תקופת ג'ומון

תקופת ג'ומון (ביפנית: 縄文時代) היא תקופה בפרהיסטוריה של יפן שבין שנת 14,000 לפני הספירה לבין שנת 400 לפנה"ס. בתקופה זו יפן אוכלסה על ידי שבטי ציידים-לקטים המכונים "תרבות ג'ומון".

השם ג'ומון הוא תרגום ליפנית של המונח באנגלית "cord-marked" ("מוטבע על ידי חוט") שנתן הארכאולוג והזואולוג האמריקני אדוארד מורס (אנ') לסגנון של כדים שהתגלו בשנת 1877. סגנון עיצוב הכדים בתקופת ג'ומון אופיין בלחיצת חוטים לפני השטח של החמר הרטוב. צורת קדרות זאת אשר מתוארכת לכ-16,000 לפנה"ס, היא אולי שיטת הקדרות העתיקה ביותר בעולם (כדים מאותה התקופה נמצאו גם בסין, בקוריאה ובמזרח הרחוק של רוסיה). התקופה הייתה שופעת בכלים ותכשיטים העשויים עצם, אבן וקרן אייל; צלמיות חימר ועצים מצופי לכה. לעיתים קרובות משווים את התרבות של תקופת ג'מון לתרבות השבטים באמריקה הצפונית בתקופה הפרה-קולומביאנית, בעקבות אורח החיים של ציידים-לקטים, והשימוש המועט בחקלאות.

תיארוך

כד עתיק שנמצא ביפן, שיצירתו מתוארכת לבין 8,000 ל-10,000 לפני הספירה - בתרבות ג'ומון

תקופת ג'ומון ארוכה במיוחד, ולפי הערכות מסוימות משך התקופה מתקרב לעד 14,000 שנים, ולכן נוטים לחלקה למספר תקופות: התחלתית, מוקדמת, תיכונה, ומאוחרת, כאשר כול חלק קצר יותר מהקודם לו. על תחילתן וסופן של רוב תת-התקופות יש הסכמה ברורה, מלבד התקופה ההתחלתית, אשר התאריכים בנוגע להתחלתה נעים בין 14,000 לפנה"ס עד ל-10,500 לפנה"ס. ישנם מספר היסטוריונים שחילקו את תקופת ג'ומון למספר תקופות שונות בצורה ברורה, וכלל לא קראו לה תקופת ג'ומון. הדבר הגיוני בהתחשב בעובדה שבין התחלת תקופת ג'ומון לתקופת ג'ומון התיכונה עבר פי 2 זמן מאשר מבניית הפירמידות בגיזה עד למאה ה-21.

תקופת ג'ומון ההתחלתית

תיעודים לשימוש בכלי אבן ביפן מתוארכים עד ל-30,000 לפנה"ס. החלק המוקדם ביותר של תקופת ג'ומון התרחש בעוד יפן הייתה מחוברת לאסיה כחצי אי. בשנת 10,000 לפנה"ס לערך הופרדה יפן מיבשת אסיה לגמרי, ונשארה קרובה מספיק בשביל להיות מושפעת מאסיה, אך רחוקה מספיק בשביל לפתח את תרבותה שלה. בסופו של עידן הקרח אשר ליווה את שלב זה, השתנתה בצורה ניכרת הצמחייה ביפן. בדרום-מזרח הונשו, שיקוקו והוקאידו, צמחים ירוקי עד בעלי עלים רחבים היו נפוצים במיוחד ביערות, ואילו עצים נשירים בעלי עלים רחבים היו נפוצים בצפון-מזרח קיושו והונשו.

הקדרות הראשונה

כיום רבים טוענים כי העדויות הראשונות לקדרות נמצאות ביפן, בסביבות תחילת תקופת ג'ומון. ב-1998 נמצאו ביפן מספר של שרידים, אשר תוארכו לסביבות 14,000 לפנה"ס, כאשר נמצאו עוד שרידים מתאריך דומה באזורים שונים של יפן. ג'ונקו האבו (Junko Habu) טוענת כי במקור הכדים הגיעו ממזרח אסיה, ונשארו בחלק שהתנתק מהיבשת והפך ליפן עם הזמן. נמצאו כדים רבים מתקופת ג'ומון, שאותם מחלקים הארכאולוגים ל-70 סוגים שונים. העדויות הראשונות שנמצאו מתקופת ג'ומון היו כלים קטנים, אשר ככל הנראה שמשו להרתחת מים ואולי אף לאגירת מזון. כלים אלו היו שייכים לאוכלוסיות נודדות, וככל הנראה היו קטנים בגלל הצורך בניידות. מסיבה זאת, כלים גדולים יותר מתקופות אלו מעידים לרוב על אוכלוסיות יותר משוקעות ופחות נודדות. במהלך תקופת ג'ומון התפתח בהדרגה עיצובם של הכלים, ונוצרו סוגים חדשים של כלים שונים. השימוש בכדים לרוב מצביע על חברות יותר משוקעות, שאין נודדות ממקום למקום. כדים הם דבר כבד, שיעילותו קטנה במיוחד לחברות ציידים-לקטים. למרות זאת, סביר כי זה לא היה המצב אצל האנשים בתקופת ג'ומון, אשר מספרם הגיע לפי הערכות מסוימות ל-20,000. המזון ביפן בתקופה זאת היה שופע, וסביר כי אוכלוסיות יחסית גדולות יכלו להתקיים ממנו.

גידול האוכלוסין

לקראת סוף תקופת ג'ומון המוקדמת, בערך בשנת 8,000 לפנה"ס, אורח חיים פחות נוודי הוביל לגידול באוכלוסייה של יפן. בתקופה זאת, מחקרים בנוקדה למיפוי גנטי מראים כי אוכלוסייה גדולה אשר מקורה ביפן התפשטה ברחבי מזרח אסיה.

תקופת ג'ומון המוקדמת

תקופת ג'ומון המוקדמת התרחשה בין השנים 4,000–2,500 לפנה"ס. בתקופת ג'ומון המוקדמת והתיכונה התרחש תהליך של גידול מהיר ומשמעותית באוכלוסין, דבר שמשתקף במספר היישובים מתקופה זאת. שתי תקופות אלו התרחשו במהלך תקופה חמה במיוחד בכדור הארץ, תקופה החמה בכמה מעלות יותר מהיום.

תקופת ג'ומון התיכונה

תקופה זאת התרחשה בין השנים 2,500–1,500 לפנה"ס. מתקופה זאת נמצאו דמויות מקושטות במיוחד, עצים מצופי לכה, וכדים מיוחדים אשר נקראים "סגנון להבה". רמת החקלאות בתקופה זאת נתונה לוויכוח, אך רובם של החוקרים מסכימים כי רמה מסוימת הייתה נמצאת כבר החל מתקופה זאת ברחבי יפן. בתקופה זאת ניתן לראות התקדמות בעיצוב הבתים, ובחלק מהבתים ניתן אפילו לראות רצפות אבן.

תקופת ג'ומון המאוחרת

לאחר 1,500 לפנה"ס לערך התקרר האקלים, מה שהוביל לירידה משמעותית באוכלוסין. ביחס לתקופות המוקדמות יותר של תקופת ג'ומון, ניתן למצוא מספר אתרים ארכאולוגיים בודדים מחלק זה של התקופה. בתקופה זאת החלו קשרים הולכים ומתחזקים עם חצי האי קוריאה, דבר המסתמן בסגנון בנייה קוריאני ביפן בתקופה זאת לקראת 900 לפנה"ס. המתיישבים הקוריאנים ביפן הביאו איתם טכנולוגיות חדשות, כגון: גידול אורז, עיבוד ברונזה ושיטות קדרות חדשות. את תקופת ג'מון החליפה תקופת יאיואי.

לקריאה נוספת

Junko Habu, Habu Junko: Ancient Jomon of Japan, Cambridge University Press, 2004, ISBN 9780521776707
Douglas Moore Kenrick: Jomon of Japan – the world's oldest pottery. Kegan Paul, London 1995, ISBN 0-7103-0475-7.
Jonathan Edward Kidder: Prehistoric Japanese arts – Jomon pottery. Kodansha, Tokyo 1968, ISBN 0-87011-095-0.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תקופת ג'ומון בוויקישיתוף

אריה בביץ', היסטוריה של יפן - התקופה הקדומה, באתר אגודת הידידות ולשכת המסחר ישראל-יפן
תקופת ג'ומון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

תקופת ג'ומון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)