה מלאכת ניקוזו והוא יובש. הלוחמים היו 9000 נדונים למוות, וכפי שמספר סווטוניוס, ברכו ה-naumachiarii את הקיסר קודם הקרב בקריאה המפורסמת Ave Caesar, morituri te salutant ("היה שלום, קיסר, ההולכים למות מברכים אותך!").

הנאומכיה הייתה על כן חיזיון עקוב-דם יותר מקרבות הגלדיאטורים, אשר כללו התנגשויות קטנות יותר ובהן לא נסתיימה הלחימה בהכרח במות המפסידים. ליתר דיוק, הופעת ה"נאומכיה" קשורה קשר הדוק והיא קודמת אך במעט לחיזיון אחר, "קרב הקבוצות", שבו לא נלחמו לוחמים בודדים זה בזה, אלא שני צבאות קטנים. גם במקרה זה היו הלוחמים מי שנדונו למוות ולא עברו את האימונים המיוחדים לגלדיאטורים. יוליוס קיסר, מי שיצר את הנאומכיה, צריך היה פשוט להעתיק את העיקרון אל סביבה אחרת.

בנאומכיות ניתן היה להציג נושאים היסטוריים או פסיאודו-היסטוריים, כשכל אחד מן הציים מייצג את אחת המעצמות הימיות של יוון העתיקה או של המזרח ההלניסטי: מצרים ואנשי צור בנאומכיה של קיסר, פרסים ואתונאים בזו של אוגוסטוס, אנשי סיציליה ורודוס בזו של קלאודיוס. המשאבים שנדרשו להצגת נאומכיה היו גדולים לאין שיעור משעשועים אחרים, ולפיכך שמרו את החזיונות הללו לאירועים מיוחדים במינם, כמו חגיגות הקיסר, ניצחונותיו וחנוכת מפעלי הבנייה שלו. עצם טבעו של החיזיון וכן הנושאים ההיסטוריים שהושאלו מן העולם היווני קשורים קשר הדוק למונח "נאומכיה". מילה זו, שהיא תעתיק פונטי של המילה היוונית ל"קרב ימי" (ναυμαχία), נעשתה מאז מונח המציין גם את מקווי המים המלאכותיים הגדולים שנוצרו לשם הצגת חזיונות ימיים אלה.

בניית הנאומכיות

הנאומכיה של יוליוס קיסר, שאת מקומה המדויק איננו יודעים, הייתה ללא ספק מקווה מים פשוט שנחפר על גדת הטיבריס.

ידיעותינו על הנאומכיה של אוגוסטוס, לעומת זאת, רבות יותר. בספר עלילותיו, ה-Res Gestae, מציין אוגוסטוס כי מידות מקווה המים היו 1800x1200 צעדים רומאיים (533x355 מטרים לערך). פליניוס מספר, כי במרכזה היה אי, כפי הנראה מרובע, הקשור לחוף על ידי גשר, בו אהבו לשבת הצופים רמי המעלה.

כאשר מביאים בחשבון את ממדי מקווה המים ואת מידותיה של טרירמה (אורכה כ-35 מ' ורוחבה כ-4.9 מ'), יוצא ששלושים האוניות יכלו אך בקושי לתמרן. מאחר שאנו יודעים כי צוותה של טרירמה רומאית מנה כ-170 חותרים ובין 50 ל-60 חיילים, מעלה החישוב כי כדי להגיע למספר של 3000 איש צריכות היו אוניותיו של אוגוסטוס לשאת על סיפוניהן יותר לוחמים מאשר בשיבוץ בצי רגיל. החיזיון התמקד אפוא פחות בתנועת כלי השייט, ויותר בעצם נוכחותם במקווה המים המלאכותי, ובקרבות פנים אל פנים שנערכו בו.

שונה היה הדבר בנאומכיה של קלאודיוס. שני הציים כללו, כל אחד, 50 אוניות, מספר התואם את מניין כלי השיט בכל אחד מציי המלחמה הקיסריים שהוצבו במיסנום וברוונה. האגם הפוקיני היה גדול יתר על המידה, ולכן רק חלק ממנו, שהוקף במזחים, שימש כזירת לחימה ובה מספיק מקום לתמרון כלי השיט ולהתנגחותם. הנאומכיה של קלאודיוס ייצגה אפוא קרב ימי אמיתי.

על פי פרונטינוס, תשתית אספקת המים לנאומכיה של אוגוסטוס נבנתה במיוחד, ועודף המים שימש להשקיית הגנים הסמוכים שמעבר לנהר (Trans Tiberim)‏. המים הובלו באמת המים אקווה אלסייטינה (Aqua Alsietina), ששרידיה נתגלו במורדות גבעת יאניקולום (Ianiculum, "הגבעה השמינית של רומא") מתחת למנזר סנטו קוסימאטו (S. Cosimato). קיימות מספר תאוריות באשר למיקום המדויק של האתר; האחרונה שבהן קובעת את מקומו בין וִיָה אָוּרֶלְיָה (Via Aurelia) בצפון לבין כנסיית פרנצ'סקו הקדוש מריפה (S. Francesco a Ripa) בדרום מזרח, בעיקול הנהר טיבריס. אפשר שוויה-דוקט (viaduct) מתקופה הרפובליקה, שנתגלתה בויה אורליה ליד סן קריסוגונו (San Crisogono) שימשה גם היא להובלת מים לאגן.

אגן המים לא התקיים זמן רב. במהלך שלטונו של אוגוסטוס יובש חלק ממנו ועליו ניטעה ה-nemus Caesarum (חורשת הקיסרים הקדושה), אשר מאוחר יותר הוחלף שמה ל"חורשת גאיוס ולוקיוס". עד סוף המאה ה-1, ככל הנראה, כוסה שטח רחב-ידיים זה בבניינים.

נאומכיות באמפיתיאטראות

התפתחות חדשה ארעה במהלך שלטונו של נירון קיסר: נאומכיה באמפיתיאטרון. סווטוניוס ודיו קסיוס מספרים שחיזיון שכזה נערך בשנת 57 לספירה באמפיתיאטרון עשוי עץ, שנחנך על ידי האחרון בשושלת הקיסרים היוליו-קלאודיים. איננו יודעים דבר אודות זירת החיזיון לבד מכך שהוקמה בשדה מרס (Campus Martius). נירון הציג נאומכיה נוספת בשנת 64, שקדם לה ציד חיות פרא ולאחריה נערכו קרב לודרים ומשתה גדול. נעלם מעיינינו טיבם של המשחקים הללו. כפי הנראה נערך החיזיון באותו אמפיתיאטרון עשוי עץ, שכן אין כל רמז לכך שנהרס לפני השריפה הגדולה שפרצה ברומא זמן קצר אחר כך.

בחנוכת הקולוסיאום בשנת 80, ערך טיטוס שתי נאומכיות, אחת במקווה המים של אוגוסטוס ובה השתתפו כמה אלפי אנשים, והשנייה באמפיתיאטרון החדש. על פי סווטוניוס, הציג דומיטיאנוס נאומכיה בתוך הקולוסיאום בסביבות שנת 85, ואחת נוספת בשנת 89 במקווה המים החדש שנחפר מעברו של הטיבריס, ואשר האבנים שנחפרו בו שימשו לתיקון נזקי השריפה של הקירקוס מקסימוס. בין שתי נאומכיות אלה, ככל הנראה, השלים דומיטיאנוס את בניית רשת החדרים מתחת לקולוסיאום שעדיין ניתן לראותם בימינו. עקב כך נמנעה מזמן זה ואילך עריכת חזיונות שכאלה בזירת האמפיתיאטרון.

מידות זירת הקולוסיאום היו 79.35 על 47.20 מטרים בלבד, לאין שיעור פחות מממדי מקווה המים של אוגוסטוס. הנאומכיה שנערכה בקולוסיאום לא יכולה הייתה להיות אפוא מפוארת כקודמותיה. ניתן לדמיין שנערכו בו קרבות בין צוותי רפרודוקציות של אוניות מלחמה, כפי הנראה בגודלן הטבעי או קרוב לו, אך ספק אם האוניות נעו הנה והנה ואפילו אם צפו במים. ידוע כי השתמשו בתפאורות של אוניות, לעיתים עם מנגנונים המדמים את טביעתן, הן על הבימה הן בזירה.

המים באמפיתיאטראות

השימוש במים באמפיתיאטראות מעורר מספר שאלות. ראשית, מבנים אלה לא נועדו לנאומכיות בלבד, אלא גם לקרבות לודרים ולחזיונות אחרים. המעבר המהיר ממופעים ימיים למופעים הנערכים על הקרקע דומה שהוא עצמו זכה להשתאות רבה. דיו קסיוס מבליט זאת בדבריו אודות הנאומכיה של נירון; המשורר מרטיאליס (Martialis) עושה כמוהו בהזכירו את הנאומכיה של טיטוס בקולוסיאום.

המחקר הארכאולוגי אינו יכול לתת מענה לשאלות אלה, מאחר שמרתף הקולוסיאום עבר מאז שינויים. רק שני מבנים בפרובינקיות, בוורונה (Verona) ובמרידה (Mérida) שבספרד, יכולים לספק לנו סיוע טכני מסוים.

הבור המרכזי באמפיתיאטרון בוורונה היה עמוק מן החדרים שמתחת לזירה, והוא אשר שימש כאגן המים. חוברו אליו שני מוֹבָלים: האחד, שזרם סביב הגלריה המערבית של הזירה ולא היה קשור למערכת הניקוז, ולכן היה צורך לחברו אל אמת מים כדי למלא את האגן. המובל השני היה עמוק יותר ותוכנן לנקז את המים אל נהר אדיגה. האגן באמפיתיאטרון של מרידה, עומקו 1.5 מטרים בלבד, היה רדוד מזה שבוורונה. בשל רדידות מימיו – פחות מגובהו של אדם – לא ניתן לחושבו לחדר שירות תת-קרקעי. אגן זה היה מצויד במדרגות גישה, וצופה בחומר הדומה לזה ששימש בבריכות שחייה במרחצאות רומיות. גם אליו חוברו שני מובלים, שהמערבי בהם קיבל את מימיו מאמת המים סן לאזרו (San Lazaro) הסמוכה.

ברם, ממדי מקווי מים אלה שוללים אפילו את היתכנותה של הנאומכיה הפשוטה ביותר: מידותיו של אגן המים במרידה הן 18.5 על 3.7 מטרים בלבד, ועל כן יכלו להתחולל בו רק חזיונות ימיים צנועים ביותר. אם מניחים שבקולוסיאום היה אגן מים דומה קודם שנבנה בו הקומפלקס התת-קרקעי המכונה "היפוגיאום" (hypogeum), מתבקשת המסקנה כי נאומכיה הוצגה רק בשכבת המים הרדודים שכיסתה את הזירה.

שקיעת הנאומכיה הרומאית

השימוש בטכנולוגיות חדשות הגדיל בתחילה את תדירותן של הנאומכיות. שלוש הראשונות נערכו ברווחי זמן של 50 שנים זו מזו, ושש הנאומכיות שלאחריהן אחת ל-30 שנים ורובן הוצגו באמפיתיאטראות. בהיותן פחות יקרות במונחים של חומר וכוח אדם, ניתן היה להעלותן לעיתים תכופות יותר. מתוך העדויות האיקונוגרפיות אנו למדים, כי על אף היותן פחות מפוארות ורבות רושם הן נעשו סמלם של המשחקים, אך לא נחשבו למופעים יוצאי דופן. מבין עשרים התיאורים האיקונוגרפיים של נאומכיות באמנות הרומית, כמעט כולם שייכים לתקופתו של נירון קיסר ולשושלת הפלאבית (69-96 לספירה).

לאחר תקופת הקיסרים הפלאביים לא נזכרות כמעט כלל נאומכיות בכתובים. לבד מאזכור אחד של תחרות שנערכה על ידי אלאגבאלוס בהיסטוריה אוגוסטה, אולם זהו מקור מאוחר שמהימנותו מוטלת בספק, רק רשומות העיר אוסטיה (Ostia) מספרות לנו כי ב-109 חנך טראיאנוס מקווה מים לנאומכיה. אתר זה נתגלה במאה ה-18 באדמות קריית הוותיקן, מאחורי טירת סנטאנג'לו. חפירות מאוחרות יותר חשפו את האתר בשלמותו. היו בו מקומות ישיבה ושטח שמידותיו כשישית מגודלה של הנאומכיה של אוגוסטוס. בהיעדר עדויות כתובות יש להניח, כי נעשה שימוש בנאומכיה זו רק בימיו של טראיאנוס.

המחקר ההיסטורי מלמד, כי נאומכיה זו הוסיפה כפי הנראה להתקיים במאה ה-5, והעובדה כי בהיקפה נמצאו מקומות ישיבה מחזקת את ההנחה שנערכו בה מופעים דרך קבע. על פי רשומות העיר אוסטיה הופיעו בחנוכת הנאומכיה 127 זוגות של גלדיאטורים; כמו באמפיתיאטרון, צרות מידותיו של מקווה המים של טראיאנוס לא איפשרה עריכת כמה קרבות בין מספר רב של אסירים בלתי מאומנים, אלא ככל הנראה קרב קטן אחד בלבד. במתכונת זו ובזירה המותאמת לדבר יכולות היו הנאומכיות להוסיף ולהתקיים כמה מאות שנים נוספות (אם כי בתדירות פוחתת והולכת) ללא אזכור במקורות, מאחר שלא היו ראויות לציון מיוחד: הן איבדו מן הסתם את אופיין המרשים והמפואר.

השפעת הנאומכיה הרומית ניכרת בנקל בפרובינקיות, אך היא מוגבלת ומצומצמת למופעים ימיים מקומיים פשוטים. תחרות שנשאה את השם naumaciva הייתה חלק מן המשחקים הפאן-אתנאיים בין אפבוי (epheboi) אתונאיים מתקופת השושלת הפלאביית ואילך. היא החליפה את תחרויות השיט (regattas) שהתקיימו במהלך משחקים אלה קודם לכן. אם להאמין לדברי המשורר הרומי אוסוניוס (Ausonius), נאומכיה נערכה בנהר המוזל (Moselle) בין צעירי המקום.

נאומכיות מודרניות

נאומכיות הוצגו על ידי אנרי השני מלך צרפת ברואן ב- 1550 ועל ידי נפוליון במילאנו ב-1807.

בפארק מונסו (Parc Monceau) בפריז מוצג מבנה דמוי נאומכיה מוקפת שדרת עמודים. באנגליה הוצגו במאות ה-18 וה-19 בכמה פארקים קרבות ימיים מדומים בין דגמי אוניות, שגם הם נקראו בשם "נאומכיות".

נאומכיה בסיפורת

הספר Those about to Die, פרי עטו של דניאל פ' מניקס (Daniel P. Mannix) מתאר בפרוטרוט נאומכיה מימיו של הקיסר קלאודיוס, שנערכה באגם סמוך לשעשוע ההמון הרומי.

מקורות

• F. Coarelli, Aedes Fortis Fortunae, Naumachia Augusti, Castra Ravennatium : la Via Campana Portuensis e alcuni edifici nella Pianta Marmorea Severiana, Ostraka 1, 1992, 39-54.
• L. Cordischi, Note in margine di topografia romana : "Codeta, minor Codeta" e "Naumachia Caesaris, Bullettino della Commissione Acheologica comunale di Roma, 1999, 100, 53-62.
• K. M. Coleman, Launching into history: aquatic displays in the Early Empire, Journal of Roman Studies 83, 1993, 48-74.
• J.-Cl. Golvin, L'amphithéâtre romain. Essai sur la théorisation de sa forme et de ses fonctions, Paris, 1988, 50-51, 59-61.
• J.-Cl. Golvin, Ch. Landes, Amphithéâtres et gladiateurs, Paris, 1990, 96.
• A. M. Liberati, s. v. Naumachia Augusti, in E. Steinby (éd.), Lexicon topographicum urbis Romae, III, 1996, 337.
• L. Richardson, A New Topographical Dictionary of Ancient Rome, Baltimore-Londres, 1992, 265-266, 292.
• L. Haselberger (dir.), Mapping Augustan Rome, Journal of Roman Archaeology Supplementary Series 50, Portsmouth (Rhode Island), 2002, 179.
• R. Taylor, Torrent or trickle ? The Aqua Alsietina, the Naumachia Augusti, and the Transtiberim, American Journal of Archaeology 101, 1997, 465-492.

לקריאה נוספת

• מאיר שָׂשׂ, "Naumachia - קרב ימי בזירת קרקס". "תורן - דפים לבית צים", מס' 38, פברואר 1962. (כולל תרגום מלטינית של Tacitus, Annales, xii.56-57 .)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נאומכיה בוויקישיתוף

• נאומכיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Suetonius, The Lives of the Twelve Caesars. Translated by J.C. Rolfe. Loeb Classiscal Library, 1913-1914. Digitized copy in LacusCurtius.
• Monumentum Ancyranum (Res Gestae Divi Augusti). Translated by F.W. Shipley. Loeb Classical Library, 1924. Digitized copy in LacusCurtius.