טומאת ידיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טומאת ידיים
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת ידיים
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ל"ג, עמוד ב'
שולחן ערוך אין

בהלכה, טומאת ידיים היא טומאה שגזרו חכמים במקרים מסוימים על ידיו של אדם. מסכת ידיים בסדר טהרות עוסקת בהלכות טומאה זו ובדרכי הטהרה ממנה. אחת מגזירות שמונה עשר דבר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן התורה, בלתי אפשרי שגוף מסוים יהיה טהור בחלקו וטמא בחלק אחר. כאשר חפץ טמא נוגע בחפץ אחר הוא הופך את כולו לטמא.

במקרים מסוימים, גזרו חכמים שרק ידיו של אדם שנגע בדבר טמא יהפכו לטמאות, ולא כל גופו. על פי תקנת חכמים, רמת הטומאה של ידיו של מי שנגע בדבר טמא הן שניות לטומאה, ולכן אם הוא יגע במאכלים של תרומה או קודש הם יטמאו ברמת טומאה מרמה נמוכה יותר - שלישי לטומאה. אם הוא יגע במאכלי חולין הם לא יטמאו, מכיוון שחולין אינם נעשים שלישי לטומאה.

מן התורה, אדם שנגע בראשון לטומאה הוא טהור, שכן אדם אינו נעשה שני לטומאה. גזרת חכמים על טומאת הידיים היא שגופו נותר טהור, אך ידיו הופכות להיות שניות לטומאה. לדעת רבי יהושע, גם מי שנגע בשני בטומאה הופכות ידיו להיות שניות לטומאה, אך חכמים חולקים עליו וסוברים שרק מי שנגע בראשון בטומאה ידיו נטמאות, והלכה כחכמים.‏[1] אולם חכמים גזרו גזירה מיוחדת בטומאת כתבי הקודש, שלמרות שכתבי הקודש הן רק שניות לטומאה, הן מטמאות את הידיים להיות שניות לטומאה. הטעם לגזירה זאת המובאת בתלמוד היא כדי למנוע מאנשים לגעת בידיהם בכתבי הקודש, דבר שאינו מכובד.‏[2]

כחלק מגזירת הטומאה על הידיים תקנו חכמים שטומאת ידיים אינה צריכה טבילה במקווה לכל גופו של האדם, וכאשר האדם שופך על ידיו מים מכלי או טובל את ידיו במקווה הן נטהרות.

סתם ידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל, גם "סתם ידיים", כלומר ידיים שאדם לא השגיח מה עשה איתן אך אינו יודע שנטמאו בוודאות, הן שניות לטומאה. על פי תיאור חז"ל, שלמה המלך תיקן שידיים יהיו שניות לקודש, והלל ושמאי הוסיפו שידיים יהיו שניות גם לתרומה, אך תקנתם לא התקבלה. רק כאשר באו תלמידי שמאי והלל וגזרו שידיים תהיינה טמאות לעניין תרומה, כחלק מגזירת י"ח דבר, התקבלה הגזירה.‏[3]

טעם איסור סתם ידיים הוא משום ש"ידיים עסקניות הן", ונוטות לגעת במקומות מלוכלכים מזיעה או מלכלוך, וכאשר אדם נוגע בתרומה או בקודש בידיים מלוכלכות בתרומה או קודש הוא גורם להם לגנאי והם עשויים להפוך להיות בלתי ראויים לאכילה. גזרת הטומאה גורמת לכך שאנשים יהיו חייבים ליטול את ידיהם לפני אכילת קודש או תרומה, וממילא הידיים יתנקו.‏[4]

נטילת ידיים לסעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטילת ידיים לסעודה שאותה נוהגים גם כיום, היא תקנה מאוחרת יותר, ונוהגת בחולין. טעם הנטילה הוא משום "סרך תרומה"; כלומר, כדי להרגיל את הכהנים שאוכלים תרומה ליטול את ידיהם. טעם נוסף הוא כדי לאכול בידיים נקיות, ורבי אלעזר בן ערך אף מצא לכך אסמכתא מן התורה.‏[5] נטילה זו נוהגת רק לפני אכילת לחם.

פירות וירקות שהוטבלו במשקין,‏[6] הוכשרו לקבל טומאה[7] ויש גם כן ליטול ידיים לפני אכילתם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת ידיים, פרק ג', משנה א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד, עמוד א'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ט"ו, עמוד א'
  4. ^ ראו: תלמוד בבלי מסכת שבת דף יד עמוד א, ורמב"ם משנה תורה הלכות שאר אבות הטומאות פרק ח הלכה ח.
  5. ^ "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם..." (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א').
  6. ^ בהלכה קיימים שבעה משקים: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים.
  7. ^ ללא הרטיבות ממשקים אלו, אין הידיים מטמאות את הפרי או הירק.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.