פוטומק
 | |
| נהר הפוטומק בוושינגטון, למרגלות אנדרטת ג'פרסון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 613 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 316 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 40,608 קמ"ר |
| מוצא | פיירפקס סטון(אנ'), מרילנד |
| גובה מוצא הנהר | 933 מטרים |
| יובלים |
Monocacy River, St. Marys River, Spout Run, Watts Branch, Windy Run, Wicomico River, Yeocomico River, Sleepy Creek, Savage River, Piney Run, Seneca Creek, Piscataway Creek, Quantico Creek, Potomac Creek, Popes Creek, Occoquan River, Opequon Creek, Little Cacapon River, Fifteenmile Creek, Town Creek, Patterson Creek, Evitts Creek, North Branch Potomac River, Sideling Hill Creek, Back Creek, Mattox Creek, Tonoloway Creek, Laurel Fork, Zekiah Swamp Run, South Branch Potomac River, Wills Creek, Pomonkey Creek, Neabsco Creek, Cacapon River, Broad Run, Catoctin Creek, Coan River, Chopawamsic Creek, Conococheague Creek, Broad Run, Accotink Creek, נהר אנקוסטיה, Aquia Creek, Antietam Creek, Rock Creek, נהר שננדואה, Pohick Creek, Difficult Run, Donaldson Run, Little River, Little Hunting Creek, Maddox Branch, Muddy Branch, Mattawoman Creek, Dogue Creek, Licking Creek, Hunting Creek, Foundry Branch, Hull Creek, Four Mile Run, Goose Creek, New Creek  |
| שפך | מפרץ צ'ספיק, באוקיינוס האטלנטי |
| מדינות באגן הניקוז | מערב וירג'יניה, וירג'יניה, פנסילבניה, מחוז קולומביה, מרילנד |
 | |
| אגן הניקוז של הפוטומק | |
  | |
נהר הַפּוֹטוֹמַק[א] (באנגלית: Potomac River) הוא נהר ראשי[ב] אשר נשפך למפרץ צ'ספיק באוקיינוס האטלנטי, לחופה המזרחי של ארצות הברית. אורכו של הנהר כ־616 ק"מ, עם שטח אגן ניקוז של כ-37,600 קמ"ר[1], והוא הנהר הרביעי בגודלו בארצות הברית הנשפך לאוקיינוס האטלנטי, וה־21 בגודלו בארצות הברית כולה. הנהר הוא אחד מ-14 "נהרות מורשת" שממשל קלינטון הכריז עליהם כראויים לתמיכת הממשל בשימורם, ניקיונם ושיחזורם היכן שנדרש[2][3].
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות הפוטומק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגן הניקוז של הפוטומאק משתרע על פני חלקים של ארבע מדינות: מרילנד, פנסילבניה, וירג'יניה ווירג'יניה המערבית, כמו גם מחוז קולומביה. מוצא הנהר נמצא בגובה של 933 מטרים מעל פני הים, ומקורו במספר מעיינות בהרי אלגני (אנ') שבוירג'יניה המערבית ובווירג'יניה, משם יוצאים שני ענפים של הפוטומק: צפוני(אנ') ודרומי(אנ'): הענף הצפוני זורם מהפארק המדינתי "אבן פיירפקס"(אנ') שבווירג'יניה המערבית, אל מפגשו עם הענף הדרומי; הענף הדרומי זורם מצפון-מערב מחוז היילנד(אנ'), וירג'יניה ליד הייטאון(אנ'), ולאורך הקצה המזרחי של חזית אלגני(אנ'). שניהם נפגשים מזרחית לגרין ספרינג(אנ') במחוז המפשייר(אנ'), וירג'יניה המערבית, ויוצרים יחדיו את הפוטומק[4]. מפגש זה ממוקם בערך שלושה קילומטרים מזרחית לגרין ספרינג, על הגבול של מרילנד ומערב וירג'יניה[ג]. מכאן, הפוטומק זורם מזרחה יותר, לפני שהוא יוצא דרומה לכיוון וושינגטון הבירה[5].
יובליו העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך זרימתו קולט הנהר מים מהיובלים העיקריים שלו שבגבעות וירג'יניה ומרילנד שהם: נהר שננדואה, נהר מונוקאסי (אנ'), נהר אנקוסטיה, נהר אוקוקוואן (אנ'), נהר קאקאפון (אנ') ונהר סאבאג' (אנ'), אך קיימים יובלים רבים נוספים, גם אם קטנים יותר (נחלים - Creeks)[ד][6].
הנהר כקו גבול בין מדינתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנהר מהווה בחלקו התחתון[ה] את הגבול בין מרילנד ומחוז קולומביה - וושינגטון די סי וגם בין מרילנד לווירג'יניה. בחלקו העליון[ו] מהווה את הגבול בין מדינות מרילנד לווירג'יניה המערבית[3]. בנקודת המפגש בין נהר הפוטומק לנהר שננדואה שממזרח לעיירה הארפרס פרי, מתקיים מיפגש בין 3 גבולות של מדינות: מרילנד, וירג'יניה ווירג'יניה המערבית, והוא ידוע בשם "הנקודה" (The Point)[7].
מפליו הגדולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך הזרימה מזרחה לכיוון האוקיינוס, הנהר יוצר את המפלים הגדולים שלו. שם מצטמצם רוחב הנהר מכ-330 מטר, ממש מעל המפלים, לרוחב שבין 20 ל-33 מטר, כשהוא זורם בעוצמה ובמהירות דרך ערוץ מָאתֶּר(אנ') הצר מאד, ובמרחק קצר מתחת למפלים[8]. המפלים הגדולים של הפוטומק מציגים את קו המפלים התלול ביותר מבין כל נהרות מזרח ארצות הברית[9].
שפך הנהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתקרבו לאוקיינוס, הנהר מתרחב והולך ומגיע לרוחב של כ-17 ק"מ במוצא הנהר לים. אורך שפך הנהר, על פיתוליו מגיע ל-189 קילומטר בערך[10].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה של הטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנהר עצמו בן לפחות 3.5 מיליון שנים, אך ככל הנראה גילו נמשך עשרה עד עשרים מיליון שנים אחורה, כאשר מפלס האוקיינוס האטלנטי ירד וחשף משקעי חוף לאורך קו הנפילה. זה כלל את האזור במפלים הגדולים, שנשחק לצורתו הנוכחית בתקופות הקרח האחרונות[11].
שיפוע כל הנהר בממוצע הוא כ-0.14%, ירידה של 930 מ' על פני 652 ק"מ.
היסטוריה אנושית
[עריכת קוד מקור | עריכה]"פוטומק" הוא איות אירופאי של Patawomeck - שמו הילידי האלגונקוויאני(אנ') של כפר אינדיאני על הגדה הדרומית שלו[12].
לאינדיאנים היו שמות שונים לחלקים שונים של הנהר. הם כינו את הנהר שמעל למפלים הגדולים Cohongaroton - בשפתם "אווזים צופרים"[13][14] ו-"Patawomke" לקטע שמתחת למפלים, כלומר "נהר הברבורים" בשפתם[15].
בשנת 1608, קפטן ג'ון סמית' חקר את הנהר הידוע כיום כפוטומק וערך שרטוטים של תצפיותיו אשר קובצו מאוחר יותר למפה ופורסמו בלונדון בשנת 1612. פרט זה ממפה זו מציג את השם המקומי "Patawomeck". האיות של השם לבש צורות רבות במהלך השנים מ"פאטוומק" (כמו על המפה של קפטן ג'ון סמית') ל"Patomake", "Patowmack", ועוד וריאציות רבות אחרות וכיום "פוטומק".[14] על שמו הסופי של הנהר הוחלט באופן רשמי כ"פוטומק" על ידי המועצה לשמות גאוגרפיים(אנ') ב-1931[16].
בהיותו ממוקם באזור עשיר בהיסטוריה ומורשת אמריקאית[17], כונה הנהר, החל משלב מסוים, כ"נהר האומה"[18]. ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית, נולד באגן הפוטומק, ובילה את רוב חייו שם[19]; עיר הבירה של המדינה, נמצאת גם היא בתוך אגן הניקוז הקרוב של הנהר; המצור על הרפרס פרי ב-1859 במפגש הנהר עם נהר השננדואה(אנ'), היה המבשר לקרבות אפיים רבים של מלחמת האזרחים האמריקנית בפוטומק ובסביבתו, כגון הקרב על בול'ס בלאף(אנ') ב-1861 וקרב שפרדסטאון(אנ') ב-1862.
אזור אגן הניקוז העיקרי של הפוטומק הוא חלק ניכר מאזור הקרוי Tidewater(אנ') שהפך למרכז למטעי טבק מפוארים שהעשירו בראשית האומה את אנגליה. לכל אורך הפוטומק - מהצוואר הצפוני של וירג'יניה ועד העיירה סנט מרי'ס סיטי שבמרילנד(אנ') - שגשגו משפחות: וושינגטון, לי, קרטר, מונרו, מייסון, טיילור, קלברט וברנט. אין מקום אחד באמריקה שטיפח כל כך הרבה מנהיגים, עורכי דין, פילוסופים, גיבורי מלחמה ונשיאים כמו אזור ה-Tidewater של הפוטומק. זהו ערש הרפובליקה האמריקאית.[18]
ככל שהאדמה הפכה להיות בלתי ראויה לחקלאות, מכיוון שגידולי הטבק לא היטיבו איתה, רכישת קרקעות נוספות לחוות ומטעים הבטיחה את המשך העושר. בסופו של דבר פנו עיניים לארץ שמאחורי המפלים הגדולים. ג'ורג' וושינגטון היה מהראשונים שיצאו מערבה. הוא התפעל מהאדמה וראה בנהר את הנתיב המהיר לנהר אוהיו ועוד יותר מערבה[19]. וושינגטון מעולם לא ויתר על חזונו, ודחף לתעלה סביב המפלים לכיוון קמברלנד שהחלה ב-1787 ומשם לתנועה מערבה.[18]
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865), הפוטומאק התחקה אחר הגבול בין האיחוד והקונפדרציה, והשאיל את שמו לצבא האיחוד החשוב ביותר - צבא הפוטומק. לאורך כל המלחמה, הנהר תפקד ברובו כפי שהיה תמיד - כנתיב לתחבורה[20].
הידרולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדי יום נמשכים מהפוטומק בממוצע כ-486 מיליון ליטרים של מים (1,840,000 מ"ק) לאספקת מים באזור וושינגטון. אלה מספקים כ-78 אחוז מכלל צריכת המים באזור[6]. כמות זו כוללת כ-80 אחוז ממי השתייה הנצרכים לפי הערכות על ידי כ-6.1 מיליון תושבי האזור[21] .אבל לא תמיד זה היה המצב. הנהר הזדהם במיוחד דווקא במהלך המאה ה-20, והוא גבר במהלך השנים בשל התיעוש והחקלאות לאורך הנהר. לפי דבריו של הנשיא לינדון ג'ונסון בשנת 1965, מאתיים שנה קודם לכן ג'ורג' וושינגטון נהג לעמוד על הדשא שלו במאונט וורנון ולהסתכל על נהר נקי ומתוק וטהור. לדבריו, עוד בתחילת המאה ה-20, הנשיא תיאודור רוזוולט נהג לשחות בפוטומק, אבל בזמן כהונתו (של ג'ונסון) לדבריו, הפוטומק הוא נהר של ביוב מתפורר ואצות רקובות, ומהווה "בושה לאומה". הוא הוסיף ש"הנהר העשיר בהיסטוריה וזיכרון שזורם ליד בירת המדינה צריך לשמש מודל של כיבוד ערכי נוף ונופש עבור המדינה כולה"[22]. הוא יצא בפרויקט לניקוי נהרות ארצות הברית בהכרזה על חוק איכות המים משנת 1965, שיתחיל בראש ובראשונה בנהר הפוטומק[23][24].
לאורך נהר הפוטומק קיימים מספר סכרים, חלקם מתפקדים וחלקם לא. הצורך בבניית סכרים כדי לשלוט על שיטפונות ומצבי גאות בנהר, עלה לאחר השיטפון הגדול של מרץ 1936. בשיטפון זה שנגרם מהפשרה מהירה של שלג וקרח, יחד עם גשם זלעפות[25], ספיקת הנהר הייתה 275 מיליארד גלונים ליום, לעומת ממוצע רב שנתי של בערך 7 מיליארד גלונים ליום[6]. הנזק שנגרם בשיטפון זה נחשב לאחד מאסונות הטבע החמורים ביותר שהתרחשו באגן הניקוז של הפוטומק[26]. להלן הסכרים שנבנו לאורך הנהר ומתפקדים[ז]:
- סכר המפלים הקטנים(אנ') הידוע בשם סכר ברוקמונט, בעמוד ה-5.6 מייל של תעלת צ'ספיק ואוהיו(אנ') במעלה הזרם של גשר השלשלאות(אנ').
- סכר אקוודוקט(אנ') בעמוד ה-17.5 מייל של תעלת צ'ספיק ואוהיו במעלה הזרם של המפלים הגדולים.
- סכר ההזנה מס' 4 עם תחנה הידרואלקטרית(אנ') בעמוד ה-84 מייל של תעלת צ'ספיק ואוהיו במורד הזרם מ-וויליאםספורט, מרילנד(אנ').
- סכר האניווד - סכר ההזנה מס' 5 עם תחנה הידרואלקטרית(אנ') בעמוד ה-106 מייל של תעלת צ'ספיק ואוהיו במעלה הזרם מ-וויליאםספורט, מרילנד.
- סכר קמברלנד(אנ') - סכר ההזנה מס' 8, על הענף הצפוני[ח] של נהר פוטומק, 40 מייל מפיירפקס סטון במורד הזרם.
- סכר ג'נינגס רנדולף(אנ') לשעבר סכר בלומינגטון, על ענף הצפוני של נהר הפוטומק, 27 מייל במורד הזרם של פיירפקס סטון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נהרות וירג'יניה
- פוטומק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בהיגוי המילה באנגלית יש להטעים את ההברה האחת לפני האחרונה, (פּוֹ טוֹ מַק), כהטעמה של מלעיל.
- ^ נהר ראשי הוא תרגום מאנגלית ל-"Major river", והכוונה היא לנהר שאינו מהווה יובל של אף נהר אחר, והוא קולט מים מיובלים רבים, ונשפך בסופו של דבר אל בסיס סחיפה המוחלט, שהוא בדרך כלל אוקיינוס או ים. סימוכין ראו כאן.
- ^ ניתן לראות את נקודת המיפגש על המפה בה הענף הדרומי מגיע לנקודת המיפגש אחרי 3 פיתולים בולטים מדרום (מימין לנק' המיפגש), והענף הצפוני מגיע כמעט ליניארית מכיוון כללי מערב (משמאל לנק' המיפגש), בקישור להלן: ממש במרכז המפה.
- ^ ניתן להתרשם מההיקף הגדול של היובלים הרבים המזינים את הפוטומק ברשימה שבמסגרת משמאל. ניתן להתרשם מההיקף הגדוך גם מעיון במפת אגן הניקוז, אם כי רק מקצת היובלים מסומנים וכתובים בשמותיהם.
- ^ מהשפך למפרץ צ'ספיק ועד לעיירה הרפרס פרי (וירג'יניה המערבית).
- ^ בין העיירה הרפרס פרי למקורות הנהר.
- ^ קיימים עוד 4 סכרים שהוקמו אך אינם מתפקדים, כולם לאורך תעלת צ'ספיק ואוהיו.
- ^ על הענף הצפוני ראו בפרק "גאוגרפיה", פרק משנה "מקורות הנהר".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Potomac River, Britannica Encyclopedya
- ^ President Cinton: Celebrating America's Rivers, July 30, 1998, WayBack Machine
- ^ 1 2 Potomac River, American Rivers
- ^ Michael Nardolilli - the Executive Director of the Interstate Commission on the Potomac River Basin, The Source of the Potomac, PotomacRiver.org
- ^ August Croft, Where Does the Potomac River Start?, A-Z-Animals.com
- ^ 1 2 3 Potomac Basin Facts, ICPRB - Interstate Commission on the Potomac River Basin
- ^ The Point, National Park Service - Harpers Ferry
- ^ Robert Simmon, Great Falls of the Potomac, NASA Earth Observatory
- ^ Great Falls of the Potomac, National Park Service - Great Falls
- ^ The Potomac Estuary, Potomacriver.com
- ^ Geology of Potomac Heritage National Scenic Trail, National Park Service - Potomac Heritage
- ^ .William Bright, 2004.Native American Placenames of the United States. University of Oklahoma Press, p. 396
- ^ Legends of Loudoun: An account of the history and homes of a border county of Virginia's Northern Neck, Harrison Williams, p. 26.
- ^ 1 2 Joel Achenbach, 2004, The Grand Idea: George Washington's Potomac and the Race to the West, WayBack Machine - Internet Archive, pp.35-36.
- ^ Hagemann, James A. (1988). The Heritage of Virginia. The Donning Company, 2nd edition, 297 p
- ^ Summary Report - Potomac River, U.S.G.S. - Geographic Names Information System
- ^ Lili Badri, Brook Trout and the Civil War: A Glimpse at the History of the Potomac River Watershed, University of Maryland, 5 July 2022
- ^ 1 2 3 ELLEN MOYER JAN. 17, 2022, Potomac, Our Nation’s River, What's Up Media
- ^ 1 2 How the Potomac Shaped our Society and Economy, Potoma Conservancy, November 11, 2022
- ^ Potomac River During the Civil War, Encyclopedia Virginia
- ^ The 10 Most Populous Metro Areas: July 1, 2015 - Washington-Arlington-Alexandria, D.C.-Va.-Md.-W.Va., United States Census Bureau
- ^ 1965 - President Johnson declares that the Potomac River is a national disgrace ..., POTOMAC RIVERKEEPER NETWORK
- ^ Remarks at the Signing of the Water Quality Act of 1965, The American Presidency Project
- ^ Presidents and the Potomac, The White House Historical Association
- ^ Great Falls of the Potomac, National Park Service
- ^ 1936 Flood Retrospective, National Weather Service, 2016