פול בולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פול בולס
לידה 30 בדצמבר 1910
קווינס, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בנובמבר 1999 (בגיל 88)
טנג'יר, מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וירג'יניה, תיכון ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, מחזה, רומן, שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי דור הביט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'יין בולס (21 בפברואר 1938–4 במאי 1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1941) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.paulbowles.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פול פרדריק בולס (באנגלית: Paul Frederic Bowles;‏ 30 בדצמבר 1910 – 18 בנובמבר 1999) היה סופר, מלחין ומתרגם אמריקאי, שחי רוב חייו מחוץ לארצות הברית.

בולס גדל בבית ממעמד הביניים בניו יורק וגילה כישרון הלחנה וכתיבה. למד מוזיקה אצל אהרון קופלנד והלחין מוזיקה לתיאטרון. הוא נחל הצלחה והכרה עם פרסום ספרו הראשון, "שמיים מגינים מעל" (1949), המתרחש בצפון אפריקה הצרפתית, שבה ביקר ב-1931[1].

ב-1947 התיישב בטנג'יר כשהייתה אזור בין לאומי ואשתו ג'יין הצטרפה אליו ב-1948. מלבד חורפים שבילה בציילון בשנות החמישים, טנג'יר נעשתה לביתו למשך כל חייו. הוא נעשה לסמל של הגולים האמריקנים בעיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול בולס נולד בניו יורק, בן יחיד לרנה (ווינוויזר) וקלוד בולס, רופא שיניים. ילדותו הייתה נוחה מבחינה חומרית, אך אביו היה קר ורודן שדחה כל משחק או שעשוע ואיים על אשתו ובנו. על פי סיפור משפחתי, אביו ניסה להורגו כשחשף אותו לסערת שלגים מבעד לחלון פתוח. וזה עיצב את יחסיהם לכל משך חייו.[2] אמו גידלה אותו בחום והקריאה לו סיפורים של אדגר אלן פו ועוד. כבר בגיל 4 החל לכתוב סיפורים, שירה סוריאליסטית ומוזיקה. בגיל 17 התפרסם שיר שלו במגזין צרפתי.[3] החל ללמוד נגינה בפסנתר, שירה ותיאוריה וגילה שזו יכולת התבטאות מרגשת.[4]

ב-1928 החל ללמוד באוניברסיטת וירג'יניה אך פרש מהלימודים בטרם סיימם. הוא נסע לפריז בהיחבא מהוריו בלי כוונה לחזור. הוא עבד שם בעיתון, אך שב לארצות הברית ובעידוד הוריו חזר ללימודים ושוב עזב וחזר לפריז עם אהרון קופלנד עמו למד קומפוזיציה בניו יורק.[5] קופלנד נהיה גם למאהב וגם למורה.[6] בולס העיד עליו שמלבד ג'יין אשתו הוא היה האדם החשוב בחייו. הם נשארו חברים למשך כל חייהם.[7] בפריז ב-1930 החל בולס לראשונה להלחין ויצירתו סונטה לאבוב ולקלרינט נוגנה לראשונה בניו יורק יחד עם יצירות של קופלנד ווירג'יל תומסון.[8] בפריז נהיה בולס חלק מהמעגל החברתי של גרטרוד שטיין ובעידודה ביקר ב-1931 בטנג'יר עם קופלנד. מאוחר יותר הפך בולס את מרוקו לביתו ושאב ממנה השראה לרבים מסיפוריו.[9] בחזרתו לברלין פגש את כריסטופר אישרווד שהעניק לגיבורת ספרו "פרידה מברלין" את שמו של בולס, סאלי בולס. לאחר מכן חזר לצפון אפריקה וסייר בחלקים ניכרים של מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. ב-1937 חזר לניו יורק ובמשך כעשור טיפח קריירת הלחנה ושיתף פעולה עם אורסון וולס, טנסי ויליאמס ואחרים במוזיקה למחזות וקונצרטים תזמורתיים.

ב-1938 הוא נישא לסופרת ג'יין אואר (סופרת) (Jane Auer). אלו היו נישואים מאוד לא קונבנציונליים. לשניהם היו יחסים אינטימיים עם בני אותו מין, אך הם שמרו על קשר קרוב זה עם זה לאורך כל חייה של ג'יין.[10]הם הצטרפו לזמן קצר למפלגה הקומוניסטית אך בולס גורש ממנה.[11] בולס עבד תחת חסותו של וירג'יל תומסון בביקורת מוזיקלית ב"ניו יורק הרלד טריביון" והלחין מוזיקה לשירים של פדריקו גרסיה לורקה שלאונרד ברנשטיין ניצח עליהם. תרגומו למחזה "בדלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר בבימויו של ג'ון יוסטון זכה לפרס הביקורת 1943.

ב-1945 החל לכתוב סיפורים קצרים שנכללו בקובץ "A Distant Episode". באותו זמן פרסמה אשתו את הספר 'שתי גברות רציניות' (הספר ראה אור בעברית ב-2018 בהוצאת "לוקוס").

ב-1947 הוא עבר להתגורר בטנג'יר וג'יין הצטרפה אליו שנה מאוחר יותר. בולס אמר שהוא הגיע לשם כי רצה לכתוב רומן, נמאס לו לכתוב מוזיקה עבור אחרים כמו אורסון וולס וג'וזף לוסי.[12]

בולס חי בטנג'יר 52 שנה מתוך 88 שנות חייו ונעשה מזוהה מאוד עם העיר ושימש כסמל למהגרים האמריקנים. כשהוא וקופלנד ביקרו שם לראשונה הם ראו את האקזוטיקה והמנהגים השונים, הם לא היו כפופים או מחויבים למנהגי המקום השונים מקבוצה אתנית אחת למשנה. טנג'יר הייתה מרכז מסחרי בין לאומי עם אוכלוסייה מגוונת של ברברים, ערבים, ספרדים וצרפתים שדיברו בכל השפות הללו. כשחזר לעיר ב-1947 גילה שהיא השתנתה אבל עדיין הקסימה אותו במוזרותה.

בולס סייר לבדו בסהרה באלג'יריה ועבד על רומן וסיפר שהיה כותב במיטה במלונות במדבר.[12] הוא קיבל השראה מהתנסויותיו ולאחר מכן אמר "שכל מה שהאדם כותב הוא במובן מסוים אוטוביוגרפי לפחות מהבחינה הפואטית."[13] את שם הרומן, The Sheltering Sky, 'שמיים מגינים מעל' לקח מתוך שיר Down Among the Sheltering Palms" שהכיר בילדותו.[14] הספר יצא לאור ב-1949 באנגליה לאחר שההוצאה עמה חתם חוזה דחתה את כתב היד.[15] עלילת הספר מלווה שלושה אמריקנים: פורט, אשתו קיט, וחברם טאנר במסעם במדבר האלג'ירי. טנסי ויליאמס כתב ב"ניו יורק טיימס" שהספר הוא כמו סופת רעמים בקיץ, "פועם עם הבזקי אש פנימיים"[16] הרומן נכלל במהרה ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" והודפס בשלוש מהדורות תוך חדשיים.[17]

ב-1950 התפרסם קובץ סיפוריו The Delicate Prey and Other Stories.

בראיון שנערך עמו 30 שנה מאוחר יותר, השיב לטענה שרוב גיבורי סיפוריו הם קורבנות לאלימות פיזית או נפשית,[18] באמרו ש"האלימות משמשת כתרפיה. שמטריד לחשוב שאלימות חסרת שחר עלולה להתלקח כל רגע, אבל זה כך ועלינו להיות מוכנים לה. אם אכן כל הציוויליזציה שכוננו במשך אלפי שנים מבוססת על אלימות, היא עלולה להתמוטט כל רגע ומזה כתיבתי מושפעת. תהליך החיים מניח אלימות מהצומח לבעלי החיים. אבל רק האדם ממשיג ורק הוא נהנה מרעיון החורבן.".[19] ב-1952 פרסם את הרומן הבא שלו, Let It Come Down, שגם הוא מעוגן בטנג'יר. הרומן שלישי, The Spider's House, יצא לאור ב-1955, גם הוא על מרוקו ודן בקונפליקט בין הלאום המרוקני לקולוניאליזם הצרפתי.

בד בבד עם קריירת הכתיבה הלחין מחזות. הזוג בולס חבר לקבוצת המהגרים בטנג'יר ואירח את טרומן קפוטה, טנסי ויליאמס, גור וידאל, ויליאם בורוז ואלן גינסברג. כמו כן התוודע למוזיקת הז'אז'וקה המרוקנית. ב-1952 בולס קנה אי קטן בסרי לנקה, בו כתב את הרומן הרביעי שלו, The Spider's House.

ב-1957 קיבלה ג'יין שבץ מוחי קל שגרם להתדרדרות במצבה הגופני. מחלתה של ג'יין העסיקה את בולס עד מותה ב-1973 במאלגה. בעזרת קרן רוקפלר וספריית הקונגרס סייר בולס במרוקו והקליט מוזיקה מרוקנית מסורתית.[20] וגם מוזיקה יהודית במקנס ובאסואירה.[21] במהלך אותן שנים גם תרגם סיפורים מרוקנים מפיהם של מספרי סיפורים כמו מוחמד צ'וקרי, אחמד יעקובי ולברי לאייצ'י ומוחמד מרבט. כך גם תרגם ספרות פורטוגזית, ספרדית וצרפתית, של בורחס, סארטר, איזבל אברהרט ונוספים.

ב-1968 לימד במכללה בסן פרנסיסקו קורס מתקדם בכתיבה והרומן האירופי המודרני.[22] ב-1970 בולס ודניאל הלפרן יסדו בטנג'יר כתב עת Antaeus שכלל פרסום של סופרים צעירים וותיקים. בשנים 1980–1982 הנחה סדנת כתיבה בבית הספר האמריקני בטנג'יר.[23] ב־1982 פרסם בולס קובץ סיפורים שכוללים סיפורי מסע, אנקדוטות ופרגמנטים: Points in Time, subtitled Tales From Morocco, a collection of stories.[24]

ב-1985 התפרסם תרגומו לסיפורים קצרים של חורחה לואיס בורחס, The Circular Ruins.

כשנשאל בראיון ב-1988 על חיי החברה שלו ענה: "אני לא יודע מהם חיי חברה... שלי מסתכמים באלו שמשרתים אותי ואלו שמבקשים לראיין אותי." כשנשאל איך הוא מסכם את הישגיו, ענה: "כתבתי כמה ספרים ומוזיקה."[25]

בולס הופיע לכמה רגעים בתחילת ובסוף הסרט שביים ברנרדו ברטולוצ'י על פי ספרו "שמיים מגינים מעל" (1990). המוזיקה שהלחין כמעט שנשכחה במרוצת השנים אך ב-1990 דור חדש של מוזיקאים אמריקנים החל שוב להתעניין ולנגן את המוזיקה שלו.[26]

ב-1995 בולס ביקר בניו יורק, לפסטיבל לכבודו בו השמיעו את המוזיקה שלו. זו הייתה הפעם האחרונה שהגיע לאמריקה. סרט דוקומנטרי שנעשה על חייו, Let It Come Down: The Life of Paul Bowles, זכה בפרס אמי בניו יורק.

אורחים שביקרו אותו ב-1998 דיווחו שהוא שומר על שנינותו וחוכמתו. הוא המשיך לארח בדירתו אך הגביל את הראיונות.

בולס נפטר ב-18 בנובמבר 1999 מכשל בלב בגיל 88. אפרו נקבר לצד קבר הוריו בניו יורק.

המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולס למד בתחילה אצל קופלנד ולאחר מכן אצל וירג'יל תומסון.[27]

קופלנד אמר על המוזיקה שלו: "זו מוזיקה שבאה מאישיות רעננה מלאה בקסם ויצירתיות מלודית, מפתיעה בצורתה האינסטינקטיבית והלא אקדמית. באופן אישי אני מעדיף את החובבנות של בולס על המוזיקה השמרנית המיומנת."[28] ברבות השנים הוא שב וציין: "המוזיקה של פול בולס תמיד רעננה; אין בה רגע דל."[29] אף שקופלנד ניסה לאמנו וללמדו משמעת הוא מצא בו תלמיד עיקש והמליץ על מורים אחרים אך הניסיון לא צלח. הוא התמיד לא לקבל הנחיות מאיש. כמלחין אוטודידקט הוא הצליח בכל זאת להלחין מוזיקה לתיאטרון ושיתף פעולה עם ג'וזף לוסי, ליאונרד ברנשטיין, ארתור קסטלר, חוזה פרר, סלבדור דאלי, אורסון ולס, ויליאם סרויאן וטנסי ויליאמס. לזמן מה נהיה בולס למבקר המוזיקה בהרלד טריביון.[30]

לאחר המלחמה בולס התיישב בטנג'יר ונהיה לסופר בעל שם בינלאומי. בולס אמר: "קשה למצוא בטנג'יר אפילו פסנתר אחד מכוון." אט אט הוא גילה שיש שם אווירה שמתאפשרת לתיאור רק על ידי כתיבה ולא במוזיקה. "המוזיקה שלי הייתה מלאת חיים כמוני ואת הצד האפל שלי יכולתי לתאר רק בעזרת השפה." עם פרסום השמיים מגינים מעל הוא נהיה עצמאי וכשרון כתיבתו האפיל על כשרון ההלחנה שלו.[31]

רק בעשור טרם מותו התעוררה התעניינות חוזרת במוזיקה שלו ושבו לנגן מיצירותיו. ב-1994 נערך בפריז קונצרט בו הוא נכח וניגנו בו גם מיצירות וירג'יל תומסון, לאונרד ברנשטיין ופיליפ ראמי.[32] ההתחדשות הזו ייצרה כמה הקלטות של תקליטורים ב 2016 בשיתוף נקסוס[33]

פול בולס היה חלוץ בחשיפתו את המוזיקה הצפון אפריקנית לעולם המערבי, בשנים 1959–1961 הקליט מוזיקה מרוקנית מסורתית לספריית הקונגרס.[34] הוא סבר שהתרבות המודרנית תשנה ותשפיע על המוזיקה המסורתית לבלי הכר ולכן טרח לשמר אותה. האוסף כולל כ-60 שעות מוזיקה עממית.[35]

הישגים ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול בולס נחשב לאחד מהאמנים שעיצבו את הספרות והמוזיקה של המאה העשרים. במבוא לקובץ סיפוריו של בולס כתב גור וידאל ש"הם בין הטובים ביותר שנכתבו על ידי אמריקני" והוסיף: "אין זה חדש שהקרקע לציוויליזציה הרעועה שייסדנו לא תוכל לשאת זמן רב את משקלנו. הגאוניות של בולס העלתה את האימה שרובצת מתחת לפני הקרקע, שברירית באופייה כמו השמים המגוננים עלינו מפני הכליה העצומה. בולס הציץ אל מעבר לשמים המגינים... אל שטף כוכבים אין סופי כמו האטומים, אבני היסוד של קיומנו, וכשמבינים את נצחיותם הנוראה אנו חווים לא רק אימה אלא גם הזדהות."[36]

מבקרי מוזיקה אמרו על המוזיקה שלו שהיא מלאה אור כפי שסיפוריו רוויי אפלה, כאילו המוזיקאי והסופר אינם אותו אדם.[37]

הוא נעשה מלחין נדרש למוזיקה למחזות. "במיומנות יחידה במינה ודמיון הוא לכד את הרגשות והאווירה של כל מחזה" הוא טען שמוזיקה כזו מאפשרת לו: "להלחין מוזיקה חסרת שיא, מוזיקה מהפנטת באחד המובנים המדויקים של המילה, בכך שהיא משפיעה על הצופה מבלי יהיה מודע לכך."[38]

ב 1991 זכה בולס בפרס השנתי של ריאה לסיפורים קצרים Rea Award for the Short Story. השופטים כתבו: "פול בולס מספר סיפורים של טוהר ושלמות מרבית. הוא כותב על עולם שבו אלוהים טרם נעשה לאדם; עולם בו גברים ונשים מגיעים עד לקצה ונוטלים חלק בדרמה גדולה ואלמנטרית יותר. הפרוזה שלו גבישית וקולו ייחודי. בקרב המאסטרים האמריקנים של הסיפור הקצר, פול בולס הוא יחיד במינו."[39]

בבניין הלגיון האמריקני בטנג'יר ישנו אגף המוקדש לפול בולס.

הספרייה האמריקנית פרסמה את קובץ עבודותיו ב-2002.

בנוסף למוזיקה שלו בולס פרסם 14 קובצי סיפורים, ארבעה רומנים, שלושה קובצי שירה, תרגומים רבים, מאמרי מסע ואוטוביוגרפיה.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פול בולס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד רונן טל, חייו של פול בולס מרתקים לא פחות מיצירתו הגדולה, שסוף סוף תורגמה לעברית, באתר הארץ, 16 בינואר 2022
  2. ^ Spencer Carr, Virginia (2009), Paul Bowles: A Life, Evanston: Northwestern University Publishing, p. 1
  3. ^ Hibbard, Allen. "Paul Bowles: A Biographical Essay". paulbowles.org
  4. ^ Spencer Carr, Virginia. "Paul Bowles: An Introduction". Special Collections, University of Delaware
  5. ^ '"Obituary for Paul Bowles. The New York Times. 19 November 1999
  6. ^ Carr, Virginia Spencer "Paul Bowle, A Life", Scribner, New York 2004, p358, n29
  7. ^ Carr, Virginia Spencer "Paul Bowle, A Life", Scribner, New York 2004, p171
  8. ^ Swan, Claudia, ed. (1995), Paul Bowles Music, Eos Music Incorporated, p. 43, ISBN 9780964808300
  9. ^ "Author: Bowles, Paul". Booksfactory.com. Archived from the original on April 1, 2003. Retrieved September 14, 2016
  10. ^ Holland, Patrick (2002). "Bowles, Paul (1910-1999)". glbtq.com An Encyclopedia of Gay, Lesbian, Bisexual, Transgender, and Queer Culture. Archived from the original on October 16, 2007. Retrieved June 12, 2008
  11. ^ . "Paul Bowles". the Guardian. 1999-11-19. Retrieved 2020-04-28
  12. ^ 1 2 . Warnow, Catherine; Weinreich, Regina (1993) [1988], "Paul Bowles: The Complete Outsider", in Caponi, Gena Dagel (ed.), Conversations with Paul Bowles (interview), pp. 214–5
  13. ^ Seidner, David. "Paul Bowles". Bombsite.com. Retrieved 9 June 2016
  14. ^ Bowles, Paul, Without Stopping: An Autobiography, p. 275
  15. ^ Bowles, Paul, Without Stopping: An Autobiography, p. 292
  16. ^ Williams, Tennessee (December 4, 1949). "An Allegory of Man and His Sahara". The New York Times. Retrieved 2016-06-09
  17. ^ Miller, Jeffrey, Paul Bowles: A Descriptive Bibliography
  18. ^ Paul Bowles", The Paris Review Interviews, p. 190
  19. ^ Paul Bowles: The Art of Fiction", The Paris Review, 81, Fall 1981
  20. ^ The Rif to Music," Their Heads are Green and Their Hands are Blue (Random House, 1963), pp. 97 to 141
  21. ^ Meknes, yahsra.. sa vie juive, son mellah". Dafina.net. Retrieved 9 June 2016
  22. ^ Without Stopping (Putnam, (1972): p.368
  23. ^ Jeffrey Gray, "Placing the Placeless: A Conversation with Rodrigo Rey Rosa", North Carolina State University
  24. ^ Encyclopedia of Beat LiteratureISBN9781438109084. Retrieved 8 April 2015
  25. ^ Paul Bowles: The Complete Outsider," Interview with Catherine Warnow and Regina Weinreich/ 1988, in Conversations with Paul Bowles, ed. Gena Dagel Caponi, 1993, p. 217
  26. ^ Campbell, John. "Art Song of Williamsburg". Artsong Update. Retrieved 9 June 2016
  27. ^ Thomson, Virgil. Virgil Thomson. New York: Alfred A. Knopf, 1966, pp. 206-207
  28. ^ Copland, Aaron. Copland On Music. Garden City, New York: Doubleday & Company, 1960, pp. 161-162
  29. ^ Jerner, Bennett. American Piano Music, Volume I. Liner Notes from Etcetera Records (KTC 10109), 1984, pp. 2-3
  30. ^ Thomson, Virgil. Virgil Thomson. New York: Alfred A. Knopf, 1966, pp. 206-207
  31. ^ . Briatte, Robert. An American in Paris: "Portrait of Paul Bowles". Liner Notes from Koch International (3-1574-2), 1995, pp. 5-6
  32. ^ Petit de Voize, Yves. An American in Paris. Liner Notes from Koch International (3-1574-2), 1995, pp. 7-8
  33. ^ Naxos Records (April 2016). "Bowles, P.: Piano Works (Complete), Vol. 1 (Invencia Piano Duo)". Naxos.com. Retrieved 2018-04-10
  34. ^ The US Library of Congress Recordings were inaugurated to act as a "repository for ethnographic documentation appealing to folklorists and cultural documentarians working in this country and in foreign lands as well." Folklife Center News, Spring 2003, p. 5
  35. ^ The Paul Bowles Moroccan Music Collections (The American Folklife Center, Library of Congress)". Loc.gov. Retrieved 9 June 201
  36. ^ Gore Vidal, Introduction to The Collected Stories, 1979, reprinted 1997
  37. ^ Sawyer-Lauçanno, Christopher (1 February 1999). An Invisible Spectator: A Biography of Paul Bowles. Grove Press. ISBN 9780802136008. Retrieved 9 June 2016 – via Google Books.
  38. ^ Paul Bowles, Biographical Dictionary of American Composers
  39. ^ The Rea Award for the Short Story - 1991 Winner - Paul Bowles". The Rea Award For The Short Story. Dungannon Foundation. Archived from the original on August 16, 2019. Retrieved September 28, 2019.
  40. ^ אתר למנויים בלבד אמיר רותם, תמונות ותובנות מתוך "שמים מגינים מעל" מתנחלות בתודעה, באתר הארץ, 3 במאי 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פול_בולס&oldid=38192753"