סאלח, פה זה ארץ ישראל
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | דוד דרעי |
|---|---|
| הופק בידי |
דוד דרעי שגית שלום |
| תסריט |
דורון גלעזר דוד דרעי רות יובל |
| תחקיר | טליה אלוני, רנן יזרסקי |
| עריכה | יניב רייז-שפי |
| שחקנים ראשיים | ירון לונדון (קריינות) |
| מוזיקה |
יונתן בר גיורא (מוזיקה מקורית) אבי מזרחי (עיצוב פסקול) |
| צילום |
אבנר שחף שי פוני |
| מדינה | ישראל |
| חברה מפיצה | ד.ד. הפקות |
| הקרנת בכורה | 15 במאי 2017 (דוקאביב) |
| משך הקרנה | 109 דקות |
| שפת הסרט |
עברית מרוקאית |
| סוגה | סרט תיעודי |
| פרסים | זוכה שני פרסי דוקאביב |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
סאלח, פה זה ארץ ישראל הוא סרט תיעודי ישראלי משנת 2017 העוסק בקליטת העולים מיהדות ארצות האסלאם בישראל בשנות ה-50. יוצרי הסרט הם דוד דרעי (שהוריו עלו ממרוקו ויושבו בירוחם), דורון גלעזר ורותי יובל.
הסרט הוקרן לראשונה ב-15 במאי 2017 במסגרת פסטיבל הסרטים דוקאביב, בו התמודד בתחרות הישראלית, וזכה בפרס הבימוי (שהוענק לדוד דרעי) ובפרס התחקיר (שהוענק לטליה אלוני ולרנן יזרסקי). ב-19 בספטמבר 2017 הסרט היה מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2017. בפברואר 2018 הסרט עובד לסדרה תיעודית בת ארבעה פרקים ושודרה בערוץ רשת 13, הסדרה כללה גילויים נוספים וחדשים על אלו שהופיעו בסרט.[1]
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט עוסק בסיפור קליטתם של יוצאי ארצות האסלאם, ויישובם בעיירות פיתוח, שתוארה במחקרים אקדמיים.[2] טענת יוצרי הסרט היא שעולים שהגיעו בשנים 1954–1956 נשלחו ליישב את הפריפריה בדרכי רמייה כשננקטה נגדם אפליה, בייחוד בהשוואה לקליטת יוצאי פולין בעליית גומולקה שנתיים אחר כך. בסרט נטען שמובאים לראשונה פרוטוקולים של הסוכנות העוסקים בקליטת העולים. את הקריינות לפרוטוקולים המובאים ביצע ירון לונדון.[3]
הסרט דן גם בבעיות התעסוקה, הכלכלה והדיור ובהסללה בחינוך בעיירות הפיתוח, ומובאים בו ראיונות עם עולי שנות ה-50, ומרואיינים שעסקו בקליטת העולים. בחלק מן הסדרה מובאות תגובות של עולי שנות ה-50 הצופים בסדרה, שקובצו באולם על מנת לצפות בה.[4]
המשתתפים בסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי הסדרה, דוד דרעי, מופיע לכל אורך הסרט ופרקי הסדרה, כמראיין, וגם כדמות מרכזית המספרת את סיפורה האישי. קריין הפרוטוקולים החסויים הוא ירון לונדון. לצידם מופיעים בסרט ובסדרה גם שורה של מומחים, המחזקים ומרחיבים בעדויותיהם המצולמות את טענות הבסיס שלה. ביניהם פרופ' סמי שלום שטרית, פרופ' ארז צפדיה, חתן פרס ישראל פרופ' אלישע אפרת, חתן פרס ישראל ושר החוץ לשעבר דוד לוי, חבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, בני משפחת דרעי המורחבת, ד"ר אבי פיקאר ועוד.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט והסדרה הניבו מיד עם שידורם תגובות רבות, שנעו מעשרות ביקורות נלהבות ("חומר נפץ חברתי ופוליטי" - סמדר שילוני, ynet. "צפיית חובה" - גילי איצקוביץ' - הארץ, "סרט חזק ומאוד חשוב" - קובי מידן, "קשה לצפות בסרט מבלי להתכווץ. הבטן מתהפכת" נירית אנדרמן, הארץ), ודיוני רשת רחבים, ועד ביקורות ספורות על אמיתותן ההיסטורית של הטענות. בין היתר, ההיסטוריון ד"ר אבי פיקאר, שמופיע בסרט, האשים את יוצריו, בניגוד לעדותו המפורשת בסרט, בהטייה ועריכה מגמתית, תוך התעלמות והעלמה של עובדות.[5]
כמו כן, נטען כי מרבית החומר שהוצג בסרט כגילוי ראשוני כבר התפרסם בעבר במאמרים אקדמיים,[2][6] וכי מסמכים שהוצגו בסרט כחסויים היו גלויים ופתוחים לציבור.[7] טענת נגד לטענה זו גורסת כי החשיפה המצומצמת של חלק מהעובדות שמופיעות בסדרה במאמרים אקדמיים, שתפוצתם והשפעתם הציבורית זניחה, לא עוררה כל הד ציבורי, וכי החשיפה בסרט הביאה לראשונה לידיעת הציבור הרחב את העובדות המטלטלות.
בסרט מצוטט לובה אליאב כמי שהורה על הורדה אלימה ואכזרית של עולים חדשים ממשאיות באמצעות לחיצה על כפתור ש"שופך" אותם לאדמה. יש הטוענים כי ציטוט זה הוצא מהקשרו מתוך דבריו בריאיון מוקלט, ובכך ציירו את אליאב באור הפוך ממה שעשה כל חייו למען העולים בכלל ועולי מרוקו בפרט.[8][9] דורון גלעזר, אחד מיוצרי הסדרה, אף הודה: "אני מודה שטעינו, ושנגרם לו עוול".[7] במאי הסדרה דוד דרעי ושאר יוצריה עומדים מאחורי הציטוט הזה.
בקורת נוספת מתייחסת לכך שהסדרה יוצרת את הרושם כי פרופסור אלישע אפרת היה "איש שטח", שעסק ביישוב העולים בעיירות הפיתוח בעוד שבתקופה בה הוקמו כמעט כל עיירות הפיתוח (שנות ה–50 של המאה הקודמת), אפרת היה סטודנט בשנות ה–20 לחייו, ועסק בהדרכת נוער ובהוראת עברית.[10] במאי הסדרה דוד דרעי אישר בתגובה שפרסם כי אפרת הצטרף לאגף התכנון של משרד הפנים רק ב-1960, אך טען כי אין הדבר רלוונטי לעיקר הטענות העולות בסרט, כי גם לאחר מכן יושבו עולים בעיירות הפיתוח, וכי לפרופ' אלישע אפרת היה חלק פעיל בכך, כפי שתיאר בעדותו המצולמת המופיעה בסדרה.
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | ארגון | קטגוריה | מועמדים | תוצאה | סימוכין |
|---|---|---|---|---|---|
| 2017 | פרסי אופיר | הסרט התיעודי הטוב ביותר | דוד דרעי, רות יובל, דורון גלעזר | מועמדות | [11] |
| דוקאביב | פרס הבימוי | דוד דרעי | זכייה | [12] | |
| פרס התחקיר | טליה אלוני, רנן יזרסקי | זכייה | [12] | ||
| פרסי הפורום הדוקומנטרי בישראל | הסרט הטוב ביותר בקטגוריית הסרט התיעודי באורך מלא | זכייה | [13] |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סאלח, פה זה ארץ ישראל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "סאלח, פה זה ארץ ישראל", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "סאלח, פה זה ארץ ישראל", באתר אידיבי
- "סאלח, פה זה ארץ ישראל" באתר דוקאביב
- "סאלח פה זה ארץ ישראל" באתר רשת
מירב אלוש לברון, מהספר הלבן לספר השחור, באתר הארץ, 23 במאי 2017- מירב אלוש לברון, השמאל טרם התאושש ממהפך 77', באתר הארץ, 4 באפריל 2018
- דוד דרעי, כשבאתי לראיין את פרופ' אלישע אפרת על "סאלח", באתר הארץ, 3 במאי 2018
- נעימת הנושא של הסרט, מתוך האלבום "תֵּמוֹת" (יונתן בר גיורא, הליקון (חברה) )
- דורון ברוש, "סאלח, פה זה ארץ ישראל": מה שהאשכנזים עשו זה לא יפה, אבל אולי די, באתר מעריב אונליין, 2 במרץ 2018
- אילנה הרסטון-לוטן, הרהורים אחרי צפיית בינג׳ ב״סאלח, פה זה ארץ ישראל״, באתר הגדה השמאלית, 31 במרץ 2018
- אריאל שנבל, "סאלח, פה זה ארץ ישראל": תמונה כאובה שמחייבת תיקון, בעיתון מקור ראשון, 11 במרץ 2018
- רותם שטרקמן, פולנים בתל אביב, מרוקאים באופקים: "זה היה אלים, מתוכנן, מניפולטיבי ומאורגן", באתר TheMarker, 24 במרץ 2018
- אריאל שנבל, "זה לא סיפור על העבר, האפליה נמשכת", בעיתון מקור ראשון, 27 במרץ 2018
- דפנה ליאל, כתבת כנסת, רה"מ: לחשוף מסמכי קליטת המזרחים, באתר מאקו, 11 במרץ 2018
- סאלח בן שנה - שיחה עם דוד דרעי במגזין "מחברות דרום"
- אלון לוי, כי הזקן אמר: מוכרחים להפלות, באתר "העוקץ", 6 ביולי 2017
- התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מבצעת את "דיאלי", נעימת הנושא של הסרט והסדרה, במסגרת מופע "פסקול הלב"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גילי איזיקוביץ, "סאלח, פה זה ארץ ישראל": צפיית חובה, באתר הארץ, 25 בפברואר 2018
- ^ 1 2 אבי פיקאר, 'רכבת מקזבלנקה למושב או לאזור פיתוח', קליטת עולי צפון אפריקה ואכלוס הפריפריה הישראלית בשנים 1954–1956 (עמ' 581-614), באתר אוניברסיטת בן גוריון, 2005
- ^ שני ליטמן, "סאלח, פה זה ארץ ישראל": חומר נפץ תיעודי, באתר הארץ, 16 במאי 2017
- ^ גזענות, סחיטה ואיומים: כך אולצו המרוקאים להתיישב בעיירות הפיתוח, באתר הארץ, 1 במאי 2017
- ^ ראיון בתוכנית הרדיו "קלמן–ליברמן" (דקה: 1:21:15–1:36:40), כאן ב', 12 במרץ 2018
- ^ אדריאנה קמפ, נדידת עמים או הבערה הגדולה: שליטה מדינתית והתנגדות בספר הישראלי, מזרחים בישראל, הקיבוץ המאוחד, 2202, עמ' 36–67
- ^ 1 2 עופר אדרת, דורון גלעזר: "חלק ניכר מהפרוטוקולים עדיין חבוי בארכיונים", באתר הארץ, 20 במרץ 2018
- ^ ריאיון עם אלי עמיר (דקות 16:30 - 21:30),הטלוויזיה החינוכית
- ^ יואב לביא, הסרט "סאלח" עושה בלובה אליאב מעשה נבלה, באתר הארץ, 21 ביוני 2018
- ^ עידו אפרת, סאלח, והאיש שלא היה שם, באתר הארץ, 26 באפריל 2018
- ^ וואלה! תרבות, "געגוע" ו"פוקסטרוט" מובילים במועמדויות לטקס אופיר 2017, באתר וואלה, 16 באוגוסט 2017
- ^ 1 2 הוכרזו זוכי התחרויות בדוקאביב 2017, באתר דוקאביב, 17 מאי 2017
- ^ לפני כולם, "הסרט חושף את שורשיה של הגזענות בישראל", באתר ערוץ 20, 1 בנובמבר 2017