אבי אבות הטומאה

בדיני טומאה וטהרה דרגת הטומאה החזקה ביותר היא אבי אבות הטומאה והכוונה היא לטומאה הנגרמת מגוף המת. אדם שנטמא מאבי אבות הטומאה הופך לטמא מת שהוא נחשב לאב הטומאה. זהי הטומאה היחידה שהנטמא ממנה לא הופך לראשון לטומאה אלא לאב טומאה.

מקור הביטוי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הביטוי אבי אבות הטומאה איננו מופיע בתורה, וגם לא במשנה ובגמרא. אלא, מופיע לראשונה בתקופת הראשונים: "לָמַדְנוּ שֶׁהַמֵּת אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה" ((רש"י על במדבר יט כב))

לפני כן דיברו על המת כאב טומאה שיש לו דין מיוחד שגם הנטמא ממנו הופך לאב טומאה בעצמו.

גדר הדין

ערך מורחב – טומאת מת

השם "אבי אבות הטומאה" בא בעצם ללמד, על כך שהמת מסוגל להצמיח טומאה בדרגה כזו, שאדם הניטמא מהמת נהפך ל"אב הטומאה", כך שהטומאה נחשבת כ"בן" של ה"אבי אבות הטומאה", ואבא של ה"ולד הטומאה", ואם יגע באב הטומאה מישהו אחר, תחשב הטומאה כ"בן" להטומאה שהולידה אותה הנקרית "אב הטומאה", וכ"נכד" של הטומאה הראשונה הנחשבת כאבי אבות הטומאה.

כך למשל, אדם וכלים (פרט לכלי חרס) שנוגעים במת נקראים "טמא מת" ונעשים בעצמם "אב הטומאה", המטמא אדם וכלים, ולפיכך המת נקרא "אבי אבות הטומאה".

על אף שטומאת המת נחשב כטומאה חמורה, חז"ל הבהירו שגוף המת אינו הופך מדרס המונח תחתיו למדרס טמאה. אולם, במקרים מסוימים, גם הכלי הנוגע במת נעשה "אבי אבות הטומאה", ודין זה נקרא "חרב הרי הוא כחלל". קיימת מחלוקת בראשונים בפרטי דין זה: האם מדובר על כלי מתכת בלבד‏ או על כל הכלים פרט לכלי חרס.‏ מחלוקת נוספת, מהם הדרכים בהם ה"חרב" מטמאת: האם רק במגע‏ או גם במשא.‏ או אפילו באהל.‏ הדעה המקובלת בנושא זה היא שהכלי שנטמא מן המת מטמא כמת אפילו לאחר שנפרד מן המת, יש שטענו שעל פי מקורות חז"ל הכלי שנגע במת מטמא כמת רק בעודו צמוד למת, ואילו לאחר שפרש מן המת - הרי הוא אב הטומאה רגיל, ולא "אבי אבות הטומאה".‏.

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה