מסכת נגעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מסכת נגעים היא מסכת בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני נגעים וכן בדיני מצורע ומפרטת את אופני הטהרה והטומאה על פי הנגעים השונים ושיעוריהם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה מיני נגעים הוזכרו בתורה‏[1]:

  1. נגעי אדם.
  2. נגעי בגדים.
  3. נגעי בתים.

נגעי אדם מחולקים לשלושה סוגים:

  1. נגעי עור ובשר - כתם לבן בעור האדם. הנגע מיטמא באחת משלוש סימני הטומאה הבאים: שער לבן - שנראו בו שתי שערות לבנות לפחות, מחיה - שנראה באמצעו בשר בריא ("מחית בשר חי"), פשיון - אם פשה הנגע לאחר השבוע הראשון או השני להסגרו.
  2. נגעי שחין ומכווה - שחין הינו דלקת עור הנגרמת על ידי מחלה או על ידי מכה חיצונית. מכווה הוא פגיעה בעור שנגרמה על ידי כוויה מאש, בגחלת או כל מקור חום חיצוני אחר. נגעים אלו כל עוד הן מכות טריות אינם מטמאים כלל ונקראים '"מורדים"'. אך אם הם נרפאו קצת ונראו בהן סימני הטומאה: שער לבן או פשיון, נסגרים הם שבוע אחד ואם בסיומו לא נראה בהם שיער לבן או פשה הנגע, הם טהורים. אף אם נרפאו ואחר כך נראה בהם נגע, דיניהם כדיני נגע עור ובשר.
  3. נגעי הראש והזקן שהם: נתק, קרחת וגבחת - מתחילים לתת את אותותיהם בנשירת השערות. ויש דעות שונות במהות הנגעים ובהבדל שבין נתק לקרחת וגבחת.

נגעי בגדים ובתים מיטמאים באחד משלושת הסימנים הבאים: ירקרק - ירוק חזק, אדמדם - אדום חזק, פשיון (אם פשה הנגע).

שונה דינם של נגעי בתים משאר נגעים בכך שהם מחייבים הסגר של שלושה שבועות (בניגוד לשבוע אחד בשאר נגעים) ושיעורם כשני גריסים אורך וגריס רוחב (בניגוד לגריס שהוא שיעור שאר נגעים).

בעשרת הפרקים הראשונים של המסכת מבוארים פרטי ההלכות של נגעי אדם. הפרק האחד עשר דן בנגעי בגדים. הפרקים השנים עשר והשלושה עשר דנים בנגעי בתים ואילו בפרק האחרון מפורטים דיני כפרת מצורע.

למסכת נגעים אין תלמוד בבלי ותחילת ועיקרי מסכת נגעים נידונים במסכת שבועות בתלמוד הבבלי.

מיקומה של המסכת בסדר טהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, המסכת מופיעה לאחר מסכת אהלות מכיוון שחלקה מדבר בטומאת צרעת שהמצורע מטמא באוהל, ודבר זה דומה קצת לטומאת מת (שמטמא באוהל).

פרקי המסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מראות נגעים (שש משניות[2]) - עוסק בסוגי הנגעים השונים וההבחנה בין צבעי הנגע. הכשרת כתמי נגעים (שערות, פשיון).
  2. בהרת עזה (חמש משניות) - בתחילתו מהווה הפרק המשך של הפרק ראשון ולאחר מכן עוסק בדיני ראיית נגעים, מתי רואים את הנגע ומתי לא, וצורת ראיית הנגע. הפרק מסתיים במשנה ה' המפורסמת דווקא בהקשר רעיוני מוסרי (אם כי שם הדברים כפשוטם) - "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
  3. הכל מיטמאין בנגעים (שמונה משניות) - הפרק עוסק בהגדרות של היטמאות בנגעים - דהיינו מי הם המטמאים בנגעים ומי לא. כמו כן עוסק הפרק במשך ההיטמאות בנגע (שבוע עד שלושה שבועות).
  4. יש בשער לבן מה שאין בפשיון (אחת עשרה משניות) - בחלקו הראשון עוסק הפרק בסוגי הנגעים וההבדל ביניהם. בחלקו השני עוסק הפרק בגדלים של נגעים.
  5. כל ספק נגעים טהור (חמש משניות) - הפרק עוסק בעיקרו בדיני ספיקות בנגעים. (הרחבה מועטה של עקרונות פרק זה נמצאים בפרק ראשון במסכת חולין בתלמוד).
  6. גופה של בהרת (שמונה משניות) - מהווה המשך והרחבה של הפרק רביעי.
  7. אלו בהרות טהורות (חמש משניות) - הפרק עוסק בנגעים טהורים (נגע שהיה לפני מתן תורה וכו') ובאיסור קציצת בהרת.
  8. הפורח מן הטמא (עשר משניות) - הפרק עוסק בדיני טומאת צרעת פורחת, כלומר צרעת הנמצאת בכל גוף האדם.
  9. השחין והמכוה (שלוש משניות) -הפרק עוסק בטומאת שחין ומכווה (הפרקים הקודמים עוסקים בדוגמאות מטומאת שחין ומכווה ופרק זה מרכז ומרחיב בנושא).
  10. הנתקים מיטמאין בשני שבועות (עשר משניות) - הפרק עוסק בטומאת נתקים ודיני שיער צהוב.
  11. כל הבגדים מיטמאין בנגעים (שתים עשרה משניות) - הפרק עוסק בנגעי בגדים.
  12. כל הבתים מיטמאין בנגעים (שבע משניות) - הפרק וכן הפרק שלאחריו עוסקים בנגעי בתים.
  13. עשרה בתים הן (שתים עשרה משניות).
  14. כיצד מטהרין את המצורע (שלוש עשרה משניות) - הפרק עוסק בתהליך הטהרה מן הצרעת ובדיני קרבנות הנוגעים אליו.

בסך הכל יש במסכת 115 משניות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק י"ד
  2. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.