זבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה, זבה היא אשה שמדממת שלושה ימים רצופים בימים בהם לא צפוי וסת. על פי החוק המקראי, אישה זו טמאה בטומאת נידה, אך בניגוד לנידה רגילה שמדאורייתא נטהרת שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה.

חלות הטומאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לדינה של הזבה הוא בספר ויקרא, בפרשת מצורע:

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.

ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוקים כה-כח

על פי פרשנות חז"ל, מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים - הרי היא זבה גדולה, שזקוקה ל"שבעה נקיים". לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום: היא טמאה כנידה ביום הדימום ויום נוסף לאחריו, ובו היא טובלת, ונטהרת לערב.‏[1]

דיני טומאה וטהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טומאת זיבה

התורה קבעה על הזבה והדומים לה (נידה, זב, יולדת) סדרת חומרות מיוחדות. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת[2]


ימי טוהר טבילה (יהדות) דימום

קורבנות הזבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה קרבן להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד לקרבן חטאת והשני לקרבן עולה. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "מחוסרת כיפורים", ומנועה מלהיכנס לבית המקדש או לאכול מקרבן.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה מסכת נידה פרק י משנה ח, ורמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק ו הלכה ז-י.
  2. ^ (משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א)
  3. ^ משנה מסכת כריתות פרק ב משנה א, מסכת כלים פרק א משנה ה ומשנה ח.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.