חטיבת אלכסנדרוני
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | חטיבה 3 |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| סוג | חטיבת חי"ר במילואים |
| בסיס האם | עין זיתים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 בדצמבר 1947 – הווה (78 שנים) |
| מקים היחידה | דן אבן |
| מלחמות |
 מלחמת העצמאות מלחמת ששת הימים מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייהמלחמת חרבות ברזל |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי |
נשק אישי: רובה M4 נשק קל נוסף: מאג, נגב, M2 בראונינג, M24 SWS, ברק 338. נשק נ"ט: M-72 לאו, מטאדור (רקטה), ספייק, קשת (מרגמה). נגמ"ש: אכזרית. |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 עוצבת הגליל |
| יחידות בת |
|
| דרגת המפקד |
 אלוף-משנה |
| מפקד נוכחי | אל״מ משה פסל |
| מפקדים | ראו בהמשך |
חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3; בעבר: חטיבה 820 וחטיבה 609) היא חטיבת חי"ר במילואים בצבא הגנה לישראל. אחת משלוש חטיבות יוצאי חטיבת גולני, יחד עם חטיבת כרמלי וחטיבת עודד.
החטיבה החלה דרכה כחטיבת חי"ש שפעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת השרון (נקראה על שם נחל אלכסנדר[1]). החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 ומפקדה במשך רוב תקופת המלחמה היה דן אבן. עם הקמת צה"ל הפכה חטיבת אלכסנדרוני לחטיבת חיל רגלים בצה"ל.
כיום החטיבה מוזנת בעיקר מיוצאי גדוד 51 של חטיבת גולני.
החטיבה במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חטיבת אלכסנדרוני נוסדה על בסיס מחוז תיכון של ההגנה. בנובמבר 1947 הוציא מטה ההגנה פקודה להקמת חטיבת התיכון, כאחת מארבע חטיבות החי"ש הראשונות של ההגנה. החטיבה כללה שלושה גדודי חי"ש בשרון, ובאזור מצפון לירקון ונחל איילון, וארבעה נפות חי"מ – שומרון, חפר, שרון וירקון. בתחילת 1948 הפכה חטיבת תיכון לחטיבת אלכסנדרוני. במרץ 1948 מנתה החטיבה ארבעה גדודים, מהם שלושה ביישובי השרון והרביעי במפקדת החטיבה במחנה דורה בנתניה.[2] עם ייסודה, הופקדה על המרחב שבין הכרמל מצפון לגוש דן בדרום. כמפקד החטיבה מונה דן אבן.
בתחילת אפריל 1948 השתתפה פלוגה מהחטיבה במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים. במקביל השתתפה פלוגה נוספת בצירוף מחלקת מקלעים בינוניים בקרב משמר העמק.
בסוף אפריל 1948 השתתפה החטיבה במבצע חמץ בו השתתפו גם גבעתי וקרייתי. הפיקוד על המבצע הוטל על מפקד החטיבה דן אבן. המבצע נועד להטיל מצור על יפו, שהייתה עד אז העיר הערבית הגדולה בישראל, ובכך להביא לנפילתה. מטרות נוספות של המבצע היו להפסיק את הירי על תל אביב וסביבתה, להסיר את האיום המיידי על גוש דן כדי לשחרר כוחות צבא רבים לחזיתות אחרות, ולפתוח את הדרך הראשית לישובי הדרום. במבצע כבשה החטיבה את מחנה תל ליטוינסקי, את העיירה סלמה ואת הכפרים סאקיה ואל-ח'ירייה שמדרום לרמת גן, ובכך הבטיחה את השליטה על ציר יפו-מסובים-לוד. כתוצאה מהמבצע פסק הירי על תל אביב, ורוב תושבי יפו וסביבתה ברחו. עקב המצור ומנוסת התושבים, נכנעה יפו כשבועיים מתום המבצע, יום לפני הכרזת העצמאות. בהמשך הוקמו מספר יישובים ושכונות בשטחים שנכבשו במבצע, כולל דרום רמת גן, גבעתיים, אזור, כפר שלם, ואור יהודה.
ב־6 במאי, בעקבות מידע שגוי על תקיפה ערבית על משמר העמק, תקפו כוחות החטיבה את כפר קרע במבצע יובל. המבצע נכשל, אך נוצר מעין סטטוס קוו בין הצדדים, ועד סוף המלחמה ישבו כוחות ישראליים על גבעה כקילומטר ממערב לכפר קרע, בעוד כוחות ערביים מקומיים ישבו כמה מאות מטרים ממזרח לו. הכפר עמו היה שטח הפקר ותושביו התפזרו במרחבים הסמוכים.[3]
מעט לפני הכרזת העצמאות כבשה החטיבה, במבצע מדינה, את כפר סאבא. בקרב לכיבוש כפר סאבא שהתחולל ב-13 במאי 1948, נהרגו בחסימות בסמוך לאתר נבי ימין ומצפון לו 29 מחיילי החטיבה.
החטיבה נלחמה נגד העיראקים בחזית השרון. גדוד 32 של החטיבה (תחת חטיבה 7) השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון, שלא צלח. רבים מלוחמי גדוד 32 נפגעו במהלך הקרב.
ב-23 במאי 1948, במבצע נמל, כבשה החטיבה את טנטורה, אשר לאחר שחרור חיפה נותר הבסיס הערבי היחידי לאורך החוף, באמצעותו התקיים קשר עם לבנון וממנו יצאו התקפות על כביש חיפה-זכרון יעקב.
בפקודת מבצע של מבצע ארז נקבע כי החטיבה תתקוף ותכבוש את טירה ב־28 במאי, אך מפקד החטיבה אבן סבר שאין בכוחו לעשות כן ונמנע מפעילות התקפית.[3] ב־5 ביוני 1948 כבש כוח של אלכסנדרוני בקרב קשה את הכפר הגדול קאקון (כיום גן יאשיה בצפון המשולש, כחלק ממבצע יצחק.[3]
ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק אלטלנה עגנה מול כפר ויתקין, קיבלה חטיבת אלכסנדרוני פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח מפקד החטיבה אבן אולטימטום מטעם ממשלת ישראל למנחם בגין ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות הצבא. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 רגעים (כדי שלא יוכל להתלבט). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק. לאחר מספר שעות החלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין דן אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל.
במבצע דני שנערך ביולי 1948 כבשה החטיבה את הכפרים שבאזור ראש העין של ימינו: רנתיה, וילהלמה, אל-יהודייה, טירה וקולה, אך לא הצליחה לכבוש את טולכרם. ב-15 ביולי נכבש הכפר קולה על ידי גדוד 1 של הלגיון הערבי, בקרב שגרם לכוחות חטיבת אלכסנדרוני אבדות רבות. בהמשך נכבש הכפר מחדש על ידי כוח ישראלי, עבר שוב לידי הלגיון, ולבסוף נכבש סופית ב-18 ביולי על ידי הכוחות הישראליים. באותו חודש השתתפה החטיבה במבצע שוטר לכיבוש "המשולש הקטן" בדרך לחיפה.
עם הקמת מפקדות החזית ב־6 באוגוסט 1948 מונה מפקד החטיבה דן אבן למפקדת חזית המזרח (חזית ב'). במקביל הועברו נפות החי"מ מהחטיבה למפקדת החזית.[2]
בנובמבר 1948 החליפה החטיבה בחטיבת גבעתי (5) במצור על כיס פאלוג'ה מול חיילי הצבא המצרי.[2] בקרב שנערך ב-28 בדצמבר 1948 על עיראק אל-מנשייה במסגרת מבצע חיסול, ספגה החטיבה אבדות קשות - בקרב נהרגו כמעט כל חיילי פלוגה ג', 87 חיילי "הפלוגה הדתית", של גדוד 33, אחרי שנלכדו בתוך חצר בה התארגנו, וללא שהייתה יכולת לשלוח להם סיוע מצד הכוחות האחרים.
לקראת סוף המלחמה, בין 2 ל-9 במרץ 1949, השתתפה החטיבה במבצע ייצוב, שהיה חלק ממבצע עובדה, כבשה את עין גדי, מצדה ושטחים בהר חברון.
בעקבות פינוי כיס פאלוג'ה לאחר הסכמי רודוס מול מצרים הועברה החטיבה לפיקוד הצפון ונפרשה מול גבול ישראל–סוריה במקום חטיבת כרמלי (2) שהפכה לחטיבת מילואים.[2] מטה החטיבה התמקם במשטרת כנען בצפת, גדוד 21, שהוכפף לחטיבה עם פירוק חטיבת כרמלי, לאורך גבול ישראל–לבנון, וגדודים 32 ו־33 בגבול סוריה ועד לירמוך, כשמרבית גדוד 33 הופנה לאימונים בעורף, ושימש גם ככוח כוננות לטיפול באירועי פנים.[1]
בסוף יולי 1949, עם חתימת הסכמי רודוס עם סוריה, ניתנה פקודה לפירוק החטיבה, וב־25 באוגוסט 1949 תם הפירוק.[1] מאז הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה מרחבית וכחטיבת חי"ר במילואים בפיקוד הצפון. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 קיבלה מחדש חטיבת המילואים את השם אלכסנדרוני.
פרשת טנטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טנטורה
בשנות התשעים כתב תדי כ"ץ, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה, עבודת גמר תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב-1948". בעבודה זו טען כ"ץ, בהתבסס על ראיונות שבעל פה שנערכו עם לוחמים, כי חיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. הוא נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה, על הוצאת לשון הרע. בהסכם פשרה נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. בעקבות זאת אוניברסיטת חיפה בדקה מחדש את העבודה שבמקור קיבלה ציון 97, והחליטה לפסול אותה.
גדודי חטיבת אלכסנדרוני בתש"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר הגדוד | הרכב | תאריך הקמה | פירוק | פעילות עיקרית | מפקדת הגדוד והפלוגות | מפקדים ואנשי מפתח |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 31 | ותיקי חי"ש בנפות שומרון וחפר. | דצמבר 1947 | ההפוגה הראשונה | אבטחת תחבורה בכבישי האזור: נתניה, חדרה, רמת השופט ועין שמר. מבצע מטאטא, השתלטות על שדה התעופה בעין שמר ומשטרת כרכור. הגדוד פורק במהלך המלחמה עקב ארגון מחדש של החטיבה. | חדרה, בת שלמה, המעפיל | שמואל אדמון, יעקב נור סלע (ליכטנשטיין) |
| 32 | פלוגות החי"ש של יישובי השרון ופתח תקווה. | דצמבר 1947 | אוגוסט 1949 | אבטחת התחבורה בכביש השרון מפתח תקווה ועד רמת הכובש. תפיסת ואבטחת מתקני השאיבה בראש העין ומחצבות מגדל צדק. כיבוש מחנה בית ליד, תל ליטווינסקי (תל השומר) והשתתפות במבצע חמץ. במאי 48 סופח הגדוד לחטיבה 7 (באותו זמן הגדוד נקרא גדוד 2), ועמה השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון (שנכשל). | גליל ים, כפר יעבץ, כפר יונה, כפר הס, כפר סבא | צבי גרמן |
| 33 | חי"ש גוש-דן (רוכז ברמת אפעל) ופלוגות גדנ"ע של רמת גן, גבעתיים ובני ברק. | דצמבר 1947 | אוגוסט 1949 | אבטחת יישובי מזרח גוש-דן. הגדוד החזיק גם מחלקה בהר-טוב. החזקת תל ליטווינסקי והשתתפות במבצע נחשון, מבצע חמץ, מבצע מדינה (כיבוש כפר סבא הערבית), טנטורה, קאקון, מבצע שוטר ומבצע חיסול. | שכונת בורוכוב גבעתיים, כפר סירקין, מג'דל יאבא, רמת גן ומחלקה 9 בהר-טוב | בן ציון פרידן (זיו), דב גור |
| 34 | סגל מחנה האימונים של אלכסנדרוני, שהכשיר טירונים ומ"כים | מאי 1948 | תחילת 1949 | גדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור, פלוגת ג'יפים ופלוגת משוריינים). בתחילת 1949 הוסב ליחידת סיור של חטיבת גולני | מחנה דורה, נתניה | דוד עופר, זאב בר-סבר |
| 35 (א) | סגל אה"ד | מאי 1948 | הוקם סמוך לפלישה והתקיים כשבועיים בלבד | |||
| 35 (ב) | אנשי אצ"ל | יוני 1948 | הפיקוד על הגדוד הוחלף אחרי פרשת אלטלנה.[4] | מחנה סירקין | שמואל אמיתי ("מייק"), הלל פפרמן, אליהו כץ, תנחום אריאלי | |
לאחר מלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות החמישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1950 הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה 3, חטיבת מילואים. החטיבה שהוצבה בחזית הסורית השתתפה בקרב תל מוטילה.
מלחמת ששת הימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1965 הפכה החטיבה לחטיבה מרחבית בגבול עם סוריה ולבנון.
במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקוד אל"ם עמנואל שקד, כללה 4 גדודי חי"ר - גדוד 32 בפיקוד סא"ל משה בן דרור, גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון, גדוד 34 בפיקוד סא"ל שמחה אסף, וגדוד 92 בפיקוד רס"ן רן בר גיורא, גדוד חי"ם - גדוד 920 בפיקוד סא"ל אריק נחמקין, פלס"ר (פלוגת סיור) 78 בפיקוד רס"ן עזרא אוריון, פלחה"ן (פלוגת חיל הנדסה) 858 בפיקוד סגן אמנון ארז, פח"ח (פלוגת חיל רפואה) 493 בפיקוד רס"ן שמואל מנסור, פלחי"ק (פלוגת קשר) 356 בפיקוד סגן גיורא שני, גנ"ט – גדוד תותחי 90 מ"מ נגד טנקים שנגררו על ידי טרקטורים, חמ"ץ (חיל משטרה צבאית) 446 בפיקוד סגן אבנר מכס, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 337 בפיקוד סא"ל יעקב דיבון. החטיבה גויסה במהלך ה-18 וה-19 במאי 1967, והחלה להתחפר ולהניח מוקשים, בסיוע גדוד 602 שצורף לחטיבה. ב-2 ביוני בהיתקלות עם כוח סורי נהרגו שני לוחמים מהפלס"ר. ב-3 ביוני נהרג לוחם מגדוד 32 באש דו"צ על ידי כוח מגדוד 602. ב-4 ביוני כוח סורי שניסה לצלוח את הירדן נהדף על ידי גדוד 32 ואש ארטילרית.
ב-9 ביוני החל השתתפה החטיבה בהבקעה לרמת הגולן. המאמץ העיקרי תוכנן לגזרה הצפונית דרך גבעת האם (מעל כפר סאלד), אך דוד אלעזר הורה על תקיפה באזורים נוספים כדי למנוע מהסורים לזהות את המאמץ העיקרי. בבוקר 9 ביוני הורה מפקד החטיבה עמנואל שקד לגדוד 33 שלא הועסק בקו המוצבים לכבוש את מוצבי דרדרה ותל הילאל. בהמשך הבקיעה החטיבה אל רמת הגולן, תוך שהיא תוקפת בכמה מאמצים:
- כוח א' - גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון חצה ראשון את הגבול ותקף רגלית את דרדרה ותל הילאל, ולאחר מכן סייע בכיבוש מוצבי ג'לבינה. הגדוד איבד 22 מחייליו בקרב זה וביניהם מפקד הגדוד, יצחק חלפון.
- כוח ב' - גדוד 32 בפיקוד משה בן דרור (מוריס) חצה בגשר בנות יעקב, עלה ברגל בציר הדרך לבית המכס העליון והגיע עד מחנות עליקה.
- כוח ג' - גדוד 92 בפיקוד רן בר גיורא צלח את הירדן בגזרת אלמגור והשתלט על מוצבי השפך, בית הבק, מוצבי הכפר משפע ומוצב בית הקברות.
- כוח ד' - גדוד 34 בפיקוד שמחה אסף הגן בגזרת דן, דפנה, שאר ישוב, כפר סאלד וגונן, והדף התקפות סוריות. בהמשך כבש את אזור נוחילה והשתלט על הכפר ראג'ר.
- כוח ה' - הפלס"ר בפיקוד עזרא אוריון פרץ דרך דרבשייה כבש את עין טינה, ונלחם במוצבי דוריג'את, מורתפע ודרומה בציר המערבי במורד הירדן עד לגבעה 62. בהמשך חבר לכוח ב' בפיקוד מוריס והמשיך למחנות "עליקה".
במהלך הקרבות נהרגו 40 מלוחמי החטיבה.
לאחר המלחמה הפכה לחטיבה מרחבית 820 קיבלה אחריות על מרחב רמת הגולן ובסיסה מוקם במחנה יצחק ("נפח") על שמו של חלפון.
מלחמת יום הכיפורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־5 באוקטובר 1973 הועבר הפיקוד על החטיבה מאל"ם צורי שגיא לאל"ם צבי בר.[5] גויסה ביום שבת, 6 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה. גדודי החטיבה השתתפו בהגנה על גשרי הירדן ובלחימה במחבלים בהר דב. גדודי המילואים וגדוד המרגמות של החטיבה התפרסו בגבול הלבנון, והסיירת השתלבה בלחימה ברמת הגולן. בהמשך לחמה החטיבה במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.
בסוף המלחמה השתתפה החטיבה במבצע קינוח, כאשר המח״ט יחד עם גדוד 92, נשלחו לסייע לכוחות גולני וצנחני המילואים בסריקה וטיהור החרמון. תאג"ד 92 התמקם בחניון שעל יד הרכבל התחתון וטיפל בפצועים הרבים מהקרב של חטיבת גולני, ובמקביל שאר לוחמי הגדוד סרקו את רכס החבושית ולקחו בשבי מספר לוחמי קומנדו סורים.
בינואר 1974, בתקופת ההתשה שלאחר מלחמת יום כיפור, נהרגו ארבעה לוחמי פלוגה ג' מגדוד 32 בהפגזה סורית בסמוך לתל פארס. אנדרטה הוקמה בסמוך למקום נפילתם.[6]
מלחמת לבנון הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת מבצע שלום הגליל פוצלה חטמ"ר 820 לחטיבת חי"ר מילואים 609 ללא שיוך גזרתי ועוצבת גולן. חטיבה 609 אוישה על ידי לוחמים יוצאי חטיבת גולני. במלחמת לבנון הראשונה נותרה החטיבה בתחילה ברמת הגולן לאחר כניסת הפסק האש לתוקף, הועברה החטיבה לאוגדה 162 ב־22 ביוני 1982 שהחלה בהתקדמות איטית לעבר כביש דמשק–ביירות. עם הגעת כוחות החטיבה לגזרה בהם גדוד 9203 והיחידות החטיבתיות בליל 21–22 ביוני, הופנתה להשתלט על מרחב בסרין-בתתר. לשם כך הוכפף לה גדוד השריון 532 שפעל קודם לכן תחת חטיבה 500. ב־23 ביוני ניסה כוח סורי לתקוף את המרחב שבו שהו כוחות חטיבה 609 ונהדף. החטיבה תוגברה בגדוד 13 מחטיבת גולני, שהעביר ציוד רפואי לגדוד 9203 וכבש את שקיף בתלון סמוך לשעה 20:00 ואת הגבעה שמצפון לו ('אדום 5113') לקראת 23:00. בהמשך עסק הגדוד בפריצת ציר אהרונסון. עם הצבת חטיבת גולני בגזרה הוחזרה הגדוד לפיקודה.[7]
מלחמת לבנון השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החטיבה, תחת פיקודו של אל"ם שלומי כהן,[8] לקחה חלק במלחמת לבנון השנייה.[9] גדוד 7012 של החטיבה, עליו פיקד סא"ל רוני בן חיים, לחם ברציפות במרחב הכפרים רג'מין, שיח'ין וג'יבין במשך חמישה עשר ימים. במהלך הלחימה הרג הגדוד עשרות מחבלים, שבה שלושה מחבלי חזבאללה והשמיד אמצעי לחימה רבים.[10] כמו כן כבש הגדוד בזמן קצר את הצומת המקשר בין הכפרים רג'מין ושיחין, שטח מפתח אוגדתי שאפשר את הכרעת הקרב במרחב. כמו כן סיפק הגדוד סיוע הומניטארי לכמה עשרות אזרחים לבנונים, ובכלל זה מתן סיוע רפואי. בספטמבר 2007 העניק אלוף פיקוד הצפון גדי איזנקוט לגדוד צל"ש אלוף "על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, דוגמה אישית, משמעת ומקצועיות[11]". לאחר המלחמה הופיעו בתקשורת טענות של חיילי היחידה על העדר פקודות, על אימונים לא רלוונטיים, חוסר בציוד, וטענות מצד הדרג הפיקודי על מוטיבציה לקויה של החיילים. מקצת מחיילי היחידה שיצאו למסע העלו טענות על חוסר באספקה, חוסר בהכנה, ציוד לקוי, מודיעין לקוי, וכי מטרת המבצע לא הייתה ברורה.[12]
גדוד 8101 של החטיבה המשיך דרך הכפרים רג'מין ושיח'ין, בהם שהה גדוד 7012, למרחב ראס אל בידה במערב. הגדוד נתקל בדרכו אל הכפר במספר מחבלים שנהרגו בקרב, וכן נפצעו מספר חיילים. הגדוד שהה במרחב במשך שבועיים, והוחלף יומיים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף בחיילי חטיבת הצנחנים. את דרכו חזרה לגבולות הארץ ביצע הגדוד במהלך רגלי שארך פחות מלילה אחד.
מלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החטיבה גויסה בשמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, להגנה בגבול הצפון. החטיבה השתתפה בקרב ההגנה מעל לארבעה חודשים בגזרת הצפון, והסבה אבדות לאויב.[דרוש מקור]
במהלך יוני 2024 גויסה החטיבה לגזרת עזה ותפסה את מסדרון נצרים. ב-20 ביוני 2024 במהלך אירוע ירי פצמ"רים של חמאס משכונת זיתון בעיר עזה לעבר ציר נצרים נהרגו שני לוחמים מהחטיבה, רס"ל סעדיה יעקב דרעי[13][14] ורס"ל עומר סמדג'ה,[15][16] בנו של אורן סמדג'ה.[17]
בתחילת אוקטובר 2024 נקראה החטיבה שוב לצפון המדינה, לצד יחידות מילואים נוספות של אוגדת הגליל (חטיבת אלון וחטיבה 8). ב-7 באוקטובר 2024 לפנות בוקר כוחות אלו נכנסו לפעילות בדרום לבנון.[18] החטיבה פעלה בין היתר במרחב הכפרים מיס אל-ג'בל וחולא ובהם השמידה תשתיות טרור וחיסלה מחבלים רבים, בנוסף הייתה החטיבה הראשונה להגיע אל נהר הליטני.
ביוני 2025, החטיבה פעלה תחת פיקוד של אוגדה 210, וביצעה פעילות בעומק סוריה.[19] במצבע בעיירה בית ג׳ן, כ-6–10 ק"מ מדרום לגבול רמת הגולן נעצרו שישה עד שבעה פעילים המזוהים עם חמאס, בחשד לתכנון פיגועים נגד אזרחים וצה"ל, והובאו לישראל לחקירה ביחידה 504.[20] במהלך שהותם בגזרה חלו העימותים בדרום סוריה בין הדרוזים לממשל אחמד א-שרע.[21]
אתרי ההנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נתניה – עין יעקב סמוך לשכונת רמת ידין (דורה). אתר ההנצחה של החטיבה, בו מונצחים שמם של 449 לוחמי החטיבה אשר נהרגו במלחמת העצמאות. באתר הזה מתקיימים ימי הנצחה שנתיים הכוללים מפגש לוחמי החטיבה ובני משפחותיהם. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. עבודת האמנות ויציקת המתכת: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וביחידה 37.
- עין אילה – אנדרטה בעין אילה לזכר 9 חיילים שנהרגו במהלך מבצע שוטר במשולש הקטן כאשר טיווח פגז מאחת המרגמות שהיה פגום וזנבו נשמט, נפל והתפוצץ במערך פלוגה ד' מגדוד 35 והרג 9 מחייליה. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני.
- טנטורה – אנדרטה לזכר 13 מחיילי החטיבה ולוחם אחד מחיל הים שנהרגו במבצע נמל בטנטורה. האנדרטה תוכננה על ידי הסופר אברהם יצחק טריוואקס, אביו של בנימין טריואקס שנהרג בקרב. ההסבה לביצוע - על ידי האדריכל אשר חירם מהיחידה להנצחת החייל. האנדרטה נבנתה בכספים שנתרמו על ידי המשפחות השכולות ושופצה על ידי האדריכל יהודה יהב.
- קאקון – אנדרטה לזכר 16 חללי החטיבה בכיבוש קאקון שבעמק חפר. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב.
- כפר סאבא – אנדרטה בפאתי כפר סבא לזכר 28 חללי החטיבה בהלך כיבוש כפר סאבא במבצע מדינה, ערב הקמת מדינת ישראל. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה בתרומת עיזבון המנוח על ידי מרגריטה וולדיסלב קרדוש לזכרו של רס"ן (מיל') יזהר-אילת קרדוש.
- תל ליטוינסקי – תל השומר – אנדרטה לזכר 8 חללי החטיבה שנפלו במבצע חמץ. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני ועיריית רמת גן.
- מגדל צדק – אנדרטה לזכר 36 חללים מגדוד 32 ופלוגות ב' ו־ג' מגדוד 145, שנפלו בלחימה הצבא העיראקי במבצע בתק"מבצע דני" ו"מבצע בתק" נכבשו ראש העין ומגדל צדק. יחידות. בקרבות אלו נהרגו 36 חיילים. ייזום, תכנון ומימון האנדרטה על ידי ארגון חברי "ההגנה" בפתח תקווה.
- קולה –אנדרטה ליד גבעת כ"ח לזכר 31 חללים (במקומות שונים מופיעים בכתובים 32 נופלים ואולם על האנדרטה מופיעים 31 שמות נופלים.) מגדוד 32 שהוצב במקום לאחר שנכבש על ידי גדוד 33. עקב תנאי הקרקע הקשים, לא יכול היה הכוח להתחפר כהלכה והוא הותקף על ידי כוח משוריין של הלגיון הירדני. מימון האנדרטה על ידי הורי הנופלים. האנדרטה חודשה ושופצה על ידי האדריכל יהודה יהב.
- לטרון – אנדרטה לזכר 54 מלוחמי גדוד 32 שנפלו במבצע בן נון א' בלטרון. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. לוח השמות עוצב על ידי האמן סול בסקין שהיה לוחם בחטיבה. האנדרטה הוקמה במשותף על ידי עמותת חטיבת אלכסנדרוני והקרן הקיימת לישראל.
- אנדרטת פ"ז – אנדרטה בעיראק אל-מנשייה לזכר 87 מלוחמי "הפלוגה הדתית" - פלוגה ג' גדוד 33 של החטיבה וחיילי חטיבת אלכסנדרוני נוספים שנפלו בקרב מול הבריגדה המצרית בפיקודו של סעיד טהא ביי ועבדול נאצר שהיה קצין המבצעים שלה. מתכנן ומבצע: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וקצין ביחידה 37. אדריכל הנוף: מאיר פלג.
- מצפה גדות – שימש כמוצב סורי שנקרא "מורתפע" ואיים במשך שנים על גדות. נכבש על ידי החטיבה ללא קרב במלחמת ששת הימים. באתר הוקמה אנדרטה ומונצחים בה חללי החטיבה במלחמת ששת הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל.
כיום קיימים רחובות במודיעין, בפתח תקווה, בכפר סבא, בנתניה ובערים אחרות על שם החטיבה.
מפקדי החטיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רם אורן, "לטרון", הוצאת קשת, 2002
- עֻזי קורן "אוֹר בַּזָּלוֹת", הוצאת "סער" והמחבר 1991
- עֻזי קורן "גִבעוֹת דָאמוּר, שָׁם..." ,הוצאת "גוונים" 2011
- אלישיב שמשי, "עוד ניצחון כזה... על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2013
- גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, מסת"ב 9789654828109
- מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חטיבת אלכסנדרוני- עמוד האינסטגרם הרשמי של חטיבת אלכסנדרוני
- אתר החטיבה המתחדשת, המספר את מורשת הקרב החטיבתית שלאחר מלחמת העצמאות.
- סמ"ר אורי ברזק, חטיבת אלכסנדרוני, מלחמת מעמדות בצה"ל, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2006.
- עמוס הראל, שלוש שנים למלחמת לבנון: השאלה מי ניצח במלחמה נשארה פתוחה, באתר הארץ, 10 ביולי 2009.
- חגי עינב, "בייבי בום" בגדוד הסיור של אלכסנדרוני, באתר ynet, 16 באוגוסט 2007.
- עדות צבי בר, מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- טל זגרבה, אלכסנדרוני סופרסטאר, במחנה, 14.04.2010.
- שלמה צזנה, צו לדורות, באתר ישראל היום, 22 ביוני 2017.
- אבנר שמואלוביץ ובעז זלמנוביץ, הקרב על דרדרה - חטמ"ר 3 וגדוד 33 בלחימה, אגף ההדרכה של צה"ל
- שלמה מן, קורותיה של פלוגה ד' מגדוד 33 בכיבוש דרדרה במחלחמת ששת הימים, באתר "נעמוש"
- שלמה מן, סיפורה של פלוגה ג' מגדוד 33 בכיבוש תל הילאל במלחמת ששת הימים, באתר "נעמוש"
- יואב זיתון, ממשבר אמון לאימון מפרך: כך מסיר צה"ל חלודה מכוחות המילואים, באתר ynet, 11 ביוני 2022
אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: מדוע חט' 7 נקראת חטיבה 7? (על כינויי החטיבות במלחמת העצמאות), גלי צה"ל, 2 בינואר 2025
ישראל, צה"ל. חטיבת אלכסנדרוני, דף שער בספרייה הלאומיתhttps://www.ynet.co.il/news/article/yokra13769984 כתבה על גדוד 7012 במלחמת חרבות ברזל- אנדרטת חטיבת אלכסנדרוני בטנטורה, מיזם אבני מורשת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 תולדות החטיבה, באתר עמותת אלכסנדרוני
- ^ 1 2 3 4 עמירם אורן, סדר הכוחות של צה"ל וארגונים המרחבי תוך קביעת תחום המדינה וגבולותיה במלחמת העצמאות, עלי זית וחרב ה', תשס"ד, עמ' 83–121
- ^ 1 2 3 עמירם אזוב, ההשתלטות על מרחב ואדי עארה: מאפריל 1948 ועד אפריל 194, ישראל 25, 2018, עמ' 46
- ^ בני גשור, קרבות האצ"ל ברמלה במלחמת העצמאות, עלי זית וחרב ט"ז, 2016, עמ' 142-89
- ^ אלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, תל אביב: המחלקה להיסטוריה, 2013, עמ' 91
- ^ אנדרטה לארבעה נופלים מפלוגה ד' בגדוד 32, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^
ספר מלחמת שלום הגליל מפות ומבצעים, באתר צה"ל, 6 ביוני 2022
- ^ רועי שרון, אות הצטיינות למ"פ שהודח והוחזר, באתר nrg, 13 במרץ 2007
- ^ נחום ברנע, יומן מלחמה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009
- ^ יובל פיס, חוקר מלחמת לבנון השנייה מציג: הבעיות האמיתיות שהתגלו בשטח, סופהשבוע, 09.08.2013.
- ^ צל"ש יחידתי - גדוד 7012 חטיבת אלכסנדרוני, באתר הגבורה
- ^ מלחמת לבנון השנייה באתר חטיבת אלכסנדרוני
- ^ החלל ה-13 בשבוע האחרון: סמ"ר אייל מימרן נפל בקרב בצפון הרצועה, באתר ערוץ 7, 4 ביולי 2024
- ^ דביר עמר, האם השכולה ללי דרעי: "סעדיה לא נפל. סעדיה עלה", באתר ערוץ 7, 27 ביוני 2024
- ^ אורן התבשר על נפילת בנו ביום הולדתו, באתר ערוץ 7, 21 ביוני 2024
- ^ אורן סמדג'ה בהלוויית בנו: "אני אומר לחיילים - תרימו את הראש, אל תעצרו עד שננצח", באתר ערוץ 7, 21 ביוני 2024
- ^ רענן בן צור, מאיר תורג'מן, עומר וסעדיה נפלו בעזה: "האור חייב לנצח את החושך. צריך הכרעה מוחלטת", באתר ynet, 21 ביוני 2024
- ^ לאומנות (2024-10-07), המלחמה בישראל | היום ה-367, נבדק ב-2024-10-07
- ^ כוחות אוגדה 210 ממשיכים לפעול בסוריה, באתר צה"ל, 1 ביוני 2025
- ^ יואב זיתון, ליאור בן ארי, מבצע לילי בסוריה: צה"ל עצר מחבלי חמאס - והעביר לחקירה ל"יחידת הסוכנים" | צפו, באתר ynet, 12 ביוני 2025
- ^
ציוץ של חיים גולדיטש ברשת החברתית אקס (טוויטר)
| חטיבות צה"ל בתש"ח
| |
|---|---|
|
