פיל אסייתי

פיל אסייתי
	פיל אסייתי
מצב שימור
	מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פילאים
משפחה:	פיליים
סוג:	פיל
מין:	פיל אסייתי
שם מדעי
	Elephas maximus; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

פיל אסייתי (שם מדעי: Elephas maximus) הוא מין יחיד בסוג פיל ממשפחת הפיליים. בעבר היו מינים נוספים, שנכחדו. לפיל האסייתי כמה תת-מינים, ביניהם: פיל סומטרי, פיל בורנאי, פיל הודי ופיל סרי לנקי.

מאפיינים

הפיל האסייתי הוא בעל החיים היבשתי השלישי בגודלו (אחרי שני מיני הפיל האפריקני). הם צורכים עד כמאתיים ק"ג צמחייה ליום על מנת לשרוד. תוחלת החיים של הפיל האסייתי נעה בין 60 ל-70 שנים. מהירות התנועה של הפילים האסייתים מגיעה עד 40 קמ"ש (11 מטר לשנייה).

הגובה של פיל אסייתי מגיע עד לכ-3 מטרים (9.8 רגל), ומשקלו עשוי להגיע לכ-6 טונות. נקבת הפיל האסייתי חסרת חטים. צבע הפיל האסייתי הוא בין חום לאפור. לפיל האסייתי קיימת אונה (כמעין אצבע) אחת בקצה החדק, לעומת הפיל האפריקני לו יש שתי אונות.

משך היריון הפילות האסייתיות הוא 18–32 חודשים. משקל הגור הנולד מגיע ל-100 ק"ג.

הפיל האסייתי נפוץ באזורים תחומים בדרום-מזרח אסיה. מספר הפילים האסייתים החי בטבע בימינו נע בין 28,000 ל-42,000 והוא נחשב לבעל חיים בסכנת הכחדה.

הפיל היה נפוץ מהרי ההימלאיה ועד לנהר יאנגצה בסין, אך ציד והתיישבות בני האדם הביאו לצמצום תחומי המחיה. הפיל האסייתי שימש כ"טנק" בעת העתיקה ובימי הביניים - הוא היה "כלי נשק" במלחמות ונשא משאות כבדים. המשתמשים הראשונים בפילים לצורכי מלחמה היו הפרסים. במיתולוגיה ההינדית, באחד מייצוגיה הנפוצים של האלה לקשמי, אלת העושר ההודית יושבת על פרח לוטוס כאשר שני פילים רוחצים אותה בזרמי מים (סמל לגשם), ומידיה נשפכים זרמי מטבעות אל האדמה. בגני החיות בישראל כל גני החיות לוקחים חלק בתוכניות שימור בינלאומיות. גני החיות בישראל שבהם יש פילים אסייתים הם: הספארי ברמת גן, גן החיות התנ"כי והחי פארק.

מכיוון שמערכת העיכול של הפיל, אינה מעכלת תאית (בניגוד לזו של הפרה) ומכיוון שכל מזונו של הפיל הוא מהצומח ובעיקר עלים, צואתו של הפיל מכילה המון סיבי עץ. לכן גללי הפיל הם חומר גלם קל ונוח מאוד להכנת נייר^[2]. הדבר נעשה באינדונזיה ובסרי לנקה.

הפיל האסייתי תואר על ידי החוקר קארולוס ליניאוס ב-1758.

גדילת האוכלוסייה

הגורמים העיקריים המגבילים את גדילתם של אוכלוסיית הפילים האסייתים הם שטח מוגבל, משאבים מוגבלים ומחלות. בעקבות הגדילה וההתרחבות של המין האנושי, הפילים האסייתים נאלצו לחיות בשטחים קטנים, מוגבלים ולא רציפים. עקב שטחם המצומצם, הרבה פילים מתחרים על אותה כמות מוגבלת של משאבים, דבר שמגביל את גדילתם משמעותית. עוד גורם שנובע משטח מוגבל הוא מחלות, הצפיפות של הפילים מובילה לעלייה בתדירות של מחלות טפיליות ולזיהום במקורות המים שלהם.

יחסים עם מינים

הפיל האסייתי הוא הרביבור והטרוטרוף, יש לו מגוון מזון רחב ומסוגל לאכול כמעט כל מין מהצומח. הוא לרוב אוכל עשבים, פירות, עלים, ענפים, שורשים, פרחים ושיחים. פילונים נטרפים על ידי אריות ונמרים ולפילים מבוגרים אין טורפים קרניבורים, לעומת זאת יש להם יחסים פרזיטים עם מינים רבים. כינים, זבובים, פרעושים, יתושים וקרציות ניזונים מהדם והעור של הפילים.

חשיבות הפיל בטבע

הפיל האסייתי הוא מין מפתח ומהנדס מערכת אקולוגית מובהק בדרום מזרח אסיה. הפילים מורידים עצים, סוללים שבילים, חופרים בורות מים, מדשנים את האדמה ומפזרים זרעים. הם מעצבים ומייצבים את סביבתם ומשפיעים ישירות על מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים.

אסטרטגיית חיים

אסטרטגיית החיים של הפילים האסייתים מתחלקת לשניים: כמתבגר וכמבוגר. מחזור חייהם אינו מורכב והם גדלים ומתפתחים באיטיות. הפילון המתבגר מקצה את כל האנרגיה שלו להתפתחות וגדילה. כתינוק הוא לומד להתמודד עם סביבתו וכיצד להשתמש בחדקו ושיניו. לאחר 2–4 שנים מפסיק הפילון לינוק מאמו, מתחיל להסתובב עם פילים זכרים, ובאיטיות עוזב את העדר הראשי. הפיל האסייתי ממשיך לגדול עד לגיל 20. פיל אסייתי מבוגר יכול לגדול עד שלושה מטרים ולשקול עד שישה טונות. בשלב השני, כאשר הפיל מבוגר, הוא מתחיל להקצות אנרגיה לרבייה. למרות הגעתו לבגרות מינית בגיל 10–15 שנים, הפיל האסייתי מתחיל בזיווג בגיל 20 והפילה בגיל 15. הריונה של הפילה אורך 18–32 חודשים, לכן הפילים מזדווגים בהתאמה לעונת הגשמים כשהצמחייה רכה ללעיסה. כאשר הפילה יולדת כל הפילים מקיפים אותה במעגל ובכך מגנים עליה. הפילה ממליטה פילון אחד (נדיר שהיא תמליט תאומים), ומשקלו מגיע עד ל-100 ק"ג. הפילה משקיעה המון אנרגיה בפילון ולמעשה לא מזדווגת שוב עד שהפילון לא נגמל מהנקה, עקב כך היא ממליטה כל 4–5 שנים.

יחסי פילים ובני אדם

פעילות אנושית מאיימת על הפילים האסייתים מאוד. התיישבות בני האדם, ציד וסחר הובילו את המין לסכנת הכחדה, כתוצאה מכך הפילים היום חיים בכ-5% מאזור התפוצה שהיה להם בעבר ואיבדו מגוון גנטי גדול. על פי הרשימה האדומה של ה-IUCN רמת האיום של הפילים האסייתים היא סכנת הכחדה כללית. המין כבר נכחד בפקיסטן והאוכלוסייה בעולם הולכת ופוחתת. בימינו נותרו כ-50,000 פילים אסייתים בעולם, כאשר לפני 100 שנה הם מנו מעל 100,000. בעשרות השנים האחרונות עלתה חשיבות השימור במדינות, והוקמו ארגונים שמטרתם לסייע לפילים האסייתים, הממומנים בעיקר מתרומות ועובדים יחד עם הרשויות באזור. הפיל האסייתי נחשב כמין דגל שזוכה לתמיכה ציבורית ומשמש כמין מטרייה כנגד ציד באסיה. הארגונים דואגים לשמור על בתי הגידול של הפילים, להפחית סכסוכים בין פילים לבני אדם, לערוך מחקרים לאסטרטגיות שימור ולקדם מדיניות ידידותית לפילים.

בעוד שבתחום התיירות, אטרקציות הכוללות פילים נחשבות פופולריות, ארגוני זכויות בעלי חיים יוצאים במקרים רבים נגד התעשייה, ומתעדים מקרים שלטענתם מפרים זכויות בעלי חיים, למשל; כאשר אילוף הפילים מתבצע על ידי הכאתם במקל עם קצה מתכתי חד^[3].