חטיבת קרייתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת קרייתי
סמל חטיבת קרייתי
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
חיל השריוןחיל השריון  חיל השריון
סוג חטיבת שריון (מילואים)
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה פברואר 1948
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
כוח אדם חיילי מילואים
ציוד עיקרי טנקי מרכבה סימן 4
פיקוד
יחידת אם עוצבת המפץעוצבת המפץ  עוצבת המפץ
דרגת המפקד אלוף משנה  אלוף משנה
מפקדים מפקדי החטיבה

חטיבת קרייתי (חטיבה 4) היא חטיבת שריון במילואים הכפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים בפיקוד הצפון. בעבר חטיבת חי"ש של "ההגנה" ולאחר מכן חטיבה סדירה בצה"ל.

חטיבת קרייתי במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה הוקמה בתל אביב בפברואר 1948, על בסיס פלוגות חי"ש, לאחר שחטיבת גבעתי, שכללה את גדודי החי"ש המובחרים מאזור תל אביב, הוצאה מהעיר לאזור הדרום. החטיבה כללה שלושה גדודי חי"ר, בוגרי גדנ"ע חילוניים ודתיים וגדוד חי"ם (חיל משמר). גבול החטיבה היה המרחב העירוני של העיר תל אביב מנחל הירקון בצפון ועד בת ים בדרום ועד יאזור (אזור) במזרח. בתחומי החטיבה היה קו הגבול העירוני הפתלתל בין תל אביב ליפו והכפרים סלמה (כפר שלם) ואבו כביר. החטיבה איבטחה את הדרכים מחולון ומקוה ישראל אל העיר ואת ראשית הדרך לירושלים דרך הכפרים הערבים יאזור ובית דג'אן (בית דגן). בצפון גיזרתה שמרו כוחות החטיבה על שדה דב.

מבצע חמץ ואחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיתוף עם כוחות חטיבת אלכסנדרוני, גבעתי ופלמ"ח פעלה החטיבה במבצע חמץ לכיבוש יפו. ההיכרות הקרובה של החיילים עם האזור, כתושביו, סייעה רבות להצלחת המבצע. ב-13 במאי 1948 קיבל לידיו מפקד החטיבה, מיכאל ("ג'יימס") בן גל, את כתב הכניעה של ערביי יפו. בהמשך לכיבוש יפו, משאובטחו תל אביב וסביבותיה המיידיות, נפרסה החטיבה מזרחה לגוש דן, בקו צריפין - יהודייה בקירוב.

ב-11 ביוני 1948 (ד' בסיוון תש"ח), נפלו 12 מלוחמי גדוד 42 בקרב בפאתי לוד. שמותיהם חקוקים באנדרטת גדוד 42 בצריפין ובאנדרטת גדוד 42 בגן ההגנה ברמלה.

מיכאל בן גל, מפקד 'קרייתי', עם יצחק צ'יז'יק, המושל הצבאי של יפו, בישיבה ראשונה לאחר כיבושה, מאי 1948. קיצוני משמאל-עמוס בן-גוריון, קצין הקשר של הסוכנות היהודית עם שלטונות המנדט.

פרשת אלטלנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שיתוף הפעולה עם יחידת האצ"ל בתל אביב והלחימה שכם אל שכם בעת מבצע חמץ, תפקידה הבא של החטיבה ב-22 ביוני 1948 היה לאבטח את חוף תל אביב בעת העימות עם אוניית הנשק של האצ"ל, אלטלנה, תפקיד אותו סירבו אנשי החטיבה לבצע.[1] בספרו "פנקס שירות", כותב יצחק רבין (עמ' 567):

" ... אנו נערכים למנוע מהאצ"ל את פירוק אוניית הנשק ולסכל בכוח ניסיון לכבוש את מטה הפלמ"ח. . . אנשי חטיבת' קרייתי' שנצטוו להיערך מול אנשי האצ"ל נוטשים את נשקם, רובים ומקלעים, ומסתלקים מן המקום. אין הם מסוגלים לעמוד בצורך הקשה והחיוני למנוע את מעשי האצ"ל".

מבצעים לאחר ההפוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפוגה הראשונה הושבעו חיילי החטיבה לצה"ל ובהמשך פעלו במבצע דני וכבשו את הכפר הערבי סלביט (עליו הוקם קיבוץ שעלבים). בתחילת ההפוגה השנייה החליט בן-גוריון על מבצע בצר ללכידת משתמטים ועריקים משירות צבאי בתל אביב. המבצע הוטל על חטיבת קרייתי המקומית.

משלט 219[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 15 ביולי 1948 הוקם גדוד 142 (גדוד ב"חיל המשמר"-חי"מ) בחטיבה. חמישה ימים בלבד לאחר הקמת הגדוד, נתקבלה פקודה ממטה החטיבה לתפיסת משלט 219. ביום ה-24 בספטמבר 1948, הייתה התקפה של כוחות לגיון וכפריים מהסביבה, והמשלט נכבש על ידי האויב. רק לקראת הצהרים, לאחר פניות של הכוח במשלט לסיוע, הגיעו פלוגות מגדוד 44 וכוח נוסף מגדוד 42, של חטיבת קרייתי ועד השעה שתיים וחצי בצהרים הן השלימו את כיבוש המשלט חזרה לידינו. פלוגה א' של הגדוד איבדה בקרב זה 23 מלוחמיה וגופות החללים חוללו. בין חללים אלו גם שני חיילים נעדרים (שנעדרים עד היום).

מספר המשרתים בחטיבה ערב הקמת המדינה היה 2,504.[2] עם הקמת צה"ל הפכה קרייתי לחטיבה 4.

גדודי קרייתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הגדוד שם הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות עיקרית מפקדים ואנשי מפתח
42 אנשי חי"ש תל אביב שלא גויסו לגבעתי דצמבר 1947 וארגון מחדש בפברואר 1948 הגדוד סבל עד תום המלחמה מהיותו בסדר עדיפות נמוך והתקיים תוך מחסור חמור באמצעים. השתתף במבצע דני בהחזקת רמלה. שמעיה בקנשטיין-ברקת
43 גדוד הפרברים פלוגות ותיקות של "חי"ש פרברים" דצמבר 1947 וארגון מחדש בפברואר 1948 הגנה בגזרות דרום תל אביב, כיבוש שיח' מוניס (ללא קרב). עמוס בן-גוריון אריה סימון יהודה סטופנסקי-תמיר[3]
44 חי"ש תל אביב ומגויסים דצמבר 1947 וארגון מחדש בפברואר 1948 הגנה בגזרת מזרח תל אביב (אחזקת יאזור לאחר כיבושו), השתתף במבצע דני, משלט 219 ומשלטי הפרוזדור ירושלים. משה וימן

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכבה סימן 4
אנדרטת גדוד 42 קרייתי ברמלה
הסבר באנדרטת גדוד 42 קרייתי ברמלה
אנדרטת גדוד 42 בצריפין
אנדרטת קרב משלט 219, גדוד 142 קרייתי

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת סיני, החטיבה בפיקוד אל"ם יוסף הרפז, כללה 3 גדודי חי"ר - גדוד 42 בפיקוד רס"ן יצחק טמיר, גדוד 43 בפיקוד רס"ן אוריאל אליצור, וגדוד 127 בפיקוד רס"ן נחמן ניר, פלס"ר חטיבתית בפיקוד סרן צבי בן צור, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 341 בפיקוד רס"ן מ. גרנות, וגונדת נ"ט 841. החטיבה פעלה תחת פיקוד אוגדה 38 בפיקוד אל"ם יהודה ואלך, ולחמה בגזרה המרכזית של חצי האי סיני.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקוד אל"ם משה יטבת, כללה 3 גדודי חי"ר - גדוד 42, גדוד 43, וגדוד 127, 3 גדודי חי"ם - גדוד 940, גדוד 952, וגדוד 960, ופלוגת סיור חטיבתית (פלס"ר 47). החטיבה פעלה כחטיבה מרחבית בגזרה הירדנית, גדודי החי"ר של החטיבה היו מפוזרים במוצבים שונים באזור השפלה. עם פרוץ הקרבות קיבלה החטיבה פיקוד על שתי פלוגות חי"ר על זחל"מים, פלוגת טנקי AMX-13 מגדוד 19 מחטיבה 60, ויחידת סיור פיקודית - סיירת חרוב בפיקוד רס"ן צימל מוגברת במחלקת שריוניות מסיירת דוכיפת ובפלוגת צוערים מבה"ד 1, בהמשך חבר אליה גדוד צנחנים 98 בפיקוד סא"ל אלישע שלם מחטיבה 80, ושני הגדודים האורגניים שלה שנאספו מהמוצבים. החטיבה כבשה את מובלעת לטרון, אזור בית חורון והרי גופנא והגיעה עד פאתי העיר רמאללה. במהלך הקרבות נפצע מפקד החטיבה משה יטבת, ומפקדה לשעבר יוסף הרפז מילא את מקומו.

מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 עברה החטיבה הסבה לחטיבה ממוכנת. במלחמת יום הכיפורים, החטיבה בפיקוד אל"ם יעקב הדר כללה 2 גדודי חרמ"ש - גדוד 42 בפיקוד סא"ל גדי גיל, וגדוד 127 בפיקוד סא"ל מרדכי אילת, וגדוד טנקי שרמן - גדוד 95 בפיקוד סא"ל יעקב נויפלד, ולאחר נפילתו החליפו סא"ל משה הדרי. החטיבה יצאה מהימ"ח במחנה כורדני ותוגברה בגדוד מילואים 39 מחטיבה 188 בפיקוד סא"ל יואב וספי, במעלה גמלא, ובגדוד 61 מחטיבה 205 בפיקוד סא"ל משה מלר. החטיבה לחמה תחת פיקוד אוגדה 210 והשתתפה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, ובקרבות ההבקעה לסוריה, והמשיכה לפעול כנגד כוחות שריון סורים וירדנים עד סוף הלחימה.

לאחר מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת יום כיפור, אורגנה החטיבה מחדש בתור חטיבה משוריינת, עם 3 גדודי טנקים, ושמה שונה לחטיבה 166.

החטיבה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 עברה החטיבה מעוצבת הגליל לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים משוריינת הכפופה לפיקוד הצפון. החל מ-2009 החטיבה מפעילה טנקי מרכבה סימן 4. קודם לכך הצטיידה החטיבה בטנקי מרכבה מדגם ישן יותר.[4] לקראת סיום מבצע צוק איתן הצטרפו טנקים וחיילי מילואים מחטיבת קרייתי אל הפעילות של חטיבה 401.

גדוד ההנדסה של החטיבה הוא גדוד 7071.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
מיכאל בן-גל מלחמת העצמאות. לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
בן ציון פרידן
נחמיה ברוש 1951 - 1955 לימים דובר צה"ל
יוסף (יוש) הרפז 1955 - 1958 לימים מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל
אלעד פלד לימים מפקד המכללה לביטחון לאומי
משה יטבת מלחמת ששת הימים
שלמה אמבר לימים ראש הג"א
אביב ברזילי
אורי בר-רצון
יהודה גביש 1970 - 1972 לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
יעקב הדר (פפר) מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
צבי בר לימים ניצב במשטרת ישראל, ראש עיריית רמת גן
אמנון אשכול לימים מפקד פיקוד הנח"ל
יוסי מלמד לימים ראש מטה פיקוד הדרום
אהוד גרוס לימים קצין חינוך ראשי
אמי פלנט לימים קצין שריון ראשי
חוטר שלום
רפאל לנדסברג
גדעון טרן
רן ירום
אגאי יחזקאל 2000 - 2003 לימים קצין שריון ראשי, רח"ט תכנון באג"ת
משה שטרית
גיא בר-לב לימים קצין איסוף קרבי ראשי
ליאור הוכמן 2007 - 2010
יאיר ולנסקי 2010 - 2013 לימים מפקד חטיבה 401
גל שוחמי 2013 - 2015 לימים מפקד חטיבה 188
רלי מרגלית 2015 - 2017
יאיר אור יוני 2017 -

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992 ערכים: קרייתי, גדוד 42, גדוד 43, גדוד 44
  • יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, תל אביב 1949 - תולדות קרייתי, גבעתי ואלכסנדרוני
  • משה (מוסא) אשד, חיל השדה ("החי"ש") במחוז תל אביב: אוסף סיפורי חברות וחברים, תל אביב, 2001.
  • יעקב מורג (עורך), סיפורו של גדוד הטנקים 95; תולדות גדוד 95 מהקמתו ב-1960 ועד לפירוקו ב-1988, עמותת גדוד 95, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך ספרו של יצחק רבין, פנקס שירות, עמוד 567; מצוטט בטור של אראל סג"ל, מבצע טיהור, 19 בנובמבר 2003, אתר nrg
  2. ^ דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך א', עמוד 106.
  3. ^ גדוד 43, באתר "גלעד"
  4. ^ הידיעה באתר דובר צה"ל הישן