אבי אבות הטומאה
בדיני טומאה וטהרה, אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה היא דרגת הטומאה החזקה ביותר, והיא הטומאה הנגרמת מגוף המת. אדם שנטמא מאבי אבות הטומאה הופך לטמא מת הנחשב לאב הטומאה. זוהי הטומאה היחידה שהנטמא ממנה לא הופך לראשון לטומאה, אלא לאב טומאה.
מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביטוי אבי אבות הטומאה איננו מופיע במשנה או בגמרא הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי. המקור הקדום ביותר בו מכונה טומאת המת "אבי אבות הטומאה" הוא פיוט לפרשת פרה שכתב רבי אלעזר הקליר שחי בתקופת התנאים או הגאונים: ”ואפרה נעשה אב הטומאה, והיא מטהרת אבי אבות הטומאה.” לאחר מכן, ניתן למצוא את הביטוי בכתבי הראשונים, לדוגמה בפירוש רש"י לתורה: ”לָמַדְנוּ שֶׁהַמֵּת אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה” (רש"י על במדבר יט כב)
בתקופות קודמות הסבירו את טומאת המת עצמו כטומאה מיוחדת שאף שהיא אב הטומאה, גם הנטמא ממנה הופך לאב טומאה בעצמו.
גדר הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טומאת מת
השם "אבי אבות הטומאה" בא בעצם ללמד, על כך שהמת מסוגל להצמיח טומאה בדרגה כזו, שאדם הנטמא מהמת נהפך ל"אב הטומאה", כך שהטומאה של אותו אדם נחשבת כ"בן" של ה"אבי אבות הטומאה" וכאבא של "ולד הטומאה" אם ייגע באב הטומאה מישהו אחר, תיחשב הטומאה כ"בן" לטומאה שהולידה אותה הנקראת "אב הטומאה" וכ"נכד" של הטומאה הראשונה הנחשבת כאבי אבות הטומאה. כך למשל, אדם וכלים (פרט לכלי חרס) שנוגעים במת נקראים "טמא מת" ונעשים בעצמם "אב הטומאה", המטמא אדם וכלים[1].
על אף שטומאת המת נחשבת כטומאה חמורה, חז"ל הבהירו שגוף המת אינו הופך מדרס המונח תחתיו למדרס טמא[2]. אולם, במקרים מסוימים, גם הכלי הנוגע במת נעשה "אבי אבות הטומאה", ודין זה נקרא "חרב הרי הוא כחלל". קיימת מחלוקת בראשונים בפרטי דין זה: האם מדובר על כלי מתכת בלבד[3] או על כל הכלים פרט לכלי חרס.[4] מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה מהם הדרכים שבהן ה"חרב" מטמאת: האם רק במגע[5] או גם במשא,[6] או אפילו באוהל.[7] הדעה המקובלת בנושא זה היא שהכלי שנטמא מן המת מטמא כמת אפילו לאחר שנפרד מן המת. יש שטענו שעל פי מקורות חז"ל הכלי שנגע במת מטמא כמת רק בעודו צמוד למת, ואילו לאחר שפרש מן המת, הרי הוא אב הטומאה רגיל ולא "אבי אבות הטומאה".[8].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה א'
- ^ ספרא, דף תקפ"א (דפוס "התורה והמצווה")
- ^ רש"י בפסחים יד, ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ה', הלכה ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ה', הלכה י"ג
- ^ רמב"ן בבמדבר יט, טז
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ"ד, עמוד ב' ד"ה תא שמע
- ^ ביטאון מעלין בקודש, גליונות טו-יז
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |