יוהאן גוטליב פיכטה
 | |
| לידה |
19 במאי 1762 Rammenau, נסיכות הבוחר מסקסוניה, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בינואר 1814 (בגיל 51) ברלין, פרובינציית ברנדנבורג, ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות דורותיאנשטאדט |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פרידריך שילר, אוניברסיטת קניגסברג, אוניברסיטת לייפציג, פפורטה |
| מנחה לדוקטורט |
עמנואל קאנט |
| מוסדות |
|
| זרם | אידיאליזם גרמני |
| תחומי עניין | אונטולוגיה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, סופר |
| הושפע מ | קאנט, מימון, שפינוזה, שולצה |
| השפיע על | מימון, הגל, שלינג, קירקגור |
| מדינה |
גרמניה |
| בן או בת זוג |
Johanna Rahn (1793–?) |
| חתימה |
 |
  | |
יוהאן גוטליב פיכטה (גרמנית: Johann Gottlieb Fichte; 19 במאי 1762 – 27 בינואר 1814) היה פילוסוף גרמני, מראשוני האידיאליזם הגרמני ומתלמידיו של עמנואל קאנט.
לאחרונה החלו פילוסופים וחוקרים להעריך את פיכטה כפילוסוף חשוב בפני עצמו בשל התובנות המקוריות שלו לגבי טבעה של מודעות עצמית. פיכטה היה גם הממציא של תזה–אנטיתזה–סינתזה, רעיון שמיוחס לעיתים קרובות בטעות להגל. כמו דקארט וקאנט לפניו, פיכטה הונע מבעיית הסובייקטיביות והתודעה. פיכטה כתב גם יצירות של פילוסופיה פוליטית; יש לו מוניטין של אחד מאבות הלאומיות הגרמנית.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיכטה נולד בסקסוניה בשנת 1762. החל ללמוד בסמינר התאולוגי יינה בשנת 1780 אך הפסיק את לימודיו בשנת 1784 לפני קבלת התואר. כך מתאר ש.ה. ברגמן את פרסומו של פיכטה וראשית לימודיו:
שיחק לו מזלו לילד בן תשע, ובדרך מקרה חילצהו מן הסביבה הדלה הזאת ואיפשר לו להתכונן לחיי מלומד. ומעשה שהיה כך היה: בעיירתו חי דרשן מפורסם. בעל אחוזה עשיר שבסביבה, הבארון מילטיץ, בא יום אחד אל העיירה כדי לשמוע את דרשתו. אך כשבא אל הכנסייה נודע לו שאיחר מן המועד. האיכר אשר הודיע לו על כך ניחם אותו באומרו: אם הוא רוצה יכול הוא בכל זאת לשמוע את הדרשה; צריך רק לקרוא את הנער פיכטה רועה האווזים, שהרי זה יודע ללא ספק את הדרשה בעל פה, מלה במלה. הבארון קרא לילד, והלה חזר על דרשתו של הדרשן מתוך להיטות כזאת, שהבארון החליט בו במקום לאפשר לנער להתמסר ללימודים.
— שמואל הוגו ברגמן, תולדות הפילוסופיה החדשה : יעקובי, פיכטה, שלינג, ירושלים, 1977
לאחר מכן עבד כמורה פרטי בציריך ובשנת 1790 התארס עם אחייניתו של המשורר הגרמני קלופשטוק. בשנה זו החל להתעמק בכתבי קאנט ואף נפגש עמו בקניגסברג וביקש ממנו עזרה כספית. בשנת 1792 פרסם את חיבורו הראשון בעילום שם, דבר שגרם לכך שרבים חשבו שהחיבור הוא של קאנט עצמו. קאנט הודיע שהחיבור הוא של פיכטה ושיבח אותו.
פיכטה נתמנה לפרופסור באוניברסיטת יינה בתורינגיה בשנת 1794. בעקבות מחלוקת האתאיזם שפרצה סביבו, בסוף ימיו עבר ללמד באוניברסיטת הומבולדט בברלין.
פיכטה מת בגיל 51 ממחלת הטיפוס, ונקבר בבית הקברות דורותנשטאדטישר בברלין.
בנו, עמנואל הרמן פיכטה, הרים גם הוא תרומה לפילוסופיה.
הגותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיכטה לא תמך בטיעון של קאנט לקיומם של "הדבר כשלעצמו" (נואומנה), ו"תופעות" (פנומנה) או נתפסים על ידי הקטגוריות של ההבנה האנושית, וראה את החלוקה הקשוחה ביניהם כלא מסתברת.
במקום להגדיר את הדברים כך, גרס פיכטה כי עלינו לנטוש את הרעיון של עולם נואומנלי, או אמיתי, ולקבל את העובדה שאין להכרה כל בסיס לעולם "אמיתי". פיכטה התפרסם בכך שטען כי ההכרה אינה מבוססת על דבר מלבד עצמה. רעיון זה נהפך למאפיין המגדיר של האידיאליזם הגרמני, ומהותי להבנת הפילוסופיות של הגל ושופנהאואר, אף ששניהם דחו את דעתו של פיכטה כי ההכרה היא בסיס מספיק לחוויה, ולפיכך הם מניחים כי יש גם מציאות נוספת מוחלטת.
יחסו ליהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיכטה היה אנטישמי. ב-1783 התנגד למתן זכויות ליהודים מכיוון שלדעתו הם אינם יכולים להשתנות, וכתב "לתת להם [ליהודים] זכויות אזרח - לזאת איני רואה כל אמצעי אחר, כי אם לכרות להם, לכולם, לילה אחד את ראשיהם ולשים במקומם ראשים אחרים, אשר לא יהיה בהם אף רעיון יהודי אחד". לכך הוסיף: "אין דרך אחרת אלא לכבוש את ארצם המובטחת ולגרש לשם את כל היהודים".[1]
ב-1793 הצהיר פיכטה כי "בחיקן של כל האומות באירופה מתפשטת אומה עוצמתית, מונעת בידי רגשות עוינים ומצויה במלחמה מתמדת עם כל השאר, ובמקומות מסוימים מדכאת באופן נוראי את האזרחים. אני מדבר על היהדות".[2]
ב-1806, כשברלין הייתה בידיו של נפוליאון, פיכטה הרצה סדרה של "קריאות לעם הגרמני" שהיוו תמריץ ללאומיות הגרמנית. בנאומים אלה, המשיך פיכטה את הטיעונים האנטישמיים שלו מחיבוריו הקודמים על דת ועל המהפכה הצרפתית.
כתביו (מבחר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו "Die Bestimmung des Menschen" משנת 1800 הופיע בתרגום לעברית:
- תעודת האדם, תרגם אברהם יערי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים: 1983.
- הרצאות אחדות בנוגע לייעודו של המלומד – הרצאה ראשונה: על ייעודו של האדם כשלעצמו (תרגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר: ידי אורן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.
- הנאום השמיני מתוך 'נאומים לאומה הגרמנית': מהו עם, במובן הגבוה של המילה, ומהי אהבת-מולדת? (תרגם מגרמנית, העיר והוסיף אחרית-דבר: ידי אורן), 'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך ט', 2018.
- Versuch einer Kritik aller Offenbarung, 1792
- Grundlage der gesamten Wissenschaftslehre, 1794, 1798, 1801, 1804, 1810, 1812
- Einige Vorlesungen über die Bestimmung des Gelehrten, 1794
- Grundlage des Naturrechts, 1796
- System der Sittenlehre, 1798
- Bestimmung des Menschen, 1801
- Philosophie der Maurerei. Briefe an Konstant, 1802–1803
- Grundzüge des gegenwärtigen Zeitalters, 1805
- Anweisung zum seeligen Leben, 1806
- Reden an die deutsche Nation, 1807–1808
- Transzendentale Logik, 1812
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוהאן גוטליב פיכטה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- סיכום של הדוקטרינה של הידע שלו
- 'קריאה לעם הגרמני' של פיכטה (1806)
- 'קריאה לעם הגרמני' של פיכטה (1807)
- יוהאן גוטליב פיכטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יוהאן גוטליב פיכטה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- יוהאן גוטליב פיכטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יוהן גוטליב פיכטה (1762-1814), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 102.
- ^ Robert S. Wistrich, From ambivalence to betrayal: the left, the Jews, and Israel, University of Nebraska Press, 2012