אלי עמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלי עמיר

אלי עמיר (נולד ב-26 בספטמבר 1937) הוא סופר ישראלי יליד עיראק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמיר נולד בבגדד כפואד אליאס נאצח ח'לסצ'י ובגיל 13 עלה לישראל והתחנך בשומריה שבקיבוץ משמר העמק. בשנת 1954 החל לעבוד כשליח במשרד ראש הממשלה ולאחר השירות בצה"ל עבד כמנהל הארכיון במשרד. בשנים 19641968 שימש כעוזר ראשי ליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. מילא כמה תפקידים בכירים במשרד הקליטה, שבו החל את עבודתו כעוזרו של לובה אליאב, ובהם גם המשנה למנכ"ל והמנכ"ל בפועל. לאחר מכן מילא שורה של תפקידים במסגרת הסוכנות היהודית, שבה עבד כעשרים שנה. בשנים 1975 - 1978 היה שליח ומנהל הפדרציה הספרדית בארצות הברית ופעל להשבת יורדים לארץ. כיהן כמנכ"ל האגף לעליית הנוער של הסוכנות היהודית עד לפירוקה, ובתוקף תפקידו היה שותף ראשי להקמת הקהיליה החינוכית ניצנה.

ספרו הראשון, "תרנגול כפרות", ראה אור בשנת 1983. הצלחתו הגדולה של הספר, אשר זכה ליותר מעשרים מהדורות ונדפס במאות אלפי עותקים, מיקדה את תשומת הלב באיכויותיו הספרותיות כרומן. הספר זכה בפרס יובל החמישים לעליית הנוער ובפרס לספרות יהודית במקסיקו.

בראיון למוסף הספרותי של "הארץ", ב-8 בפברואר 1985, מספר אלי עמיר כי החל לכתוב את ספרו עוד בשנת 1970. הוא מספר שמטבעו הוא איננו קל כתיבה. בספר "תרנגול כפרות" חיפש עמיר מוטיבים שיבטאו את המשבר של מזרח מול מערב, עולה חדש מול ותיק, חזק מול חלש, ילד שנזרק לעולם חדש.

עמיר עלה מעיראק כנער צעיר, ומשפחתו נשלחה למעברה. לדבריו, חסרו לו בתקופת קליטתו בארץ השכלה תורנית ועברית שורשית. הדבר מתבטא, לדעתו, גם בכתיבתו, שהרי שפת האם שלו היא ערבית. שנותיו במשמר העמק כתלמיד מן החוץ במוסד החינוכי היו חשובות, מכריעות וקשות, מעצבות ורצופות קונפליקטים כאחד, וכפי שהעיד על עצמו - למרות הכאב, זאת היתה התקופה המאושרת בחייו. הכאב הגדול ביותר לאדם הוא פסילת תרבות. לא הייתה ברירה. בקיבוץ דרשו מהם הרבה; גם הם התגברו על בעיית הניתוק מהעבר. עמיר נאלץ לשקר להוריו, הם לא ידעו את האמת. לדעת עמיר, הכפייה התרבותית הייתה שגויה, כי תלשו את העולים (ןאותו בכללם) משורשיהם התרבותיים. הוא איננו רוצה להעתיק לכאן את הדגם העיראקי, אבל היה רוצה לקבל זמן להשתנות. לדבריו עיצבה התרבות המערבית את חייו הרציונליים: הספרות, התיאטרון, המוזיקה, האמנות הפלסטית, האדריכלות, אך בתחום הרגש הוא עודנו שייך לתרבות המזרחית.

בשנת 2006, לאחר הסתבכותו של נשיא המדינה משה קצב בפרשה שבה יוחסו לו עבירות מין, הציע הבלוגר אורי קציר לבחור בעמיר כנשיא מדינת ישראל. על ההצעה דווח בהרחבה בכלי התקשורת הערביים, ובהם העיתון המצרי הנפוץ "רוז אל-יוסוף", שהדגיש את הייחוד ביצירתו של עמיר, המעוגנת בתרבות הערבית.

בשנת 2013 ביום ירושלים העניק ראש העיר ירושלים ניר ברקת את עיטור "יקיר ירושלים" לעמיר על פועלו. באותה שנה הופק הסרט "מפריח היונים" בבימויו של נסים דיין, על פי ספרו של עמיר.‏[1] הסרט יצא למסכים ב-2014. עמיר עצמו מופיע בו בתפקיד משני של מנהל בית ספר בעיראק.

עמיר הוא משתתף קבוע זה שנים רבות, יחד עם גאולה כהן, בתוכנית הרדיו השבועית של רשת ב' "על ימין ועל שמאל".

עמיר מתגורר בשכונת גילה שבירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחלי אברהם איתן, מבגדד לישראל: עיון משווה בטרילוגיה של אלי עמיר: יסמין מול מפריח היונים ותרנגול כפרות, עם עובד, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפריח היונים, באתר אידיבי