פקודות המבנה הארצי

איתן אבישר, עורך תוכנית א'

דוד בן-גוריון, הוגה פקודות המבנה

יגאל ידין, עורך תוכנית ד'

פקודות המבנה הארצי הן סדרת פקודות ותוכניות מבצעיות אשר הוציא הפיקוד העליון (כלומר המפקדה הארצית של "ההגנה" והנהלת הסוכנות היהודית, שהייתה כעין ממשלה של היישוב היהודי בארץ ישראל), בין אוקטובר 1939 ועד הקמת צה"ל במאי 1948. הפקודות והתוכניות הגדירו את מבנה כוח המגן העברי, מטרותיו האסטרטגיות ודרכים להשגתן. עם הקמת צה"ל הועברה האחריות על פקודת המבנה של צה"ל לאג"ת (לשעבר, מחלקת התכנון באג"ם).

תקנון השירות הכללי

הופץ באוקטובר 1939. הגדיר את הקמת החי"ש (חיל שדה) והחי"ם (חיל המשמר) וחילק את הארץ לשמונה מחוזות (ירושלים, דרום, תל אביב, השרון, השומרון (לאמור מרחב חדרה - בנימינה ולא מה שנקרא השומרון בימינו), חיפה, העמקים, צפון). הרקע לפקודה היה פרסום הספר הלבן השלישי, ולקחי המרד הערבי הגדול שאחריהם לא יכל היישוב היהודי לסמוך על כוחות המנדט הבריטי שיגנו עליו. האויב כלפיו נערך כח המגן הוגדר ככנופיות כפריים מקומיים.

תוכנית א' ופקודת המבנה הארצי (ינואר 1941)

הופצו בספטמבר 1940 ובינואר 1941. הפקודה הדגישה את החלוקה בין החי"ם הנייח, המגן ביישובים ובין החי"ש הנייד, הפועל ביחידות שעד גודל פלוגה במרחב גדול ותוך כוונה התקפית ולא הגנתית. לפי תוכנית א' חולקה הארץ ל-4 גלילות: צפון, תיכון, דרום (כולל תל אביב) וירושלים. כל גליל חולק לנפות כפריות, בהן שובצו פלוגות חי"ם וחי"ש וגדודים בערים. תפקיד הפקודה היה ארגון ראשוני של היישוב להגנה יעילה לפי מטרות אסטרטגיות. האויב עדיין הוגדר ככנופיות כפריים מקומיים, הבריטים הוגדרו כ"אוהדים או אדישים". התוכנית הוכנה על ידי זיגמונד פון פרידמן, הוא איתן אבישר.

התוכנית יצאה אל הפועל באופן חלקי בלבד עקב מאתיים ימי החרדה (אביב 1942 - נובמבר 1942) בהם התקיים סיכון ממשי של כיבוש הארץ על ידי כוחות נאציים בפיקוד ארווין רומל. בתקופה זו הוצאו תוכניות ייעודיות להתבצרות וכמו כן הוקם הפלמ"ח ככח פרטיזנים, תוכניות אלה כונו "Palestine Scheme" ונערכו בשיתוף הבריטים.

תוכנית ב'

"תוכנית ב' הייתה המסגרת הראשונה לחשיבה צבאית אשר ניסתה לפתור את בעיית ההגנה הרצופה על השטחים היהודיים ולקחת בחשבון למלוי תעודה זו כוחות מגויסים."

— ישראל בר, 1950

תוכנית ב' פורסמה ביולי 1943 ונערכה על ידי צבי איילון (לשצ'ינר). עיקר יעדי התוכנית היו הגדרת שלושה מרחבי פעולה והאחריות עליהם: המרחב היישובי, הכולל את היישוב היהודי ואת הכפרים הערביים הסמוכים לו, במרחב פעולה זה אמור לפעול החי"ם, במתכונת הגנתית. מרחב הפעולה הטקטי, בו אמור לפעול החי"ש, תוך שהוא נשען על בסיס יישובי ויצא לפעילות בתחום האזור. ומרחב הפעולה האסטרטגי, המרוחק מתחומי יישוב, בו אמור לפעול הפלמ"ח. לערים הגדולות מונו מפקדים. הערים חולקו לחבלים ועל כל חבל הופקדה פלוגת חי"ש. כל ישוב או קבוצת יישובים סמוכים הוגדר כ"אזור" ומונה לו מפקד-אזור (מא"ז). בחירום ובלחימה הוכפף המא"ז למפקד פלוגת החי"ש האזורית.

פקודת המבנה הארצי (יולי 1944) ו(יוני 1945)

עיקר הפקודות היה ניסיון לחיזוק החי"ש על ידי הפרדת הערים למחוזות עצמאיים, הכפופים לרמ"א (ראש המפקדה הארצית) ולא למפקדי הגלילות. כמו כן היה בפקודות עידוד גיוס לחי"ש.

תוכנית ג' או תוכנית מאי 1946

עם תום מלחמת העולם השנייה עמד היישוב בפני מציאות חדשה ונדרשה תוכנית חדשה. גם תוכנית זו נערכה על ידי צבי איילון (לשצ'ינר). התוכנית שמה קץ להשענות, אפילו קלה, על הכוח הבריטי והניחה לראשונה עוינות מצד הבריטים. התוכנית הייתה התקפית ברוחה עקב ההערכה שהאויב הערבי הופך להיות מתוחכם, מקצועי ונחוש יותר. בראש המטרות לא עמדה עוד רק ההגנה על היישובים והתחבורה אלא גם ההגנה על תשתיות חיוניות וכלכליות כמפעלי מים, תחנות כוח, מפעלי תעשייה וכדומה. כוחות חי"ש מיוחדים הוקצו לשמירה על מתקנים אלה, ובמיוחד על מתקנים מבודדים כמפעל האשלג בים המלח.

התוכנית גם הגדירה יעדים להרתעה יהודית כמתקנים חקלאיים של ערבים ופגיעה במקומות התכנסות של ערבים. עם זאת הודגש במפורש שיש להימנע מפגיעה בחפים מפשע, בנשים ובילדים ויש להזהירם לפני פגיעה.

פקודת המבנה הארצי (נובמבר 1947)

הרוח החיה מאחורי פקודה זו היה דוד בן-גוריון, שראה מראש את המלחמה המתקרבת והחליט להתאים את מבנה כח ההגנה לבאות. מטרתה - כוננות לקראת מלחמה בכוחות ערביים סדירים שעלולים לפלוש לארץ לאחר החלטת האו"ם בדבר החלוקה. הפקודה קבעה את הקמת שני כוחות ארציים מקבילים, הכפופים ישירות לרמטכ"ל ההגנה : החיל, מופנה בעיקרו מול סכנות חוץ, מורכב מגדודי חיל רגלים (חי"ש) וגדודי מחץ (פלמ"ח) ,המאוגדים בארבע חטיבות המרחביות : חטיבת הצפון, חטיבת התיכון חטיבת הדרום וחטיבת ירושלים. המשמר, מורכב מחיילים פחות מאומנים, מופנה להגנה מול סכנות פנים ומאוגד ב11 נפות ו-3 מרחבים עירוניים. סוכם שבשעת מלחמה יהיו מפקדי נפות החיל כפופים למפקדי החטיבות.

כמו כן הגדירה הפקודה כפיפות מבצעית בעת מלחמה של כוחות החי"ם למפקדי החטיבות המרחביות באזורם.

תוכנית ד' מרץ 1948

ערך מורחב – תוכנית ד'

התוכנית החשובה והמרכזית בתפיסה הביטחונית שלפני קום צה"ל. מטרתה הראשית הוגדרה כהשתלטות על חלקי הארץ שהוגדרו כמדינה יהודית לפי תוכנית החלוקה שקיבל האו"ם בכ"ט בנובמבר וכן השתלטות על גושי ההתיישבות העברית שמחוץ לגבולות. היא הוצאה כפקודה ביום 10 במרץ 1948, אך הביצוע תוכנן ליום שלאחר עזיבת הבריטים את הארץ . עורך התוכנית היה יגאל ידין (סוקניק).

הנחות היסוד היו: א. האויב - כוחות חצי-סדירים של כפריים, כוח צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י, וצבאות המדינות השכנות ובמיוחד הלגיון הערבי הירדני. ב. הבריטים הוגדרו כעוינים עד כדי סיוע לערבים בפועל, לא יהיו בארץ. ג. שלא יהיה כח בינלאומי בארץ. לפיכך הוגדרו מטרות אופרטיביות כלליות ויעדים מפורטים לכל אחת משש חטיבות החי"ש המרחביות : גולני, כרמלי, קרייתי, אלכסנדרוני, עציוני וגבעתי . הפלמ"ח אורגן בשלוש חטיבות מחץ : חטיבת הראל, חטיבת יפתח וחטיבת הנגב הוגדר ככוח מטכ"לי שיהיה ערוך להטלה אל הקרב בכל מרחב ארץ ישראל היהודית ואף מחוצה לו. מפקדי החטיבות הוכפפו ישירות לרמטכ"ל. כוונת התוכנית התקפית במובהק, במבנה צבאי מלא ותוך פעולה משולבת של כוחות שונים.

התוכנית פורסמה בעת שמלחמת העצמאות כבר פרצה והייתה לחימה בפועל. עקרונות התוכנית, השתלטות על שטחי אויב, יושמה עוד לפני עזיבת בבריטים ב מבצע נחשון באפריל 1948.

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992 עמודים 354, 424 - 428
• ישראל בר, פרקים למהלכים האופרטיביים של מלחמת העצמאות, בתוך: "בשבילי מחשבה צבאית", "מערכות" גיליון ס"ב-ס"ג, יולי 1950, עמודים 51 - 55
• בן-ציון דינור, עורך ראשי ,ספר תולדות ההגנה, כרך שלישי, ממאבק למלחמה, הוצאת עם עובד 1972.